בשבע 457: נפילת הרודן

לוב: המורדים השתלטו על המתחם המבוצר של קדאפי, אך השליט המודח מבטיח להמשיך להילחם

חגי הוברמן , כ"ה באב תשע"א

 

עיר מתחת לאדמה

חצי שנה נמשכה ההתקוממות נגד קדאפי בלוב, כשהמורדים בסיוע ההתקפות האוויריות של נאט"ו כובשים מאחז אחר מאחז, עד שהשתלטו השבוע על מתחם הנשיאות בבירה טריפולי, מתחמו המבוצר של קדאפי, פרצו לנשקייה שלו ואף השתלטו על ארון הבגדים האישי של השליט. ברשתות הטלוויזיה נראים המורדים לובשים את בגדיו הססגוניים של קדאפי ומתקשטים בתכשיטיו. קדאפי עצמו נעלם – ולמחרת, אתמול (רביעי) בבוקר, כבר נשמע קולו ברדיו ממקום מסתורו, מתרברב כי הוא סייר בטריפולי וחש בטוח לחלוטין, וחוזר על שבועתו "למות או לנצח". המורדים דיווחו כי חשפו בתוך המתחם כניסה למערכת בונקרים מסועפת, אותה הגדירו כ"עיר תת קרקעית", ששימשה כנראה למנוסתו של השליט המובס. עם זאת, העובדה שקדאפי עדיין חי, מעידה שהרגיעה בלוב עוד רחוקה. כל עוד נשמה באפו של קדאפי, ימשיכו נאמניו הבודדים למנוע שקט ביטחוני. מי שיתקשה להאמין, שייזכר מה קורה בעיראק מאז נפל שלטונו של סדאם חוסיין. דובר המשטר המודח, מוסא איברהים, טען בראיון טלפוני עם ערוץ הטלוויזיה א-ראי כי לנאמני קדאפי יש יכולת להילחם חודשים ואפילו שנים. "נהפוך את לוב לוולקאנו, לבה ולאש תחת רגליהם של הפולשים ושל סוכניהם הבוגדנים", אמר.

מלכתחילה זו לא היתה מערכה קלה. לאחר גל המהומות הראשון הצליח קדאפי להשתלט חזרה על ניהול המדינה. בהוראתו, הגיבו כוחות הביטחון הלוביים ביד קשה, והרגו מאות מפגינים. כנגד המפגינים טען קדאפי שמשום שאינו נושא בתואר שלטוני רשמי, הדרישה להתפטרותו היא אבסורדית.

המורדים הלובים הפעילו לא מעט נשק מול אנשי קדאפי, שקיבלו מהמערב. קדאפי לא היסס ויצא למלחמת חורמה מולם תוך שימוש בכוח צבאי.
במרץ השנה, בעקבות תקיפות האזרחים, החלה מערכה צבאית בינלאומית כנגד כוחותיו של קדאפי. ב-30 באפריל מסר דובר הממשלה הלובית כי בנו הצעיר של קדאפי, סייף אל ערב, בן 29, נהרג יחד עם שלושה מילדיו בהפצצות של נאט"ו בטריפולי.

לפני כחודשיים הוציא בית המשפט הבינלאומי בהאג צו מעצר בינלאומי נגד קדאפי באשמת ביצוע פשעים נגד האנושות. קדאפי מואשם כי הורה על הרג, פציעה וכליאה של מאות אזרחים ב-12 הימים הראשונים של ההתקוממות נגדו.

נשאר בדרגת קולונל

קדאפי לא היה רק המנהיג הוותיק בעולם – הוא היה גם אחד השנואים בעולם. ב-1 בספטמבר 1969 עמד קדאפי (אז קצין בדרגת סרן) בראש קבוצת קצינים שביצעה הפיכה צבאית והפילה את שלטון המלך אידריס הראשון, שגורש למצרים. השלטון החדש, שכונה "מועצת הפיקוד של המהפכה" (RCC) הכריז על ביטול המלוכה והקמת "הרפובליקה הערבית של לוב". קדאפי הפך לשליט המדינה, כשהוא מוותר על איזשהו תואר רשמי. במסמכים רשמיים של לוב, קדאפי תואר כ"המנהיג האח, ומדריך המהפכה". הוא קידם את עצמו מדרגת סרן לדרגת קולונל (אלוף משנה), אך סירב לקדם את עצמו לדרגת גנרל, משום שלטענתו "החברה המושלמת של לוב נשלטת על ידי העם, ולכן אין צורך בתואר מנופח או בדרגה צבאית עליונה". את תפישת עולמו פירט קדאפי ב"ספר הירוק", שיצא לאור בשנת 1976. קדאפי הציג עצמו כמנהיג ומורה דרך ברמה עולמית. בכך נתן גושפנקא להתערבות הלובית בענייניהן של מדינות ערב ואפריקה ועורר את זעם העולם כלפיו. לצידו עמדה העובדה שלוב היא ספקית נפט מרכזית לעולם המערבי, ועם ספקיות נפט לא מתעסקים.

בישראל לא ליקקו דבש מהמנהיג שתואר כלא שפוי. לוב תחת הנהגתו פתחה בסיסי טרור בשטחה ונתנה חסות לארגוני טרור ערבי ברחבי העולם. קדאפי היה תומך ראשי של הארגון לשחרור פלשתין (אש"ף). בשנות השבעים והשמונים נחשב קדאפי לאחד התומכים העיקריים בטרור הבינלאומי. בכל פיגוע טרור בקנה מידה עולמי ניתן היה למצוא את טביעות אצבעותיו, כמו חטיפת ורצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972, על ידי ארגון ספטמבר השחור; פיצוץ טיסת פאן אם 103, מטוס נוסעים של חברת התעופה האמריקנית מעל לוקרבי שבסקוטלנד בשנת 1988, במטענים שהוטמנו על ידי סוכנים לובים; פיגוע במועדון לילה של חיילים אמריקנים במערב ברלין, בשנת 1986; חטיפת שרי הנפט של איראן וערב הסעודית, על ידי המחבל קרלוס.

 רייגן מוריד את הכפפות

נשיא ארצות הברית רונלד רייגן היה המנהיג המערבי הראשון שניסה בפועל להפיל את שלטונו של קדאפי. במרץ 1982 הוא הכריז על איסור אמריקני על ייבוא נפט מלוב ועל שיתוף פעולה כלכלי עם לוב. בשנת 1984 ירו למוות אנשי השגרירות הלובית בלונדון בשוטרת מקומית שפיקחה על הפגנה של מתנגדי השלטון. הירי הוביל לניתוק היחסים הדיפלומטיים בין לוב לבריטניה. במהלך שנות השמונים תקפה ארצות הברית ספינות נפט לוביות. ב-14 באפריל 1986 הפציצה ארצות הברית את ארמונו של קדאפי בטריפולי, ואת הערים המרכזיות טריפולי ובנגאזי, בתגובה לפיגוע בגרמניה בו נרצחו חיילים אמריקנים. בין 60 ההרוגים בהפצצות הייתה גם בתו המאומצת של קדאפי.

קדאפי סירב להסגיר לארצות הברית או לבריטניה את הסוכנים שהטמינו את מטעני הנפץ במטוס פאן-אם, ולכן הוטלו על לוב סנקציות כלכליות חריפות מטעם האו"ם. רק בשנת 2002 הוא פירסם התנצלות רשמית על מעורבותו בפיצוץ המטוס מעל לוקרבי, והציע לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות. בשנת 1999 הסכים קדאפי להסגיר את הסוכנים להולנד, והסנקציות הכלכליות הוסרו.

נושא נוסף שהוציא את ארה"ב מכליה היה הקשרים ההדוקים שקיים משטר קדאפי עם משטר הבעת' של סדאם חוסיין בעיראק. לכידתו של סדאם חוסיין על ידי האמריקנים בשנת 2003 כל כך הבהילה את קדאפי, שהיה משוכנע שהוא הבא בתור, עד שמיהר להודות שגם לוב מפתחת נשק להשמדה המונית, והזמין פקחים בינלאומיים כדי לבדוק ולהשמיד את מלאי הנשק. הפקחים גילו אלפי טונות של נשק כימי, ותוכנית פעילה לפיתוח נשק גרעיני. זה היה, אגב, אחד המחדלים המודיעיניים של ישראל שלא ידעה דבר על מהלכיו של קדאפי. ארה"ב, שלה היה מידע על הנשק הגרעיני הלובי, לא טרחה לשתף את בעלת בריתה ישראל במידע הכל-כך חיוני.

קשה להאמין שרק לפני 7 שנים עוד נעשו צעדים ממשיים בין קדאפי למדינות המערב, לפתוח דף חדש ביחסיהם. במרץ 2004 ערך ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר ביקור רשמי בלוב. בעקבות הצעדים שעשה קדאפי לקראת המערב, הודיעה ארצות הברית במאי 2006 על כוונתה לכונן מחדש את היחסים הדיפלומטים עם לוב, וכמו כן להוציא אותה מרשימת המדינות התומכות בטרור. המרד שפרץ בלוב ואופן התנגדות המשטר שינה מהקצה אל הקצה את יחסו של המערב לקדאפי.

 מחפשים יורש

הבעיה הקשה של המערב, בלוב כמו במצרים ובעצם בכל מדינה ערבית, היא סימן השאלה הגדול שנפילת הדיקטטור מותירה אחריה. בכל מדינה בה הופל השליט העריץ, לא קם שלטון דמוקרטי מסודר. אנרכיה ואי סדר החליפו את העריצות. במערב תמיד מאמינים שנפילת דיקטטור בעולם הערבי תביא אוטומטית את ארצו ליסודות הדמוקרטיה. בפועל, הסכנה הגדולה היא שמדינות כמו מצרים, סוריה, לוב או תוניס, יחליפו דיקטטור בדיקטטור במקרה הטוב, או ייפלו במוקדם או במאוחר לידי האיסלאם הקיצוני במקרה הפחות טוב.