בשבע 460: מקום ראוי

לפתע הבעש"ט החל לחפור גומה בקרקע, שפך לתוכה יין שרף ואמר "לחיים". מעשהו היה לפלא בעיני תלמידיו, והוא החל לספר להם סיפור.

תגיות: סיפורים
עודד מזרחי, בשבע , ט"ז באלול תשע"א

רבי ישראל בעל שם טוב נסע עם תלמידיו. כדרכו לא נסעו בדרך המלך הסלולה, אלא הסוסים דהרו לבדם דרך שדות ויערות. באמצע השדה נעמדו הסוסים וזה היה סימן שעליהם לשהות במקום. הרבי ותלמידיו התפללו שם תפילת מנחה ואחר כך סעדו את לבם. לפתע הבעש"ט החל לחפור גומה בקרקע, שפך לתוכה יין שרף ואמר "לחיים". מעשהו היה לפלא בעיני תלמידיו, והוא החל לספר להם סיפור.

לסוחר עשיר היתה בת יחידה. כאשר הגיעה לפרקה מצא עבורה בן תורה ולקחו לחתן. האברך ואשתו לא חסרו מאומה והוא ישב ולמד בשקידה. לאחר שחותנו הלך לבית עולמו השאיר את כל הונו לבתו ולחתנו. הבת ניהלה את החנות והמסחר כמקודם ובעלה המשיך לשבת וללמוד תורה.

בסביבתם היה כומר שנהג להסית יהודים לקבל את דת הנוצרים, ובמיוחד חיפש בני תורה. כאשר שמע הכומר על האברך השוקד בתורה, החל לחשוב איך ללוכדו ברשתו.

הוא החל לבוא לעתים קרובות לחנותו ולקנות מה שצריך ומה שלא צריך, עד שנעשה לקוח טוב. פעם סיפרה האשה לכומר שבעלה חולה והוא השתתף בצערה וביקש לבוא ולבקרו בביתו. הוא שוחח עם האברך בעניינים שונים וראה שהוא בן תורה גדול ואוצר גדוש בכל דבר חוכמה
לפתע הבעש"ט החל לחפור גומה בקרקע, שפך לתוכה יין שרף ואמר "לחיים". מעשהו היה לפלא בעיני תלמידיו, והוא החל לספר להם סיפור.
.

כעבור זמן מה האברך חלה שוב. הכומר ביקרו שנית והחל לפתותו: "יש לו דירה טובה, האוויר מצוין, יש עצי פרי. אתן את הדירה לרשותך. קח משרתת שתבשל עבורך אוכל כשר, והיה זה שכרי שאכנס אליך מפעם לפעם לשוחח עמך".

הצעתו נתקבלה והידידות בין האברך לכומר העמיקה. הכומר שיחד את המבשלת שתיתן לו בשר טריפה ונבלה שגרמו לטמטום מוחו ולבו, עד שדיבורי הכומר פעלו עליו וכעבור זמן הסכים להשתמד ואף נשא לאשה את בת הכומר ועזב את אשתו לאנחות. הכומר נתן לו הון תועפות והוא היה עשיר מופלג.

במשך הזמן קנה המומר פרדס עם בית ונכנס לגור בו. בתוך הפרדס התגורר שומר זקן. פעם, בשעה שהמומר טייל עם אשתו הנוכריה בפרדס שמעו קול בכי עצום מצריפו של השומר. נכמרו רחמיו והוא נכנס אל השומר ושאלו לפשר בכיו. השומר לא ענה ודחהו בתירוצים שונים. בפעם אחרת כאשר שמע שוב את בכיותיו הנוראות של השומר, לא נתן לו הדבר מנוח. הוא התחנן אליו שיגלה לו את סיבת בכיו. השומר הזקן לא יכול היה עוד לסרב והחל לספר: "יהודי אני מאנוסי ספרד ובלבי נשארתי נאמן לאלוקי. אצל היהודים יש יום אחד בשנה שנקרא 'יום הכיפורים', הוא יום תשובה וסליחה". השומר שלא ידע כי בן שיחו הינו יהודי משומד, ביאר לו מעט ממהותו של היום וסיים: "היום הוא יום הכיפורים ולכן בוכה אני".

בשמעו כל זאת התעוררה אצל המומר רוח טהרה ותשובה לשוב אל ה', והוא גמר בלבו לשוב לאלוקיו ולאמונתו. הוא גילה את כל לבבו לשומר הזקן וסיפר לו כיצד הגיע עד הלום. שניהם בכו ארוכות, ולבסוף אמר הזקן: "תמה אני עליך, הלא עשיר אתה ובעל יכולת ומדוע תבכה, הרי ביכולתך לנסוע למדינה אחרת ולהיות יהודי בגלוי?!"

נכנסו הדברים כחץ בלב המשומד והוא ברח למרחקים והפך לבעל תשובה גדול.

כאשר אשתו ראתה שבעלה נעלם לא ידעה מה לעשות. עלה בדעתה שהשומר הזקן יודע אודותיו. לא נתנה לו האשה מנוח עד אשר נאות לספר לה את כל האמת. בראותה את גודל התקיפות של אמונת ישראל גמרה בלבה להתגייר. היא מכרה את כל רכושה ונסעה למדינה אחרת והתגיירה.

השומר הזקן אמר בלבו: "מה יהיה עמדי? אני גרמתי לכך ששני אנשים התגיירו, ואילו אני בעצמי יושב פה... עד מתי?!"

הוא גמר בלבו, אף שהיה חסר אמצעים, להגר למדינה אחרת כי במדינתו נאסר הגיור. "אלך ברגלי מעיר לעיר ומכפר לכפר עד שאגיע למחוז חפצי", אמר וכך עשה. הוא הלך בדרכים ובשדות, אך באמצע הדרך מת, וכאן במקום הזה נקבר.

כשנשמתו עלתה לעולם העליון היו מליצי יושר שאמרו: "כיוון שמחשבתו היתה טובה, ולמעשה התחיל כבר ללכת על מנת לחזור ליהדותו, הגם שבפועל לא הספיק לעשות זאת, מכל מקום צריך להכניסו למקום הקדושה; ואילו המקטרגים טענו: "לא! כיוון שבפועל ממש לא חזר בתשובה, אין להכניסו לשם".

"נפשו שוטטה עד כה מבלי למצוא מנוח, ועכשיו בעקבות תפילתנו ואמירתנו 'לחיים' נתקנה נפשו והכניסוה למקומה הראוי", סיים הבעל שם טוב את דבריו והורה לעגלון כי עליהם להמשיך בדרכם.