בשבע 458: אדמות, מריבה

מסתבר שכאשר מדובר בעדה הדרוזית המדינה דווקא מודעת לרגישות שלה להעברת קרקעות לידיים 'זרות'

יאיר שפירא , ב' באלול תשע"א

 מסתבר שכאשר מדובר בעדה הדרוזית המדינה דווקא מודעת לרגישות שלה להעברת קרקעות לידיים 'זרות' *

כך הפך אזור שפלת יהודה לאתר ניסוים לכריית פצלי שמן בטכנולוגיה שבארה"ב נטען כי היא יוצרת זיהום סביבתי *

משרד הפנים מצא שיטה חדשה להעברת תקציבים לעיריית בית שמש, שבראשה עומד איש ש"ס


נפתח בבשורה טובה לרבה של צפת, הרב שמואל אליהו. כזכור, הוא כמעט הועמד לדין לאחר שקרא שלא למכור נכסי נדל"ן למי שאינם יהודים. ובכן, בתשובה לבג"ץ הצהירה המדינה כי היא "מודעת לרגישות העליונה ולאיסור הדתי החל על מכירה והעברת קרקעות בבעלות דרוזית לבעלות אחרת". רגישות המדינה לקרקעותיהם של הדרוזים אינה נסמכת רק על האיסור הדתי, אלא כמובן גם על "מרקם היחסים הייחודי השורר בין המדינה לעדה הדרוזית, שבניה שותפים בנטל ההגנה על המדינה". כל אלו הולידו התדיינות אינסופית בבג"ץ וניסיונות של המדינה ושל השופטים לרצות את בני העדה, כדי שאלו יתנו את הסכמתם למנגנון פיצוי נדיב במיוחד בתמורה להעברת צינור הגז באדמותיהם החקלאיות, ולהפקעה של קרקעות נוספות לטובת המשך סלילת כביש 6 והנחת פסי רכבת. באביב שעבר נעשה ניסיון לסיים את הנחת הצינור מבלי להפיס תחילה את דעתם של הדרוזים - מהלך שנגמר בתחנת משטרה מנותצת, בשוטרים פצועים ובנזק לצינור.

400 קילומטר של צנרת גז ראשית מניחה חברת 'נתיבי הגז הטבעי' הממשלתית. הצנרת אמורה להוביל את הגז ממצרים ומהקידוחים הישראלים אל נקודות חלוקה לתעשייה בכל רחבי הארץ. הצינור עובר בשטחים חקלאיים רבים, ובעליהם מפוצים בעיקר על הפגיעה ביבולים בעת הנחת הצינור. לאחר ההנחה יכול החקלאי להמשיך ולעבד את האדמה כרגיל,  לבד מרצועה של עשרה מטרים לאורך תוואי הנחת הצינור. על כן, אותם חקלאים שהצינור עובר בחלקה שלהם המיועדת לנטיעה, מקבלים פיצוי נוסף. בין בעלי האדמות יש שמזדרזים לטעת בטרם הגיעו אנשי 'נתיבי הגז' לשטחם כדי לנסות ולזכות בפיצויים. "גידולי גז" מכנים זאת בסרקזם בחברה הממשלתית.

תעריף הפיצוי נקבע בהתאם לשווי הקרקע, האזור וסוג הגידול, אך גם לפי העדה. לאחר משא ומתן ממושך בחסות בית המשפט הוחלט לתת לדרוזים פיצוי מוגדל, שישים אלף שקלים לכל מאה מטר של צינור שעובר באדמותיהם, פי שלושה בממוצע מהפיצוי שיקבל חקלאי בן דת אחרת. באשר לקרקעות שיופקעו לצרכים אחרים, לא הצליחה המדינה לרצות את בני העדה.

נציין כי גורמים ממשלתיים הביעו נכונות ללכת לקראת הדרוזים לא רק בשל המרקחת המזרח תיכונית הידועה של כבוד ואלימות. הדרוזים יושבים על ציר תשתיות חשוב, וסובלים הרבה מהפקעות. הם נמנעים מלהצטרף ליישובים יהודיים וערביים, ויישוביהם מוגבלים בידי שמורות טבע המונעות התפתחות שתענה על צורכי הגידול הטבעי. "השתדלנו להבטיח כי המדינה אכן תבוא בדברים עם העותרים ותנהג כלפיהם ברוחב לב", כתבו השופטים בפסק הדין, לאחר שהמדינה הציעה עוד ועוד ולא הצליחה להפיס את דעתם של ראשי העדה. השופטים נאלצו לסיים את הפרשה, להסתפק בהצעות המדינה ולדחות את העתירה לשיפור נוסף במתווה הפיצויים.

 

 פיצויים מוגדלים פי שלושה. חקלאי דרוזי  צילום אילוסטרציה: פלאש90'

את תושבי שפלת יהודה מוקירה מדינת ישראל פחות. ומכיוון שגם הם משרתים בצבא ותורמים תרומה משמעותית לביטחון המדינה, יש להניח שרגשות ההכרה הפחותים נובעים מהערכה שהתושבים היהודיים של חבל הארץ הירוק לא מוכשרים למהומות אלימות בקנה מידה רחב. אותם איש בממשלה לא חולם לפצות מלכתחילה על פרויקט אנרגיה שעלול לפגוע קשות באיכות חייהם.

הכול התחיל לפני שנים אחדות, כשתאגיד אנרגיה אמריקני גדול נתקל בהתנגדות עזה לניסיונותיו להפיק נפט מפצלי שמן בקולורדו שבארה"ב. פצלי שמן הם חומר אורגני מוצק שבתהליך של חימום וזיקוק מפיקים מהם נפט. אומנם באיכות ירודה, אך נפט הוא נפט והוא שווה כסף. בעבר כרו את פצלי השמן מהאדמה וזיקקו אותם בתהליך שנחשב מזהם ובעל כדאיות כלכלית פחותה. החברה האמריקנית ישמה בקולורדו שיטה מתוחכמת יותר. בשיטה החדשה מחממים את מרבץ פצלי השמן לכמה מאות מעלות צלזיוס במשך חודשים רבים, באופן שבו כבר בבטן האדמה נפרד הנפט מפצלי השמן המוצקים, כך שאפשר לשאוב אותו כנוזל או כגז. אז הוא מובל לזיקוק נוסף, שכן הנפט שמתקבל הוא עתיר גופרית. החברה הבטיחה לאנשי קולורדו כי התהליך בטוח וידידותי לסביבה. הם התרשמו אחרת, וכשממשל בוש אוהד מגזר האנרגיה פינה את מקומו ואתו סגן נשיא ארה"ב דיק צ'ייני, הם הצליחו לעצור את המיזם. לדבריהם, לאחר נזק סביבתי ובריאותי ניכר. צ'ייני מכל מקום, נישאר בתמונה כבעל מניות בחברת האנרגיה. החברה תרה אחר אזור חדש לענות בו, ודי בקלות סומנה ישראל כיעד מועדף. הסיבה הראשונה כמובן היא שבישראל מרבצים עשירים של פצלי שמן. ריכוז גדול נמצא בנגב, והשני לו נמצא בשפלת יהודה והוא המתאים יותר לטכנולוגיה של החברה האמריקנית. שנית, רבים מבעלי התפקידים הבחירים התאגיד ומבעלי המניות הגדולים בו הם יהודים ציונים, בהם תורמים משמעותיים במדינת ישראל. הם שהביאו להתעניינות הראשונית של התאגיד בישראל והם גם שהביאו את הקשרים הנכונים במסדרונות הכנסת והממשלה. אפשר גם למנות את הרעב הישראלי למקורות אנרגיה, זה שנשאר כאינסטינקט גם לאחר תגליות הגז הענקיות בשנים האחרונות. וגם את חוק הנפט, חוק משנות החמישים הקשות שמאפשר למשרד התשתיות לתת רישיונות לחיפוש נפט כמעט ללא פיקוח והגבלה, וכמעט בכל מקום.  לולי אותו חוק קשה לדמיין איך חברת הבת הישראלית שהקים התאגיד הייתה יכולה להתחיל בקידוחי ניסיון, ללא צורך בהליך תכנוני מסודר בתוך באזור שהוכרז כשמורה ביוספרית. הזיכיון שקיבלה החברה ממשרד התשתיות מתפרש מאזור לטרון ושער הגיא, דרך פארק בריטניה ועד בית ג'וברין ודרומה, מהאזורים המתוירים בישראל, שופע אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים ובתי גידול ייחודיים של צמחים ובעלי חיים. באין רגולציה, ביקשה החברה לערוך קידוחים ניסיוניים מדרום לתל עזקה בשולי פארק בריטניה, ובעמק האלה. אך כשהבינו שקידוח בתוך שמורה ובטבורו של אתר היסטורי לא יועילו ליחסי הציבור מוקם אתר הקידוח הניסוני ממזרח למחסום תרקומיה. אם הניסוי יכשל תיוותר צלקת קטנה בשולי חבל לכיש, בתקווה כי הערכות החברה שההפקה לא תלווה זיהום מי תהום או בזיהום משמעותי של האוויר והאדמה בסביבה יתממשו. אם יצליח הניסוי, הזיכיון שהעניק משרד התשתיות יאפשר לחברה להקים במשך השנים, וללא כל הליכי רישוי, עשרות נקודות חימום והפקה באזור, ואיתן תשתיות להובלת החומר. סביר להניח שגם אתר זיקוק יקום לא רחוק. אך הוא, לכל הפחות, יחייב הליכי רישוי מסודרים שיאפשרו למשרדי ממשלה שונים, ארגונים לשימור הטבע ולאיכות הסביבה ולתושבי האזור עצמו לנסות ולהתנגד לביסוסו של מפרץ חיפה חדש בלב הירוק של ישראל. את עיקר המאבק בתוכניותיו של התאגיד עתיר ההון והקשרים מוביל מטה התנדבותי, חסר אמצעים אך עיקש של תושבי האזור. 'אדם טבע ודין' נכנסה לתמונה לפני כשנה והגישה עתירה לבג"ץ. החברה להגנת הטבע והמשרד לאיכות הסביבה הרימו קול מפתיע בחלישותו ביחס לנזק הצפוי. ולאחרונה נכנס לעובי הקורה משרד החקלאות שהוציא נייר עמדה המתנגד למיזם. אף על פי שמיזם פצלי השמן עומד לשנות את חייהם של תושבי שלוש מועצות אזוריות: לכיש, יואב ומטה יהודה, נכון לכתיבת שורות אלו רק האחרונה התגייסה לנסות ולמונעו. בשתיים האחרות עוד לומדים את הנושא. אחת הדרכים הפתוחות בפני ראשי במועצה היא לפנות לשר הממונה עליה, שר הפנים אלי ישי, ולבקש ממנו לסרב למשרד התשתיות ולא לחתום על מעט האישורים הפורמליים שחוק הנפט בכל זאת הציב בפני חברות האנרגיה. אלא שמערכת היחסים הנוכחית בין השר ישי ואנשיו, ובין המועצה האזורית מטה יהודה לאו דווקא מבטיחה אוזן קשבת בלשכתו של השר.


מבחן בית שמש (1)

העימות מול ישי החל כאשר זה חתם לפני מספר חודשים על צו המורה להעביר חלקים משטחה המוניציפאלי של מטה יהודה ולספחם לבית שמש. במשרד הפנים כבר שנים מצביעים על העיוות האופייני בעיקר באזורי הפריפריה שבהם מועצות אזוריות עשירות יחסית מחזיקות בשטחים מסחריים ותעשייתיים המניבים שפע של הכנסות ממסים, ולצידם רשויות מקומיות עניות, לפעמים על סף פשיטת רגל. הדוגמה הקיצונית היא המועצה האזורית תמר שבה פחות משלושת אלפי תושבים נהנים מהארנונה של מפעלי ים המלח ומתחם המלונות. ערים עניות כדימונה וערד מנסות כבר שנים להעביר אליהן לפחות חלק מהנכסים הללו. הצד השני של המטבע הוא שבמקרים רבים המועצות האזוריות פיתחו בשום שכל, בכישרון ובעזרת מיסי התושבים את הנכסים, והפקעתם לצורך העברה לרשות מקומית אחרת שלא עמלה עליהם כמוה כפגיעה בזכויות קניין. מכל מקום, לפני מספר שבועות קבע בג"ץ כי שר הפנים רשאי להעביר שטחים ועליהם נכסים מרשות לרשות, כאשר אישרר צו שהוציא ישי שהעביר מרכז מסחרי קטן ותחנת דלק מהמועצה המקומית בנימינה גבעת עדה לטובת המועצה הענייה ממנה של אור עקיבא. השופטים קבעו שבסמכותו של שר הפנים לעשות זאת, בכפוף לשיקולים סבירים ומידתיים. ואלו עומדים במרכז העתירה שהגישה נגד ישי המועצה האזורית מטה יהודה, לאחר שהעביר את כל שלושת אזורי התעשייה המרכזיים שלה לעיר בית שמש ולא הותיר לה אלא שני מתחמי תעשיה קיבוציים קטנים יחסית. לעיריית בית שמש שני אזורי תעשייה משלה, אחד גדול והשני גדול ממנו. אלא שהאוכלוסייה החרדית בבית שמש הולכת וגדלה, צרכיה מרובים והכנסתה דלה. בראש הקואליציה החרדית של העיר עומד איש ש"ס, משה אבוטבול. ולפחות לטענת אנשי מטה יהודה, השר ישי מצא דרך חדשה לתמיכה כלכלית במגזר החרדי. התגובה של מטה יהודה לא איחרה לבוא, והיא הובילה בשבועות האחרונים את ההתנגדויות של תושבי בית שמש למהלך כוחני אחר של משרד הפנים וראשיה החרדים של בית שמש. לאחר ההצלחה החרדית בהשתלטות על מגרשים לאלפיים יחידות שהוצאו לבנייה ברמת בית שמש לפני כשנתיים, הזדרזו העירייה של אבוטבול, משרד הפנים של ישי, ומשרד השיכון של השר אטיאס לאשר לבנייה אלפיים יחידות נוספות. התב"ע (תוכנית בניין עיר) הותאמה לציבור החרדי בכל הנוגע למחיר ולתשתיות הציבוריות. בגבעות רמת בית שמש נותרה עתודה של עוד למעלה משבע עשרה אלף יחידות דיור העתידות להכפיל את גודלה של העיר ולקבוע את אופיה במידה רבה. לא יפלא איפא שהתושבים הלא חרדים בעיר התגייסו כדי לנסות ולמנוע את השלמת ההשתלטות החרדית, וגייסו לא פחות משלושת אלפי התנגדויות להקמת השכונה החדשה. השכנים ממטה יהודה גייסו עוד ארבעת אלפים התנגדויות, אך אנשיו של ישי בוועדה האזורית התגברו על העניין בנקל. הם קבעו כי רק חמש מאות מההתנגדויות יישמעו, ודאגו ליצור אנדרלמוסיה ששברה חלק גדול מאלו שבאו להשמיע את דברם. הוועדה הקדישה יום דיונים מרתוני אחד בלבד להתנגדויות, וכצפוי דחתה את כולן.

מבחן בית שמש (2)

אם משרד הפנים נותן רוח גבית לכוחניות החרדית בבית שמש, הרי לפחות כרגע נראה כי משרד החינוך סובלני אליה הרבה פחות. המשרד הודיע לעירייה כי אם היא לא תאפשר לבית ספר ממלכתי דתי לבנות לפעול במבנה שהוקם למענו בתפר שבין שכונה חרדית לשכונה הדתית לאומית, הוא יעצור לאלתר את כל תקציבי הבינוי שהוא מעניק לעירייה. הוא גם זה שאילץ את משטרת בית שמש, שמנסה יום יום להתחמק מעימות עם קבוצות חרדיות אלימות בעיר, להצהיר כי תפעל לפתיחת בית הספר ולביטחון הילדות בכל מחיר. למען ההגינות יש לומר כי בעוד הציבור החרדי הרחב עומד מאחורי ראש העירייה בכל הנוגע להשתלטות על רמת בית שמש ועל אזורי התעשייה של מטה יהודה, מאחורי הניסיון להתנכל לבית הספר עומדת קהילה של עשרות משפחות בודדות. הציבור החרדי הרחב מתנגד למהומה, מתבייש, אך כרגיל שותק. שני נציגי הציבור הדתי לאומי בעירייה, ג'קי אדרי שהצטרף לקואליציה המקומית, ושלום לרנר שבחר דווקא להילחם מאופוזיציה, אומרים כי בשלב זה לא תיתכן כניעה לחרדים וברוח הגבית של משרד החינוך ושל הפגנה של מאות מתושביה הדתיים של העיר הם מתכוונים לפתוח את שנת הלימודים כמתוכנן. שניהם מתקשים להתחייב כי בעתיד לא יאלצו להתפשר ולהעביר את הבנות למבנה עורפי, כזה שלא יפריע את מנוחתם של השכנים החרדים.