בשבע 460: שאלת השבוע

מה צריכה להיו התגובה להדחת צוערים דתיים מקורס קצינים בגלל סירוב לשמוע שירת נשים?

תגיות: בה"ד 1
עריכה: ירעם נתניהו, בשבע , ט"ז באלול תשע"א

הם מפחדים | ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) - יו"ר האיחוד הלאומי

יש שני סוגי תגובות: התגובה העכשווית והתגובה העתידנית. התגובה העכשווית: כל מי שמקפיד על ההלכה צריך לתת לו גב ולחבק אותו. מי שמוכן לשלם מחיר-  לוותר על קצונה אפילו שהוא אוהב את הצבא, עלינו לכבד אותו ולהוקיר אותו. התגובה העתידנית: כשיהיו אלופים דתיים בצה"ל הדברים ישתנו מעצמם. יכבדו הרבה יותר את שומרי התורה והמסורת.

במוסדותינו הנוער מחונך לאהבת הארץ, המדינה והעם. גם המשפחות ברוכות ילדים הן, ולכן בטבעיות הצבא הולך ומתחזק ועמוד השדרה שלו הוא הציבור הדתי לאומי, גם בכמות וגם באיכות, אם נראה או לא נרצה. וככל שהתהליך ילך ויתחזק יקומו אנשים שעדיין חיים בהשראת שר הביטחון שאינו מסתיר את חוסר ההסכמה שלו למצב ואת הבוז שלו לציבור הדתי לאומי – בדיוק כמו הקיבוצניקים שלפני 100 שנה. שר הביטחון מבין כי הוא לא יכול בלי החיילים הדתיים לאומיים כי הם מתגייסים לצה"ל כמעט במאת האחוזים. כיוון שיש כאלה שיש להם חוסר אהבה לדתיים ולמתנחלים הם מביאים זאת לידי ביטוי בצעדי 'אנטי' בצבא. הם מבינים את כל החולים והעקומים בצבא, אבל לדתי שמנסה להקפיד על ההלכה הם יתנכלו ויעשו הכול כדי שלא לכבד אותו. גם הרמטכ"ל בא מאותה קליקה, אם כי הוא קיצוני פחות משר הביטחון. אני משער שבתום כהונתו הוא ישתלב באיזו מפלגת שמאל.

ב"ה הצבא בתהליך להיות שינוי והוא נעשה יותר ויותר יהודי וישראלי, ואי אפשר לעצור את המגמה הזו. הם יודעים שבסופו של דבר מי ששולט בצבא שולט במדינה והם מרגישים מאוימים, ולכן הם מתנהגים ככה.

 

הפתרון: העמקת השיח | מיכל נגן - ראש מכינת 'צהלי'
בהחלטתו להדיח את הצוערים שגה המג"ד כמפקד. הוא פעל בלי להבין את החיילים שלו, הוא שפט בלי ששם את עצמו בנעליהם של פקודיו. מדבריו, כמו שצוטטו בתקשורת, נראה שהוא פירש את היציאה שלהם מהאולם כהפגנת זלזול בזמרת. בכך הוא לא רק מקומם וטועה, אלא גם  חושף את הסטריאוטיפים שלו כלפי הציבור הדתי. הוא לא מבין את החשיבה ההלכתית, הוא מניח שדתיות משמעה חוסר התחשבות, חוסר הזדהות וחוסר כבוד לזולת. נדמה לי שהוא פועל כך משום שהוא במגננה כלפי מה שהוא רואה כהשתלטות הדתיים על צה"ל.

ומהו הצד השני? החברֶה האלו יצאו מהאולם משום שהם שומרים הלכה, משום שבהיותם בצבא ובמסלול השתלבותם בו, עליהם לחיות כל הזמן בצדה של החברה החילונית, והם עושים הכול על מנת שלא לוותר על זהותם הדתית. האם הם עשו זאת כדי להפגין בוז לתרבותו של המג"ד? נדמה לי שלא. הם עשו זאת מתוך רצון כנה שלא לוותר על רמת שמירת ההלכה שקיבלו על עצמם גם בהיותם במדים.

איך מתקדמים מכאן? אחזור אל דבריו של המג"ד, על אף הטעות שלו בקריאת הסיטואציה -  הערכים שלו מונחים במקום הנכון. כשהוא אומר שהוא רוצה צבא שיש בו רגישות לבני אדם, והוא רוצה שחייליו ישמרו על כבוד האדם שהם פוגשים בו, אני מזדהה איתו ושמחה שזוהי השפה של מפקדי בית ספר לקצינים של צה"ל. הציבור היהודי בארץ – דתיים כחילוניים – לא יכולים להתקיים זה בלא זה. הדבר היחידי שיכול להועיל הוא להעמיק בשיח, להעמיק במפגשים, להעמיק בכבוד שאנו רוכשים לכל אדם משני צידי המתרס. כדי להעמיק את ההבנה שהמשותף בינו רב על המפריד.

ועוד דבר לרבני ישיבות ההסדר והמכינות – המשברים האלו חוזרים ונשנים בנקודת המעבר של בה"ד 1, סירובי הפקודה על רקע שירת נשים מזיקים לחברֶה ומזיקים לשיתוף העמוק של דתיים וחילוניים בצה"ל. תעזרו להם, תנו להם פתרון הלכתי איך להתמודד עם מצב כזה. אולי אפילו אטמי אוזניים יכולים לפתור את הבעיה, ובא לציון גואל.

 

אטימות בחאקי | הרב יוסף צבי רימון
תחילה נראה בקצרה את הפן ההלכתי של השאלה. שירת נשים אסורה לפי ההלכה. וכך נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע. לכן ברור שאין ללכת להופעה שיש בה שירת נשים. ישנם פרטים הלכתיים רבים שיש לדון בהם, בשעת הדחק, אבל ברור שזו ההלכה כפשוטה, וכך צריך לנהוג (וכך הורה פעמים רבות מו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א בהקשרים שונים).

כאשר אדם נמצא בתוך ערב רציני, ויש בו לפתע איזו להקה - האם עליו לעזוב? ובכן, דבר זה מורכב. אם אין מישהו שייפגע – מסתבר שעליו לעזוב. אולם אם ייתכן שמישהו ייפגע, יש מקום לדון גם להישאר, בתנאי שאיננו מסתכל בפניה של הזמרת או לחילופין שר לעצמו אותו שיר, וכך פחות פנוי מלשמוע אותה. ויש לדון כל מקרה לגופו. ברם, יש פוסקים הסבורים שבכל מקרה צריך לקום ולעזוב.

הצבא צריך לדעת שעליו לדאוג בצורה המקסימלית לחיילים דתיים, כך שלא יצטרכו לשלם כל מחיר דתי. אדרבה, הקפדה דתית ראויה תביא את הצבא לעוצמה רבה יותר. לא רק הדתיים צריכים להיות 'מקבלים' וסבלניים. חייל דתי בצבא, משלם פעמים רבות מחיר הלכתי בעל כורחו. מחיר זה יכול לבוא לידי ביטוי בוויתור מסוים בהלכות כשרות, בהלכות תפילה, ואולי אף בהלכות צניעות.

כאשר באמת ישנה בעיה למסגרת הצבאית לעמוד בהקפדות ההלכתיות המלאות, חיילים דתיים יודעים לוותר, ולהיכנס לעתים ל'שעת הדחק' (בוויתורים קטנים, אך לא בעיקר הדין). ואולם במקרה שלנו זהו דבר לא הוגן ולא מוסרי. לא יעלה על הדעת שהצבא יכריח חיילים דתיים לשמוע שירת נשים. לא מדובר על פעילות מבצעית שבה נאלצים לעתים לעשות ויתורים. כשם שלא נאלץ צמחוני לאכול בשר, כך על אחת כמה וכמה אי אפשר לאלץ חייל דתי לשמוע שירת נשים. וגם אם יש מקום לדון בשעת הדחק – הרי שלכתחילה אין ליצור מציאות שכזו, ובוודאי שלא לכוף חיילים להיות חלק ממנה. וחייל יכול להחליט שהוא נוהג כפוסקים הסבורים שאין לסמוך על קולות בעניין זה גם בשעת הדחק.

הצבא נהג שלא כשורה כשאילץ אותם לשמוע שירת נשים, ונהג שוב שלא כשורה כשהדיח אותם מקורס קצינים. אנו צריכים לצאת במחאה תקיפה ולומר לראשי הצבא, שלא ייתכן כדבר הזה! אין כאן רק פגיעה דתית מצד הצבא, יש כאן פגיעה מוסרית ואנושית, שאינה מתחשבת בצרכים של אנשים אחרים המקריבים את חייהם למען עם ישראל.

תשובות הגולשים

הנחיות ברורות למפקדים
לא ייתכן שתהיה כפייה אנטי דתית וחייל יוכרח לפעול בניגוד לצו מצפונו. ברכותיי לצוערים שעמדו על דעתם, ולא התכופפו, אבל כמדומני שיכולתם גם לצאת ללא הפגנה והתרסה. מניסיונות חיוביים ושליליים, הפתרון יבוא רק בדרכי נועם ולא מתוך הפגנות. הנחיות ברורות של הרבנות הצבאית שלא תתיר מקום לשום מג"ד שונא דתיים לנהוג בצוערים כבשלו, ולא תכניס חיילים דתיים למצבי התגוננות על אמונתם והשקפתם.

ישי יהודה, עטרת

 

סוגיה מורכבת
מצד אחד אני אומרת - ככה צריך חייל דתי להתנהג, לא להתבייש, ללכת עד הסוף ולעמוד על העקרונות של התורה. מצד שני, חשוב לזכור שהחייל נמצא במסגרת צבאית ולא יכול לעשות מה שהוא רוצה. לפעמים צריך להיות כפוף לחוק, גם אם זה אומר להתפשר בכל מיני דברים וגם אם זה אומר שיש כשרויות שלא היה אוכל בישיבה או לעבוד עם נשים ועוד אין סוף דברים. אך ברגע שאתה נמצא במסגרת צבאית הדברים מורכבים יותר ממה שהם נראים, ולהיות קיצוני עלול להיות ההפך מקידוש ה'. לכן צריכים להיות מאוד זהירים בכל העניין.

עטרת כהן, ירושלים

 

טיפול בכלים משפטיים
לכאורה יש במקרה שלפנינו משום כפייה אנטי דתית. זה בדיוק כמו שצה"ל היה כופה על חייל לאכול מזון לא כשר. ויכול להיות שהדרך הנכונה ביותר לטפל בכך היא פנייה לבג"צ בעתירה נגד צה"ל על כפייה אנטי דתית, פגיעה בחופש הפולחן וכדו'.

זאב פרנק, ירושלים