בשבע 455: 'על דעת עצמי'

ב' זה ביקור | ב' זה ביקורת | בעשרה מאמרות

אבי סגל , י"א באב תשע"א

ב' זה ביקור

א. בתוך עמי אנוכי יושב, ובזמן האחרון עמי לא מפסיק להמליץ לי על ביקור בשדרות רוטשילד. ידידים ומכרים בפייסבוק, באתרי אקטואליה ובחיים האמיתיים מספרים לי על מחאה חברתית קסומה, עתירת אנרגיות קוסמיות חיוביות ונטולת פוליטיקה כמעט לחלוטין. ולא, לא די בכך שכבר הסתובבתי ליד האוהלים במכוניתי החזירית הקפיטליסטית – עלי לראות את הדברים מקרוב, בראש פתוח ובלי דעות קדומות. אז השבוע קפצתי לביקור.

ב. בתוך שניות ספורות הבנתי מדוע זאת לא המחאה שלי: אני שונא מחנות קיץ. תמיד שנאתי. אני יודע שזה לא מאוד אידיאליסטי, אבל אעדיף לשלם שכר דירה כפול ממשכורתי מאשר לשבור את הגב בתוך שק שינה ולגרש מחוטמי כנופיות יתושים ושאר מעופפים. אבל זה לא רק מחנה קיץ. אם להיות מדויקים, המאהל ברוטשילד הוא שילוב בין טיול מחנאות לבין הפנינג של פתיחת שנת לימודים באוניברסיטה, עם נגיעות של סדנת אמן ופינות יצירה בסגנון נוער הנרות בכיכר.

ג. אולי משום שהגעתי בשעה החמה ביותר של היום, לא זכיתי לחוות את האנרגיות המטורפות שהבטיחו לי, שלא לומר צפייה בהופעה חינם של שלמה ארצי. מעט המפגינים האמיצים שהסתובבו מחוץ לאוהלים היו עסוקים בלהשתזף ולהזיע, ולכן בחרתי להתמקד בעיקר בשלטים ובמודעות שמסביב. חלק מהשלטים נשאו אופי פוליטי, רובם לא. חלקם היו מבריקים ומצחיקים, רובם לא. בדרך כלל הכילו השלטים קיטורים צפויים על יוקר המחייה ושנאת עשירים מוכרת, אבל היו גם אחרים, כמעט חתרניים, כמו: "ביבי, יש מדינה מחוץ לת"א" או "די להשתמטות". אפילו שלט בזכות בנייה ביו"ש היה שם, זוהר בבדידותו הקיומית.

ד. על אחד האוהלים נתלה השלט "זכויות לבע"ח". בדיוק מולו, באוהל אחר, נתלה דף קטן עם הכיתוב החביב "די לזבובים ולאוליגרכים". רגע, מילא אוליגרכים, אבל זבובים אינם בעלי חיים? מה עם הזכויות שלהם? נדמה לי שמצאתי סדק במחאה המאוחדת הזאת. מכאן בוודאי יבוא הפילוג. בצד המאהל הוצבו שלטים ממוסדים יותר, ובהם ציטוטי פסוקים מתוך חזונם החברתי של נביאי ישראל. כשהולכים על מהפכה, גם נביאי התנ"ך יכולים להיחשב סמכות רוחנית, אחרי עריכה כמובן.

ה. לא, זאת ממש לא המחאה שלי. אני לא אוהב כנסים המוניים ארוכים, לא מסוגל להתמנגל כמו יצור חברתי מן השורה. ולא, גם אחיי הדתיים לא יגיעו, מצטער. המחאה הזאת לא מספיק אטרקטיבית. כלומר, זה יפה שהחילונים התל-אביביים גילו פתאום את תחושת ההתעלות של החיים בקומונה ושל הערבות ההדדית. אבל אנחנו הדתיים חיים את הביחד-נס כל הזמן, מכירים הפגנות המונים ישר והפוך, ולא קל להדליק אותנו בכל פעם מחדש. מצד שני, אם הם יוסיפו לרשימת הדרישות פיקוח ממשלתי על מחירי הבייביסיטר, אני מצטרף.

ו. הערה לשונית ליזמי מדבקות הכתובת על האוהלים, יהיו אשר יהיו: עם כל הכבוד למחאה הלא פוליטית שלכם, "שדרת האהלים" כותבים בשי"ן שמאלית, לא ימנית. אולי חינוך חינם מגיל שלושה חודשים ישפר את עריכת הלשון.

ז. עד לרגע זה לא ממש התייחסתי למהות המחאה, וזאת משום שאין באמת מחאה אחת, בוודאי לא כזאת שאפשר להתייחס אליה ברצינות. תושבי האוהלים ברוטשילד דורשים כסף וזכויות כמעט לכל דבר שזז: לרופאים, לשוכרי הדירות, לילדים המיוחדים, לחינוך, לאבות הגרושים, לכלבים, לפסיכולוגים, לאתיופים, לעובדים הזרים ולגלעד שליט. סובלים מציפורן חודרנית? גם אתם יכולים להיות חלק מהמאבק. שדרות רוטשילד הפכו להייד-פארק של מחאות, שכולן יחד מצטרפות לקיטור אחד ארוך, אבל לא כזה שאפשר לתת לו פתרון הגיוני שירצה את כולם. זהו כוחה של מחאת האוהלים – כל אחד יכול להסכים עימה, בתנאי שאין לו מושג בכלכלה – וזהו גם השבר שצפויים רוב המפגינים לחוות בסיומה.

ח. הנה עוד דבר שאני שונא: טרנדים שיצאו משליטה. תמיד שנאתי. בעיניי, מחאת האוהלים היא קודם כל טרנד תקשורתי חסר חוש מידה, האח הגדול של כל ההפגנות, שאי אפשר היום להעביר ערוץ אזוטרי או לנהל שיחת רחוב בלי למצוא שם את זרועותיהם הארוכות של יחצניו. קשה לדמיין הישג ממשי של המאבק שיצדיק את המאניה הנוכחית, ויש יותר מסיבה אחת להעריך שאכן מדובר בטרנד חולף. בכל מקרה, מבחן הזמן הוא הקובע, לי אישית קשה לראות את המחאה שורדת יותר מחודשים ספורים, כולל שלבי הגסיסה.

ט. "לא ימין, לא שמאל – ערבות מעל הכל" (שלט גדול ומרשים במיוחד, ככל הנראה מטעם מארגני המאבק. הוצאתם לי את המילים מהפה, חברים, אבל באיחור של שש שנים).

ב' זה ביקורת

שתי דמויות מעולם התרבות, הזמרת מרגלית צנעני והשחקנית ענת וקסמן, השמיעו – כל אחת בתורה – ביקורת לא מאוד בוטה נגד מחאת האוהלים ומארגניה. השתיים העזו להוציא רגל אחת מהעיגול ולטעון שהמחאה היא – איך לומר בעדינות – לא האירוע הכי נפלא ומרגש ומקסים ומעורר השראה בהיסטוריה של העם היהודי והאנושות בכלל. בתוך דקה ורבע, פחות או יותר, נאלצו שתי הידועניות לבצע פליק-פלאק לאחור, להביע צער, להסביר, להבהיר, להרגיע את הרוחות ובעיקר להצהיר בהתלהבות מוגזמת על תמיכתן במאבק, רק כדי לגלות לאחר מכן שזה לא עוזר להן ושהברנז'ה לא ממהרת לסלוח.

ברגעים כאלה, בהקשר הספציפי הזה, אין טוב יותר מלהיות ימני וחובש כיפה מלידה. לנו מותר להתנגד למחאת האוהלים, ובמקרה הגרוע יאשימו אותנו בניתוק מהחברה וישאלו כמה נתניהו משלם לנו. ידוענים חילוניים, בעיקר אנשי שמאל, לא מקבלים הנחות כאלו. אם הם מעזים לצאת נגד הבון-טון, מצבם גרוע יותר מחובש כיפה שעבר לצד השני. רמת הצביעות של חבריהם למילייה התרבותי – אלה הנחשבים ליברליים, פלורליסטים, סובלניים ואוהבי אדם – מעניקה משמעות מיוחדת למונח משטרת מחשבות. "ביקורת היא דבר ראוי", אמר בקולו הצדקני עודד בן-עמי בערוץ 2 לפני ראיון עם ענת וקסמן, "השאלה היא באיזה עיתוי היא נאמרת ומהי כוונתו של מי שמותח את הביקורת". ועל כך כבר נאמר: הפוסל – ביונית לוי שלו פוסל.

 

בעשרה מאמרות

את רוב חשבונותיי אני נוהג לשלם במערכות האוטומטיות בטלפון. שתי האופציות האחרות הן לשלם בדואר, שזה אומר להתלבש ולצאת מהבית – לא, תודה – או לשלם בטלפון דרך נציג שירות, שבדרך כלל נשמע בעצמו כמו מענה אוטומטי, רק עם בעיות שמיעה. עם מערכות לניתוב שיחות אני מסתדר לא רע – כמה לחיצות על מספרים וכוכביות, ואני מסודר. ולמרות זאת, מפעם לפעם, אני מייחל לטקסטים קצת שונים מצד המענה האוטומטי. הנה מספר דוגמאות למשפטים שמעולם לא נשמעו במערכת הממוחשבת, וחבל:

1. ברוכים הבאים למוקד השירות והמכירות של בזק. בזק – הכי טוב בבית. לתושבי שדרת האוהלים – תחפשו לכם חברה אחרת.

2. לעברית – הקש 1. לאנגלית – מה זה משנה, ממילא אתה לא מבין מילה ממה שאני אומר.

3. לידיעתך – זמן ההמתנה לא ארוך מהרגיל. ככה זה תמיד.

4. לתשלום חשבון הארנונה הקש 1, לתשלום חשבון המים הקש 2, לתשלום חשבון ארנונה ומים הקש 3, לתשלום חשבון לא ארנונה ולא מים הקש 4.

5. בזמן ההמתנה - למבצעים שונים של החברה הקש 1, לשיר חדש של אהרן רזאל הקש 2.

6. לתשלום רגיל הקש 1, לתשלומי קרדיט הקש 2, ל-24 תשלומים ללא ריבית הקש 3.

7. לתשלום החשבון במערכת הממוחשבת הקש 1, לנציג שירות הקש 2, לאראלה ממפעל הפיס הקש 3.

8. "הודעת התשלום נקלטה. מספר האסמכתא – כן, אני יודע שזה מגוחך לומר אסמכתא, אבל זאת העבודה שלי, באמת סליחה".

9. "זה בסדר, אני בסך הכול הקלטה, אתה יכול לקלל חופשי".

10. "לסיום ויציאה מהמערכת – אל תקיש על שום לחצן, אלא פשוט תסגור את הטלפון. הרבה יותר פשוט".