בשבע 454: אין רגע דל במאהל

דיור לכלבים וחתולים, גיוס חרדים, אנרגיות רוחניות וסניף של מפלגת חד"ש – זוהי רשימת המרכיבים החלקית של 'מחאת הדיור התל אביבית'

יאיר שפירא , ד' באב תשע"א


מביתו משקיף הזמר חסיד ברסלב עדי רן על התארגנות המאהל. "ברור שמדובר בארגוני שמאל מסודרים. מהימים הראשונים הביאו לכאן גנרטורים וציוד שעולה הרבה כסף. אבל מצוין שמדובר בשמאלנים, אחרת היו מביאים לכאן יס"מ ומפזרים את הדבר הזה כבר מזמן"
דיור לכלבים וחתולים, גיוס חרדים, אנרגיות רוחניות וסניף פעיל של מפלגת חד"ש – זוהי רשימת המרכיבים החלקית של תערובת האינטרסים המכונה 'מחאת הדיור התל אביבית' | המבקר התמים מיטלטל בין השתתפות בקייטנה רב גילאית, על טהרת הבירה, הקולנוע והמוסיקה, לבין מחזות פסאודו-דמוקרטיים של 'מועצת העם', שמקבלת החלטות בתחושות של רגע | מסע מעורר תהיות בלב שדרת האוהלים בואכה שינקין

קשה בתל אביב. סמטה צרה ברחוב יבנה, דחוקה בין בתי שימור משופצים להפליא, מובילה לחצר אחורית שהוסבה לחניה בתשלום. עשרים וחמישה שקלים לשעה, וחמישה שקלים לכל רבע שעה נוספת. איש צעיר ונחמד מנסה לדחוס לחצר מניין מכוניות בכל רגע נתון. האתגר מצריך מעט חשיבה אנליטית והרבה עבודת הגה, שקוטעת שוב ושוב את עלילת הסרט המתנגן במחשב הנייד שלצדו. שעת ערביים, הוא טורח וקם לכבוד מזדה 3 לבנה שמגיחה מהסמטה. על לוחית הרישוי של הרכב מודפס שמה של חברת ליסינג גדולה. על החלונות שלט קרטון מעוצב ומודפס. "לא ביקשנו קוטג', רק דירה נחמדה", נכתב בו לצד איור יפה של בניין 'באוהאוס' תל אביבי, דומה להפליא לבתים המקיפים את החצר. הנהגת הצעירה ממהרת להפקיד את המפתח בידיו של האיש ולקבל הסבר קצר. אוהלי המחאה שוכנים במרחק של פחות משתי דקות הליכה. היא מבקשת להגיע אל אלו שהוקמו בסמוך לרחוב שינקין, וההליכה צפויה להתארך בחמש דקות נוספות.

ריבלין נבהל

ארוכה הדרך לשינקין, מפתיעה וססגונית. המאהל מתגלה בפנינו כבן דמותו הטלוויזיוני, נהר ארוך של אוהלים ושלטים. עד מהרה הוא שב ומסתתר מאחורי צעדת מחאה החוצה את הכביש. גם היא נושאת את כל הדימויים התקשורתיים המרצדים על המסך מזה שלושה שבועות. 'העם דורש צדק חברתי' רועמים המפגינים. הם מתקרבים, הרזולוציה משתפרת ומגלה שחציון הגילאים של העם במקרה הזה אינו עולה על שבע עשרה. רבים מהצועדים הצעירים לבושים במדי הצופים. דבוקת בני העשרים המובילים את התהלוכה משובצת בחולצות 'נוער העבודה'. כשהם נעלמים בפינת הרחוב המקביל מופיע המאהל בשנית, קרוב יותר וצפוי פחות.

על כסא יושבת מירי בר אור, אמא לקצין בפלס"ר נח"ל ויושבת ראש 'הפורום לשוויון בנטל'. מסביבה שלטים המספרים על סטטיסטיקות ההתגייסות לצה"ל. הערבים כמעט ולא מתגייסים. מעט חרדים מתגייסים והחילונים פחות ופחות. הפורום בראשו היא עומדת מבקש לבטל את חוק טל ולחוקק תחתיו חוק שירות לאומי חובה. "מי שלא יכול להתגייס לצבא, או לא רוצה מסיבות כאלו ואחרות, יופנה לתרום למדינה בדרכים אחרות", אומרת מירי. היא מודה שהחיבור בין הדרישה לתת למדינה ובין מחאת רוטשילד המבקשת לקחת ממנה, אינו ברור מאליו קונספטואלית. מעשית, כך מסתבר, הוא דווקא יעיל מאוד. "במשך שנים ניסינו עם עוד ארגונים רבים לנסות ולהיפגש עם פוליטיקאים ועם ראשי המדינה, למשל עם יו"ר הכנסת", היא מספרת "אנחנו אזרחים הגונים, אנחנו לא יודעים להפוך שולחנות ובמשך שנים פשוט מתחמקים מאיתנו". לפני שבועיים הם הגיעו למאהל וזכו לחשיפה, בתוך ימים הם זכו להזמנה בהולה מלשכתו של ריבלין.  "עובדה, הנה אתה מראיין אותי עכשיו", היא מסכמת בתשובה ניצחת.

יש חד"ש

השדרה מזמנת הפתעות רבות. אחרי ימים בהם מתנערים מארגני המחאה מכל הקשר פוליטי ומדגישים כי כל סממן מפלגתי המתגלה מטוהר בו במקום, מפתיע מאוד היה למצוא מתחם גדול של מפלגת חד"ש. המפלגה הקומוניסטית הערבית-יהודית מפעילה במקום חדר הרצאות מאולתר ודוכן לחלוקת עלון המפלגה. האיש מאחורי הדוכן, לפחות, לא נתקל באיזושהי התנגדות של המארגנים לפעילות המפלגה במקום. ייתכן שלמרות ששלטי חד"ש תלויים בגלוי, לא הבחינו המארגנים כי מדובר בפעילות פוליטית. אחרי הכול "הבטחת חינוך חינם, הלכה למעשה, בכל המסגרות החינוכיות-לימודיות, ממעונות היום ועד לאוניברסיטה", "ביטול שכר הלימוד במוסדות הציבוריים להשכלה גבוהה", "הבטחת הזכות לדיור ברכישה או בשכירות לכל הזקוקים לו... החזרי ההלוואה או גובה שכר הדירה לא יעלו על 20% מההכנסה נטו של המשפחה או האזרח; ... בנייה ציבורית באמצעות חברות שיכון ציבוריות ובמחירים זולים", הם משפטים שהעתקתי ממצעה של חד"ש. גם את הרטוריקה על מהפכת הצדק החברתי חייבים מארגני המאהל ברוטשילד לאנשי המפלגה.

עוד דרישה צודקת

"המחאה החברתית מתרחבת גם לשכבות החלשות ביותר – בעלי החיים דרי הרחוב. עמותת 'תנו לחיות לחיות' ופעילים למען בעלי החיים מבקשים למחות על מצוקת הדיור החריפה של כלבים וחתולים בכל רחבי הארץ... 'תנו לחיות לחיות' מוחה על אוזלת ידה של הממשלה בכל הקשור לטיפול בבעלי החיים ובמיוחד בכלבים וחתולים חסרי בית... לא מדובר בחיי לוקסוס, אלא בדרישות קיום בסיסיות". בהן צדקי לא שיניתי ולא הוצאתי דברים מהקשרם.

 בילוי חינם

כל אוהל צריך מרפסת, אך רק לאוהלו של זאב יש אחת כזו. על מחצלת הפרוסה לפני האוהל הוא משתעשע עם בנו בן השנתיים וחצי. האוהל לא שלו, גם המחאה לא ממש. הוא הגיע שלשום עם רעייתו ובנו, קיבלו אוהל והם מתכוונים לבלות כאן עד מחר. הם גרים בעמק בית שאן, עוסקים מעט בחינוך ובהרבה מחשבה על החיים. הבילוי בשדרה מושלם. לבד מדיור חינם נהנים תושבי האוהלים ממופעי רחוב רבים. על מסך קולנוע גדול מוקרן סרט ישראלי. תזמורת כלי נשיפה צועדת בסך. קבוצת תיאטרון מציגה קטעים סאטיריים ברצף, קצת על חשבונו של ראש הממשלה, אך לא מעט על חשבון המפגינים. להקת מחול אלתרה לעצמה מתחם מגודר. בריכות פלסטיק קטנות מעטרות את השדרה. בשלנים ומוזיקאים פזורים בכל מקום וחולקים בשמחה עם כולם את פרי עמלם. בעמק יוקר המחיה שווה לכל נפש, המון תמרים מתגוללים מתחת לעצי הדקל, אומר זאב ומכבד אותי בחרוב מהסחנה. הוא לא ממש מתחבר לדרישות החומריות של המחאה, אך הוא חושב שהאנרגיות הן מדהימות. כל מה שנותר הוא לשכנע את יושבי המאהל להניח לרגע לחומר, להמיר את האנרגיות הגדולות כאן לרוח, להתעורר.

כמו באומן

לא צריך לכעוס, בשדרה הצלחתי למצוא אפילו דוס. ביתו של הזמר עדי רן משקיף אל שדרות רוטשילד, והוא מלווה את ידידיו מחסידי ברסלב שבמאהל, שהתנחלו בו עוד בימיו הראשונים. "זה דומה קצת לאומן", הוא אומר "גם שם הקמנו אוהלים בשנים האחרונות בגלל מחירי הדיור במקום". מביתו משקיף רן על התארגנות המאהל. "ברור שמדובר בארגוני שמאל מסודרים. מהימים הראשונים הביאו לכאן גנרטורים וציוד שעולה הרבה כסף. אבל מצוין שמדובר בשמאלנים, אחרת היו מביאים לכאן יס"מ ומפזרים את הדבר הזה כבר מזמן". והדבר הזה על פי רן הוא דבר טוב. "הם בעצמם לא מבינים על מה הם נלחמים", הוא אומר. "הם חושבים שהם נלחמים על בית, אבל למעשה הם נלחמים על האוהל. על הזכות להיות ביחד. יום אחרי שהמאהל יתפרק וכל אחד שוב יסגור את הדלת שלו מאחריו, הוא יבין שהמאהל הזה לא היה אמצעי, הוא היה מימוש המטרה".

כשהעם מחליט

כמעט שעתיים ארכה הדרך לשינקין. ציתר, קרן יער, שני צ'לו, המון גיטרות וכמה כלים שלא ידעתי לנקוב בשמם. פסיכולוגים מתמחים, אבות גרושים, נפגעי הביטוח לאומי וגם חסרי בית וכמה ידוענים. כל יצור שלישי היה כלב, כמעט כל יד שנייה החזיקה בבירה. שעתיים ארכה הדרך למחאה, אל דפני ליף וחבריה. הם עמדו בתוך אוהל גדול ופתוח אל מול עשרות צעירים ישובים על מחצלת גדולה. ענות פניהם של היושבים לא היתה שונה מאלו של שאר משתתפי הפסטיבל שבשדרה. הצחוקים אותם צחוקים והבירה אותה בירה. נדרשו דקות תמימות להבין כי מדובר במעמד רציני הרבה יותר, בלב ליבה של השדרה, במקום התכנסותה של 'מועצת העם'. מחויבותם של חברי המועצה, כך נראה, עמדה ביחס ישר למיקומם על המחצלת הגדולה. היושבים במרכז התמידו בדיונים הממושכים. שולי המחצלת ידעו חילופין מתמידים של חברי מועצה לרגע. על הפרק באותה שעה עמדה שאלת אופיים של המגעים הצפויים עם ממשלת ישראל. לאפשרות הראשונה שנוסחה בערך כך: "ממשלת ישראל תגיע עם הצעות קונקרטיות ואנחנו נשקול אותן במועצת העם" נמצא רוב של שבעים ושתיים אצבעות. רק תשע עשרה תמכו בהצעה החילופית "להציג דרישות משלנו לממשלת ישראל מבלי להתחשב בדעתה". למחרת סיפרו ברדיו כי הנהגת המפגינים מתכנסת כדי להציב רשימת דרישות לממשלה. כנראה שמועצת העם חזרה בה מהחלטתה במהלך אותו הלילה.