בשבע 453: גבי אביטל

מחאת הדיור המקודמת נמרצות ע"י תקשורת מגויסת מתעלמת מהסתירות בין דרישותיה השונות

'דו-חושב' באוהל המחאה , כ"ו בתמוז תשע"א

תופי טאם-טאם מחרישי אוזניים משוכללים ומותאמים למיטב הטכנולוגיה, מתוזמנים וממומנים בקרנות לישראל חדשה, משתלטים על סדר היום החדש. שמעתי במו אזני כתבים נכבדים, חרזנים, אנשי במה ורוח, שלא ייתכן שסדר היום הציבורי עוסק כל היום בשאלת הגבול עם פלשתין, או בעומק הכור הגרעיני באיראן. הגיעה העת לטפל גם בנושאים חברתיים. "אין מה לעשות", מהגג יחצן נאור, סדר היום הסוציאל-קומוניסטי הוא הדבר החם והחשוב ביותר, מוסיפה פוליטיקאית בכירה מאוד. גירדתי את פדחתי, וניסיתי להיזכר מה באמת תפס את 'סדר היום' ומי ניסה להכתיב אותו במשך ארבעים שנות.

גם אם אנחנו מחפשים סנגוריה כלשהי על חלק מהמפגינים אשר תקרת משכורתם נשברת על שכר-דירה של עושקים, ראוי לבדוק מה המקור לבליץ המחאות, מחאות לוקסוס, ובמה שונה הטיפול התקשורתי בהן ולמה. נייר לקמוס למחאת אמת הוא המגוון האנושי אשר יוזם, מניע ומשתתף בה. הנייר הזה לא אכזב: חובשי כיפות לא נראו שם, ימניים עם שלטים נזרקו והותקפו, דלת העם גורשה בבוז, חברי כנסת מהצד הנכון התקבלו בתשואות, ולכולי עלמא ברור שמארגנת המחאה, דפני ליף, אינה אלא חייל בשדה המערכה המנוהל היטב על-ידי הקרן לישראל חדשה.

אם-כן, גם את קורטוב ההבנה, אחד מתוך מאה, לקחו אליהם המוחים המתקדמים. נזכרתי בציטוט מתוך הספר על 'הכוכבים המקררים' ושם נכתב על ההמון אשר האמין לתחזיותיהם של חזאי אקלים כמו אל אצטגנינים. כלומר המוני העם מהצד הלא נכון לא נכנעו לפיתוי הנאור של 'שכר-דירה גבוה'. המון העם גם מזהה מי תומך במחאת הלוקסוס הזו: ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, רשת ב', גל"ץ. אלה החושבים נכון.

בספרו '1984' מפליא הסופר האנגלי אריק בליר, הוא ג'ורג' אורוול, בניתוח הלך הרוח המתרחש במדינת החושבים נכון. "חבר המפלגה חי משעת לידתו ועד מותו תחת עינה הפקוחה של משטרת המחשבות. אפילו בשעה שהוא שרוי לבדו...". כולנו חברי מפלגה על כורחנו. משטרת המחשבות הישראלית מצפה לך ולי בכל פינה. אם התעוררת, נניח מעט לפני שש בבוקר, הנך מותקף בכותרות העיתון החושב, העיתון של כולם, בידיעות ראשונות ואחרונות. אם איכשהו הצלחת להימלט מכותרות הבוקר, יומן הרדיו יאגוף אותך שעתיים שלמות. המהדורה המרכזית של גל"ץ תקלוט אותך בטרם תפסת תנומה קלה. כל רבע שעה עדכון חדשות, וכל מחצית השעה 'מבזק' באורך חדשות צהריים. ההמשך ידוע, 'הכל דיבורים', 'נכון לעכשיו', 'מה בוער', 'מבט' מורחב. אין מנוחה. אלה היו ארבעים שנות כיבוש.

"דו-חושב פירושו הכוח לאחוז בשתי דעות מנוגדות בעת ובעונה אחת", כך מלמדנו אורוול. עוד הוא מוסיף: "האינטלקטואל המפלגתי יודע באיזה כיוון עליו לשנות את זיכרונותיו...". כמעט כל ימי קיומה של משטרת המחשבות  מבית השמאל הישראלי שזורים בניסיון לאחוז בשתי דעות מנוגדות בו-זמנית. כמו למשל לזעוק על מחסור בדירות אך למנוע בנייה ביהודה ושומרון; יטענו על ביורוקרטיה אך יעכבו כל תכנית בנייה (הירוקים), יתלוננו על צפיפות ומחנק אך יהיו הראשונים 'לעוף מהשטחים'.

האם עדת המוחים מאמתת את דבריו של אלילם, קרל מרקס, בחיבורו 'לשאלת היהודים': "לאומיותו של היהודי היא לאומיות הסוחר, מהו פולחנו של היהודי? הסחר-מכר, מיהו א-לוהיו של היהודי? הממון". אכן כן, רק לעדה הזאת.     

ד"ר אביטל הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי