בשבע 460: הסלמה אסלאמית

ההתקפה של אזרחי מצרים על שגרירות ישראל במדינתם, בשבת האחרונה לא הפתיעה את מקבלי ההחלטות בישראל.

תגיות: מצרים
ניצן קידר וחגי הוברמן, בשבע , ט"ז באלול תשע"א

אין אף גורם רשמי בישראל שהביע הפתעה לאחר פריצת הפורעים לשגרירות הישראלית במצרים בשבת האחרונה, והאסון שרק בנס נמנע שם. יחסי ישראל מצרים שידעו במהלך השנים עליות ומורדות, נמצאים במדרון תלול. המהפכה שעברה על מצרים בחודשים האחרונים והפלת משטר מובראק, נותנת את אותותיה ומאפשרת לקיצונים להשתלט על עמדות מפתח ולהסית את העם המצרי נגד ישראל, עם שגם כך לא היה אוהד במיוחד.

ממשלה ללא משילות
יושב ראש הקואליציה, חבר הכנסת זאב אלקין, מודה שההתקפה על השגרירות היתה אמנם הפתעה, אבל לכל השותפים במערכת המדינית היה ברור שהרוח הקיצונית מנשבת בקהיר. "יש שאלה גדולה מהי בדיוק מצרים כיום. הרי מה שבא לידי ביטוי בתקרית הזאת זה חוסר המשילות של הממשלה הזמנית במצרים, מה שידענו שיקרה שם מלכתחילה. זו תוצאה של תעמולה שהיתה שם במשך שנים נגד ישראל, וממשל מובראק לא עשה כלום נגד ההקצנה בקרב אזרחים. אנחנו התרענו בפניו, ודבר לא נעשה. כמובן שהתחזקות האיסלאם הקיצוני שם על רקע המהפכה הוסיפה לכל המצב הזה".
אם ההתקפות הטורקיות יגרמו לכך שארדואן וממשלו ישלמו מחיר בזירה הבינלאומית – וארצות הברית שמסייעת להם כלכלית תפנה עורף, הדבר עשוי להרגיע את המצב

צבי מזאל, מי שהיה שגריר ישראל במצרים, מעריך כי מובראק הכיר היטב את הכוחות הקיצוניים שפעלו תחת שלטונו, אך ידע לשלוט בהם. לדעתו, העם המצרי אינו שונא יהודים או ישראלים אך מוזן בתעמולה מסיתה. "יש במצרים מיליוני בני אדם, רובם לא משכילים במיוחד, ולא בקיאים ביחסי הכוחות. ההשתלטות של הקיצונים מסוכנת מאוד וצריך לקוות שהמצרים יצליחו להתמודד עם המצב".

בישראל יודעים היטב כי התקרית הקשה בשגרירות היתה יכולה להסתיים אחרת אלמלא התערבות האמריקנים. הגנרל מוחמד חוסיין טנטאווי, ראש המועצה הצבאית השולטת במצרים, לא ענה לאף אחת מהשיחות של כל גורמי השלטון בישראל, גם אלו המצויים עימו בקשרים טובים יחסית. רק אחרי התערבות אישית של הנשיא אובאמה, החלו המצרים להתמודד עם המצב בכוח הנדרש.

בישראל הבליגו על ההתנהלות המצרית. במוצאי שבת, אחרי ששקע מעט הרושם הראשוני של האירוע, ואחרי שכל הדיפלומטים והמאבטחים של השגרירות הישראלית במצרים כבר נחתו בארץ, יצא נתניהו לתקשורת והודה למצרים על הסיוע הנרחב ועל הנכונות לפעול כדי לפתור את המשבר. מילה אחת לא נאמרה בגנות המצרים, בין היתר מחשש לפגוע במצב העדין במדינה. בסיור שערך בדרום ביום ג', נתניהו אף הגדיר את הגבול עם המצרים כ"גבול של שלום".

חבר הכנסת אלקין לא מסכים עם המדיניות הזו: "הנכונות של הממשל המצרי החדש להתמודד עם תקריות מסוג זה בעתיד, תהיה תלויה בשאלה איזה מחיר הוא יחשוש שהוא עלול לשלם על מה שיקרה, אם וכאשר. מה שאירע בשגרירות היה בוטה מאוד מבחינת ההתנהלות המצרית, כי הם פעלו רק כשהבינו שהם מסכנים דברים שיכולים להיות קריטיים לעתיד, כמו היחסים עם ארצות הברית. מדיניות הבלגה ורצון להוריד פרופיל ולהיות נחמדים לא יעזרו כאן, כי נעשים כאן חישובים של רווח והפסד".

מנגד, צבי מזאל דווקא תומך בגישה שנוקטת ממשלת נתניהו. "הן למצרים והן לישראל יש רצון משותף שלא לפגוע בהסכם השלום. השלום הזה משתלם להם מאוד ברמה הכלכלית, וסביר להניח שיהיו משברים בדרך, אבל השקט יישמר. אני מניח שאלמלא היה מדובר במדינה שכנה עם אינטרסים משותפים, ישראל כבר מזמן היתה מפנה עורף. לדעתי צריך להחזיר את השגריר מוקדם ככל שניתן למצרים, ולא ליצור מצב שבו זמן רב אין נציג ישראלי בקהיר".
הן למצרים והן לישראל יש רצון משותף שלא לפגוע בהסכם השלום. השלום הזה משתלם להם מאוד ברמה הכלכלית, וסביר להניח שיהיו משברים בדרך, אבל השקט יישמר.

השגריר יכול לחכות
ואכן ישראל פועלת להחזרת השגריר יצחק לבנון למצרים. 80 דיפלומטים ובני משפחותיהם עזבו את המדינה בחיפזון לאחר ההתקפה על השגרירות – וכעת נעשים מאמצים קדחתניים לאתר מבנה חדש, מוגן יותר, שיאפשר להגן על אנשי השגרירות בעתיד.

מי שחולק על כך, ומצטרף בעצם לח"כ אלקין, הוא שר הביטחון אהוד ברק. לטענתו "לצד הבחינה לגבי עתיד השגרירות, עלינו לתת את דעתנו, אולי במסגרת הקבינט, על התמונה היותר רחבה שהולכת ונוצרת מסביבנו. מה שקורה לנו עם טורקיה, מה שקורה עם המצרים ומה שקורה עם הפלשתינים". ברק גורס שלא בטוח שהחזרת השגריר היא צעד נכון, לפני שנעשית בחינה מדינית עמוקה למצב החדש באזור.

וברק יודע על מה הוא מדבר. אחרי נפילת שלטון מובראק, אחד האנשים היחידים שמנהל קשרים עם מערכות השלטון הזמניות במצרים הוא ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, שעובד בצמוד אליו. אם יעזוב את תפקידו, ייסגר גם ערוץ השיחות הזה, היחידי כמעט שנותר מול מצרים החדשה. אם בעבר עומאר סלימאן, ראש המודיעין בממשל מובראק, היה מבקר כאן פעמים רבות, הרי שבחודשים האחרונים היה בסך הכל מפגש אחד בין בכיר מצרי לבין מנכ"ל משרד החוץ. עוזי ארד, שהיה היועץ לביטחון לאומי, ניהל גם הוא מערכת יחסים קרובה עם הממשל הקודם בקהיר, אבל למחליפו יעקב עמידרור, אין את היתרון שהיה לארד – מערכות יחסים שטווה במשך שנים. "במצב הזה", מודה גורם מדיני בכיר, "קיים ספק בשימור היחסים הקיימים עם מצרים, וודאי שאין סיכוי של ממש לקדם אותם".

עמוק בפנים ידעו כל בכירי המערכת המדינית שגל ההקצנה העובר על העולם הערבי יפגע גם ביחסים עם מצרים, והשאלה היתה רק העיתוי. "אנחנו במצב של הידרדרות מתמשכת, והשאלה היא רק הקצב – מהיר כמו הטורקים, או איטי יותר", מעריך ח"כ אלקין. לדבריו, "לא משנה מי יחזיק את מושכות השלטון, משקלם של האחים המוסלמים, שפעם היו מוקצים במוסדות המדינה, יהיה משמעותי – והעובדה הזו רק תפגע ביחסים התקינים ששררו בין המדינות".

ומה עם הסכם השלום עם מצרים? האם השלטון החדש לא יערוך בו שינויים משמעותיים?

"אני לא צופה שהסכם השלום יבוטל בטווח הקרוב. אבל ניתן לומר בבירור שגם בגלל החלשת אפשרויות המשילות של השלטון הזמני במצרים, ובמיוחד בקיני הטרור בסיני, וגם בגלל ההקצנה שתוצאותיה הובהרו היטב באירוע בשגרירות - המימוש של הסכם השלום יהיה יותר ויותר קשה. ולא שהיה כאן שלום חם במשך שנים, אלא שלום קר. תהיה התגברות של התקריות, והשאלה היא איך ישראל תבחר להגיב אליהן".

ברית עם הטורקים
אלקין גם מצביע על ביקורו של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, בקהיר השבוע כנקודה שבמערכת המדינית לא ממש מבינים. ארדואן ניצל כל הזדמנות שניתנה לו, והיו לא מעט כאלה, ובכל נאום תקף את ישראל, דיבר נגד מדיניות הממשלה, ואף גורם שלטון מצרי לא קם למחות. לדעתו של ח"כ אלקין, הידרדרות היחסים עם המצרים והטורקים היא נקודת מבחן. "אחת השאלות הגדולות כלפי מצרים היא יחסיה עם טורקיה. אני חושש שאנחנו מפספסים כאן נקודה מרכזית ביותר. טורקיה מנסה לחזק את מעמדה בקרב העולם הערבי ומדינות האיסלאם, ומשחקת ברטוריקה האנטי ישראלית שתמיד מביאה נקודות זכות. השאלה היא שאלת המחיר. אם ההתקפות הטורקיות יגרמו לכך שארדואן וממשלו ישלמו מחיר בזירה הבינלאומית – וארצות הברית שמסייעת להם כלכלית תפנה עורף, הדבר עשוי להרגיע את המצב. אבל אם ארדואן יבין שאין מחיר בזירה הבינלאומית, ומנגד הוא מקבל עוד כוח מהעולם הערבי, הוא פשוט ישמש דוגמא עבור המצרים, שינסו לפגוע בישראל בכל דרך כדי לחזור למעמד של מדינה חשובה ומשפיעה באזור".

האם עיתוי הביקור של ארדואן בקהיר מקרי? על פי דבריך, שתי המדינות שהיו פעם נחשבות לבולטות במזרח התיכון, מאבדות מכוחן.

"ארדואן לא היה במצרים במקרה דווקא בתקופה הזו. אלו שתי מדינות שבהן התחזקו הכוחות האיסלאמיים והרימו ראש. טורקיה, שהבינה שהמצרים חלשים, מנסה לפרוש את חסותה על הממשל בקהיר כדי להתחזק על חשבונו, להפוך לגורם האיסלאמי המוביל, ובעצם להדיח את איראן כמנהיגת העולם האיסלאמי הסוני. המשותף לשתי המדינות שהן עדיין מנסות לשמור על קשרים טובים עם המערב וארצות הברית, במקביל למתקפות נגד ישראל".
הנכונות של הממשל המצרי החדש להתמודד עם תקריות מסוג זה בעתיד, תהיה תלויה בשאלה איזה מחיר הוא יחשוש שהוא עלול לשלם על מה שיקרה, אם וכאשר

ומי שנעלם כמעט לגמרי מהמפה גם בתקרית מול מצרים וגם אחרי דו"ח פאלמר ובכל ההתנהלות מול טורקיה, הוא שר החוץ אביגדור ליברמן. במקרה הטורקי הוא אמנם התווה תוכנית שזכתה להד תקשורתי, אך הוא עצמו לא יצא לתקשורת. במקרה של מצרים הוא התבטא בתקשורת, אבל חזר על דבריו של נתניהו. בסביבתו של ראש הממשלה טוענים שנתניהו מעולם לא אסר על ליברמן לדבר בשני הנושאים הללו, שנוגעים אליו ישירות כשר החוץ. אלא שהעובדות מדברות בעד עצמן. אחת ההערכות במערכת המדינית היא שליברמן הבין שביחסים מול מדינות ערב אין לו תרומה משמעותית, ולכן בחר להשאיר את נתניהו בקידמת הבמה. האם חל פיחות במעמדו של שר החוץ בעקבות המשברים הללו? לא בהכרח. ליברמן, אומרים בסביבתו, מעדיף לשמור את הכוחות למאבקים אחרים ולפעול מתחת לפני השטח, בשקט. אבל אותם גורמים גם מודים שאין לדעת מתי תופר השתיקה ושר החוץ יאמר את אשר על לבו, דברים שלא בהכרח יתיישרו עם מדיניות ההבלגה וההשלמה בה נוהגת ישראל בשני המשברים שעמדו לפתחה בשבועות האחרונים.

שומרים על הכסף האמריקני
השלטון המצרי ביקש לשדר השבוע, בסדרת פעולות, את המסר שהאירועים בשגרירות ישראל נעשו שלא לרוחו. לא מאהבת ישראל, אלא מתוך הבנת האינטרס המצרי, המחייב את שמירת הסכם השלום עם ישראל, גם אם במצב של קיפאון. זאת כדי לא לאבד את התמיכה הכספית האמריקנית: 2.2. מיליארד דולר לשנה.

מסיבה זו השלטון המצרי מיהר לפעול. משטרת מצרים עצרה למעלה ממאה חשודים במעורבות בהתפרעויות סביב שגרירות ישראל בקהיר. הממשל המצרי הודיע כי החשודים יועמדו למשפט צבאי. המועצה הצבאית העליונה במצרים פרסמה צו ובו שורה של תקנות לשעת חירום. הצו אוסר בין השאר להחזיק כלי נשק ותחמושת, לפגוע בחופש התעסוקה, לחסום כבישים או לשדר ידיעות כוזבות בתקשורת.

בנוסף, כוחות הביטחון של מצרים פשטו על המשרדים של ערוץ אל ג'זירה בקהיר, שכתביו דיווחו בשידור ישיר על ההסתערות על בניין שגרירות ישראל.

שר ההסברה של מצרים אוסמה הייכל הכריז בראיון לרשת "אל-ערביה" ש"תקיפת השגרירות הישראלית היא מעשה חבלני נפשע שאין לו כל קשר למהפכת ינואר". הוא כינה את המעשה "עלבון למצרים". מטרות המהפכה, הסביר, היו הפלתו של המשטר וכינון סדר חדש, ולעומת זאת מה שמתרחש כיום נועד להרוס את המדינה ולחולל כאוס מוחלט. השר המצרי הדגיש שמצרים מחויבת לשמור על בנייני השגרירויות והמשלחות הדיפלומטיות על אדמתה.

לא רק השלטון המצרי: גם מרבית הגורמים הפוליטיים במצרים גינו את תקיפת השגרירות, בהם מועמדים לנשיאות, מפלגות שונות וארגונים אסלאמיים וסלפיים, בטענה כי אופייה האלים מנוגד לרוח המהפכה ופוגע בדימויה.

מוסטפה שאוקי, חבר הלשכה המבצעת של קואליציית צעירי המהפכה, הגוף שמאגד את רוב תנועות המחאה המצריות, הכריז בגלוי: "אנחנו דורשים לדעת איך התאפשרה בכלל הפריצה לשגרירות הישראלית? איך קרה שכוחות הביטחון נעלמו לפתע לפני הפריצה ושבו בכוחות מתוגברים אחריה, כדי לפזר את המפגינים? איך כוחות הביטחון הרשו לקבוצת מפגינים לפרוץ לשגרירות, בעוד שבעבר זבוב לא יכול היה לעבור בסביבת השגרירות בגלל האבטחה (המצרית)? הממשלה הזאת אינה מסוגלת לשאת באחריות, וראוי לה להתפטר". גם 'תנועת 6 באפריל', הגוף המוביל את המהומות במצרים, הבהירה שאנשיה לא השתתפו בהפגנות, או בפריצה לשגרירות.

למעשה, רוב תנועות המחאה - כולל האחים המוסלמים והתנועות האיסלאמיות האחרות - לא נטלו חלק באירוע שקלע את ממשלת מצרים והמועצה הצבאית העליונה למצוקה פנימית ובינלאומית.

אפילו המועמד הפוטנציאלי לנשיאות המדינה, מוחמד סלים אל-עאווא, הביע את גינויו ל"אירועים המצערים". אל-עאווא הוסיף כי הוא נגד כל יחסים נורמליים עם ישראל, אבל טען כי עם זאת יש לכבד את הסכמי "שביתת הנשק" עם ישראל כל עוד ההפרות הישראליות משניות.

רק תנועת האחים המוסלמים ומפלגתה הצדיקו את המתקפה והציגוה כתגובה לגיטימית למדיניות ההססנית של השלטון המצרי כלפי ישראל, לאחר מות חמשת החיילים המצרים במתקפת הטרור מצפון לאילת לפני שלושה שבועות.