בשבע 455: הרוטשילדים ואנחנו

מי צריך לשאול את עצמו מדוע הדתיים לא באים להפגנות, והאם נביאי ישראל הטיפו לצדק חלוקתי

עמנואל שילה , י"א באב תשע"א

כמה הערות על ההיבט המגזרי של מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד:

1. מכיוון שחובבי הלקאה עצמית היינו ועודנו, הצטרפו כמה כותבים דתיים-לאומיים לקובלנתם של עיתונאים חילונים על מיעוט הדתיים שלוקחים חלק בהפגנות. לדעתי מארגני ההפגנות הם שצריכים לשאול את עצמם מדוע הדתיים, שרובם הם בני מעמד הביניים וסובלים את מצוקותיו, אינם מרגישים שהצטרפות למפגינים היא צעד נכון. ל
האבלות על חורבן גוש קטיף היא גם אבלות על שנאת חינם שעדיין קיימת בתוכנו. אין ספק שהגיבוי שקיבלו שרון ומסייעיו למהלך הגירוש נשען בין השאר על שנאת חינם כלפי המתיישבים וההתיישבות שטופחה במשך שנים
א ייתכן שנאשים את עצמנו גם כאשר אנחנו מפגינים והם לא באים וגם כאשר הם מפגינים ואנחנו לא באים. תחליטו מי אשם: מי שלא בא להפגין, או מי שלא מצליח למשוך להפגנותיו גם את מי ששונה ממנו.

2. עוד לא מצאתי ראייה לצדקת טענתם של מי שמסתמכים על נביאי ישראל כדי לתמוך בדרישות הסוציאליסטיות של דפני ליף וחבריה. עד שיוכיחו לי אחרת, אני מבין שבדבריהם על עושק יתומים ואלמנות יצאו הנביאים נגד החזקים בחברה לא משום שלא החזיקו במדיניות של 'צדק חלוקתי', אלא משום שעשקו וגזלו במובן הפשוט של המילה. הם העסיקו יתומים ולא שילמו להם את שכרם, וגזלו את רכושן של אלמנות תוך ניצול חולשתן. הנביאים עמדו בפרץ מול מעשי גזל ורצח כמו בפרשת כרם נבות, או במקרים כמו של אותה אישה שבגלל חוסר יכולתה לפרוע חוב זמם המלווה להפוך את שני בניה לעבדיו - פעולה שאין לה מקום לפי חוקי התורה. אנו מצווים על מתן צדקה ומתנות עניים ואסור להעלים עין מול מצבים קיצוניים של רעב ודלות נוראה, אבל נביאי ישראל לא קבעו שהעושר צריך להיות מחולק בצורה שוויונית. אין לי שום דבר נגד מעונות חינם לפעוטות או דיור בזול לצעירים, אבל מי שמבקש להסתמך על דברי הנביאים כדי להוכיח שהממשלה חייבת לקחת כסף מהעשירים כדי לממן זאת, עליו הראייה. נכון יותר לבקר את הטייקונים על ההטבות המיוחדות שהם מצליחים לסדר לעצמם, ועל מחיקת החובות לה הם זוכים כאשר אינם מצליחים להחזיר את הלוואותיהם.

3. חלק ניכר מהתייקרות מוצרי היסוד בשנים האחרונות הוא תוצאה של המונופולים והקרטלים במשק, שעושים רווחים נאים על חשבוננו. הצלחת מחאת הקוטג' היא הוכחה טובה לכך שלא צריך לחכות לממשלה כדי לפעול מולם ביעילות. עידן הפייסבוק מאפשר להתארגן בקלות סביב נושא שמציק לציבור רחב. כדאי שיקומו כאן כמה ארגוני צרכנים חזקים שיפעלו בשיטתיות, ביסודיות, בשיקול הדעת ולאורך זמן מול חברות שעושות רווחי עתק בלתי מוצדקים על חשבון כולנו. במקום להצטרף למחאת רוטשילד השמאלנית והמפונקת, הציבור הדתי-לאומי יוכל לתרום תרומה חברתית משמעותית הרבה יותר אם יצמיח מתוכו כמה ארגוני צרכנים כאלה.

צדקה כפול ארבע

לפני שנדאג למעונות חינם ולדיור בר-השגה במרכז תל-אביב, כדאי שנפתור כמה מצוקות חברתיות קשות יותר המוטלות לפתחנו. לרגל יום השנה ה-6 לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, ועל רקע קולות המחאה החברתית ברוטשילד, הרי לכם משימה חברתית חשובה ומועילה ביותר.

ארגון 'תעסוקטיף' בראשות הרב יוסף-צבי רימון, שהחל לפעול מייד לאחר הגירוש, נרתם למשימה הקדושה של מציאת תעסוקה לאלפי מגורשים שאיבדו את מקום עבודתם. מדובר בחקלאים שהורחקו מהמשקים המשגשגים שלהם, במורים ומחנכים שנותקו מבתי הספר שלהם, בעובדי המועצה האזורית ומזכירויות היישובים, בבעלי עסקים קטנים של מסחר ותעשייה, ובעוד מאות מפרנסים שהגירוש הפך אותם למובטלים. הרב רימון מדווח כי בשנים האחרונות הוחזרו למעגל העבודה למעלה מאלפיים איש ואישה, וכעת מתרכזים המאמצים במציאת עבודה לעוד כ-500 מגורשים.

מתחילת דרכו של 'תעסוקטיף' התקיימה פעילותו במסגרת עמותה וולונטרית שגייסה את משאביה מתורמים. לאחרונה, בעקבות פעילותה של ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט אליהו מצא, הכירה המדינה בחשיבות פעילותו של 'תעסוקטיף', ונקבע כי הממשלה תתקצב את הארגון בשיעור של שלושה לאחד. המשמעות היא שעל כל שקל שיצליח הארגון להשיג מתרומות, תוסיף המדינה שלושה שקלים משלה לטובת החזרת המגורשים למעגל העבודה. לעומת זאת, אם לא יצליח 'תעסוקטיף' לגייס תרומות מהציבור, גם חלקה של המדינה לא יינתן. בעקבות המשבר הכלכלי הפוקד את ארצות הברית התדלדלו מאוד מקורות הצדקה המסורתיים מעבר לים, ולכן נדרשת במיוחד כעת היענות של הציבור בארץ.

כמדומני שאין עוד הרבה הזדמנויות שכאלה למצוות צדקה מן המובחר. ראשית, כידוע על פי הרמב"ם, מציאת עבודה למי שאין לו מקור פרנסה היא המעולה שבצדקות. שנית, במקרה הזה סכום התרומה שלכם יוכפל פי ארבעה על פי עיקרון המימון של 'תעסוקטיף' שנקבע על ידי המדינה. אתה מוציא שקל, אבל בפועל נותן ארבעה שקלים. מה יותר טוב מזה?

תכתבו 'תעסוקטיף' בגוגל, תגיעו לאתר העמותה ושם כבר תמצאו את הדרך להעביר את תרומתכם.

מאיסה בארץ חמדה

בשנים האחרונות הולך ומתפשט בקהילותינו המנהג להוסיף לאבלות של תשעה באב גם את התוכן האקטואלי של אבלות על חורבן גוש קטיף. אתר ערוץ שבע משדר בתשעה באב רצף של סרטי גירוש, ובחלק מהקהילות נוהגים לומר בבית הכנסת אחת מהקינות שנכתבו בעקבות חורבן היישובים.

מבחינת העיתוי אכן ראוי גירוש קטיף, כמו גירוש ספרד לפניו, להימנות בין הפורענויות שחלו בתשעה באב. על פי החלטת ממשלת שרון, החל מחצות של מוצאי תשעה באב תשס"ה הפכה כל נוכחות יהודית בחבל עזה להיות בלתי חוקית. הגירוש בפועל נמשך עוד כשבוע, אבל הגירוש החוקי הפורמאלי נקבע בדיוק לזמן שבו בית קודשנו ותפארתנו עלה באש.

ועדיין נשאלת השאלה, האם מבחינת גודל האסון ראוי לצרף את עקירת היישובים לאבלות החורבן? אכן נורא הכאב על חורבן חבל ארץ מפואר, מלא בתורה ומצוות, באמונה וגמילות חסדים, שהוחזק במסירות נפש מול מתקפות האויב ולבסוף חרב דווקא בידי ממשלת ישראל. ועדיין, לכאורה מדובר בקטסטרופה בסדר גודל שמתגמד ליד האסונות הנוראים שאנו מזכירים בקינות: חורבן בית המקדש, טבח הקהילות באירופה על קידוש השם במסעי הצלב, ושואת ששת המיליונים שגדולי ישראל הורו להזכירה בתשעה באב. בגירוש גוש קטיף, אפשר לומר, שפך ה' חמתו על עצים ואבנים. נפגעים בנפש לא היו - לפחות לא באופן ישיר ומיידי.

אני מבקש להציע נוסחת ביניים. לא נכון להפוך את הפצע הטרי של חורבן גוש קטיף לתוכן העיקרי של היום. אבל כן נכון לתת לו מקום מסוים בתענית, ולא רק בגלל התזמון המדויק של תאריך הגירוש.

במסכת תענית מוזכרות חמש פורענויות שאירעו לאבותינו בתשעה באב. אחת מהן היא הגזירה שנגזרה על דור המדבר שלא ייכנס לארץ בגלל חטא המרגלים. חז"ל אמרו שתשעה באב נקבע כיום של בכייה לדורות משום שעם ישראל בכה בו בכייה של חינם בחטא המרגלים. שורשו של חטא המרגלים הוא המאיסה בארץ חמדה, כפי שכתוב בתהילים. אם כן, חורבן שני בתי המקדש וכל הפורענויות שאירעו בתשעה באב במהלך הדורות - שורשן הוא המאיסה בארץ חמדה.  

למרבה הצער לא זכינו עד היום לתקן באופן מלא את החטא הזה. גם חורבן גוש קטיף בא מתוך מאיסה בארץ חמדה. כולנו זוכרים את ההתבטאויות בנוסח "מי צריך את עזה", "מה יש לנו לחפש בעזה". הדרך אל בניין הבית השלישי עוברת דרך תיקון החטא הזה של מאיסת ארץ חמדה, וכל מי שלא נבנה המקדש בימיו - כאילו נחרב בימיו.

חורבן גוש קטיף גם הוכיח שעדיין אנו זקוקים לתיקון שורשי של המחלה שהחריבה את בית המקדש השני - שנאת חינם. אין ספק שהגיבוי שקיבלו שרון ומסייעיו למהלך הגירוש המנוגד לכל ערך והיגיון נשען בין השאר על שנאת חינם כלפי המתיישבים וההתיישבות, אשר טופחה בתקשורת, באקדמיה, בתרבות ובאמנות במשך שנים. האבלות על חורבן גוש קטיף היא גם אבלות על שנאת חינם שעדיין קיימת בתוכנו.

מי ייתן ונזכה לתקן את כל זאת, להיות ראויים לגאולה שלמה, לביאת המשיח, לבניין בית המקדש ולקיום מצוות יישוב ארץ ישראל גם בגוש קטיף וצפון השומרון וגם בכל מרחבי הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו.