בשבע 457: אך טוב וחסד

עסקי הנדל"ן בהם נחל הצלחה רבה, עמדו במקום השני בסולם העדיפויות של רמי בן דוד ז"ל

יואל יעקובי , כ"ה באב תשע"א


הלל הורוביץ: היה מדהים לראות כיצד הקפיד על הברכות גם כשחלה. למרות שלא כל כך זכר כבר מה מברכים על כל דבר, הוא התאמץ לשאול, ובירך, בקול רם, כמובן. אשתי התפעלה מכך מאוד ואמרה שזה מעיד שהלב שלו הוא קודש, שהרי זה כבר לא מצב בו אפשר לעשות הצגות, ומה שרואים זה את האדם באמת

ח"כ יעקב כץ: הייתי נפגש איתו מספר פעמים בשבוע. כמעט כל יום במשך 34 שנים. הייתי מספר לו על כל הקשיים שלי בבניין הארץ, והוא היה מייעץ עצות חכמות. מדי פורים הוא היה מגיע אליי ונותן לי צ'ק ריק חתום, ואומר: 'תמלא כמה שאתה רוצה'

רמי מעולם לא ייחס את הצלחתו לעצמו. בהספד סיפר הבן אריאל שפעם אביו אמר לו כי לאחר שייצא לפנסיה הוא מתכוון לכתוב ספר על "איך הקב"ה הוביל אותו בעסקים ואילו הוא לא עשה דבר מצידו"
עסקי הנדל"ן בהם נחל הצלחה רבה, עמדו במקום השני בסולם העדיפויות של רמי בן דוד ז"ל | חמישית מהונו הוקדש דרך קבע לצדקה, זאת מלבד תרומותיו נדיבות שבנו את עולם התורה וההתיישבות ביו"ש | את ילדיו חינך לפשטות וצניעות, עיתותיו היו קבועות ללימוד תורה מדי יום ועל התנהלותו בעסקים מעידים מקורביו כי "סרגל היה עקום לידו" | בשבוע שעבר הלך לעולמו לאחר מחלה קשה איש העסקים הנדיר שכל חייו היו קודש לתורה וחסד

עסקים וערכים, שתי מילים שאמנם מתחילות באותה אות, אבל בעיני רוב האנשים הצלחה בכל אחד מהם דורשת עין אחרת לחלוטין. את הקלפים המוכרים והנוחים הללו טרף בחייו, ורק לאחר מותו מתגלה עד כמה, רם (רמי) בן דוד, איש עסקים מצליח ואחד מגדולי התומכים בתורה, בארץ ישראל ובעיקר בחיבור ביניהם.

 יששכר וזבולון באדם אחד

רמי, הצעיר בין האחים לבית בן דוד שהולכים כולם באותה דרך, נולד למשפחה ירושלמית מוותיקי העליה הבוכרית של לפני כמאה ועשרים שנה. עליה זו התאפיינה ביהודים עשירים שעזבו את כל טוב אוזבקיסטן לא בגלל פרעות ורדיפות, אלא בגלל כמיהה לציון נטו. משפחת דוידוף – מצד אביו, ומוסיוף – מצד אימו, היו ממייסדי 'רחובות' או 'שכונת הבוכרים' בשמה העממי. את בית הכנסת הידוע מוסיוף, ייסד סבו של רמי, ר' שלמה מוסיוף. המורשת של עושר גשמי שמסייע להתפתחות העושר הרוחני, יחד עם אהבת ארץ ישראל ועם ישראל, נתנה את פריה הטוב בדמותו של רמי.

רמי נולד בתש"ח וגדל ברחביה. לאחר לימודיו בישיבת נחלים הוא למד ארבע שנים בישיבת ההסדר בשעלבים. תחושתו הפנימית היתה שהוא לא מימש את הציפיות שתלו בו הרבנים. הוא ניגש לבחינות הסמיכה לרבנות, ועמד בהן. את עובדת היותו סמוך לרבנות לא נהג לגלות ברבים. הוא הצטרף לעסקי התכשיטנות המשפחתיים, אך גם בהמשך חייו היה קשור לעולם התורה, הן כ'זבולון', כתומך תורה גדול, והן כ'יששכר', לומד תורה בעצמו, והרבה.

בנו הבכור אריאל אומר כי את הקריירה העסקית שלו כאיש נדל"ן, התחום בו התמחה ובו עשה את רוב הונו, החל אביו רק בסביבות גיל ארבעים. עד אותה תקופה הוא עסק בניהול העסק המשפחתי. עקב מחלוקות בין האחים על דרכי הניהול של העסק והתפתחותו, החליט רמי לפרוש. "אני מעדיף לחיות בשלום עם אחיי ולפרוש", אמר לבנו "מאשר להישאר ולהעמיק את המחלוקת". משם פנה כמעט במקרה לתחום הנדל"ן, ועשה בו חיל. בין מפעלי הבנייה הרבים בהם היה מעורב אפשר להזכיר את קניון הראל במבשרת ציון ואת קניון רב שפע ברוממה, לצד שכונות מגורים שהקים ברחבי הארץ. אולם הוא מעולם לא ייחס את הצלחתו לעצמו. בהספד סיפר הבן אריאל שפעם אביו אמר לו כי לאחר שייצא לפנסיה הוא מתכוון לכתוב ספר על "איך הקב"ה הוביל אותו בעסקים ואילו הוא לא עשה דבר מצידו".

הלכידות הנדירה בין האחים לבית בן דוד נמשכת גם היום, כשחלקם כבר עברו את גיל השבעים. רמי היה סבור כי לכידות זו היא הלקח מחיכוכים סביב העסק המשפחתי שהיו בדור ההורים, ולימדו את בני הדור השני להימנע מכך בכל מחיר. הוא עצמו נהג יחס של כבוד באחיו הגדולים. בנו אריאל מספר כי בתקופת חייו האחרונה, כשהכרתו היתה מעורפלת והיה קשה להעירו כדי שילך לתפילות או כדי שיבוא לאכול, היו קוראים לאחד מהאחים, ואז היה קם מיד. "כששאלוהו הילדים מדוע כשהם קוראים לו הוא אינו קם מיד, הוא אמר: "הם אחיי הגדולים, ואני מפחד מהם", כשכוונתו לומר "אני מכבד אותם".

גם בין ילדיו דאג רמי למנוע סכסוכים מיותרים. בתקופת מחלתו קרא לילדיו והראה להם את הצוואה, בה כל אחד משמונת הילדים יקבל חלק שווה כמקובל היום, כך שלא תיווצר בעתיד צרות עין כלשהי מאחד על חברו. כדי שהכל יהיה גם על פי דין תורה הוא נתן זאת מחייו, וכדי לזכות גם בקיום מצוות ירושה הוא הותיר סכום סמלי אך משמעותי, כדי שיחולק כהוראת הלכות ירושה, בו הבכור מקבל פי שניים.

פעמיים דף יומי

לרמי ולאשתו עדינה, תיבדל לחיים, נולדו שמונה ילדים. הוא הקפיד מאוד לחנכם בדרכו. כשאחד מילדיו לא הניח תפילין בתור נער, חשש רמי שהבן יעזוב את דרך התורה. הוא פרץ בבכי והתייעץ עם רבנים בבהילות מה לעשות. לסיפור יש גם סוף טוב. לימים, מספר עוזרו הקרוב משולם פודור, כשכבר היה חולה, הוא נכנס למשרד ופרץ בבכי בלתי נשלט. לאחר שנרגע מעט, סיפר כי אותו בן שעל עתידו כל כך חשש, הציע לו לקבוע עימו לימוד יומי של משניות, כי מחלתו לא אפשרה לו הרבה יותר מכך.

עולם העסקים היה אצלו משני לעולם הערכי. בנו אריאל מספר כי השיחות בבית היו רק סביב עניינים ערכיים של תורה וארץ ישראל. למעשה, מספר אריאל, הילדים לא היו מודעים ואינם מודעים עד היום, חוץ מאריאל שהוכנס בסוד העניינים בשנה האחרונה, לעוצמתו הכלכלית של אביהם. פשוט, כי בבית לא דיבר על כך כלל. הוא גם לא הסכים לנסוע ברכב מפואר. את השורש להנהגה זו מוצא אריאל כבר אצל הסבא יששכר, אביו של רמי, שרכש קרקע בירושלים, הכין תוכנית לבניין בית ונסע לסגור עסקה מעבר לים. כשחזר הוא גילה בית שהיה מפואר מדי לטעמו, ולכן החליט למכור אותו ולקנות תחתיו בית פשוט יותר. מחותנו של רמי, הרב שבתי סבתו, ראש ישיבת מצפה יריחו, סבור שהגורם לצניעותו היה העובדה שהערכים היו אצלו מעל הכל.

"הכלל אצלנו בבית היה", אומר אריאל "שלא קונים לנו דבר חדש אלא אם כן הוא קיים כבר אצל שלושה ילדים בכיתה. אני זוכר איך כילד רציתי אופני קרוס, ביקשתי והתחננתי, אבל אבא לא הסכים לקנות עד שיהיה כזה לעוד שלושה ילדים". גם את המידור שהנהיג בבית ביחס לעסקיו מייחס אריאל לרצון של אביו שילדיו לא יחיו כבני עשירים. העוזר משולם פודור מספר כי רמי היה מתעקש לשכנע את ילדיו שיסכימו שירכוש עבורם רכב, כשכמובן מדובר על רכב טוב אך משומש, "אתה לא יכול לנסוע עם ילד בטרמפים מקרית ארבע", אמר לבנו. "מישהו שאל אותו", אומר פודור "מה אתה מאכיל את ילדיך כדי שייצאו כאלה פשוטים?". החינוך שלו כנראה הצליח, וכל שמונת ילדיו, שישה בנים ושתי בנות, הולכים בדרכו. הוא אף זכה להשיא את כולם בחייו, כשאת האחרון זכה להוביל לחופה בערב פסח השנה, כשכבר היה חולה מאוד.

הרב איתן דייקן, שמעביר שיעורים לבני המשפחה, מספר כי סדר היום של רמי נפתח בתפילת שחרית כוותיקין עם אחיו, שלאחריה למדו דף יומי. בהמשך הגיע עם אחיו עודד ואחיינו רון לבית המדרש של ישיבת 'מרכז הרב', שם הם למדו שוב את הדף היומי. רק בשעה אחת עשרה התפנה לענייניו העסקיים. בנוסף היה משתתף בעוד שיעורים במשך היום. אבל לא היה זה רק משך הזמן, אלא גם איכותו. כשבזמן מחלתו נשאל על ידי רופאה במה הוא עוסק, ענה: "אני עוסק בתורה", ורק בהמשך הוסיף: "ואני קצת מתעסק בנדל"ן". בתקופת מחלתו דאג מאוד בכל הנוגע לעולמו הרוחני. בתחילת לימוד סדר קדשים במסגרת הדף היומי, ביכה באוזני עוזרו את העובדה שעקב המחלה, שפגעה גם ביכולות השכליות שהצטיין בהן, קשה לו להבין את הגמרא. "גם לי המסכתות האלה קשות", ניחם פודור. "אבל בסבב הקודם הצלחתי להבין", ענה רמי בכאב. כשעבר ללמוד מסכת ראש השנה, שנחשבת לקלה יותר, הצטער שאינו מצליח לזכור את מספרי החודשים, והעובדה שגם פודור אינו זוכר אותם לא ניחמה אותו, "הוא היה הולך ברחוב ומשנן, כדי לנסות ולזכור".

"הרב יעמוד בטרמפיאדה?!"

הקשר לתורה התבטא גם ביחס לנושאיה. הוא היה קשור לתלמידי חכמים רבים. קשר חזק היה לו לרב מרדכי אליהו זצ"ל. "זה היה קשר של חיבור לתלמיד חכם, של קבלת עצה ושל הגעה לשיעורים, ולאו דווקא של רב לענייני פסיקה הלכתית", אומר הבן אריאל. אריאל מספר כי הקשר לרב התחזק בעקבות 'מופת' שאביו היה עד לו, כשקרובת משפחה שלו לא הצליחה להרות, והרופאים נואשו ממנה. רמי הביא את אותו קרוב לרב אליהו, שאמר לו: "תרדוף אחרי מי שיצא עכשיו (היה זה ר' משה דויטש מארגון 'חסדי יוסף', בית תמחוי חביב על הרב), תן לו כמניין ב"ן אלפים לצדקה, ובשנה הבאה אהיה סנדק אצלך", וכך אכן היה.

הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, מספר כי האחים בן דוד היו עומדים דום לכל בקשה של הרב אליהו. "אני זוכר שבשלבים הראשונים של פוע"ה הרב אליהו אמר לו שהוא חייב לעזור לי, ואם אני לא הייתי מרחם עליו, הוא היה נותן הרבה יותר ממה שנתן".

גם לרב אשר וייס, תושב שכונת רמות בה התגורר, היה לו קשר מיוחד. הוא היה משתתף בשיעוריו ונהנה מהם. פעם נסע רמי בשכונה וראה בצד השני של הכביש את הרב וייס מחכה בטרמפיאדה. רמי הסתובב והציע לרב טרמפ. מיד אחר כך פנה לשותפו צבי סנד, מזועזע מכך שתלמיד חכם בסדר גודל של ר' אשר וייס נוסע בטרמפים, והם החליטו לרכוש עבורו רכב ולממן את הוצאותיו. הרב וייס הנבוך סירב בתחילה להצעה, אך רמי שכנעו ואמר לו שבתמורה כל השכר שירוויח הרב וייס משיעורי התורה אליהם ייסע באמצעות הרכב, יתחלק ביניהם לבינו שווה בשווה. כך עד היום, במשך כשמונה שנים, ממומן הרכב של הרב וייס מכספם.

גם לקהילתו 'רמתיים צופים' התאמץ רמי להביא רב, את הרב חיים כץ. הרב כץ לא ידע כיצד יוכל לממן את המגורים בשכונת רמות היקרה, ורמי החליט שהוא נותן לו את חלקו השני של הבית הדו משפחתי בו התגורר. "בתחילה, כשדירתי במבשרת נותרה ריקה, לא שילמתי שכר דירה", אומר הרב כץ "וכשהשכרתי אותה, שילמתי את מה שקיבלתי שם לרמי, כשהיה הפרש גדול בין השווי של שתי השכירויות". הרב כץ התגורר בבית עד שמונה לראש ישיבת הכותל. הוא מספר כי רמי לא היה עושה שום צעד בלי לקבל הכוונה הלכתית, גם בענייני כספים וגם בעניינים אחרים. "הוא למד את זה מאבא שלו", אומר הרב כץ.

מטבע הדברים, התחום שבו היה רמי מפורסם הוא תחום הצדקה והחסד. אולם גם כאן יחסו היה מיוחד. "זה לא כמו גביר שתורם ואומר: 'שלום עליכם, שלא אראה אותך יותר'", מספר הרב בורשטיין, "כשעלתה הצעה להקים בתי הוראה ברחבי הארץ, הוא דחף לכך ושאל מדוע זה לא מתקדם, למרות שבסופו של דבר הוא זה שהיה אמור לשלם על כך מכספו".

מחובר לחברון

תרומות רבות העביר רמי, כמו גם אחיו, להתיישבות ביש"ע. ערב הגירוש מגוש קטיף הוא ואחיו עזרו לתושבי הגוש ואף שלחו מצרכים. רבים מספרים כיצד כשנפל הגוש הוא בכה בכי תמרורים, "ממש כמו גדולי ישראל שהיו בוכים על צרותיהם של ישראל", אומר הרב הלל הורביץ, איש חברון. בהמשך, מספר הרב בורשטיין, היו צועדים יחדיו בעליות לחומש, "מתוך אמונה אמיתית כי אם נעלה לחומש – זה יצליח".

קשר מיוחד היה לרמי לחברון. "כל פעם אחרי שבת חיי שרה, היה חוזר מלא התפעלות הגוף והנפש", אומר הרב דייקן. פעמים רבות היה מגיע לחברון, בראשי חודשים, בחודש אלול, בשבת חיי שרה, וגם חלק מהבריתות המשפחתיות נערכו במערת המכפלה. ר' הלל מספר כי רמי זיהה בחברון את המקום שיוצר את החיבור החזק בין התורה לארץ, ובעקבות כך נוצרה חברות קרובה ביניהם, מעבר לתרומות. "למרות שהוא היה הנותן ואני המקבל, הכל היה בגובה העיניים. לא היה דבר כזה: 'תגיד תודה, מי אתה?!', הוא נתן לך הרגשה טובה של חברות ושל קשר". בראש חודש תמוז האחרון, כשכבר היה בשלב מתקדם של מחלתו, הוא הגיע לחברון, למערת המכפלה, ובהמשך לארוחת בוקר בבית משפחת הורביץ. "היה מדהים לראות כיצד הקפיד על הברכות. למרות שלא כל כך זכר כבר מה מברכים על כל דבר, הוא התאמץ לשאול, ובירך, בקול רם, כמובן. אשתי התפעלה מכך מאוד ואמרה שזה מעיד שהלב שלו הוא קודש, שהרי זה כבר לא מצב בו אפשר לעשות הצגות, ומה שרואים זה את האדם באמת".

הקשר עם הרב הלל הורביץ החל דרך מעשה חסד מופלא אחר שלו. כשהיה נער צעיר, הביא בנו אריאל הביתה נער בן גילו אותו אסף מהרחוב. רמי ורעייתו עדינה אימצו אותו כבן ודאגו לכל מחסורו, הרוחני והגשמי. רמי שלח את הנער לישיבת ניר, שם היה ר' הלל הר"מ שלו. בהמשך, השיא אותו רמי כאילו היה זה אחד מילדיו, ואף דאג לרכוש עבורו דירה.

ר' הלל מספר כי כל הזמן היה רואה אצל רמי אנשים שבאו לבקש תרומות. "לא הבנתי מתי הוא מצליח לעבוד". לבנו הוא הסביר פעם כי לעניים שבאים אליו הוא צריך לומר תודה, כי בעצם עליו מוטל לתת צדקות, ובכך שהעניים מגיעים אליו הם חוסכים לו את הטרחה ללכת אליהם.

 ידם הארוכה של העניים

עוזרו משולם פודור מספר כי גם בעסקים הוא חיפש את האמת ולאו דווקא את הכסף. כשזכה במשפט שארך חמש שנים, אמר לו הנתבע כי הוא חולה ואם ישלם יאבד את ביתו. רמי ויתר לו על 500,000 שקלים, ולעו"ד הממורמר הבטיח ששכר הטרחה שלו יינתן במלואו.

הבן אריאל מספר כי אביו הקפיד לתת לא רק מעשר כספים אלא את השיעור המקסימלי של צדקה, חומש (20%) מהכנסותיו. הוא ביקש מבניו שימשיכו בדרכו זו, ובצוואתו חילק את עזבונו לעשרה חלקים – שמונה לבניו ושני חלקים נוספים, חמישית, להקדש. כך הלך בדרכו של אביו, שגם כן חילק את עזבונו לשישה חלקים למרות שהיו לו רק חמישה ילדים.

כבן לעדה הבוכרית היה רמי פעיל בהקדשות של העדה. בעוד שבעסקיו הפרטיים היה ותרן, הרי שבענייני ההקדש היה קפדן מאוד. "אני ידא אריכתא (=היד הארוכה) של העניים", אמר לרב דייקן. כשמסיבות שונות היו אינטרסים מנוגדים בין האחים ובין ההקדש המשפחתי, כמו למשל שיקולי מס, הם היו עורכים ביניהם דיון בו מינו את אחד האחים להיות המייצג של האינטרסים של ההקדש, כדי שלא יישאר 'יתום'.

קשר מיוחד היה לרמי עם חה"כ יעקב כץ (כצל'ה), אחיו של הרב חיים. "הייתי נפגש איתו מספר פעמים בשבוע. כמעט כל יום במשך 34 שנים. הייתי מספר לו על כל הקשיים שלי בבניין הארץ, והוא היה מייעץ עצות חכמות. מדי פורים הוא היה מגיע אליי ונותן לי צ'ק ריק חתום, ואומר: 'תמלא כמה שאתה רוצה'. מילוי הצ'ק היה אחד הדברים הקשים". כצל'ה מספר כי רמי היה מעורב בכל בניינם של המוסדות בבית אל, "הבתים, הישיבה הגבוהה, האולפנה, ישיבת 'בני צבי', ערוץ 7 – הוא עזר לי לקנות את האוניה, ועיתון 'בשבע', וגם במהלכים הפוליטיים שלי". הוא היה גם מהמשקיעים בהקמת העיתון 'מקור ראשון' בגלגולו הקודם. "אני היית מסתכל מהצד", מספר עוזרו משולם פודור "ואומר לו שמדובר בעצם במהלכים גרועים מבחינה עסקית, אבל האידיאולוגיה היתה מסמאת את עיניו".

בשנה האחרונה, כשאריאל בן דוד נכנס לנעלי אביו, הוא שומע דיבורים בנוסח "אבא שלך – סרגל עקום לידו". "במשרד תלויים אצלו דברי חז"ל על נקיי הדעת שבירושלים שלא היו עושים דברים שונים אלא אם כן היו יודעים מי עושה אותם עימהם. הרבה פעמים הוא אמר לי שהוא לא עושה עסקים עם מי שיש לו חשש שהוא עלול להגיע איתו לבית משפט. 'את החוזה', אמר לי, 'אני כותב רק כדי לזכור מה סיכמנו'".

לפני כשנה וחצי בהפלגה משפחתית התמוטט רמי במיאמי, ושכב חמישה ימים מחוסר הכרה. בדיקות גילו כי מקנן בראשו גידול ממאיר. במשך כשנה וחצי ראשו וגופו הלכו ונחלשו. פעם אמר כי הוא שמח שהשאיר משפחה לתפארת, והודה לה' על הטוב שגמל לו, "רק על אשתי עדינה שתישאר לבד כואב לי". ביום רביעי שעבר הוא השיב את נשמתו לבוראה.

בהספד הזכיר הבן אריאל כי אביו אמר להם פעמים רבות שהחיים הם כמו משחק מונופול, "יש מי שמקבל שכר דירה ויש מי שמשלם, פה מרוויחים ושם מפסידים, והמשחק נמשך עד שאבא מקפל את המשחק ושולח את הילד לישון. את אבא לא מעניין מי ניצח ובכמה, הוא רק רוצה לדעת איך התנהגת במהלך המשחק. כעת אבא שבשמים החליט שסיימת את המשחק, וכשישאלו אותך את השאלות ששואלים את האדם כשנכנס לדין, התשובות שלך יהיו חיוביות, ברורות וחד משמעיות".