בשבע 459: משחקים דיפלומטיים

הכרזותיו של ראש ממשלת טורקיה על ניתוק היחסים עם ישראל היו צפויות מראש במערכת המדינית בישראל.

ניצן קידר, בשבע , ט' באלול תשע"א

אף אחד במערכת המדינית לא באמת הופתע כשטורקיה החליטה בעקבות דו"ח פאלמר, שהוגש בסוף השבוע שעבר, לנקוט בשורה של צעדים נגד ישראל. “הכתובת היתה על הקיר במשך שנה שלמה", אומר בכיר במערכת המדינית, ומציין כי מאז המשט הטורקי שניסה לשבור את הסגר על רצועת עזה, נלקחת בחשבון גם האפשרות של נתק חלקי ביחסים, ואף החרפה משמעותית יותר.

השמינייה התנגדה להתנצל
דו"ח פאלמר שהוגש למזכ"ל האו"ם ביום שישי האחרון, קבע כי הסגר על רצועת עזה עומד במבחן החוק הבינלאומי, ובעצם ביטל את ההצדקה המרכזית של הטורקים ליציאת המשט לדרך. עוד עלה מהדו"ח כי ההתנגדות על הספינה היתה "אלימה ומאורגנת", אך עם זאת מציינים המחברים כי חיילי צה"ל הפעילו "כוח מופרז שאינו מידתי", כלפי נוסעי הספינה. הדו"ח מפנה אצבע מאשימה גם כלפי הממשל בטורקיה, וקובע כי היה יכול לעשות הרבה יותר כדי למנוע את המשט הפרובוקטיבי.
בינתיים זה לא מכוון אלינו, אבל יש קיצונים שמנסים לקחת את זה לכיוון היהודי, ויש אנטישמיות בטורקיה, גם אם היא לא נפוצה.

מחברי הדו"ח אף הציעו לישראל להביע חרטה בפני הטורקים ולשלם למשפחות הנפגעים – בדיוק כמו שדרש הממשל באנקרה. הממשל כזכור הציב אולטימטום לישראל לפרסום התנצלות עד לרגע פרסום הדו"ח.

הטורקים העריכו שישראל תתקפל בשל הלחץ שהפעילו, אך התוצאה היתה הפוכה. לשכת ראש הממשלה מיהרה להוציא הודעת תגובה לדו"ח בה נכתב כי "מדינת ישראל מאמצת את דו"ח פאלמר בכפוף להסתייגויות שפורטו על ידי נציגה לוועדת פאלמר, יוסי צ'חנובר. הדו"ח, אשר אומץ על ידי מזכ"ל האו"ם, מהווה מסמך מקצועי, רציני ומעמיק, העוסק באירועי המשט מ-31 במאי 2010”.

בלשכתו של נתניהו גם הזכירו את המגעים שהתנהלו בחודשים האחרונים, כדי להביא להרגעת הרוחות. השר משה יעלון נסע לארצות הברית וניהל מגעים בתיווך אמריקני מול הטורקים בניסיון לגבש הבנות עוד טרם פרסום הדו"ח. הדברים הגיעו לכך שראש הממשלה עצמו הסכים להתנצלות רפה מול טורקיה, אך בלחץ של חלק משרי השמינייה, החליט נתניהו לחזור בו ולעמוד בתוקף על העובדה כי ישראל פעלה להגנה עצמית בלבד.

"ישראל מכירה בחשיבותם של הקשרים ההיסטוריים בעבר ובהווה בין העם הטורקי לעם היהודי. לאור זאת, עשתה מדינת ישראל ניסיונות רבים בחודשים האחרונים ליישב את המחלוקת בין המדינות, אך לצערנו אלו לא צלחו”, כך הגדירו בלשכת נתניהו את המהלכים, וציינו כי הם מקווים שיימצאו הפתרונות מול טורקיה.

התגובה שהגיעה מאנקרה היתה הודעה על החזרתו של השגריר הישראלי לתל אביב (שממילא סיים את תפקידו והיה אמור לשוב לישראל, נ"ק), הורדת הדרג הדיפלומטי ודרישה מבכירי הנציגות הישראלית לעזוב את המדינה, וכן השעיית ההסכמים הצבאיים עם ישראל. במקביל, שב הממשל הטורקי על דרישתו להתנצלות. ה"פינג-פונג" הזה נמשך כשנתניהו פתח את ישיבת הממשלה השבועית במסר חד וברור: “אנחנו לא צריכים להתנצל על שאנחנו פועלים להגן על אזרחינו. ללוחמי השייטת אני רוצה לומר: כשם שאתם מגנים עלינו, אנחנו נגן עליכם בכל פורום. אני חוזר ואומר: ישראל מביעה צער על אובדן חיים, אבל כפי שקבע דו"ח פאלמר, ישראל פעלה במהלך אירועי המרמרה על פי החוק הבינלאומי".

ההערכות במערכת המדינית הן כי טורקיה פועלת בשלב הזה מתוך צורך להראות כוח בעולם הערבי, ולטשטש את קביעת הוועדה כי הסגר על עזה חוקי וכי אין שם בעיה הומניטרית. הטורקים שיחררו בתגובה שורה של איומים – ובהם פנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג בנוגע לסגר, וכן הוצאת משט נוסף בליווי של ספינות הצי הטורקי.
הטורקים מדברים לקהל הפנימי שלהם, שמאוד כועס, ומדברים בעיקר לקהל של העולם הערבי, שרוצה לראות את טורקיה מנצחת את ישראל בסיטואציה הזו

פרופסור דרור זאבי, מומחה לטורקיה מאוניברסיטת בן גוריון, מעריך שממשלו של ארדואן פשוט מתוסכל: "הדו"ח איכזב אותם. הם ציפו שהוא יוכיח את עמדתם שהסגר על עזה אינו חוקי, אבל הם התבדו. אני חושב שהם מעריכים שבהאג התמונה תהיה שונה. בהאג העניין הוא גם יותר ספציפי לגבי אנשים שאחראים, ויכול להיות שהם מעריכים ששם יהיה להם הישג אחר, אך לדעתי הם טועים". לגבי האיומים הקשורים בצבא הטורקי, מבהיר זאבי כי מדובר בעיקר במסרים שמיועדים לאוזני האזרחים שם. "נראה לי שהם מדברים לקהל הפנימי שלהם, שמאוד כועס, ומדברים בעיקר לקהל של העולם הערבי, שרוצה לראות את טורקיה מנצחת את ישראל בסיטואציה הזו. אני לא חושב שהם ינסו להגיע לעימות עם צה"ל. זה מסוג הדברים שאם הם מתחילים קשה לנבא לאן הם יתפתחו. אני לא חושב שהם ינסו לאתגר את חיל הים הישראלי".

"טורקיה פוגעת בעצמה"
ארדואן עצמו, בין איום לאיום, הביע השבוע לא אחת זעם על כך שהדו"ח קבע כי ארצו לא עשתה די כדי למנוע את הפרובוקציה בדמות המשט. אלא שגם כאן, מסתבר, יש הוכחות לכך שהממשל עודד את יציאת המשט.

המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה פרסם בימים האחרונים מחקר של סטיבן ג. מרלי, חוקר ואנליסט המתמחה בפעילות פוליטית רדיקאלית, ממנו עולה הקשר בין תנועת האחים המוסלמים, אחת המתנגדות החריפות לישראל, לבין גורמים שונים בטורקיה ובהם ראש הממשלה ארדואן. המחקר חושף את הקשר ההדוק בין רשת ארגונים לא-ממשלתיים המזוהים עם האחים המוסלמים בטורקיה, ביניהם גם ארגון ה-IHH שעמד בחזית המשט הראשון, למפלגת השלטון במדינה. במחקר מתברר כי האחים המוסלמים פועלים במדינה בצורה אינטנסיבית כבר מאז שנת 2006, גם כאן בשיטה דומה לזו של חמאס. הכל מתחיל מארגוני צדקה, כביכול, שהחליטו לפעול להסרת המצור על עזה. פעילותם הסתמכה על התשתית הארגונית של האחים המוסלמים, שתיאמה, מימנה וגרמה לכך שהמשט יכול היה לצאת לדרך. עוד מתברר כי שניים מראשי ארגון האחים המוסלמים באירופה הם אזרחי טורקיה.

כשהבין ארדואן שהנתונים היבשים מדברים נגדו, הוא הודיע ביום שלישי השבוע כי החליט לנתק לחלוטין כל קשר עם ישראל, בעיקר בנושאים מסחריים. אחר כך, כשהבין את המשמעות מרחיקת הלכת, תיקן כי מדובר רק בניתוק קשרים עסקיים עם מערכת הביטחון והמדינה, ולא עם עסקים פרטיים. גורם מדיני בכיר הבהיר כי "צעד כזה מצידו של ראש הממשלה הטורקי, משמעותו נזקים מיידיים לעם שלו ולכלכלת ארצו". הגורם הוסיף כי "ההקצנה הטורקית נתפשת רע מאוד, הן בעיני מדינות אירופה והן בעיני ארצות הברית. מי שכרגע מלבה את השטח הם הטורקים. אנחנו משתדלים לשמור על פרופיל נמוך, ולא להביא את המצב לעוד נקודת רתיחה". בנוסף מציינים במערכת הביטחון כי טורקיה חתומה על עסקאות ארוכות טווח לרכישת ציוד ביטחוני מישראל, וכי אי רכישת הציוד תפגע ביכולותיה הצבאיות, ובמיוחד במאבקה מול המחתרת הכורדית.

שפל נוסף שנרשם השבוע ביחסים בין המדינות היה כש-40 נוסעים ישראלים עוכבו בנמל התעופה באיסטנבול ביום שני, ואף עברו תשאולים וחיפושים אותם הגדירו "משפילים". רוב הנוסעים היו אנשי עסקים, שאמרו כי ישקלו את המשך פעילותם במדינה. באנקרה אמרו בתגובה כי לא מדובר בהוראה מגבוה, אך בתקשורת המקומית פורסם כי הדבר בא בתגובה לעיכוב של נוסעים טורקיים בישראל באחרונה. תיירות משמעותית לטורקיה כבר לא פעילה זמן רב, ורוב הנוסעים בקו הזה הם בעלי קשרים עסקיים או משפחתיים במדינה. אייל פרץ, יו"ר 'ארקאדאש', קהילת יוצאי טורקיה בישראל, אירח לא מעט אזרחים טורקים בישראל. לדבריו, קיימת בעיה בישראל בבידוק הנוסעים הטורקים, וייתכן שהיה מדובר בתגובה נקודתית, בעיתוי שהתאים לטורקים. "ביקורת הגבולות של ישראל חייבת למצוא את הדרך לעשות בדיקות בצורה שלא תשאיר רושם כל כך רע על הטורקים. אירחתי בעבר המון טורקים ידידי ישראל, והם כולם אומרים ללא יוצא מן הכלל, שהם עוברים מסע של השפלה אמיתית כשהם נכנסים לגבולות ישראל. זו הפעם הראשונה שזה קורה גם הפוך”.

מצד שני, פרץ מאשר שאכן טורקיה תיפגע מצעדים שיפגעו באנשי העסקים הישראליים הבאים לתחומה. “מי שפועל היום בטורקי
יש כאן דמוקרטיה. אבל מצד שני, הסכסוך עם ישראל יכול גם להשליך עלינו, והדבר כלל לא מופרך
ה, מבין שאולי זה הזמן להפסיק להשקיע שם ואולי הגיעה העת לעבור למקום אחר".

מחכים לחילופי שלטון
בטורקיה חיה גם קהילה יהודית, שמשתדלת לשמור על פרופיל נמוך. כלי תקשורת שינסה ליצור קשר עם אחד מבתי חב"ד במדינה ולקבל תמונת מצב, ייענה בשלילה. לא כי אין רצון לדבר, אלא בעיקר בשל הפחד. ברטי ארבש, יהודי המתגורר באחת מערי המדינה, עימו שוחחנו השבוע, העדיף שאפילו לא נפרסם מהיכן הוא בדיוק. "אני מפחד", הוא מודה, ומוסיף "אנחנו בלחץ וגם בבעיה קשה - אנחנו קשורים למדינה בקשר של אזרחות. אני מקווה שהסכסוך לא יהפוך להיות בעיה ליהודים כאן".

לפי שעה הגל העכור, לדברי ארבש, מתרכז בשנאת מדינת ישראל, ולא מכוון כלפי היהודים. "בינתיים זה לא מכוון אלינו, אבל יש קיצונים שמנסים לקחת את זה לכיוון היהודי, ויש אנטישמיות בטורקיה, גם אם היא לא נפוצה. נכון להיום, לא מרגישים באופן חזק כעס על היהודים – יש כאן דמוקרטיה. אבל מצד שני, הסכסוך עם ישראל יכול גם להשליך עלינו, והדבר כלל לא מופרך", אומר ארבש.

אייל פרץ מסכים איתו. “ההתפתחויות הן מאוד שליליות. היהודים בטורקיה נמצאים בין הפטיש לסדן, וחיים תחת עימות מתמשך שלא מוסיף לבריאותם. עד היום ידע העם הטורקי לעשות את האבחנה, ואני מקווה שזה יימשך".

פרץ גם מאמין שהתקופה הרעה תחלוף יחד עם ארדואן. “יש משהו כמו 40 אחוזים של אופוזיציה במדינה, אלא שהם לא מאורגנים פוליטית. היות ובטורקיה אחוז החסימה עומד על עשרה אחוזים, נוצר מצב שבאופן מובהק ארדואן ואנשיו מקבלים רוב בפרלמנט. יש הרבה אנשים בטורקיה שמאוד לא מרוצים מהמצב שנוצר, ואני פוגש אותם בכל מיני מקומות – החל ממפגשים פרונטליים וכלה בשיחות ברשתות החברתיות. חלקם אוהדי ישראל אמיתיים, ואנחנו צריכים כל הזמן לשמור על קשר עם העם הטורקי. הקשר הוא בן 500 שנים ועוד ישוב לקדמותו, אחרי שהממשלה הזו תתחלף”.

אבל בינתיים נראה שרג'פ טאיפ ארדואן יושב על כסאו לבטח, ובישראל מתכוננים לתקופה ארוכה של קיפאון ביחסים מול טורקיה. שגריר טורקי בישראל כבר אין זמן רב, וכעת, משהחליטו הטורקים להוריד משמעותית את דרג הנציגות הדיפלומטית, עשויים בירושלים לשקול לנקוט בצעדים דומים. אחד מנשקי יום הדין של ישראל בזירת ההסברה הבינלאומית, אם המאבק ימשיך ויחריף, הוא הבלטת דיכוי המורדים הכורדים על ידי הממשל הטורקי. "העולם צריך להבין שהיחס של הטורקים לכורדים הוא קיצוני בהרבה, מהתנהלות ישראל מול עזה", מסבירים בישראל.

אלא שמי שאחראים לניווט המדיניות הישראלית, מעדיפים שלא לטרוק את הדלת בינתיים ולהשאיר אותה פתוחה מעט. "אני חושב שהזמן לשימוש בעניין הכורדי עוד לא הגיע, ויש לנסות להגיע להידברות", אומר דיפלומט ישראלי. "יש לנו מספיק בעיות משלנו ולא צריך להעלות בעיות כאלה במישור של טורקיה, ולצפות שאנשים לא ימתחו קו ישר לנעשה בעזה. למרות שמה שנעשה מול הכורדים קרוב יותר לפשעי מלחמה, מאשר ההתנהגות ההומניטרית והמתחשבת של ישראל כלפי עזה”.

בינתיים קולה של ארצות הברית, שמזדרזת לדחוף את עצמה כמתווכת בסכסוכים מעין אלה, לא נשמע, אבל לא לאורך זמן. בישראל מעריכים כי האמריקנים ייתנו לשני הצדדים להוציא קיטור מספר שבועות, ואחר כך ינסו לפשר. ארה"ב לא מעוניינת לפגוע ביחסים עם המדינה המוסלמית האחרונה, שלמרות הקצנתה, עדיין נתפשת כתקווה האחרונה לדמוקרטיה ערבית אמיתית בעת הזאת, במזרח התיכון.

המאמצים הדיפלומטיים – לפני ומאחורי הקלעים
כלפי חוץ מפגין בימים האחרונים ממשלו של רג'פ טאיפ ארדואן חזית קשוחה: פגיעה בדיפלומטים הישראלים, השפלת נוסעים, ביטול הסכמי סחר, וקריצה לחמאס בעזה. אלא שבאותה נשימה, וכך מדווחים לא מעט כלי תקשורת בעולם הערבי, שולח ארדואן כמה מנציגיו הבכירים ביותר לנסות ולהרגיע את הרוחות.

על פי הערכות שפורסמו בכמה כלי תקשורת ערביים, במקביל לכל ההצהרות המתלהמות, מתנהלים מגעים שקטים בניסיון לפתור את המשבר, מבלי שטורקיה תאבד מכבודה, וללא צורך "להוריד את ישראל על ברכיה", כפי שמגדיר זאת ארדואן. לפי שעה לא מדובר בהליך רשמי. חשוב לשים לב שבכל המשבר הנוכחי, ובמיוחד בשבוע האחרון, לא נשמע קולו של שר החוץ ולא בכדי. ליברמן נרשם בשמינייה כאחד המתנגדים החריפים ביותר להתנצלות מול טורקיה, ואף התבטא נגד המהלך לא פעם. קשה להעריך אם מדובר בשקט שבסופו יבואו ביטויים קשים כלפי הממשל הטורקי, או שקט דיפלומטי, שנותן לאנשיו בשטח את האפשרות לנסות ולהרגיע את המתיחות.