בשבע 454: הוראה מגבוה

בבוקרו של היום המיועד יצא האוטובוס מקרית אתא עם ספר התורה לכיוון גוש קטיף. השוטרים הודיעו כי אין סיכוי שיגיעו ליעדם

עודד מזרחי , ד' באב תשע"א


בבוקרו של היום המיועד יצא האוטובוס מקרית אתא עם ספר התורה לכיוון גוש קטיף. בחיפה נעצר האוטובוס על ידי מחסום משטרתי. באותם ימים נערכו מחאות כנגד הגירוש. השוטרים הודיעו להם כי אין סיכוי שיגיעו ליעדם מפני שיש הוראה מגבוה שלא לאפשר הגעת אוטובוסים לדרום

בחודש אייר תשס''ה רכשו בני משפחת טולידנו ספר תורה לעילוי נשמת הוריהם ר' רפאל ופורטונה טולידנו ז''ל. הם התכוננו להכניס את הספר לישיבת 'תורת החיים' בנוה דקלים שבגוש קטיף, מפני ששניים מילדיהם למדו שם באותה עת והם ידעו שהישיבה זקוקה לספר תורה.

הימים היו ימי ערב הגירוש והגוש היה כמרקחה. הכניסה לאזור הייתה בעייתית מצד השלטון בארץ. גם מבחינה ביטחונית לא היה שקט והפצמ"רים היו עניין שבשגרה. לחצו עליהם מכיוונים שונים שלא להכניס את ספר התורה לישיבה או לדחות את הכנסתו לימים שקטים יותר. חלק מבני המשפחה חששו מירי הפצמ"רים וגם חלק מהנהלת הישיבה אמרו כי הכנסתו בתנאים הקיימים קשה ביותר.

אבל הבן יצחק ואחיותיו התעקשו בכל זאת להכניס את ספר התורה דווקא בימים הללו, מפני שסברו שיהיה בכך כדי לעודד ולחזק את רוחם של הרבנים והתלמידים. הכנסת ספר התורה נקבעה בתיאום עם הישיבה ליום י''א בתמוז תשס''ה.

נערכו ההכנות ואוטובוס מיוחד הושכר עבור בני המשפחה שרובם מתגוררים בצפון הארץ. בבוקרו של היום המיועד יצא האוטובוס מקרית אתא עם ספר התורה. בשכונת נוה שאנן בחיפה נעצר האוטובוס על ידי מחסום משטרתי. באותם ימים נערכו מחאות כנגד הגירוש והשוטרים נערכו גם בשכונת זו שבה מתגוררים דתיים-לאומיים רבים. כאשר נודע לשוטרים כי הנוסעים נמצאים בדרכם דרומה, הודיעו  להם כי אין סיכוי שיגיעו ליעדם מפני שמחסומים פרוסים לאורך הדרכים ויש הוראה מגבוה שלא לאפשר הגעת אוטובוסים לדרום, בגלל קיומה של הפגנה כנגד הגירוש שתוכננה לאותו יום. כל ניסיונות בני המשפחה להסביר כי מדובר בהכנסת ספר תורה ולא בהפגנת מחאה לא הועילו. כאשר התברר לשוטרים שפני האוטובוס מועדות לגוש קטיף התעצמה התנגדותם. כל השוטרים, זוטרים ובכירים כאחד, לא הסכימו לשמוע מילה אחת על המשך הנסיעה. אחרי עיכוב רב חלק מיושבי האוטובוס גילו סימני ייאוש והציעו לבטל את האירוע.

לפתע הופיע מאי שם קצין משטרה גבוה כסוף שיער וגלוי ראש. כאשר שמע על נסיבות העניין מיד איפשר לאוטובוס להמשיך בדרכו ואף צייד אותם במספר הטלפון הנייד שלו כדי שבכל מחסום בו ייתקלו בהמשך הדרך יוכלו להתקשר אליו כדי שיחלצם. בני המשפחה נדהמו. לא היה צורך לבקש ממנו או להתחנן בפניו כפי שעשו עד כה. 

האוטובוס המשיך בדרכו ובצומת נתניה נתקלו במחסום משטרתי נוסף. השוטרים דרשו מהם לעמוד בצד. כאשר שמעו שפניהם מועדות לגוש קטיף הורו להם מיד לחזור לאחור. בני המשפחה נתנו להם את מספר הטלפון של אותו קצין. לאחר שהשוטרים שוחחו עמו אמרו "אתם יכולים להמשיך הלאה".

במהלך הנסיעה נודע ליצחק טולידנו מפי דודו יעקב כי בדיוק היום חל יום פטירתו של סבו יצחק ז''ל אשר לא זכה לעלות לארץ ישראל ונפטר בי''א תמוז. הסבא שיצחק נקרא על שמו נקבר במקנס במרוקו. הם חשו כי מן השמיים כיוונו אותם להכניס ספר תורה לעילוי נשמת הוריהם דווקא ביום הזיכרון של הסבא, שהיה אחיו של אב בית הדין במקנס, רבי רפאל ברוך טולידנו זצ"ל, והיה בעל תוקע קבוע בבית הכנסת שלו. "הסבא אמנם לא זכה לעלות לארץ", הרהר יצחק בלבו, "אבל נכדיו ובתוכם אני הנקרא על שמו נאחזים באהבה בארץ מכוח התורה".

בעת כתיבת האותיות האחרונות בביתו של ראש ישיבת 'תורת החיים', הרב שמואל טל, סיפר לו יצחק טולידנו על כך שהתגלה לו בנסיעה כי יום הזיכרון של סבו חל בדיוק היום. הרב טל, אשר ידע היטב מהם המכשולים שעמדו בדרך להכנסת ספר התורה, התרגש מאוד לשמוע זאת והביע את פליאתו.

לפני היציאה מבית הרב נשמעה צפירת אזעקה ואחריה קולות של נפילות פצמ"רים. נערכו דיונים אם לצאת או לא. אחרי הפוגת מה פסק הרב טל: "הולכים!"

תהלוכת הכנסת ספר התורה נערכה בשמחה ובהתלהבות יוצאות מגדר הרגיל. היו ריקודים לאורך כל מסלול התהלוכה. כל המשתתפים חשו בהתרגשות מחשמלת. הייתה תחושה עמוקה כי בכל הצרות הפוקדות את עמנו, התורה הקדושה והשגחת השם מלוות אותנו ומהוות משענת של נחמה ותקווה לעתיד טוב יותר.