בשבע 455: האקזיט הציוני הראשון

ד"ר יעקב זרם היה בן למשפחת עולים ציונית-דתית, שהחל את דרכו בשכונת צריפים בגבעתיים

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , י"א באב תשע"א


על ה'אקזיט': "מדובר על כניסה של 230 מיליון דולר לישראל, הון שעליו ישולם מס למדינת ישראל. ההון הזה יפעל לפיתוחו של המשק הישראלי. מעבר לכך, החברה עצמה אולי החליפה בעלי מניות, אולם היא נשארת בישראל ואף תתפתח טוב יותר מאשר היתה מתפתחת ללא המכירה, דבר שיועיל לכלכלתה של מדינת ישראל

במכון לא היו הגופים שמטרתם למסחר את הטכנולוגיות והפטנטים הנוצרים בו. למרות זאת, פרופ' לב האמין כי אם המכון יוכל להיות שותף בכמה מהיוזמות הללו, הדבר ייתן לו בסיס כלכלי טוב. המגמה הזו הובילה להקמתן של כמה חברות, ובהמשך הוקם גוף מסודר, החממה הטכנולוגית, שמטרתו לתת גב לאותן חברות ולרכז את הידע ואת הזכויות
ד"ר יעקב זרם היה בן למשפחת עולים ציונית-דתית, שהחל את דרכו בשכונת צריפים בגבעתיים | לאחר שהצטרף לחבורת מייסדי בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים – מכון לב, פנה להקים חברה בשותפות עם המכון, שעסקה באלקטרו אופטיקה ונרתמה לטובת התעשייה הביטחונית בישראל | החברה, שהפכה עם השנים למעצמה בינלאומית בתחומה, נמכרה לאחרונה בעסקת ענק לתאגיד אמריקני, אולם ד"ר זרם מסביר שהעשייה הציונית שלו בתחום עדיין לא הסתיימה

השם יעקב זרם איננו מן השמות המעטרים תדיר את כותרות המוספים הכלכליים, אולם עסקת הענק בה נמכרה לאחרונה החברה בראשה הוא עומד, אופיר אופטרוניקה, לתאגיד הענק האמריקני 'ניופורט' תמורת 230 מיליון דולר, משכה בוודאי את תשומת ליבם של רבים. חברת ההייטק הישראלית שהחלה את דרכה לפני 35 שנה בחדר קטן במכון לב, היא סיפור הצלחה מסוג אחר. לא מדובר בחברת סטרט-אפ שביצעה אקזיט מהיר על רעיון טוב. זוהי חברה שנבנתה צעד אחר צעד, עד שהפכה לאחת המובילות בעולם בתחומה.

שוברים חסכונות על א"י

35 שנה לפני תחילת סיפורה של החברה, מתחיל סיפורו של יעקב זרם, היו"ר, המנכ"ל ואחד משלושת המייסדים, בדירה קטנה בעיר גבעתיים. הוא נולד בי"ז בתמוז ת"ש למשפחה ציונית דתית, אשר זמן לא רב קודם לכן עלתה לארץ מבלרוס, יחד עם שלושה ילדים קטנים. "נולדתי למשפחה ציונית מאוד, לזוג הורים אשר עמלו שנים רבות על מנת להגשים את חלומם ולעלות לארץ ישראל. אבי השקיע אלף פאונד, כסף רב מאוד במונחי אותם הימים, בקניית הסרטיפיקט, אשר איפשר לו לעלות עם בני משפחתו לארץ ישראל. לפני עלייתו לארץ חסך אבי סכום כסף נוסף. זמן קצר לאחר עלייתו קנה בכסף זה אדמות, ולא בדיזנגוף: 25 דונם באיזור גוש עציון, על חלקם מחזיקה המשפחה עד היום בקושאן, ושטח נוסף, גדול יותר, באזור ביר עסלוג' שבדרום הארץ, עליו לא קיבל אבי מעולם שום תעודה המעידה על רכישתו. בשתי רכישות אלו השקיע אבי את כל חסכונותיו, ומכל הכסף אותו חסך לקראת העלייה ארצה לא נותר דבר".

המשפחה התיישבה בעיר גבעתיים בשכונת "חאפ", שהיתה שכונת צריפים לתוכה התקבצו באותן שנים עולים מכל הגלויות. שם החל האב לעסוק בענייני ציבור, ובמקביל פתח לפרנסתו חנות מכולת קטנה. "אבי היה פעיל מרכזי בתנועת הפועל המזרחי, ולמעשה ייסד את החינוך הדתי בגבעתיים. הוא הקים 'חדרים' ובתי ספר, ונושא החינוך היה ממש בנפשו. בשלב מסוים נבחר אבא לחבר מועצת העיר, אולם לאורך כל השנים פעילותו הציבורית נעשתה בהתנדבות גמורה". זרם מספר כי הציונות, אשר בערה בעורקי אביו ובמשפחה כולה, הניעה אותו לשלוח את בנו הגדול ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, בתקווה שעם סיום לימודיו תוכל המשפחה כולה לעלות ולהתיישב על האדמות שרכשה בגוש עציון. אולם האח, שסיים את לימודיו בשנת 47', התגייס לצבא עם פתיחת מלחמת השחרור, וחלום גוש עציון נדחה. "במלחמת השחרור אני הייתי ילד, אולם שני אחיי ואחותי התגייסו לצבא. אח אחד לחם בביריה, אח שני לחם בקרב הקשה על ג'נין ומאוחר יותר היה מבין אלו אשר הגיעו ראשונים למקום שבו נמצאת היום אילת".

בבית הספר העממי למד זרם בגבעתיים, בבית הספר הדתי היחיד באזור, שאביו היה שותף בהקמתו, שם פגש במורה אשר השפיע במידה רבה על מסלול חייו. "בבית הספר היה לנו מורה בוגר הישיבה בכפר הרואה. לא היו הרבה כאלו אז, וישיבת כפר הרואה היתה הישיבה היחידה באותם ימים. באלול של אותה שנה, לאחר שסיימנו את בית הספר היסודי, שמונה מתוכנו הלכו לכפר הרואה וביניהם אני. זה היה הכיוון של החינוך, למרות שלא כולם הצליחו ונשארו. אני המשכתי בישיבה בכפר הרואה עד כמעט סוף השביעית, ואז עברתי לבית הספר התיכון הדתי בבני ברק על מנת לסיים את תעודת הבגרות". באותן השנים, פסגת היחידות בצה"ל היתה הנח"ל, אליה התגייסו בוגרי תנועות הנוער, ובתוכם גם בוגרי בני עקיבא, במסגרת "גרעינים". גרעין אמונים בו היה חבר יעקב, דחה את גיוסו במספר חודשים עד לאמצע החורף, זאת על מנת להקדיש את אותם חודשים למה שכונה "מתיבתא". "במשך קרוב לחמישה חודשים למדנו שם משורה של מרצים שונים, כמו נחמה ליבוביץ ואחרים".

זמן קצר לאחר הגיוס לצבא נשלח יעקב לקורס מכ"ים וקורס קצינים, במסגרת ה"אחוזים" שהיו נהוגים בנח"ל לפיקוד. לאחר שירות סדיר ושירות קבע קצר, הפך לסטודנט מן המניין לפיזיקה באוניברסיטה העברית. את שנותיו באקדמיה העביר יעקב בלימודים מפרכים שלצידם עבודת הוראה. "ביום שבו השתחררתי מהצבא התחלתי את הלימודים באוניברסיטה. לא טיילתי בחו"ל ולא לקחתי חופשה, לא חשבתי על זה אפילו. על מנת לממן את הלימודים ולהתפרנס עבדתי גם בחופשות וגם במהלך שנת הלימודים. הוריי לא היו בעלי אמצעים ולא יכלו לסייע לי. אותו מורה אשר כיוון אותי ללכת לכפר הרואה, הפך אז למפקח במשרד החינוך, וביקש ממני לבוא וללמד בבית ספר עממי בירושלים ומשם כבר המשכתי הלאה. לימדתי פיזיקה וקצת מתמטיקה בבית ספר עממי, בבית ספר מסחרי. כמה שנים לימדתי בקרית נוער ואפילו בליפשיץ, ובמשך כל אותן השנים נחשבתי למורה לא רע. זו היתה תקופה מאוד יפה שאותה אני זוכר לטובה עד היום".

לחקור וליישם

למכון לב הגיע זרם בשנת תשל"ג, לקראת סוף הדוקטורט, כאשר החל לחפש את עתידו המקצועי. חברו, אשר הפך לימים לנשיא המוסד, פרופ' יוסף בודנהיימר, כבר עבד במכון והמליץ לו להצטרף לסגל המוסד אשר עשה באותם ימים את צעדיו הראשונים. "נפגשתי עם פרופ' זאב לב, אשר הוביל את הקבוצה שהקימה את המכון, והיה לנו דיבור משותף. המכון היה אז ממש חדש ואנחנו היינו מעורבים בכל התחומים. כאשר הקימו את בניין הטכנולוגיה הראשון במכון הייתי מעורב במידה רבה מאוד בתכנון שלו על מנת שיתאים לייעודו ויכלול חדרי חושך, מעבדות, וכל מה שצריך להיות בבניין שכזה. בתחילה הייתי מדריך ומתרגל, אולם מהר מאוד הפכתי למרצה מן המניין. באותם הימים תחום הפיזיקה והאלקטרואופטיקה היו ספינת הדגל של המכון, אשר נהנה מיוקרתו של הפרופ' יהודה (ליאו) לוי שהגיע באותם ימים מארצות הברית. הוא אדם מאוד מעניין, תלמיד חכם גדול ויקה אמיתי, אשר היה ראש התחום הזה במכון והעלה מאוד את הרמה המקצועית".

פרופ' זאב לב היה זה שדחף את זרם ושניים מחבריו לעבור מתחום ההוראה והמחקר אקדמי להקמה של חברה טכנולוגית עסקית. "חזונו של פרופ' לב היה להקים מוסד שבו יינתן דגש רב על הצד היישומי של הדברים, מוסד שמהנדס היוצא ממנו יכול להשתלב באופן מיידי בתעשייה ואיננו זקוק לתקופת הכשרה נוספת לשם כך. כתוצאה מהאוריינטציה הזו הביט המכון בעין אוהדת על יוזמות של חברי סגל, שנועדו לתת מימד מעשי-עסקי לרעיונות מחקריים בהם עסקו במסגרת המחקר וההוראה. במכון לא היו הגופים הקיימים במוסדות אקדמיים אחרים, שמטרתם למסחר את הטכנולוגיות והפטנטים הנוצרים בהם. למרות זאת, פרופ' לב האמין כי אם המכון יוכל להיות שותף בכמה מהיוזמות הללו, הדבר ייתן לו בסיס כלכלי טוב. המגמה הזו הובילה להקמתן של כמה חברות, ובהמשך הוקם גוף מסודר, החממה הטכנולוגית, שמטרתו לתת גב לאותן חברות ולרכז את הידע ואת הזכויות".

זרם מספר, כי תוך כדי העבודה על הדוקטורט עסק בטכנולוגיה שנקראת "ציפויים בוואקום". הדבר היה במסגרת עבודה על גבישים שהיה צריך לחבר אליהם אלקטרודות, ולצורך כך היה צורך לצפות אותם בחומר מוליך. "חשבתי לפתח ניסויים במעבדה לצורך הדרכה בטכנולוגיה הזו, אשר באותם ימים התברר כי היא הופכת לנדרשת יותר ויותר בתחום האלקטרואופטיקה. במהלך העבודה עלתה בי המחשבה לייסד מפעל שיעסוק בדברים האלו באופן מעשי וייצר ציפויים אופטיים לתעשייה הביטחונית בארץ". באותן שנים, המחצית הראשונה של שנות ה- 70, חלה התפתחות משמעותית בתעשייה הביטחונית בארץ והתחום האלקטרו אופטי כולו קיבל דחיפה קדימה. זרם סיפר לפרופ' לב על הרעיון, וגילה כי פיזיקאי נוסף – ד"ר אפרים גרינפלד, עולה מארה"ב, חשב על רעיון דומה. השניים נפגשו והחליטו לגלגל יחדיו את הרעיון הלאה. פרופ' לב, אשר תמך ברעיון, היה מוטרד מחוסר ניסיונם של השניים בתחום ועל כן שידך להם שותף שלישי, ד"ר אפרים סקמסקי, עולה מאנגליה אשר את הדוקטורט שלו עשה בתחום הציפויים.

בחורף תשל"ו יצאה החברה לדרך, בחדר קטן ששכרו במכון לב עם מכונה פשוטה לציפויים, שנשכרה גם היא מהמכון. "את העבודה התחלנו ממש מאפס ובמשך כל השנה הראשונה לא שילמנו בכלל משכורות. במהלך החודשים הראשונים התחלנו ללמוד את הטכנולוגיה ואף התחלנו למכור מוצרים". האתגר הגדול מבחינתם היה כניסה לשוק הביטחוני. באותם ימים הוחלט במשרד הביטחון להשקיע בפיתוח מערכות תרמיות לראיית לילה. "במשרד הביטחון החליטו אז ככל הנראה לא ללכת רק על החברות הקיימות בשוק, אלא לתת הזדמנות גם לחברות קטנות הנמצאות בתחילת דרכן שייכנסו לתחום הזה ויפתחו אותו, וכך הגיע אלינו אחד ממובילי הפרויקט. היינו אז חברה של שלושה וחצי אנשים, והוא ביקש לדעת האם נוכל לייצר את הציפוי המשמעותי ביותר של המערכת שפותחה באותם ימים על פי מפרט של חברה אמריקנית. בתעוזה גדולה הצהרנו, כי אנחנו מאמינים שנוכל לבצע את הציפוי על פי המפרט, וכהוכחה לכך הסכמנו להתחיל לעבוד על כך בתחילה ללא תשלום. התנאי היה שאם נצליח להגיע בתוך חודש לציפוי שיעמוד ב-80% מתנאי המפרט, נזכה בחוזה הפיתוח. ואכן תוך חודש הצלחנו להגיע ליותר מ-80% וזכינו בחוזה המיוחל. כך קיבלנו את הפרויקט הראשון ממשרד הביטחון, ובמשך 6-7 שנים המשכנו לקבל פרויקטים מתמשכים ממשרד הביטחון לפתח כמעט את כל הציפויים במערכות הללו. הצורה שבה עבדנו והמוניטין שיצא לנו כמי שתמיד עומדים במפרטים ובלוחות הזמנים, פתח לפנינו דלתות רבות בהמשך הדרך".

הנוסחה להצלחה

בשנת 84' עזב ד"ר זרם את ההוראה במכון לב, אך המשיך וממשיך ללוות את המכון עד היום. "חשתי שהעיסוק הגובר והולך בחברה לא מאפשר לי למלא באמונה את תפקידי כמרצה, אבל המשכתי להיות פעיל במכון במסגרת הוועד המנהל וכיום אני החבר השני בוותק שם". ד"ר זרם נטל לידיו את מושכות הנהלת החברה, והקדיש את זמנו לפיתוחה הטכנולוגי והעסקי ולהבאתה למקום בו היא נמצאת היום. "האופטיקה כבר איננה התחום היחידי בו אנו פועלים. תוך כדי העיסוק בטכנולוגיות והמגע עם טכנולוגיות משיקות, התגלגלנו מתחום הציפויים האופטיים לעיסוק בתחום המכונה כיום פוטוניקה. מדובר במכשור אשר נועד למדידת הספק, אנרגיה ופרופיל של לייזרים ומקורות אור אחרים, ובתחום הזה אנחנו היום מספר 1 בעולם, מובילים הן בטכנולוגיה והן בהיקף. תחום שלישי, בו התחלנו לעסוק לפני 16 שנה, והוא כיום הקטן ביותר אצלנו אולם בעל פוטנציאל גדול, הוא מדידות בתלת מימד ללא מגע. אחד היישומים הבולטים של תחום זה הוא ברפואת שיניים. אנחנו מייצרים כיום מכשירים אשר מודדים בצורה מדויקת תבניות של שיניים לצורך יצירת כתרים, שתלים וכדומה".

'אופיר', אשר החלה כחברה ישראלית עם אוריינטציה ביטחונית, הפכה במהלך השנים לחברה בינלאומית, המחזיקה בבעלותה חברות בחו"ל. חברות אלו אינן עוסקות רק בהפצת המוצרים המיוצרים בארץ, אלא גם בייצור מוצרים משלהן. בין השאר מחזיקה אופיר בבעלותה שני מפעלים בארה"ב וחברות הפצה באירופה וביפן. ההתרחבות לחו"ל, ומכירתה של החברה לתאגיד זר רק לאחרונה, מעוררים אצלנו את השאלה כיצד הדברים משתלבים עם הרקע הציוני הבולט כל כך ממנו בא ד"ר זרם. זרם לא נרתע מהשאלה ומשיב לנו, כי בעולם עסקי גלובלי כמו זה בו אנו חיים, התרחבות גלובלית היא תנאי הכרחי ליכולתה של חברה לשרוד ואף להתפתח. "מתוך סך כל מכירותיה של החברה, מגיעים באופן אמיתי לשוק בישראל אולי 5 אחוזים. אם ציונות היתה לבנות מפעל אשר ייצר וימכור רק לשוק בישראל, הרי שהייתי צריך לבנות חברה קטנה פי עשרים. אם נצא מנקודת הנחה, על פי תוצאות הרבעון הראשון, כי מכירות החברה השנה יעמדו על 120 מיליון דולר, הרי שהייתי צריך לבנות חברה שתייצר ותמכור ב- 6 מיליון דולר. באמת במשך תקופה מסוימת היתה תחושה שאין לאן לצמוח לאחר שהשוק הישראלי היה רווי במוצרים שלנו, ואז קיבלנו את ההחלטה להתרחב לעולם".

במשך הזמן התברר כי על מנת לפעול בעולם, לא מספיק להיעזר במפיצים בארצות השונות ויש צורך בהקמת חברות בבעלותה של 'אופיר' ממש. "לשם השוואה, בשוק של יפן מכרנו בסכום של 350 אלף דולר בשנה כאשר עבדנו עם חברה אחרת שהפיצה את המוצרים שלנו. 3 שנים לאחר שהקמנו חברה בבעלותנו, בה עובדים אנשים מקומיים, הגדלנו את המכירות לשני מיליון דולר בשנה. כאן יהיה מי שיאמר שפעילות הפצה בחו"ל היא לגיטימית, ואכן קנינו גם חברת הפצה קטנה באירופה וכך הגדלנו את המכירות והייצור בישראל. אולם אז גילינו שכל הניסיונות למכור בארה"ב מוצרים מהתחום הצבאי בישראל לא מצליחים. בדקנו והחלטנו להקים חברה יצרנית בארה"ב. חברה כזו מוכרת ב- 30 מיליון דולר מוצרים המיוצרים בארה"ב, אולם בנוסף היא מוכרת בשנה ב-12 מיליון דולר מוצרים המיוצרים אצלנו בישראל. כך שהקמת החברה בארה"ב רק מוסיפה פעילות ומקומות עבודה כאן בישראל".

זרם מאמין, כי אפילו מכירתה של אופיר אופטרוניקה לניופורט האמריקנית היא מעשה ציוני. "מדובר על כניסה של הון משמעותי מאוד, 230 מיליון דולר, לישראל, הון שעליו ישולם מס למדינת ישראל. ההון הזה יפעל לפיתוחו של המשק הישראלי. מעבר לכך, החברה עצמה אולי החליפה בעלי מניות, אולם היא נשארת בישראל ואף תתפתח בישראל טוב יותר מאשר היתה מתפתחת ללא המכירה, דבר שיועיל אף הוא לכלכלתה של מדינת ישראל".

בלב התעשייה

האוריינטציה היישומית של בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים – מכון לב, הובילה לאורך השנים את הסגל והבוגרים, במיוחד בחוגים הטכנולוגיים למיניהם, להוביל את הקמתן של למעלה מ- 50 חברות בתחומי ההייטק השונים. חלק מחברות אלו, אשר צמחו בין כתליו של המכון, הונפקו במהלך השנים בבורסות השונות בערכים גבוהים, והיו לחלק משמעותי מקטר ההייטק אשר הניע את הכלכלה הישראלית קדימה במהלך העשורים האחרונים. בין החברות ניתן לציין את בי סולאר, NDS, אקיוביט, סימנסכאד, רד קוד, בריינסווי, אתר פלוס פלוס וכמובן את חברת אופיר אופטרוניקה. אוריינטציה יישומית זו היא גם הסיבה לכך שאלפי בוגרי המכון נחשבים למבוקשים בתעשיית ההייטק הישראלית על ענפיה השונים.