בשבע 454: מאמרים

יש מחאה ויש 'הפגנת ימין' | סופרי סתם | צדק תקשורתי | שידורי המהפכה | ביקורת הנקרא | חדשות בחדשות







עדי גרסיאל/חני לוז/ישראל מידד/הלל גרשוני , ד' באב תשע"א

יש מחאה ויש 'הפגנת ימין'

150 אלף מפגינים - המספר הזה (שאינו מדויק, ראו להלן) הזכיר לנו משהו. לפני שש וחצי שנים, כחצי שנה לפני הגירוש, ערך המחנה הכתום הפגנת ענק מול הכנסת שבה נכחו, על פי הערכות המשטרה, 150 אלף איש. מצאנו בארכיונים את הסיקור של ההפגנה ההיא. קשה לומר שההשוואה בין התמונות, הכותרות והגישה הכללית מחמיאה לאובייקטיביות של שלושת היומונים (ישראל היום לא היה קיים אז).

עדי גרסיאל

________________________

סופרי סתם

במוצאי שבת התקיימה כידוע הפגנה גדולה במחאה על מחירי הדיור ושאר ירקות. אתרי החדשות והעיתונים הגדולים היו מאוחדים במספר המשתתפים: 150 אלף. לימדונו חז"ל שכאשר כל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד נראה שזוהי נבואת שקר, ואכן כך הוא גם הפעם. מחיבור המספרים של מוקדי ההפגנות השונים, כפי שדווח בכלי התקשורת עצמם, לא מגיעים להרבה יותר ממאה אלף. אבל הקושיה על התקשורת היא אחרת: אם כבר מנפחים, למה לא לשחזר את הבלוף של הפגנת ה-400 אלף?

הלל גרשוני

__________________________

צדק תקשורתי

כבר נכתב ועוד ייכתב רבות אודות תפקודה ותפקידה של התקשורת בתקופה הנוכחית, בין מחאה לבין מהפכה. באתר 'העין השביעית' שאל העורך עוזי בנזימן די בבוטות: "האם ייתכן שהאופן שבו מצטייר המרי בתקשורת מושפע מהזדהות עיתונאים עם מטרותיו?" והוא לא היחיד שמבחין במעורבות הפעילה של התקשורת ביצירת אווירה ה'עליהום' הכל-כך שקופה.  קשה לבנזימן, ולכן בכל זאת הוא משלם במטבע לידידים בשמאל וכותב "עיתונאי הימין אינם אפוא, למרבה הצער, עדים מהימנים לפענוח חידת המחאה", וממשיך כמעט בעל-כורחו, "אך גם האופן שבו עיתונות הזרם המרכזי מסקרת את ההתרחשויות אומר דרשני".

כדי לסייע לחוקרים, נציין כמה הבחנות שיעזרו לזהות את השיטה. ראשית, שימו לב לכותרות. המילה 'ביבי' מופיעה ברבות מהן. הממשלה לא מוזכרת ויש סיבה לדבר. אם הדיווחים הם אישיים, המסר התקשורתי הוא כפול: תשומת הלב מופנית אל איש אחד, דבר המקל על המוחים. זה 'אנחנו' נגד 'ההוא', גם אם ברור שלא בידי איש אחד הפתרונות. בנוסף, הפרסונליזציה הזאת משכיחה כל מי ששותף באחריות למצב מממשלות קודמות.

שנית, אם מתרחשים דברים לא מחמיאים, כגון גילויי אלימות, יש להקדיש את המינימום ההכרחי לסיקור האירועים ולא ללבות יותר מדי. מקללים ומגרשים נציגי ציבור? אז מה. זורקים מים על חברת כנסת ומטילים בקבוקי-מים מגגות על שוטרים? לא נורא. ובוודאי אין לשאול איפה כתבי-האישום.

ודבר שלישי, יש להכריז שההפגנה במוצ"ש האחרון היתה "אם כל ההפגנות", גם אם המשטרה דיווחה על מספר נמוך ב-40 אחוז ממה שהמארגנים ציינו, וגם אם כולנו יודעים על הפגנות אחרות שהיו גדולות הרבה יותר.

ישראל מידד

_________________________שידורי המהפכה

על המחאה ההמונית ברחובות תל-אביב והקשר שלה לתקשורת אפשר למלא עיתון שלם. ברור שמקור המחאה הוא מארגוני הקרן החדשה, שחרתו על דגלם את מחיקת הזהות היהודית של ישראל. מעבר לכך, זו דוגמה חזקה למונוליטיות המחשבתית ולכוחה של תקשורת ההמונים בישראל.

העוצמה מתבטאת בריבוי הכתבות - תוכניות אקטואליה שעוסקות כמעט אך ורק במחאה במשך ימים רצופים. עשרות כתבות בטלוויזיה על המחאה במשך שבוע, ומגישים בכירים שמזדהים באופן ברור עם המחאה. התקשורת פועלת כעדשת זום ומערכת הגברה על חשבון האזרח, עבור קבוצת האוכלוסייה המפונקת של המדינה. מפגיני המחאה של שנת תשס"ה יכלו רק לחלום על סיוע והעצמה כזו.

המונוליטיות, החשיבה האחידה, מתבטאת בעדר המקדם ומפנק את המחאה, ובהעדר ביקורת אמיתית כגון שאלות על מקור המחסור בדיור בישראל (הקפאה, ירוקים, עובדים זרים ועוד). וכמובן, אוסף הכינויים והתיוגים החיוביים. הקידום הסמוי של שימוש במלים חיוביות אינו בולט, אך הוא עמוק ומשפיע, ומעניק לגיטימיות והזדהות: "מחאת האוהלים", "מרד מעמד הביניים" ו"מחאה חברתית" - החשיבה הסוציאליסטית עד קומוניסטית לא מוזכרת. המחשה לכך היתה גם בהקלטה של מהדורת אולפן שישי של ערוץ 2 באתר 'מאקו', בה שובצו ברצף תמונות מהמאהל ברוטשילד בעיטור השיר "פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא עם ומתחיל ללכת, ולכל הנקרה בדרכו קורא הוא שלום". מסתירים את העיסוק האנרכיסטי-שמאלני של ראשי המחאה כמו סתיו שפיר ואורלי וייסלברג. הסתרת הזהות השמאלית של המחאה שזורה לאורך כל הדרך, כי גם התקשורת שייכת לאותו מגזר. וזאת הבעיה העיקרית איתם: הם ממש לא מרגישים את המבטא השמאלני של עצמם ואפילו לא מוכנים להכיר בקיומו. 

חני לוז

______________________

ביקורת הנקרא

שום נאום לא יחלץ את נתניהו - העם מאס בו

(דן שילון, nrg-מעריב)

הפוסל במומו וכו'

תינוקת שבלעה חשיש של אביה נאבקת על חייה

(nrg-מעריב)

מכלל לאו שומעים הן - אם לא מוזכר המגזר, אפשר להבין לבד

מה בין הרוצח (הנורבגי) לימין בישראל?

כותרת ב-ynet

ואוו, איך שהזמן רץ ולא שמנו לב שכבר עוד מעט נובמבר

אנשים אחים אנחנו

(כותרת מאמרו של עמוס עוז, הארץ)

* לא כולל מתנחלים וחרדים מתחת ומעל גיל 18

___________________________

חדשות בחדשות

אלוף בן מונה השבוע לעורך הארץ במקום דב אלפון. בן (46) שימש בתפקידים שונים בהארץ ולאחרונה היה עורך עמודי הדעות והפרשן המדיני של העיתון. לעורך מוסף הארץ מונה מייקי דגן.

ערוץ 7 דיווח על דיון בוועדה לפניות הציבור בכנסת שעסק בדרכי גביית האגרה של רשות השידור. מהדיון עלה כי הרשות מפעילה עורכי דין שמאיימים על החייבים בעיקולים ומוסיפים שכר טרחה והוצאות טיפול יקרים. זאת למרות שהחייבים לא קיבלו כל התראה בכתובים או אפשרות לערער. יו"ר הוועדה, ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) הציע שהרשות תפתח במבצע לסילוק החובות.

לראשונה בתולדות גלי צה"ל התקבל בוגר ישיבת 'מקור חיים', יאיר שרקי, לקורס העיתונאים של התחנה. כך דיווח nrg-מעריב