בשבע 454: כאשר השופט זקוק לסנגור

למרות חקירתו המביכה תחת אזהרה של השופט יורם דנציגר, לא בטוח שכדאי לוותר על מינוי פרקליטים מהשוק הפרטי לבית המשפט העליון

יאיר שפירא , ד' באב תשע"א

למרות חקירתו המביכה תחת אזהרה של השופט יורם דנציגר, לא בטוח שכדאי לוותר על מינוי פרקליטים מהשוק הפרטי לבית המשפט העליון * פסק הדין המחייב את מדרשת לנדנבאום לשלם ארנונה לעיריית ירושלים עלול לפגוע בעוד מוסדות חינוך של הציבור הדתי-לאומי

השופט יורם דנציגר הוציא את עצמו השבוע לחופשה מבית המשפט העליון לקראת חקירתו באזהרה בימים הקרובים. מינויו של דנציגר לבית המשפט העליון היה פרי עמלו של שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, שבניגוד לדעת ראשי מערכת המשפט פעל למינוי שופטים מהמגזר הפרטי לבית המשפט העליון. למרות מס השפתיים שהקפידו לשלם, דאגו אנשי הממסד המשפטי למנות לערכאה העליונה אנשים משלהם. השופטים מאיר שמגר, אהרון ברק, יצחק זמיר, דורית בייניש, עדנה ארבל או אליקים רובינשטיין היו בכירי משרד המשפטים - יועצים משפטיים לממשלה או פרקליטי מדינה לשעבר שמונו למשרת השיפוט הבכירה כהמשך טבעי לשרותם כראשי התביעה (ארבל ורובינשטיין כיהנו קודם לכן כשופטים מחוזיים, אך ההערכה היא כי סיכוייהם להתקדם לעליון היו קטנים לולי שירותם במשרד המשפטים). בכירים פחות בפרקליטות המדינה כמו מרים נאור, איילה פרוקצ'יה, ניל הנדל ועוזי פוגלמן נאלצו לשמש לאחר פרישתם מהפרקליטות כשופטים זוטרים יותר, בדרך כלל בבתי משפט השלום, ומשם טפסו אט אט אל ראש הפירמידה. שאר שופטי העליון, המכהנים היום ואלו שכיהנו בעבר, היו אנשים שנבחרו בצעירותם לשופטים זוטרים אשר ניסיונם וכישרונם הוביל אותם עד לפתחו של בית המשפט העליון. מבין המכהנים שם היום אפשר למנות את אסתר חיות, אדמונד לוי, אליעזר ריבלין, יצחק עמית, וסאלים ג'ובראן. השופט אשר גרוניס התמנה הישר לבית המשפט המחוזי כאשר היה כבר משפטן ותיק יחסית ובעל שם, והוא צפוי להתמנות בעוד חודשים ספורים לנשיא בית המשפט העליון. הצד השווה של כל אלו שמונו לשופטי בית המשפט העליון היו השנים הארוכות בהם בילו בצל הממסד בטרם זכו במינוי הבכיר.

את השאיפה לגוון את הרקע של שופטי העליון לא המציא פרידמן. כבר שנים מנסים למנות אליו אנשי אקדמיה ידועי שם ועורכי דין מהמגזר הפרטי. אלו הרבו לקשט את רשימות המועמדים, אך כשלו בוועדה לבחירת שופטים שנשלטה בידי שופטי בית המשפט העליון. לפני 15 שנה נבחר לעליון פרופ' יצחק אנגלרד וכיהן שם כחמש שנים. הוא היה הראשון מבכירי האקדמיה שנבחרו לבית המשפט העליון, וגם האחרון שבהם.

כשנכנס פרופ' פרידמן בסערה לתפקידו כשר משפטים, הוא הצליח לכפות על הנשיאה דורית בייניש שני מינויים היסטוריים של שופטים מהשוק הפרטי. האחד היה עו"ד חנן מלצר, השני היה דנציגר. עד לפני מספר חודשים נחשב המהלך של פרידמן להצלחה של ממש. שני הפרקליטים הבכירים הרימו תרומה משמעותית לבית המשפט כאשר הביאו אליו את ניסיונם רב השנים בפרקטיקה האזרחית. אלא שלפני כשנתיים החלה המשטרה לחקור לקוח ותיק של דנציגר, ראש עריית בת ים שלמה לחיאני, בחשד למעשי שחיתות. בתיבת הפנדורה שנפתחה מצאו החוקרים חומרים מעניינים הקשורים גם לשופט דנציגר. מחומר החקירה עולה כי דנציגר, שייצג את לחיאני ואף היה שותפו בעסקת מקרקעין, קיבל מעיריית בת ים שכר טרחה של מאות אלפי שקלים לאחר שלחיאני נבחר לראשות העיר. כבר שבעה חודשים שהמשטרה והפרקליטות מנסות לקבל מדנציגר ומשאר המעורבים הסברים שיאפשרו להם להניח לעניין, אך לשווא. השבוע הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כי דנציגר יהיה השופט הראשון בתולדות המדינה שייחקר באזהרה. במערכת המשפטית עוד שומרים בשלב זה על איפוק ונמנעים מלבטא בפומבי את מה שעתיד להישמע בקול רם יותר בתקופה הקרובה.

עריכת דין היא תחום פתלתל. באופן מובנה מרבים עורכי הדין להתעסק לא פעם בתחום הדמדומים שבין החוקי לפלילי, לעתים בשירות אנשים שלא תמיד החוק הוא נר לרגליהם. שנים ארוכות של עבודה בשוק הפרטי מכתיבות הסתברות גבוהה למעורבות בפרשיות מפוקפקות שעלולות להביך מוסד מכובד כמו בית המשפט העליון. בלחש, יש כבר מי שחוגגים את החופשה הכפויה של דנציגר כהוכחה לכישלון הניסיון לשלב עורכי דין פרטיים במערכת. עשרות שופטים עליונים התמנו במשך כשישים שנה ואיש מהם לא נדרש מעולם בעודו מכהן לתת הסברים במשטרה על עברו. והנה, פחות מארבע שנים מעת מינויים של שני עורכי דין מהשוק הפרטי לשופטים שם, וכבר אחד מהם נאלץ להיחקר כחשוד.

האמת היא כמובן שגם שנות עבודה ארוכות בפרקליטות מזמנות לפרקליטיה לא מעט הזדמנויות למעידות קטנות. אפילו שופטים בבית המשפט העליון לא תמיד עומדים בפיתוי, ומעלימים עין מניגוד עניינים. בין אם מדובר בישיבה בדין מול חבר טוב שמייצג את אחד הצדדים, או בבחירת מתמחה שהוא בן של חבר טוב אחר. או גרוע מכך - של שופט אחר שלקח את בנך להתמחות. אלא שנורמות פסולות אלו רווחת בקרב מי שמגדירים בעצמם את הרף הפלילי וקובעים האם ומתי לחקור או להרפות. כל עוד המערכת מכסה על תחלואיה שלה, אנשיה ימשיכו להציג סטטיסטיקות של מועמדים ללא רבב המגיעים צחים כשלג אל בית המשפט העליון.

לא עומדים בקריטריון

אתגר כלכלי לא קל עומד בפני מדרשת לנדנבאום ('ברוריה'), המדרשה הגבוהה לנשים ממוסדות 'אור תורה'. בית המשפט העליון דחה את עתירת המדרשה וחייב אותה בתשלום ארנונה לעיריית ירושלים מכאן ולהבא, וכן בתשלום הארנונה למפרע על שמונה השנים האחרונות. עיון בפסק הדין מעלה כי מדובר בבעיה שעלולים להימצא בה מוסדות דתיים-לאומיים רבים בירושלים.

מוסדות אקדמיים המתוקצבים על ידי המועצה להשכלה גבוהה פטורים מארנונה. משרד הפנים קבע שורה של קריטריונים שעל פיהם יוכלו העיריות לפתור מארנונה מוסדות לימוד אחרים. בין הקריטריונים למשל, שכר לא מופרז של מנהלי העמותות שמחזיקות במוסד. את המשוכה הזו דווקא צלחו בלנדנבאום, ויש לקוות כי גם מוסדות דתיים-לאומיים אחרים היו עוברים אותה בשלום. אלא שכמו בעוד מוסדות דתיים-לאומיים על-תיכוניים בירושלים, גם במדרשת לנדנבאום גובים שכר למוד של כמה אלפי שקלים לשנה. כמו במוסדות רבים אחרים, גם שם גובים שכר גבוה יחסית מתוכניות לבני חו"ל, ובעזרתם מממנים את הוצאות המוסד. משרד הפנים, מהשבוע בתמיכתו של בג"ץ, מחשב את הממוצע של שכר הלימוד הנגבה מבני הארץ ומבני חו"ל, והוא מגיע לשכר לימוד גבוה מכדי לקבל פטור מארנונה. אך גם מוסד שיסתפק בשכר לימוד נמוך עלול שלא לקבל את הפטור. קריטריון אחר של משרד החינוך קובע כי הפטור מותנה בכך שלפחות מחצית מתלמידי המוסד מתגוררים דרך קבע בעיר. השופטים קבעו כי תלמידים המתגוררים בירושלים לצורך לימודם במוסד אינם נמנים לצורך הפטור. בלנדנבאום, כמו במוסדות דתיים-לאומיים על-תיכוניים אחרים בעיר, רוב התלמידים מתקבצים ללמוד תורה בירושלים מכל קצות הארץ.