בשבע 456: לא לחזור לימי הפנקס האדום

הפתרונות למצוקת מעמד הביניים הן ביזור האוכלוסייה, טיפול בוועדים החזקים, ארגון מחדש של מערכת הבריאות והשקעה בחינוך

אלי פולק , י"ח באב תשע"א

השמאל הישראלי פעל בהצלחה מרובה במשך שנים נגד תדמיתה של מדינת ישראל. כעת, הוא מנסה לפגוע במרקם הכלכלי חברתי שלנו. במקום לעודד יצירתיות הוא מאדיר את הבכיינות, במקום לחנך לאחריות אישית הוא מקדש את העדריות. לא טחו עינינו מראות. המהלכים שלהם מכוונים לתפיסת השלטון והחזרתו לימי ההסתדרות העליזים, ימים בהם פנקס המפלגה היה חשוב מעבודת כפיים.

האם יש בעיות בכלכלה ובחברה שלנו? בוודאי! כשם שאין אדם מושלם והיהדות דורשת מכולנו כל הזמן לפשפש במעשינו, כך גם במישור הלאומי. אך אסור להגזים. קחו למשל את "הפערים הגדולים בחברה". אלה מצטמקים בצורה משמעותית כאשר מורידים את המגזר הערבי והחרדי מהחשבון. החברה החרדית מתגאה בהליכות החיים הצנועות שלהם ואינה מעוניינת לשנות את אורח חייה. לכן אין להכניסה למשוואה הכללית. חלק ניכר מהכלכלה השחורה במדינת ישראל המוערכת בלמעלה מ-20 אחוז מהתל"ג נמצא במגזרים אלה. גם משום כך, חובה עלינו להתייחס אליהם בנפרד.

המנוע של כלכלה בריאה הוא היוזמה והשוק החופשי. מערכת ערכים נכונה יודעת לתמרן בין הצרכים של השוק החופשי ובין יעדים לאומיים. אכן קיימת בעיית דיור. יש צפיפות אוכלוסין מסוכנת לאורך מישור החוף, מאשדוד בדרום עד נהריה בצפון. המדינה חייבת לבזר את האוכלוסייה, מסיבות ביטחוניות ולמען רווחת האזרח. במקום דירה קטנה וצפופה במרכזי האוכלוסין אפשר ורצוי לגור באזורי הספר בבית מרווח, אשר מספק אווירה חיובית יותר לגידול משפחה. עידוד איכלוס אזורים חיוניים למדינה היהודית, כגון גב ההר המזרחי, מהגולן עד הערבה, מחייב הקצאת משאבים ומדיניות התיישבות אמיצה. קישור הספר עם המרכז בעזרת רכבות מהירות הוא צו השעה. ממשלת נתניהו הבינה את הצורך הרבה לפני בכיית יושבי האוהלים, אך קצב ההתקדמות איננו מספק. מאידך, קרקעות המדינה שייכות לכולנו. אסור למכור קרקעות במקומות המבוקשים ביותר במחיר מוזל ובכך להעדיף אזרח על משנהו.

יש מגזרים באוכלוסייה אשר קנו את עושרם בכוח הזרוע כגון עובדי הנמלים, חברת החשמל ורשות שדות התעופה. שכר הוגן וצודק משמעו ביטול טבעת החנק שבידי הוועדים החזקים. מדינת ישראל זקוקה לחקיקה אשר תאסור שביתות במגזר הציבורי. זכות ההגנה וההתאגדות תישאר אך במידתיות, באמצעות בוררות, ולא בכוחניות.

תוחלת החיים מתארכת ולא במעט בזכות מערכת הבריאות, שגם כיום היא טובה לאין ערוך לעומת מה שהיה לפני עשרות שנים. אך יש נורות אזהרה. אין מספיק רופאים. יש צורך דחוף בפתיחת פקולטות לרפואה נוספות במדינה. הורדת סף הקבלה ללימודי רפואה תמנע ירידה של עשרות סטודנטים, אשר מחוסר ברירה מכתתים רגליהם למזרח אירופה כדי לקבל את התואר הנכסף. רוב הציבור אולי איננו מודע לכך, אך מסי הבריאות שלנו אינם עוברים ישירות למערכת הבריאות. ב'זכותו' של ח"כ חיים רמון מקדימה כולנו משלמים הרבה יותר, אך המס מועבר בחלקו לצרכים אחרים. המהפכה האמיתית הדרושה למערכת הבריאות היא הפיכתה למשק סגור, כאשר כל מס הבריאות מועבר ישירות למערכת הבריאות. צעד זה יאפשר יצירת משרות חדשות, ניהול סביר של שעות העבודה בבתי החולים וביטול הצורך הנרחב בשירות רפואי פרטי.

אחד המאפיינים של העם היהודי לדורותיו הוא ההשקעה בחינוך. גם לאחר הרפורמה שהונהגה בימים אלה, חובה על הממשלה להגביר את ההשקעה בחינוך. המצב הקיים כיום לפיו סטודנטים רבים נאלצים לכתת רגליהם למכללות אשר גובות שכר לימוד גבוה במיוחד הוא בלתי נסבל. חובתנו להשקיע יותר בחינוך המגזרים החלשים. השקעה מושכלת בתלמידים ובמורים, הגדלת שעות הפעילות בבתי בספר הן השקעות כלכליות חכמות. חינוך לציונות, מידות טובות, נאמנות למדינה והעשרת הידע הם הערובה למדינה יהודית משגשגת ולחברה מתוקנת.  

המדינה חייבת להחזיר טובה ולהוקיר את בנותיה ובניה הנאמנים אשר משרתים בצה"ל, במילואים ובשירות הלאומי. יש להעדיף אותם בקבלה למקומות העבודה בשירות הציבורי, בקבלה לאוניברסיטאות ועוד, על ידי חקיקה אשר תבטיח חלוקה צודקת יותר של המשאבים שלנו.

המשמעות התקציבית של חלק מהצעדים הדרושים איננה פשוטה. אך בשום פנים אל לה לממשלת ישראל לפרוץ את מסגרת התקציב. גם כיום התקציב הוא גרעוני ואנחנו חיים על חשבון ילדינו. אין להטיל מסים נוספים אשר רק יכבידו על מעמד הביניים ויועילו בעיקר למגזרים שכבר כיום לא שותפים מלאים למעגל המסים. גם אין להוריד את המע"מ ומסי הדלק, אשר כל המגזרים, כולל הערבי והחרדי, משלמים אותו.

מי שעתיד המדינה באמת יקר לו, חייב לדרוש מהממשלה ריסון תקציבי במקום בזבוז. יש מקום רב, גם בתקציב הקיים לשינוי סדרי עדיפויות והתייעלות, אפילו במערכת הביטחון.     

נמנעתי ברשימה קצרה זו לדון במצב העניים באמת. זו סוגיה נפרדת. אין קשר בינה ובין הניסיון הנואל לשנות שלטון דמוקרטי בעזרת סיסמאות רחוב נבובות וחסרות אחריות. טוב תעשה ועדת טרכטנברג אם תבהיר לעלים הנידפים שבינינו שכלכלת ישראל והחברה הישראלית לא יופקרו לידי הרוטשילדים.

פרופ' פולק הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי