חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 460ראשיהפצה

רבנות צבאית קצוצת כנפיים - שופטים ושוטרים

שתיקתו של הרב הצבאי הראשי בפרשת הדחת הצוערים הדתיים מוכיחה כי הושלם תהליך גימודה של הרבנות הצבאית.
15/09/11, 16:48
יאיר שפירא, בשבע

כאשר מונה הרב גורן זצ"ל לרב הצבאי הראשי בראשית ימי המדינה, הוא היה עילוי בן שלושים שמאחריו ספרים תורניים מרשימים, מחקרים תורניים חשובים ואפילו לימודים אקדמיים וניסיון צבאי במסגרת ארגון ההגנה. לגדולתו התורנית ולאופיו התקיף היה חלק מכריע בעיצובו של צה"ל כארגון המאפשר אורח חיים דתי. חייל דתי יצא לפעילות מבצעית הכרוכה בחילול שבת כשהוא נסמך על כתפיו הרחבות של הרב, והיה יכול להניח כי האוכל שיוכן לו הוא בחזקת כשרות מכוח פקודות מטכ"ל ברורות ותקיפות שיזם הרב גורן. הרב גורן עמד בראש הרבנות הצבאית במשך 23 שנים, ועוד שנים רבות לאחר שפרש המשיכה רוחו לשמור את צה"ל כצבא העם, של דתיים וחילונים כאחד.

אחרי הרב גורן הגיעו שניים מסגניו מדור המייסדים של הרבנות, שניהם לוחמים לשעבר בהגנה. הראשון היה האלוף הרב מרדכי פירון יבל"א, איש הלכה וסופר תורני ששירת כרב צבאי ראשי במשך כתשע שנים, והתמודד בין השאר עם התרת העגונות של נעדרי מלחמת יום הכיפורים. השני היה האלוף הרב גד נבון זצ"ל, תלמיד חכם ולוחם שבראשית כהונתו העביר רפורמה גדולה במבנה הרבנות הצבאית, ועיצב אותה במבנה המנהלי המוכר לנו עד לימים אלו. גם הוא, כרב גורן, עמד בראש הרבנות הצבאית כ-23 שנה. אך בעוד הראשון התמנה לתפקיד בגיל שלושים, השני הומלך על הרבנות הצבאית כשהיה כבר בן חמישים. השנים חלפו, הזמן עשה את שלו, הרב נחלש, הרבנות הצבאית התנמנמה. למפקדי הצבא היה נוח להשאיר את הרב המבוגר בתפקידו ולא להפיח ברבנות רוח חדשה. הרב נבון פרש והוא בן שבעים ושלוש, וחתם פרק בן 52 שנה בו עמדו בראש הרבנות הצבאית שלושה בוגרי ההגנה. תקופה בה דורות של רבנים צבאיים התגייסו והשתחררו או פרשו לגמלאות.
למפקדי הצבא היה נוח להשאיר את הרב המבוגר בתפקידו ולא להפיח ברבנות רוח חדשה

 מאבק במעמד הדועך
אפשר למנות שלושה מאפיינים משותפים של שלישיית הרבנים הבאה - זו שהחלה לכהן בתפקיד מראשית העשור הקודם. ראשית, הם ילידי שנותיה הראשונות של המדינה. שנית, סיפור כהונתם קשור באופן הדוק בחורבן ישובי גוש קטיף. בעטיו של החורבן סיים האחד את תפקידו, ובעטיו נבחרו השניים הבאים. השלישי מבין המאפיינים, והחשוב שבהם, הוא מאבקם במעמדם הדועך בצבא.

המטכ"ל פיצה עצמו על הפרידה מהרב נבון, היגע משנות השרות הארוכות, בהחלשת מעמדו של הרב הצבאי הראשי על ידי הורדת התקן של דרגתו לתת-אלוף. הראשון מבין הרבנים הצבאיים החדשים היה הרב ישראל וייס. הוא היה מינוי אפור של אדם שהגיע אל הרבנות הצבאית בצעירותו ורשם בה קריירה מנומנמת ששיאה היה רבנות מפקדת חילות השדה. אך הרב וייס התגלה כמינוי נוח פחות משציפו ראשי הצבא. הוא נאבק על שמירת מעמדה העצמאי של הרבנות והתנגד לסיפוחה לאגף כוח אדם (אכ"א). הוא היה אמנם רק תת-אלוף, אך כפוף ישירות לרמטכ"ל. הוא גם עמד בתוקף נגד לחצים פוליטיים לקידום רבנים חרדים במערך הרבנות הצבאית, אך לא גייס מספיק החלטיות כשתכנית ההתנתקות החלה להירקם. הוא הצהיר כי אם יקבל הוראה מהרב אברהם שפירא זצ"ל, הוא יפרוש מהצבא ולא ייתן את ידו לעקירה. אחר כך הוא נבהל מהסערה שפרצה בתקשורת בעקבות דברים אלו, ועבר לצייתנות אדוקה למכונת החורבן וההרס. כך סר חינו גם בעיני הציבור הכתום וגם בעיני ראשי הצבא, שחשקו ברבנים שהפגינו צייתנות מהירה יותר.

הרב אביחי רונצקי נראה לראשי הצבא כאדם הנכון להחליף את הרב וייס. קצין בסיירת שקד שהתקדם בסולם הדרגות במילואים. ראש ישיבה שפרסם ספרים ופסקי הלכה בענייני צבא ומדינה. וחשוב מכל - בתקופת הגירוש הוא יצא בנחרצות נגד סירוב פקודה. הוא גם היה מתנחל, וראשי הצבא קיוו שמינויו ישפר את האווירה עם אנשי ההתיישבות ביו"ש. גיוסו לתפקיד של מי שאינו מכיר את נפתולי התככים בקריה נתן גם הזדמנות למחטף נוסף, וכך סופחה הרבנות הראשית לאגף כוח אדם, והרב הראשי הוכפף לאלוף העומד בראשה. 

אך אבוי, עד מהרה גילו בצבא כי סוגיית סירוב הפקודה אינה חזות הכול. הרב רונצקי הנמרץ והמסור הסתער על הצבא עם תוכנית מקיפה של חינוך לתודעה יהודית, וקומם עליו את המעוז החילוני-שמאלני של צה"ל, חיל החינוך. הוא גם העז למחות נגד פרויקט עיתונאי של העיתון הצבאי 'במחנה' לכבוד חודש הגאווה, והתבטא נגד שירות בנות בצה"ל. בשלב כלשהו נאסר עליו להופיע בתקשורת ואפילו בכנסים תורניים, ובהזדמנות הראשונה הראו לו את דרכו חזרה לאזרחות. פחות משלוש שנים היה הרב רונצקי בתפקידו כשבצבא כבר חיפשו לו מחליף, והפעם החליטו ללכת על בטוח.
הוא הצהיר כי אם יקבל הוראה מהרב אברהם שפירא זצ"ל, הוא יפרוש מהצבא ולא ייתן את ידו לעקירה. אחר כך הוא נבהל מהסערה שפרצה בתקשורת בעקבות דברים אלו, ועבר לצייתנות אדוקה למכונת החורבן וההרס

קולו של הרב נדם
הרב רפי פרץ שירת כטייס מסוקים בצה"ל. לאחר שהשתחרר, בראשית שנות השמונים, החל את לימודיו בישיבת מרכז הרב תוך כדי ניהול פרויקטים חברתיים ושירות מילואים תדיר כטייס ומדריך בחיל האוויר. עשור מאוחר יותר הוא הקים מכינה קדם צבאית בעצמונה. בהתנתקות הוא לא התמקד בסירוב פקודה של חיילים. הוא פעל למען צייתנות מוחלטת של אזרחי הגוש עצמם. ביום הפינוי הוא התחבק ורקד עם המפנים, והצהיר על הזדהות מוחלטת עם דרכו של הצבא באשר ילך. טוב מזה לא יכלו ראשי הצבא לבקש.

הרב פרץ הוא אדם נוח, אינו בר-סמכא כפוסק הלכות, חסר ניסיון פיקודי של ממש, ואינו מתמצא כלל באינטריגות הצה"ליות. עד עתה, שנה וחודשיים מעת שהחל לכהן כרבם של חיילי צה"ל, לא נמצא ברב פרץ מתום. הוא פרסם מערך תודעה יהודית בנושא אהבת חינם. הוא מפרסם באינטרנט טורים שבועיים בנושא פרשת השבוע. הוא אמנם מנסה את כוחו גם במאבקים, בעיקר מול חיל החינוך, אבל בתוקף ובווליום הראוי למפקד יחידה לא גדולה במיוחד באגף כוח אדם.

למרות כל זאת, עד השבוע שעבר ניתן היה להניח כי גם אם קצוץ כנפיים, יש לצה"ל רב ראשי של ממש. אשר על כן היה מוזר שקולו לא נשמע לאחר מהומת הצוערים בפרשת שירת הנשים בבה"ד 1. עשיתי מעשה ובשבוע שעבר הפניתי שאלות אל הרב פרץ, דרך דובר צה"ל כמובן. שאלתי האם הרב, בתפקידו כסמכות ההלכתית בצבא, מתיר לשמוע שירת נשים; האם הרב מצא לנכון להתערב בהליך המשמעתי בעקבות התקרית; והשאלה המתבקשת ביותר היתה - האם הרב פרץ מתכוון לפרסם בקרוב הנחיות ברורות בנושא לחיילים ולמפקדים?

בבוקרו של יום ראשון השבוע נעניתי כי תשובתו של הרב פרץ מוכנה, והיא תימסר לי בשעות הקרובות לאחר שתזכה לאישור סופי. אך האישור בושש לבוא. אחר הצהריים מסרו מדובר צה"ל כי הם מתנצלים, אך אישור התשובה מתעכב. הרב פרץ יצא באותו בוקר לרומניה לטקס אזכרה, והיה ברור שלא הוא זה שמעכב את התשובה. ביום שני בבוקר עדיין לא שוחררו תשובותיו של הרב הצבאי הראשי. בצהריים הודו אנשי הדוברות הצבאית כי העיכוב חריג. רק לעת ליל נשלחה התשובה, אך למרבה ההפתעה היא לא הגיעה מלשכתו של הרב הצבאי. לאחר המלל הצפוי על "דילמות הנוגעות לשירות המשותף", "שיח פנימי" ו"הקפדה על כבודם של כל חייל וחיילת", התקבלה התשובה הבאה: "בימים אלה מתקיים באגף כוח האדם תהליך רחב שנועד להסדיר סוגיות שונות הנוגעות לשירות המשותף. עם השלמתו של התהליך, יינתן לכך ביטוי".

בשיחות שלא לייחוס עם כלי תקשורת דתיים שונים, הבטיחו גורמים ברבנות הצבאית כי בימים הקרובים יפרסם הרב פרץ את עמדתו בנושא חיוב חיילים דתיים לשמוע שירת נשים בצה"ל. בזמן כתיבת שורות אלו עדיין לא נשמע קולו של הרב. אך גם אם וכאשר ישמיע את קולו, יהיה קשה לקבוע האם מדובר בפסק הלכה, או בדברור ההחלטות שהתקבלו באגף כוח אדם. 

נקמתו של שוטר נעלב
כאשר הובהל דוד שטטמן בשבוע שעבר אל בית החולים סורוקה בבאר שבע כשהוא אזוק בידיו וברגליו, הגיעה לאוזנו התלחשות של אחדים מהחולים עם השוטרים שליווהו. "האם זה הוא שרצח את הרב אלעזר אבוחצירה?" שאלו החולים את השוטרים למראה החרדי המזוקן והאזוק. שטטמן התרומם לרגע מעל מיטתו. "לא רצחתי את הרב אלעזר", אמר לשכניו הסקרנים "העלבתי שוטר".

הכול החל כאשר שטטמן נזעק לתחנת המשטרה בעיר מגוריו אופקים. אחד מחבריו של בנו, בן בית אצל השטטמנים, נעצר בחשד כי ביחד עם צעיר חרדי נוסף הצית דירה בעיר בה מתגוררת משפחה ערבית. חוקר המשטרה הבהיר לשטטמן כי מדובר בעבירה חמורה ביותר, אך לאחר דין ודברים הבטיח כי לא יבקש בבית המשפט מעצר של יותר מחמישה ימים. אך למחרת, בדיון על הארכת המעצר, ביקש השוטר הארכת מעצר של שבעה ימים. שטטמן התעצבן, והחל דין ודברים שבמהלכו אמר לשוטר כי יש אלוקים בשמים וכי סופו שבנותיו ייצאו עם ערבים.

שטטמן הלך לביתו, והשוטר שב עם החשוד לבית המעצר. שם גייסה המשטרה חבר שלישי של בנו של שטטמן, צעיר חרדי שהסתבך בקטטה. היא הבטיחה לו כי תקל בהליכים הפליליים נגדו אם ידובב את חבריו החשודים בהצתה ויפליל אותם. הוא הוכנס אליהם לתא מצויד במכשיר הקלטה וניסה לשווא לדובב אותם. הוא דיבר הרבה, הם בעיקר שתקו. כשתומללה ההקלטה שמעו השוטרים את המדובב שלהם אומר לשני חבריו החשודים כי שטטמן כעס מאוד על החוקר ואמר שצריך להניח מטען נפץ ברכבו.

במשטרת אופקים לא נזעקו לפעולה דחופה בגלל פטפוטי המדובב שלהם, אך שלחו זימון לשטטמן להתייצב לחקירה בתחנת המשטר
לו היתה משטרת אופקים מתייחסת ברצינות לחוק, היא היתה מעבירה את תיק החקירה לתחנה אחרת בה השוטר שנעלב אינו משרת
ה. שטטמן, אדם שומר חוק ללא עבר פלילי, הגיע בשעה היעודה, נאזק, זכויותיו הוקראו לו ונודע לו כי הוא חשוד בהעלבת שוטר ובשידול להניח מטען נפץ ברכבו. הוא הכחיש מכל וכל וביקש להתעמת עם המדובב, אך האחרון (כך נודע מאוחר יותר משופט המעצרים) סרב להתעמת עם שטטמן.

לו היתה משטרת אופקים מתייחסת ברצינות לחוק, היא היתה מעבירה את תיק החקירה לתחנה אחרת בה השוטר שנעלב אינו משרת. לו התייחסה ברצינות לדבריו של המדובב, בוודאי שהייתה מוציאה את התיק מידיה, שהרי הטמנת מטענים ברכבי שוטרים חורגת מתחום אחריותה של תחנה עירונית קטנה. נראה כי מה שקרה בפועל הוא שמישהו במשטרת אופקים החליט להיפרע משטטמן. בפרקליטות מחוז דרום נמצא מי ששיתף פעולה וחתם על הצהרת תובע מוזרה המצהירה כי בכוונת הפרקליטות להעמיד את שטטמן לדין באשמת איומים על עובד ציבור, העלבת שוטר ושידול להניח מטען נפץ, וביקש להאריך את מעצרו עד תום ההליכים.

עו"ד עדי קידר מארגון 'חוננו' התגייס לצדו של שטטמן, ולאחר דין ודברים באולמו של שופט בית משפט השלום בבאר שבע, ג'ורג' אמוראי, כתב השופט כי בתיק אין כל ראיות ממשיות לשידול להנחת מטען נפץ. ומאחר שהצהרות כי "יש דין בשמים" או "יש אלוקים" אינם בגדר איומים, לפיכך לכל היותר אפשר להאשים את שטטמן בהעלבת שוטר. וזו אינה עילה להמשך מעצר, בוודאי לא של אדם ללא עבר פלילי. אלא שהפרקליטות מיהרה לערער לבית המשפט המחוזי בעיר. הערעור התקיים בפני השופט שלמה לוי, שכתב בהחלטתו כי אמירתו של המדובב מעלה חשדות כנגד שטטמן, ומכל מקום בדיון של שעת צהריים ביום שישי אי אפשר להיכנס לעומקם של דברים, ולכן הוא מאריך את המעצר עד יום שני. שטטמן, אב לשמונה, הבין כי הוא עומד לבלות את השבת במעצר, נלחץ, התמוטט ופונה לבית החולים, שם אושפז למשך השבת. ביום ראשון מיהר עו"ד קידר והגיש ערעור לבית המשפט העליון. שעות אחדות מאוחר יותר הוא קיבל שיחת טלפון מבכיר מאוד בפרקליטות המדינה. הבכיר עבר על התיק ונחרד. הוא ביקש מקידר להגיש במשותף בקשה לשחרר את שטטמן בתנאים מגבילים.

בשבועות הקרובים תכריע הפרקליטות האם איחולי נישואי התערובת מצדו של שטטמן לבנותיו של השוטר הם בחזקת העלבת עובד ציבור. מכל מקום נראה כי עברת האיומים אינה על הפרק, בוודאי שלא עניין המטען מפטפוטי המדובב. סוף טוב אין לסיפור, לפחות לא כרגע. "אני לא מתאושש, אני לא מרגיש טוב, אני לא מצליח לישון בלילה", אומר שטטמן "לא יתכן שבכזו קלות שולחים במדינת ישראל אדם לבית מעצר".