בשבע 460: כיצד מתנצלין

זה המקום שבו אתה צריך לבלוע את הגאווה העצמית שלך... הרבה מאוד פעמים האינטרס צריך לגבור על הגאווה.

תגיות: תקשורת
חני לוז, בשבע , ט"ז באלול תשע"א

כשהארץ בעד גרסת הצבא
ביום ג' השבוע פרסם 'הארץ' בכותרת הראשית טענה של השב"כ כי "פעילי ימין קיצוני עברו לפעול כתאי טרור מאורגנים". בגוף הידיעה נאמר שהפעילים עובדים בקבוצות קטנות וממודרות שקשה לחדור אליהן, וכי לטענת השב"כ "הגדרת האירועים כ'תג מחיר' מקלה ראש במעשים, וכי למעשה מדובר בפעולות טרור לכל דבר".

במקרה הזה חברו יחד אג'נדת שמאל מובהקת עם עבודה עיתונאית בעייתית. כבר ביום ו' שעבר התפרסמה ב'הארץ' כתבה שבה נאמר: "בחודשים האחרונים החלו בשב"כ לעסוק באינטנסיביות בתופעת תג מחיר, אותה הם מכנים כפעילות טרור לכל דבר. בשב"כ מתמקדים בפעילות זו, על אף שלא גרמה עד עתה לנפגעים ממשיים בנפש, בשל המאפיינים החשאיים של מארגני הפעילות, הדומים לארגון טרור".

בינתיים, נוספה עוד פעילות 'תג מחיר' (סליחה, פעולת טרור): ריסוס בגרפיטי (!) ליד דירתה של פעילת 'שלום עכשיו' בירושלים, וזו התמונה המעטרת את הכתבה האחרונה. אך האם באמת זה מצדיק כותרת ראשית על מידע שכבר פורסם באותו עיתון עצמו, ימים ספורים לפני כן?

'הארץ' ידוע כמי שמרבה לפקפק באמינות הדיווחים והפרשנויות של גורמי הביטחון הישראליים, ודווקא במקרה זה הוא מיישר קו באורח מופתי. אם גורמי הביטחון הגדירו זאת כפעולות טרור, לא נשאל שאלות מיותרות. אמנם מדובר בינתיים בחיתוך צמיגי ג'יפים, בהצתת מסגדים ריקים ובגרפיטי בחדרי מדרגות, אך מי יודע לאן תידרדרנה פעולות הטרור הנוראות הללו, אולי עד כדי דקירת בובות וודו של אנשי 'הקרן החדשה'?

כזכור, היה עוד מקרה שבו 'הארץ' קיבל את טענת גורמי הביטחון ללא פקפוק, והיא ברצח של בן יוסף לבנת בשכם, שצה"ל הגדירו בתחילה כ'תקרית' ולא כפיגוע. בעולמו של 'הארץ' ניתן להקשות על כל קביעה של צה"ל, אבל על הגדרת הריגת יהודי כ'תקרית' וריסוס חדר מדרגות כ'פיגוע' - על זה אין שאלות.

הלל גרשוני

 

כיצד מתנצלין
הדלקתי רדיו ביום רביעי בשבוע שעבר, ושמעתי כמעט שעה של שידורים שעסקו בהתנצלות. זו המפורסמת. כך נשמע אדם בעל תפקיד בכיר ביותר: "זה המקום שבו אתה צריך לבלוע את הגאווה העצמית שלך... זוכרים את הגשש החיוור... היתה להם עצה: לך תהיה גבר ותתנצל בפני אשתך... הרבה מאוד פעמים האינטרס צריך לגבור על הגאווה. אני דרך אגב לא חושב שהם צודקים, אני חושב שאנחנו צודקים, אבל בדיוק כמו שכל אחד מאיתנו כעצת הגשש עושה בחייו האישיים, צריך לעשות בחיים המדינתיים".

את הפרק הקצר בחובה להתנצל לימד את המאזינים אלוף בדימוס יצחק בן ישראל, שקיבל פעמיים את פרס ביטחון ישראל ויו"ר סוכנות החלל הישראלית. הדברים נאמרו לגבי טורקיה, שהיא לדבריו "מדינה היא כל כך גדולה וכל כך חשובה".

מנגד, באופן גורף, נשמעת ביקורת נוקבת וקשה של עדר התקשורת על ההתנצלות של ערוץ 10 בפני שלדון אדלסון. היכן שחברי אותו העדר דוחפים את ישראל להתנצל כמדינה, הם יורים חיצי תרעלה על מי שהעז להשתמש באותו היגיון – לגבי אדם פרטי בעל מעצמה עסקית ובעליו של עיתון שאינו נכון-פוליטית.

כאן נכנסת לתמונה השקפת העולם הטמונה מאחורי התמונה: התרבות המערבית החורטת על דגלה את ה'אני' מעל הכלל, בסיוע התרבות הפוסט-ציונית המוחקת את הלגיטימיות של רגש למדינת ישראל ורואה רגשות כאלה כ'פאשיזם'. העיתונאים, ראש החץ במאבק התרבותי למען השלטת תרבות המערב והחשיבה הפוסט-ציונית, הפכו את עצמם להנהגה, לגיבורי התרבות, לבלתי-פגיעים. העיתונות היא האידיאל העליון ואסור לפגוע באייקון המסמל את הדת החדשה. כבוד לאומי וכוח הרתעה לצה"ל ולמדינת ישראל - אלה אידיאלים שעבר זמנם. בדיוק ההיפך מהתפישה כי "מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול", מכיוון שהוא מייצג את עם ישראל.

העיתונות לא יכולה לסבול התנצלות כתוצאה מלחץ חזק מאוד של גורם בעל עוצמה שאינו חלק מהמארג האנושי הנכון-פוליטית. מצד שני, היא יכולה ודוחפת להתנצלות לאומית, מצד גורמים חזקים ועוצמתיים הנאבקים במדינת ישראל. פגיעה ברגש הלאומי, ברגשות של חיילים ובמוטיבציה של לוחמים בעתיד - אינה חלק מהאג'נדה העיתונאית והיא מותרת, אך לא פגיעה בקודש הקודשים של העיתונות: הזכות לבצע סיכול עיתונאי ממוקד באישיות בלתי-רצויה.

חני לוז

 

לא דובים, דֹב
דֹב הלברטל מזהה את עצמו כ"מרצה למשפט עברי (באוניברסיטת חיפה) והיה בעבר ראש לשכת הרב הראשי לישראל", ויש אומרים עליו "מקורב לרב אלישיב". ולאחר רצח הבבא אלעזר לפני כחודש, צוטט כאומר בשם רבו על שיטתו של הנרצח: "זו לא יהדות, זה פשוט עיוות השכל ועולם ההלכה". בדצמבר בשנה שעברה הוא התאכסן ב'הארץ' והתחיל את רשימתו בשם "כן, להפריד" כך: "כאדם דתי חרדי אני עומד לכתוב דברים חריפים, אבל איני יכול שלא לכותבם, מתוך תחושה שהגיע הזמן לשינוי רדיקלי". ממש, סגנון 'נבואי'. ביום שישי האחרון, ושוב ב'הארץ', הוא פירסם רשימה נוספת בשם "רובים במקום ספרים" הפותחת במלים: "אני מאשים את המתנחלים, את הלאומנות הדתית, אך גם אותנו, הציבור הדתי והחרדי בכללותו, בשתיקה...". ספרתי. חמש פעמים מופיעה המילה "המתנחלים" וההאשמות שלו כוללות השלטת אתוס לאומני על המגזר הדתי הלאומי, גזילת היהדות האותנטית והפיכתה לשיטה אלימה של אבחת חרב "בין קבר יוסף לקבר גולדשטיין", שנאת הזר ועוול בן עשרות שנים של "במקום ספרים, רובים. במקום מנגינות, יריות". ועוד: "המתנחלים והלאומנות הדתית הפכו את הדת לפוליטיקה ואת התורה קרדום לחפור בו, תרתי משמע". והשיא(!): לילדי 'המתנחלים' "סגנון לבוש והופעה מרושלים". אוי לעיניים.

ומכיוון שטור זה עוסק בתקשורת ולא בגחמות של מוח חם אם כי רפוי, לא נשאר לי אלא לציין בפני המרצה המלומד והפקיד לשעבר, בן תורה מבית וגן, וגם עורך דין, שלכתוב בכוונה תחילה כדי להשמיץ ציבור שלם ולפגוע במאות אלפים של יהודים שגרים ביש"ע - באלפי מנשה, באריאל, בבקעת הירדן, במעלה אדומים ובתוך יישובים מעורבים כתקוע וכפר אדומים - לא זו בלבד שזאת עשייה מרושעת, בלתי-מוסרית ולא-אתית מבחינה תקשורתית-מקצועית, אלא שזהו חטא דתי ממש.

ישראל מידד

 

ביקורת הנקרא
ליהיא לפיד מתרגזת מהדרך שיהדות סוגרת לנשים את הפה (הפניה ב-ynet) לנו נדמה שהגב' לפיד היא דווקא האדם האחרון שיכול להתלונן שסוגרים לו את הפה. הניסיון של יחימוביץ' לקרוץ למרכז ולימין בהתבטאויות המוזרות שלה בעד התנחלויות הוכיח כי היא אינה מבינה את תפקידה הציבורי (שי גולדן, 'מעריב').

תודה, מר גולדן, שזיקקת עבורנו את תפקידה הציבורי של מפלגת העבודה. מתנחלים קיצוניים בגדה המערבית ובעלי בריתם בתוככי ישראל פועלים בשנים האחרונות באלימות נגד גורמי ממשל, צבא וביטחון, כמו גם נגד פלסטינים... (מאמר מערכת, 'הארץ')

עכשיו בואו נקרא שוב את המשפט הזה בקול עמוק ובמבטא ערבי, ממש כמו הקריין של 'קול הרעם' מקהיר

 

חדשות בחדשות
חיים גריידינגר מונה לכתב לענייני חרדים במעריב. גריידינגר שהחל את דרכו ככתב אתר 'כיכר השבת', משדר גם ברדיו 'קול חי' וב'קול החרדי'.

גלובס דיווח כי מסתמנת הצעת פשרה בנוגע למעבר ערוץ 10 לירושלים. עפ"י ההצעה, חברת חדשות ערוץ 10 תפעל מבנייני האומה בירושלים בימים ראשון עד חמישי - ותשדר מחוץ למבנה, כנראה מהמערכת בתל-אביב, בסופי השבוע.   עיתון 'מעריב' ואתר האינטרנט NEWS1 שבבעלות העיתונאי יואב יצחק, חתמו השבוע על הסכם לשיתוף פעולה, במסגרתו יפורסמו בעיתון תחקירים, כתבות ומאמרים פרי עטו של יואב יצחק. כך דיווח אתר אייס.