בשבע 457: קוראים כותבים

קוראים כותבים על עניינים שעל סדר היום

בשבע , כ"ה באב תשע"א

 

אם נרצה

לפני שבת, כשקיבלתי את העיתון 'בשבע', מיד הבחנתי בכתבה של עפרה לקס. ובתור בת שירות לשעבר במוזיאון הרצל (ממוקם בכניסה להר הרצל, מאוד מומלץ לבקר) ידעתי שעל הכתבה הזו אהיה חייבת להגיב.

כמעט בכל קבוצה שיצא לי להדריך עלו משפטים כמו "הרצל בכלל היה מתבולל!" או "הרצל רצה שנתיישב באוגנדה". ואני, פעם אחר פעם, ניסיתי להציג את העובדות ואת ההיסטוריה כפי שהיא מוצגת דרך ספרו של ד"ר יצחק וייס. לא מעט אנשים התרשמו ואחרים אף נדהמו לגלות שכל השמועות על תדמיתו האנטי-ציונית של הרצל  אינן מדויקות ובמקרים מסוימים אף שקריות. גם להרצל, כמעט כמו לכל אדם בעולם, היו מגרעות והיו לו גם הרבה רעיונות יוצאי דופן שלא היו כל כך מקובלים. אבל הוא היה בין הראשונים שחזו את התמונה הכוללת שאותה אנחנו רואים היום, ואת זה אי אפשר יהיה לקחת ממנו. אנחנו ההוכחה החיה לכך שאם באמת רוצים, מדינת ישראל היא לא אגדה, היא מציאות שעולה על כל דמיון.

אפרת קרסנר, חיפה

 

יאללה תתחתנו

(בתגובה לשאלת השבוע גיליון 455)

  דומני כי כל המשיבים הנכבדים התייחסו להתמודדות עם תופעת הרווקות המאוחרת, אולם לא לשאלה כיצד למנוע אותה.

  והתשובה לדעתי נעוצה במילת הפלא – חינוך, חינוך ושוב חינוך. נכון עשה אפוא מינהל החינוך הדתי שהחליט להכניס תוכנית הכנה לחיי משפחה לבנים, ולא רק לבנות, במערכת הלימודים. זאת כדי להגביר את המודעוּת לחשיבות הנישואים בגיל צעיר ויתרונותיהם.

  אין זה נכון לדחות נישואים בגלל לימודים או עבודה. תשאלו את מי שכבר עשה את המסלול במסגרת המשפחתית הממוסדת, ולא פחות בהצלחה מהרווקים, למשל את ד"ר חנה קטן.

 ציפי  לידר  ירושלים.

 

 הדגים המסריחים מעזה

חרף העובדה שלכאורה הושגה שביתת נשק בין ישראל לארגוני הרצח, שוגרו אחריה כמה וכמה קסאמים על מנת לומר לנו מיהו 'בעל הבית' ומיהו היוזם.

הבעיה היא שרבים מאתנו סבורים שאותה יריקה בפרצוף היא טללי לילה ולא רוק של ממש. מקווה אני שגורלנו לא יהיה כשל אותו אדם שנענש באכילת דגים מצחינים. כאשר לא עמד באותו עונש, ספג מלקות הגונות, וכאשר לא עמד גם בזה, גורש מן העיר.     

משה בודק, חיפה