בשבע 453: הקרוואנים ביו"ש הם 'מחאת האוהלים' הראשונה

עודד רביבי- ראש מועצת אפרת

שמעון כהן , כ"ו בתמוז תשע"א

לאורך כל ימי מחאת הדיור שבים ומנסים ראשי הרשויות ביהודה ושומרון להציג את מה שבעיניהם הוא הפתרון או לפחות חלק ממנו – בנייה ביהודה ושומרון שתוריד את הביקוש לכל דירה, ועם הביקוש גם את המחירים.

תושבי אפשרת שבגוש עציון פרסמו השבוע בעיתונות מכתב גלוי לראש הממשלה, בו הם מזכירים לו שבעוד הוא מדבר על ביטול חסמי בירוקרטיה לדיור, באפרת ולא רק בה, יש אלפי דירות שמחכות רק לחתימה.

עודד רביבי, יו"ר מועצת אפרת, התאכזבתם מתכנית ראש הממשלה שלא כללה שום אזכור להתיישבות ביו"ש?

"אני לא חושב שהתכנית איכזבה, אלא הממשלה איכזבה. אנחנו לא אומרים שהבנייה ביהודה ושומרון היא הפתרון לכלל מדינת ישראל, אבל היא בהחלט חלק מהפתרון הזה. אנחנו מאוכזבים מראש הממשלה שממשיך להתעלם מאיתנו פעם אחר פעם. הוא לא מבין איפה נמצא הגרעין הקשה של המצביעים שלו, של מי שהביא לבחירתו. הגרעין הזה לא נמצא ברחוב רוטשילד. הגרעין הזה מאוכזב היום ממדיניותו ביהודה ושומרון".

אתה מכיר את המציאות המדינית והפוליטית. בעיניים ריאליות, מה היית מצפה ממנו שיאמר?

"גדולתו של מנהיג היא ביכולתו להפוך משבר להזדמנות. אם יש משבר שמאיים וקיימים איומים פוליטיים הוא היה צריך לומר להם 'אתם צודקים, וכעת צריך לבדוק איפה יש עתודות קרקע לבנייה שאותן נוכל לשווק'. ואז היה מתברר שבין היתר יש גם ביהודה ושומרון".

באילו היקפים מדובר?

"אצלי, באפרת, יש כאלף וחמש מאות יחידות דיור זמינות לשיווק ובעוד כשנה כ-3000 יחידות דיור שלא צריכות ביורוקרטיה וועדות, אלא רק חתימה שתאפשר יציאה למכרזים אחרי שיווק הקרקע".

חתימה של שר הביטחון?

"או של שר הביטחון או של ראש הממשלה. אני נוטה להאמין שהם עובדים יחד. אני משער שכשאחד רוצה משהו השני מסכים".

מה המצב ברשויות האחרות ביו"ש?

"ברשויות האחרות המציאות דומה. המספרים שונים והיחסיות שונה, אבל בסופו של דבר במקום שבו לא בנו מזה עשר שנים יש הרבה תכניות שהעלו הרבה אבק. אפשר להסיר את האבק הזה ולהתחיל לעבוד".

עד כמה לטעמך המחאה הזו פוליטית?

"להערכתי היא אך ורק פוליטית. אמנם יש מאחוריה צדק, אבל לא מדובר במציאות של הממשלה העכשווית אלא של עשר השנים האחרונות, שנים שבהן שלטו כאן גם 'קדימה' וגם 'העבודה'. ישנם גם פתרונות של ממשלות קודמות שרק הקשו על המצב".

אילו החלטות לדוגמה?

"כמו ההחלטה שקיבלה ממשלת 'קדימה' לבנות רק בפריפריה. זו הייתה החלטה שגויה כי לא דאגו לתעסוקה ולתחבורה, כך שהתושבים נשארו במרכז אבל לא הייתה בנייה במרכז. נוצרו עוד ביקושים ואתם עליית מחירים. כך גם ההחלטות שלא לבנות במקומות כמו אפרת. אין בנייה והמחירים עולים במקומות הללו. תושבים נודדים משם למקומות אחרים ונוצרות בעיות אחרות ללא מדיניות מושכלת מלמעלה. מראש ממשלה מצפים שיקבע מדיניות וינהיג. לצערנו המשבר נפל במשמרת שלו, אבל הוא היה יכול להתרחש גם בממשלות קודמות, והמחאה נתפשה כמכוונת לעבר נתניהו. מה שמדאיג אותי זה שהממשלה הזו תיפול ותבוא ממשלה אחרת עם פתרונות גרועים יותר”.

ובכל זאת, הדברים לא מתחילים ומסתיימים בדיור. יש גם מחאה של הרופאים, האחיות, הקוטג', העגלות ועוד. אולי באמת יש כאן כשל כלכלי גדול יותר.

"ברור לי שיש מצוקה ויש בעייתיות. כבן למעמד הביניים אני חש בדברים. אני רואה שאני יכול לתת לילדיי פחות ממה שקיבלתי מהורי. אבל אני לא יכול להאשים ראש ממשלה שמכהן שנתיים וחצי, אלא את המציאות המתמשכת שמתרחשת כאן. ציפי לבני אומרת שאם היא הייתה שם זה היה אחרת, אבל היא הייתה שם וזה לא היה אחרת. לכן לראייתי זו אמנם מחאה מוצדקת אבל היא מוכוונת על ידי אינטרסים פוליטיים שעלולים להביא להפלת השלטון, אך לא למציאת פתרונות אמיתיים".

ואני שומע שהייתה פוליטיזציה למאבק הזה גם בכנסת.

"נכון. היה דיון משותף של הוועדות בראשותם של חברי הכנסת כרמל שאמה הכהן ופאינה קירשנבוים. הוזמנו נציגי המוחים וראשי רשויות, אבל כשביקשנו, אנחנו מיו"ש, את רשות הדיבור נענינו בשלילה מתוך מגמה ברורה – לתת תחושה שהמחאה מקבלת תמיכה של ראשי רשויות ממרכז הארץ”.

מי זה היה שמנע מכם את רשות הדיבור?

"שלמה בוחובוט, יו"ר השלטון המקומי. הוא נתן לנצרת, הרצליה ואחרים לדבר, אבל לא לנו”.

ובמקביל בשטח, מי שהגיע למאהל המחאה ודיבר על פתרון ביו"ש חטף צעקות ומכות...

"נכון. זו הסיבה שאני טוען שמדובר במחאה פוליטית. מחאת האוהלים התחילה בעצם אצלנו עם הקראוונים. זוג צעיר שהגיע ולא הייתה לו אפשרות לרכוש דירה נכנס לקראוון של ארבעים מטר ונשאר שם גם 12 שנה עם שישה ילדים. הם סובלים ממצוקת דיור שאף אחד לא מתייחס אליה".

אולי בגלל שגם הם עצמם לא ראו את עצמם במצוקה?

"יתכן. יתכן שזה קשור לפוליטיזציה של המחאה. המפגינים היום מצפים לקבל מהממשלה סל שאף פעם לא ניתן. אף פעם לא קיבלו כאן דיור חינם לזוגות צעירים. אף פעם לא נתנו לחיילים משוחררים תנאים מפליגים, והיום אנחנו שומעים את המוחים מתארים את עצמם כמגזר דפוק, שכבה מקופחת. אז אמנם מעמד הביניים נשחק, אבל מדובר בתהליך מתמשך על פני מספר שנים ולא משהו שמתרחש רק היום".