בשבע 458: החינוך הטכנולוגי חוזר

הזנחתו של החינוך המקצועי יצרה מחסור בעובדי תעשייה רבים. בשנים האחרונות מנסים, לחזק את החינוך הטכנולוגי וגם את תדמיתו.

תגיות: כלכלה
שלמה פיוטרוקבסקי , ב' באלול תשע"א

מאות אלפי תלמידי בתי הספר התיכוניים בישראל חזרו לספסל הלימודים, עם פתיחתה של שנת הלימודים תשע"ב. אולם רק 35 אחוז מהם לומדים כיום בחינוך הטכנולוגי-מקצועי. המגמה הזו, אשר היתה במשך שנים מקור גאווה של מערכת החינוך, הפכה עם הזמן לסרח העודף של המערכת. וכך קרה שבמדינת ישראל רק כשליש מהתלמידים לומדים במגמות מקצועיות וטכנולוגיות, לעומת 46 אחוז בממוצע במדינות המפותחות (מדינות OECD), וממוצע גבוה אף יותר במדינות האיחוד האירופי. ד"ר טל לוטן, האחראית על תחום החינוך המקצועי בהתאחדות התעשיינים, מציינת כי התוצאות של המצב הזה הן הרות אסון לכלכלה ולתעשייה הישראלית. "חשוב להבין כי החינוך הוא התשתית לכל מה שקורה אח"כ. ועל כן הציפייה היא שמערכת החינוך תיתן מענה טוב ככל הניתן לצרכיו של המשק הישראלי.

כיום קיים מחסור חמור בתעשייה בעובדים מקצועיים בכל הרמות, שנובע במידה רבה מהזנחה של עשרות שנים בחינוך המקצועי-טכנולוגי בישראל. אילולי העלייה הגדולה מרוסיה, אשר בחלקים נרחבים מאוד שלה השתלבה בתעשייה מצבה של ישראל היה חמור אף יותר. אולם גם כיום המצב קשה, בעיקר לאור העובדה שהגיל הממוצע של העובדים בבסיס היצור עלה עם השנים ולא נכנס דור צעיר למפעלים בהיקפים הנדרשים".

לוטן מציינת כי שורה ארוכה של ענפי תעשייה חסרים עובדים בכל הרמות המקצועיות, ביניהם ענפי המתכת, הפלסטיקה, העץ, והתעשיות המתקדמות. “חסרים לנו עובדים ממש בכל הרמות, החל מעובדי רצפת יצור כמו חרטים, מסגרים, מכונאים וכדומה, ועד לעובדים ברמות גבוהות יותר כמו טכנאים, הנדסאים, ואף מהנדסים ברמות הגבוהות. החינוך הטכנולוגי על כל רבדיו הוזנח מאוד ורק בארבע השנים האחרונות החל ניסיון להחזיר אותו לרמות הנדרשות לכלכלה ולמשק".

לוטן איננה פסימית, ומדגישה כי תודעת המשבר אותו חווים התעשיינים בישראל אכן החלה לחלחל גם למקבלי ההחלטות, אשר הבינו כי לא ניתן להמשיך במצב שנוצר. אולם על מנת להתמודד עם המשבר בכל היקפו יש לעשות עוד עבודה רבה. “החינוך הטכנולוגי והמקצועי סובל משורה ארוכה של בעיות, החל מהקצאת משאבים נמוכה, שאמנם מתחילה לגדול בחזרה אולם לא בקצב מספיק, וכלה בתדמית ירודה אשר מתייגת את התלמידים במסלולים המקצועיים כנחשבים פחות מעמיתיהם בנתיבים העיוניים לסוגיהם השונים. המטרה שלנו בעשייה בתחומים הללו היא לאפשר לכל תלמיד להביא לידי ביטוי את נקודות החוזק שלו ובכך לסייע גם לו וגם לחברה כולה. זה מתחיל מתלמיד בעל כישורים שכליים מאוד גבוהים שצריך לעודד ללכת ללמוד חמש יחידות מתמטיקה וחמש יחידות פיזיקה או אלקטרוניקה, על מנת שיוכל להשתלב בהמשך בלימודי הנדסה במוסדות האקדמיים המובילים, ממשיך בתלמידים שמתאימים למסלול של הנדסאים ובא לידי ביטוי גם בתלמידים שיש להם חכמת ידיים רבה ומתאימים ללמוד מקצועות ייצור שונים. רבים אינם מודעים לכך שעובדי ייצור מקצועיים בתעשייה משתכרים משכורות נאות מאוד ומפרנסים את משפחותיהם בכבוד. תלמיד שסיים בית ספר מקצועי עם תעודה מקצועית ושירת בצבא במקצוע אותו למד יוצא לאזרחות עם יתרון גדול כשהוא מוכן להשתלבות מיידית בשוק העבודה".

במסגרת מאמציהם של התעשיינים לשפר ולקדם את החינוך הטכנולוגי בישראל, הם מובילים בשש השנים האחרונות, בשיתוף עם משרד החינוך, רשתות החינוך וצה"ל, את תוכנית 'טו"ב - טכנאי ובגרות', המציעה לתלמידים הן תעודת טכנאי מוסמך והן תעודת בגרות עם סיום כתה י"ב, במקצועות הנדרשים בצבא ובתעשייה: אלקטרוניקה, חשמל ומכונות. מטרתה של התכנית היא להכשיר את התלמידים לעבודה במקצועות התעשייה השונים, במקביל לעידודם להשלים תעודת בגרות, מלאה או חלקית על פי יכולותיהם, על מנת שלא לסגור בפניהם בעתיד את הדלתות להתקדמות ולהתפתחות בתחומים שונים. לוטן מספרת כי התכנית זוכה להצלחה רבה ונתמכת על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר.

בחזית העשייה בתחום זה עומדים בתי הספר המקצועיים-טכנולוגיים, אשר בשנים האחרונות עושים מאמץ רב על מנת להיפטר מאותה תדמית שלילית שדבקה בהם ולמצב את עצמם כאלטרנטיבה ראויה עבור בני הנוער בישראל. אפרים אורן, מנכ"ל המרכז התורני-טכנולוגי נחלים, אשר משנה את פניו בימים אלו, מספר כי בבית הספר קיימות שלוש מגמות עיקריות: אוטוטרוניקה (מקצועות הרכב השונים), חשמל בתעשייה וקירור ומיזוג אוויר. תכנית הלימודים בנויה כך שבכיתות ט' ו-י' לומדים התלמידים חמישה ימים בשבוע בבית הספר, ואילו בכיתות י"א וי"ב הם לומדים שלושה ימים בשבוע ויומיים נוספים עובדים בשכר במפעלי תעשייה מובילים בתחומים אותם הם לומדים. מטרתו של מסלול הלימודים היא להוציא תלמיד כשבידו תעודה מקצועית בצירוף של ניסיון מעשי, שיסייע לו בהשתלבות מהירה וחלקה בשוק העבודה.

אפרים אורן מדגיש כי מוסדות כדוגמתו של בית הספר אותו הוא מנהל נותנים מענה לקבוצה גדולה של בני נוער בציבור הדתי לאומי, אשר לא מקבלים כיום מענה ראוי לצרכיהם במסגרות הרגילות. “לא כל תלמיד מסוגל לשבת וללמוד גמרא במשך כמה שעות ביום, ולא כל תלמיד בשל לזה כבר בגיל התיכון. במציאות הקיימת היום בני נוער רבים אינם מקבלים מענה במערכת והתוצאה היא נשירה וניתוק הקשר בינם ובין הערכים שאותם אנו רוצים להנחיל לילדינו. בית הספר שלנו מבקש ליצור מודל של אדם ערכי, מחובר לתורה ולקיום מצוות, גם אם עבודתו היא בתחום המכונה 'צווארון כחול'. אנחנו מבקשים להחיות את הגאווה להתפרנס מיגיע כפיים, כמו שעשו תלמידי חכמים וגדולי ישראל בדורות קודמים, ולהעמיד תלמידים ערכיים אשר מצוידים בכלים להשתלב בשירות הצבאי ובחיים שלאחריו. ברגע שהמסר הזה יחלחל, תלמידים רבים יראו את מקומם בבית ספר כמו זה שלנו ויבינו שמשמעותם של לימודים במקום כזה אינה ויתור על הדרך ועל הערכים המאפיינים את הציבור הדתי לאומי".