בשבע 457: למי ניתנה הנבואה

המצב בדרום הארץ הוציא מהמחתרת, מהבקבוק, מהארון או מהחורים טיעונים כמעט נשכחים נגד הסכם השלום עם מצרים

אבי סגל , כ"ה באב תשע"א

 

  • למי ניתנה הנבואה (1)

המצב בדרום הארץ הוציא מהמחתרת, מהבקבוק, מהארון או מהחורים – מחקו את המטאפורה המיותרת –  טיעונים כמעט נשכחים נגד הסכם השלום עם מצרים. בשלושת העשורים האחרונים העזו מתי מעט לתקוף את ההסכם ואת הנסיגה מסיני, וקולות ההתנגדות רק הלכו ופחתו ככל שחלפו השנים והגבול הדרומי נותר, פחות או יותר, שקט. כעת, עם הפיגועים והטילים האחרונים, מעזים אנשי ימין להכתיר את ההסכם ההוא כטעות. נדמה כי גם התקשורת נפתחת לנושא מעט יותר, והיא מוכנה להשמיע ולפרסם טיעונים שעד לאחרונה היו מוקצים מחמת מיאוס.

ובכל זאת, רוב הציבור שלנו עדיין מתייחס לשלום עם מצרים בזהירות, וטוב שכך. עתיד היחסים שלנו עם השכנה מדרום עדיין לא ברור, אבל ישנה גם עובדה אחת שקשה לבטל במחי-יד: עד הסכם השלום, לא היה לנו אפילו עשור שלם אחד בלי מלחמות עם מדינות האזור. מאז אותו הסכם, אנו נאבקים אך ורק בארגוני מחבלים. האם זה מקרי? האם זה קשור אך ורק ליתרוננו הצבאי? ומצד שני, האם השקט היחסי בגבול מצרים הצדיק את הנסיגה מסיני, את הסכם האוטונומיה ביש"ע, את ההבלגה שלנו על האנטישמיות המצרית במשך השנים?

רבים משוכנעים שיש להם תשובה לכל השאלות האלו. חלק מהישראלים חי עדיין באופוריה של נחיתת סאדאת בארץ. אחרים עדיין אבלים על חבל ימית וחצי האי סיני בכלל. בשני הצדדים ישנם כאלה הבטוחים מאז ומתמיד בעמדותיהם לגבי הסכם השלום. רבים בימין חשבו פעם שההסכם המדיני עם מצרים יקרוס בתוך חודשים מיום חתימתו, ובוודאי יקרוס אחרי ההתנקשות בנשיא מצרים סאדאת. רבים בשמאל מחו פעם דמעה על נאום ה"נו מור בלאדשט" של בגין, ובכלל לא התכוננו לאפשרות של שלום קר, של פיגועים, או של חילופי שלטון שיעמידו את ההסכם בסכנה. משיחיות השלום לא אפשרה להם מחשבות מורכבות מסוג זה.

אבל ההיסטוריה אמרה את דברה ב-32 השנה האחרונות, והיא ממשיכה לפטפט גם בשבוע האחרון. ואם רק נפקח את העיניים, נראה כולנו את הדברים באור הנכון: שלנבא את העתיד, או אפילו לנחש מה היה קורה אילולא, זאת יומרה מוגזמת. אין לנו פרספקטיבה מספקת להחליט אם ההסכם הצליח או נכשל, מה ההשפעה שלו על אירועים מדיניים אחרים, האם בסיכום הכללי הוא הביא להצלת חיי אדם או לאובדנם, וכיצד הוא ישפיע על העתיד לבוא. וכאשר אין די בסיס להערכות מוצקות, נותר לנו להמשיך ולהתווכח על השלום עם מצרים לפי החלוקה הישנה והמוכרת – בין אוהבי ארץ ישראל השלמה, לבין אלה השואפים בעיקר לפרק להתנחלויות וליושביהן את הצורה.

  • למי ניתנה הנבואה (2)

מי שבורח מפני הנבואות, הנבואות רודפות אחריו. כפי שהבחינו כמה נשמות טובות מבין הקוראים, בשבוע שעבר חוויתי אסון מקצועי קטן, שאינו מתחרה בשום אופן באסונות האמיתיים של נפגעי הטרור בדרום. מדור שכתבתי ביום ג', ובו התלהבתי מהמצב הביטחוני השקט בימי ממשלת נתניהו, איבד כעבור יומיים את הרלוונטיות שלו. בדיוק ביום שבו יצא העיתון, החל רצף הפיגועים בדרום והפך את העמוד שלי לנייר שאפילו דגים לא מסכימים להיעטף בו.

אין ספק, הפדיחה האישית מחייבת אותי להסיק מסקנות אישיות. ובכן, הנה אחדות מהן. ראשית, את המדורים הבאים אני חייב לתאם עם הנהגת הטרור. שנית, לא משתלם לתמוך בראש הממשלה נתניהו – פעם אחת ניסיתי ותראו מה קרה. שלישית, חלק ממכריי ומקוראיי ממש לא מחבבים אותי. כמה מהם התקשו להסתיר את השמחה לאידי, וזה טוב, כי אני תמיד שואף להרבות שמחה בעולם. ורביעית, בפעם הבאה שאני כותב שורה כמו "בטח עד סוף השבוע המצב ישתנה לחלוטין", אסור לי בשום אופן להוריד אותה ברגע האחרון משיקולי עריכה.

ואחרי כל אלה, תובנה אחת נוספת, רצינית וברורה: כל מה שכתבתי בגיליון הקודם היה אמת ועודנו אמת. הקדנציות של ממשלות נתניהו הן, נכון לרגע זה, הטובות ביותר מבחינה ביטחונית בהשוואה לראשי ממשלה אחרים, וזאת לא דעה אלא עובדה. פיגוע זה או אחר, או החלטה מדינית שגויה כזו או אחרת, לא משנים את התמונה הכללית, לפחות ברגע זה. מצד שני, אם בזמן פרסום שורות אלו תיפול כאן פצצה גרעינית ותחסל את כולנו, יש סבירות גבוהה שאקח אחריות מלאה ואתפטר מתפקידי.

  • למי ניתנה הנבואה (3)

בשבוע הבא ימלאו שנתיים למותו של הבדרן דודו טופז. לא מכבר הזדמן לי לצפות בסרטו של דורון צברי 'מלך הרייטינג', שתיעד את חייו של טופז בשנים האחרונות של המילניום הקודם, בשיא הצלחתו המקצועית, זמן רב לפני ההידרדרות, השערוריות, הבריונים והמעצר. בזמנו נגנז הסרט על ידי 'קשת', שאחזה בזכויות השידור הטלוויזיוני שלו, מכיוון שטופז לא אהב את הדרך שבה הוצג, וב'קשת' לא רצו לעצבן את הכוכב הגדול שלהם. כזכור, זה לא ממש עזר להם בהמשך, בעיקר לא לבכירי הזכיינית, אבי ניר ושירה מרגלית.

שנתיים אחרי ההתאבדות, באופן אירוני, 'מלך הרייטינג' עשוי דווקא לעורר אמפתיה מסוימת כלפי מלך הרייטינג. בסרט מצטיירת דמות עגולה, מורכבת, עם לא מעט תכונות חיוביות ועמדות מאתגרות לצד הפגמים שכולם כבר מכירים. מלבד הציניות הטלוויזיונית והאגוטריפ האינסופי, מראה הסרט גם את החן, הקסם, הכנות והיחס הסבלני של טופז כלפי אוהדיו. קשה לצפות בסרט ולא לתהות היכן היה היום דודו טופז בלי תערובות הסמים של שנותיו האחרונות. אולי היה מצטרף ליאיר לפיד בדרך לפוליטיקה, מי יודע. בכל מקרה, מה שנראה אז לטופז כסרט המציג אותו באופן שלילי, נראה בדיעבד כמעט כמו סרט יחצני. החולשות האנושיות, שטופז לא רצה להראות לציבור הרחב, הופכות אותו עצמו לאנושי. לא במקרה מופיע הסרט במלואו באתר שפתחו לזכרו בני המשפחה. אם טופז היה יכול לנבא את העתיד לבוא, הסרט לא היה נגנז מעולם.

  • בעשרה מאמרות

בקרב אנשי מחאת האוהלים, המצב הביטחוני בדרום מעורר תיאוריות קונספירטיביות שלא היו מביישות את משפחת חמיש לדורותיה. אחדים ממנהיגי המחאה ותומכיהם מאמינים ברצינות, כי האירועים בדרום הם ספין של ראש הממשלה שנועד להסיט את הדיון הציבורי מבעיית הדיור. אבל גם אם יש ממש בטענות האלו, נתניהו לא יוכל לסמוך על פיגועים וטילים לנצח, והוא יצטרך לבצע צעדים דרסטיים אחרים כדי לתפוס את הכותרות הראשיות. לפיכך, הנה עשרה רעיונות לראש הממשלה – כך תשיג את כל תשומת הלב הציבורית ותשכיח  את מחאת האוהלים ממי שעדיין לא שכח אותה עד היום:

1. כנס מסיבת עיתונאים ותאמר להם: תעזבו אותי, את אשתי וילדיי תתקפו חופשי.

2. שלח את צה"ל לחלץ את גלעד שליט במבצע צבאי, ומיד בסיום החילוץ שחרר כאלף רוצחים פלשתינים כדי שהספין לא ייראה שקוף מדי.

3. תצמצם בחוק את מספר הכיסאות בבתי קפה בת"א, ותראה איך מנהיגי המחאה שוכחים מיד מהדרישות הקודמות שלהם.

4. פתח את מנהרת הכותל. כן, אנחנו יודעים שכבר פתחת אותה. אז מה? אנו חושבים שאתה יכול לעשות את זה שוב. פשוט תפתח קודם את מנהרת הזמן.

5. הכרז כבר היום על חגיגות יום העצמאות הבא למדינת ישראל, שיהיה הפעם בסימן 67 שנה של כישלונות במקצועות החשבון.

6. שלח את אביגדור ליברמן למצרים להרגיע את הרוחות.

7. ערוך סבב תיקים בממשלה ומנה את סילבן שלום לתפקיד בעלה של שרת החוץ.

8. תזמין את צלמי כל העיתונים הגדולים, תן להם כמה שניות להתכונן, ואז פשוט תמעד.

9. לך ותתנצל בפני ארדואן על אירועי המשט, ותסכם אתו שבעניין שואת הארמנים אנחנו נבקש סליחה מהטורקים רק בעוד שבועיים.

10. יודע מה? תשגע אותם. תגיד שאתה מתנצל, ולמחרת תגיד שלא, אחר כך כן, אחר כך לא. במילים אחרות: תישאר כמו שאתה.