בשבע 456: איפה הביטחון

ההתנהלות המדינית והביטחונית של נתניהו וממשלתו מביאה עלינו פחות מלחמות ואינתיפאדות, פחות פיגועים, פחות דם – ולא פחות שלום

אבי סגל , י"ח באב תשע"א

במדור זה יצאתי לא פעם ולא פעמיים נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. אני לא חבר במועדון מעריציו, מעולם לא הצבעתי למפלגתו, מעולם לא קיבלתי ממנו ג'ובים, ולמרבה הצער גם לא ג'ובות. אבל עם עובדות, אלא אם קוראים לך אחינועם ניני, קשה להתווכח: המצב הביטחוני בממשלת נתניהו שקט ורגוע כפי שלא היה מאז – ובכן, מאז ממשלת נתניהו הקודמת. אפשר למצוא לכך אלף ואחת סיבות ופרשנויות מפולפלות, ואפשר גם להודות בעובדה הפשוטה: יחסית לראשי ממשלה אחרים, ההתנהלות המדינית והביטחונית של נתניהו וממשלתו מביאה עלינו פחות מלחמות ואינתיפאדות, פחות פיגועים, פחות דם – ולא פחות שלום.

מובן שצריך לסייג את הקביעה הזאת בכוכביות גדולות: הקדנציה הנוכחית של נתניהו בקושי עברה את החצי, האיום האיראני עדיין לא הוסר, ובהחלט יש מצב לאינתיפאדה או למלחמה או לשתיהן בקרוב ממש. אבל דיה לנבואה בשעתה – כרגע מה שקובע הוא מבחן התוצאה. ובינתיים, בכמעט חמש שנים וחצי של שתי ממשלות נתניהו, לא התרחש כאן שום דבר שמעורר געגועים לראשי ממשלות אחרים. הקדנציה הראשונה שלו בשנות ה-90 התאפיינה בירידה תלולה של פיגועי הטרור אחרי פתיחה קשה. בקדנציה הנוכחית אירועים כאלה בקושי קיימים.

אם היינו נמצאים היום בימי האוטובוסים המתפוצצים של רבין ופרס, או בימי המו"מ תחת אש האינתיפאדה של ברק, או בימי האיפוק זה כוח של שרון, או בימי שתי המלחמות של אולמרט – מחאת האוהלים לא היתה יוצאת לדרך, ושום כלי תקשורת לא היה קופץ לייחצן אותה בהתלהבות. וזה טוב. טוב שאנו חיים בתקופה שאפשר לצאת לכיכרות גם על נושאים חברתיים וכלכליים. רק שהקולות מאותן הפגנות, אלה הקוראים לסלק את בנימין נתניהו ויפה שעה אחת קודם, טעונים הבהרה: למי בדיוק אתם מתגעגעים? על איזה ראש ממשלה נפלא אתם מפנטזים? ציפי לבני? שאול מופז? סילבן? בוז'י? שלי? זאת התקווה שלכם לשחר של יום חדש? האם החיים בישראל יהיו טובים ונעימים ובטוחים יותר בהנהגתם? באמת?

ראשי ממשלות בישראל חשים צורך למכור לציבור הישגים מוחשיים, כאלה שאפשר לציין בטקסים חגיגיים. אם הם לא יגיעו לבחירות עם פעולה ממשית, מסוכנת ככל שתהיה, הם יוקעו בתקשורת כסרבני שלום וממשלתם תוגדר כאוטיסטית. כך, זמן קצר אחרי בחירות 99', טען אמנון אברמוביץ' שבניגוד לראשי ממשלה אחרים, נתניהו ייזכר כמי שלא עשה דבר הראוי להיזכר. ייתכן שזה מה שיאמרו עליו גם אחרי הבחירות הבאות. השאלה היא, כמו שאמר פעם ראש ממשלה אחר, מהי האלטרנטיבה. בעניין הזה, כמו בעניינים אחרים הקשורים במחאה, האלטרנטיבה שמציעים לנו מנאצי ראש הממשלה היא החלק הפחות ברור. אז לכולנו יהיו דירות בזול, נניח, אבל האם נוכל לצאת מהן בביטחון?

ושאלה אחת גם לראש הממשלה: ביבי, כמה אתה משלם לי על היחצנות?

לכוון את הרדאר

שבוע לא מזהיר עבר על עיתונות הכדורסל בישראל. זה התחיל בהצטרפותו של הרכז תיאו פפאלוקאס למכבי ת"א, החתמה מפתיעה שעברה מתחת לרדאר של כל כתבי הספורט ועקפה את כל השמות המועמדים למכבי מטעם עצמם וסוכניהם. אבל זוהי עוד הפדיחה הקטנה. ביום א' עסקו העיתונים בהרחבה ובספקנות, ולעתים גם בביקורתיות, בסגל הרחב של מכבי בעקבות החתמתו של הגארד היווני. "מכבי התחילה להוציא כסף לרוחב, במנות לא גדולות שמצטברות למשהו שקשה להבין", כתב עפר שלח, וברוח דומה התבטאו כותבים אחרים בעיתונים הגדולים, למעט ישראל-היום.

אלא מה? בזמן שהקוראים החזיקו את עיתון יום א', כבר נודעה אחת הסיבות להחתמה של פפאלוקאס. מתברר כי במכבי מתכוננים לאפשרות עזיבתו של ג'רמי פארגו, שכבר לפני שבועיים ביקש להשתחרר מחוזהו בקבוצה. איש מהכותבים בעיתונים הגדולים – שוב, חוץ מישראל-היום – לא ידע על רצונו של פארגו. וכי מדוע שיידעו? אחרי הכל, לא מדובר בספקולציה עתידית חסרת בסיס, אלא במשהו שקרה באמת לפני שבועיים. כיצד ניתן לצפות מעיתונאים שיגלו את דבר קיומו של אירוע שכבר התרחש?

ייתכן שהעונה הקרובה של מכבי ת"א תסתיים בפיאסקו, וייתכן שלא. אבל לפני שמנסים לנתח את העתיד לבוא, ראוי קודם להיזכר בדברים שכבר קרו. "את הכסף הזה מכבי יכלה לנצל כדי ללכת על שחקן אחד או שניים מליגה אחרת, שהיו יכולים להפוך אותה למועמדת מובילה לזכייה ביורוליג", כותב עפר שלח באותו טור שכבר הוזכר. אבל מכבי כבר קנתה בעבר שחקן יקר מליגה אחרת, קרלוס ארויו שמו, וגם אז התלהב שלח מהרעיון. "מכבי... הוציאה סוף-סוף הרבה כסף על הדבר הנכון", כתב לפני כשלוש שנים, והתבדה כעבור זמן לא רב. עזבו את הנבואות, פרשנים, כוונו את הרדאר אל אירועי העבר.

דוקו סלבס

מרגיזה אותי התמיכה של ערוץ יס-דוקו במחאת האוהלים, שאותה הוא מכנה "מהפכה" כאילו אנחנו באמת נמצאים בכיכר תחריר. יאללה-יאללה, תמשיכו לשדר סרטים תיעודיים טובים ותעזבו אותנו באמ'שכם. ואין מה לדבר, הסרטים של הערוץ באמת מצוינים. בימים האחרונים צפיתי בהנאה בשלושה סרטים כחול-לבן, שלושתם עוסקים ביחסים שבין ידוענים לבני משפחותיהם ובפער שבין העבר וההווה בחייהם. הסרטים הם 'אני והזילבר', סרטו של המוזיקאי רועי זילבר על יחסיו עם אביו המפורסם אריאל, 'חיים ואדם' על הזמר אדם, ו'החברים מהכיתה שלי', סרטה של שירי ארצי על חבריה לספסל הלימודים בתיכון האמנויות 'תלמה ילין'.

כאמור, שלושת הסרטים מרתקים ומהנים. אבל מביניהם התחברתי במיוחד לסרטה של ארצי, העוסק בפער בין הבטחה למימושה, בין מי שחשבנו להיות בילדותנו לבין מה שקרה בפועל. ארצי, בניסיון להבין מדוע לא התפתחה למעמד כוכבת-על כפי שחשבה ותכננה, מראיינת את הוריה ואת חבריה לכיתה – אלה שהמשיכו בתחומי האמנויות ואלה שלא, והתשובות מעניינות ומעוררות מחשבה. ומה שיותר חשוב, יש המון חן בהגשה של שירי ארצי ובאותם מפגשים מצולמים עם החברים מן העבר. גם אם הסרט לא מעמיק עד צוואר – הוא נעים ביותר לצפייה.

בעשרה מאמרות

אחת המשימות הקשות ביותר ביממה, לפחות בבית שממנו נשלח מדור זה, היא להשכיב את הילדים לישון. מתברר שהעייפות הכרונית, החולמנות והמחסור באנרגיות לא עוברות בתורשה במשפחה שלי, ועל כן יש לגייס אנרגיות רזרביות ורעיונות יצירתיים כדי להצליח להרדים את היורשים בשעות שבהן השמש מאירה את צדו השני של כדור הארץ. ובכן, הנה עשר הדרכים הכי פחות נכונות לבצע את משימת ההשכבה:

1. כדאי שתלך לישון, כדי שתוכל לקום בזמן לבית הספר.

2. לך לישון, כדי שיהיה לך המון כוח מחר. לכי גם את לישון, כדי שיהיה לך כוח להחזיר לו.

3. תטעם את זה. לא, מה פתאום, זאת סוכרייה. זה רק נראה כמו וליום.

4. אם לא תישן, יבוא שוטר. מה אתה צוחק? בטח שהוא יבוא, אני אגיד לו שאתה סלב.

5. כתוב שהשינה היא אחת משישים ממיתה. אל תדאג, יש עוד 59 חלקים.

6. אם לא תישן, אני אקרא לטרכטנברג.

7. לך לישון, כי אבא צריך לסיים לכתוב את המדור, אחרת יפטרו אותו ונצטרך למכור את כל 300 הבקוגנים שלך כדי שיהיה לנו מה לאכול.

8. בטח שאתה יכול להישאר ער, תוכל אפילו לשבת איתנו ולצפות איתנו בתוכנית ההיא עם איתן אורבך.

9. אתה צריך קצת להתחשב באחרים. למפלצות נורא קשה לשכב מתחת למיטה שלך, והן צריכות שתעצום עיניים כדי לצאת.

10. לא, אנחנו לא יוצאים מהאוהל וחוזרים הביתה. תצטרך ללמוד לישון עם הזבובים והרעש.