בשבע 460: אמריקה עוצמת עיניה

בתמורה לתמיכתה הצבאית באוכלוסיות מוסלמיות ברחבי העולם קיבלה ארה"ב את פיגועי אל-קאעידה - השבוע לפני 11 שנה.

עמיאל אונגר, בשבע , ט"ז באלול תשע"א

1.  לפי התבטאותו של שר ההגנה האמריקני לשעבר רוברט גייטס שהתפרסמה לאחרונה, ישראל מגלה כפיות טובה כלפי ארה"ב לאור הסיוע הביטחוני שהיא מקבלת ממנה. ללא ספק אנו אמונים על הכרת הטוב, אבל דווקא בשבוע שבו חלו אירועי הזיכרון לפיגוע במגדלי התאומים, מעניין לשים לב שגייטס אינו דואג לכלול גם אחרים ברשימת כפויי הטובה, ובראשם המוסלמים. קבוצת אל-קאעידה התגבשה מתוך המתנדבים המוסלמים שלחמו נגד צבא בריה"מ באפגניסטן. בלי הסיוע האמריקני, ובמיוחד טילי הכתף נגד מטוסים מדגם 'סטינגר' שחיסלו את היתרון האווירי הסובייטי (ועושים את דרכם לעזה), ספק אם אותה חבורה היתה מנצחת את בריה"מ. אלא שהמוסלמים פשוט ראו את הבסת בריה"מ כאינטרס אמריקני, שעל הסיוע להשגתו לא מגיעה לוושינגטון כל תודה.

הניסיונות הראשונים של אל-קאעידה לפגוע ביעדים אמריקנים, כגון במשחתת 'קול' בתימן ובשגרירות האמריקנית בקניה, אירעו בתקופת ממשל קלינטון. קלינטון לא הרבה בפעולות צבאיות, אבל כאשר הוא כבר שיגר כוחות - היה זה בדרך כלל לטובת אוכלוסיות מוסלמיות. פעמיים התערבה ארה"ב נגד סרבים נוצרים לטובת האוכלוסייה הבוסנית המוסלמית, ולאחר מכן לטובת האלבנים בקוסובו. האמריקנים גם שלחו כוחות לסומליה כאשר עדיין לא נדבק למדינה הזאת התואר מדינת כשל. הכוחות האמריקנים גורשו בבושת פנים, לאחר שלא הצליחו ליצור סדר. את הכרת התודה על ההתגייסות הזאת קיבלה ארצות הברית מהמוסלמים בצורת פיגועים.
המוסלמים פשוט ראו את הבסת בריה"מ כאינטרס אמריקני, שעל הסיוע להשגתו לא מגיעה לוושינגטון כל תודה

2. הרב יונתן זקס, רבה הראשי של בריטניה, במאמר שכתב ל'סטנדפוינט' הבריטי, רואה במלחמה נגד הרוסים באפגניסטן את המקור ליוהרה של בן-לאדן. על פי תפישתו, הלוחם האסלאמי החמוש ב"אסביה" - הלכידות הפנימית, מצליח בסופו של דבר להביס את העמים העירוניים שהפסידו את הלכידות, ואת הערכים הדתיים שתרמו לאותה לכידות. כך אירע בהיסטוריה, טוען הרב זקס, ליוון העתיקה ולאיטליה בתקופת הרנסנס. כאשר העמים איבדו רסן מוסרי וביססו את כל עולמם על ההיגיון הצרוף, הם הפקירו את אותה "אסביה". זוהי החולשה שהריח בן-לאדן, והוא ביקש והצליח לפתות את ארה"ב לפלוש לאפגניסטן על מנת לרושש אותה כלכלית ולהביס אותה, כפי שהובסו הסובייטים.

התיאור של הרב זקס מתלבש כמובן גם על נאום קורי העכביש של נסראללה. ישראל  אמנם לא תתפתה להגיע לאפגניסטן, אבל ניתן לדרדר אותה ולרושש אותה על ידי קסאמים וגראדים שיגררו אותה להשקעות בכיפות ברזל למיניהן.

3. כדאי להיזכר שכאשר נפלו בנייני התאומים השמחה לאיד מצאה מקום לא רק אצל העם הפלשתיני המכיר טובה לסיוע האמריקני, אלא גם אצל אינטלקטואלים אירופיים. העיתון הבריטי 'גרדיאן', הידוע בארסיותו כלפי ישראל, קבע שבריון חבול באף ומדמם הוא עדיין בריון, והאמריקנים עדיין לא קולטים למה הם שנואים. הבי. בי.סי. הזמין את השגריר האמריקני למשדר שבו שחטו אותו חבריו לפאנל וגם הקהל באולפן.  ה'לונדון ריוויו אוף בוקס' הצטרף אף הוא לחגיגה, ופרסם סדרה של מכתבים מאינטלקטואלים בכל העולם, כולל הישראלי יצחק לאור, שהציג את אריאל שרון צוהל על ההזדהות שבין ישראל לארצות הברית. וצ'ארלס גלאס, לשעבר כתב רשת ABC בישראל, כתב מירושלים שהעולם השלישי מסתכל על ארצות הברית כפי שהפלשתינים העשוקים מסתכלים על ישראל. הצד השווה של כל המכתבים היה שמגיע לאמריקנים לחטוף.

מי שמשלה את עצמו שעל ידי ספיגת פיגועים נזכה באהדה, ייווכח מהר לדעת שגם כאשר התאומים קורסים וטילי גראד פוגעים בבתי ספר, האינטלקטואל השמאלני אינו מתבלבל. הוא תמיד יידע לשלוף את הטיעון המנצח: אנשים לא מפילים גורדי שחקים או רוצחים תינוקות סתם ככה. הם עושים זאת מתוך כאב ומכיוון שפגעו בהם. לכן במקום להכריז מלחמה על הטרוריסט, כדאי להאזין לו.

טון התגובה של האינטלקטואלים האירופיים הרגיז את העיתונאית והסופרת המנוחה אורינה פלאצ'י, שפעם צידדה בפלשתינים. היא כתבה ספר פולמוסי בשם 'הזעם והגאווה' נגד האינטלקטואלים המערביים. במאמר נוסף שכתבה ב-2002 מביעה הסופרת
מי שמשלה את עצמו שעל ידי ספיגת פיגועים נזכה באהדה, ייווכח מהר לדעת שגם כאשר התאומים קורסים וטילי גראד פוגעים בבתי ספר, האינטלקטואל השמאלני אינו מתבלבל
בחילה מהאנטישמיות החדשה באירופה, המצדדת בערפאת ובמתאבדים שהוא משלח. מתוך אין ספור משפטי מחץ של פלאצ'י נסתפק בציטוט אחד: "חולשתנו במערב היא תולדת מה שמכונה 'אובייקטיביות'. המילה הזו היא צביעות הנשענת על התרמית כאילו האמת נופלת תמיד באמצע. לא אדוני, לפעמים האמת נשארת בצד אחד בלבד".

4. אצל האמריקנים, כמו אצלנו, פועל מנגנון הדחקה. אם היה אזכור למילה 'מוסלמים' באירועי הזיכרון ובסיקור שלהם, זה היה רק בקשר לקשיים שנתקלו בהם מוסלמים אמריקנים שנאלצו להתמודד עם אסלאמופוביה וסטריאוטיפים למיניהם. גם כאשר שיגר הנשיא שמעון פרס איגרת לאובאמה לציון האירוע, הוא לא השתמש במלה אסלאם - בניגוד לראש הממשלה נתניהו שהתייחס לתאריך לפני ישיבת הממשלה. ארה"ב נלחמה בבן-לאדן, שכביכול ייצג סוג של רוע גנרי או רוע שניתן להדביק לבן-לאדן כיחיד, ועם מותו תשוב מחשבתו הרעה. האמריקנים כמו הישראלים, גם כאשר בודקים מכוניות על בסיס אתראה קונקרטית, אינם מסוגלים לשאת את המחשבה על "לנצח תאכל חרב", ומחפשים דרך מילוט גם תוך אונאה עצמית.

רק עם חכם
יש להודות שלגבי טורקיה העדפנו להיות צודקים ולא חכמים, ולכן קיבלנו מה שהגיע לנו. טוב שלגבי מצרים לכל הפחות הקפדנו להיות חכמים ולא צודקים.

כאשר בימי הנשיא מובארק התקשורת המצרית שידרה תכנים אנטישמיים והעלתה לשידור קאדים ששיבחו את מעשי הנאצים, העדפנו בצדק להיות חכמים ולא צודקים. קיבלנו את הסבריו של הראיס מובארק שמדובר בתקשורת חופשית, והשלטונות אינם מתערבים בה כלל וכלל.

כאשר שגרירנו בקהיר סבל בדידות ונידוי העדפנו להיות חכמים ולא צודקים, ואף אימצנו את שגריר מצרים בחום והזמנו אותו לכל המסיבות. מנהיגנו עלו לרגל אין ספור פעמים לקהיר על מנת לשמוע עצות טובות משליט מצרים, גם כאשר לא נערכו ביקורי גומלין אצלנו (להוציא את טקס קבורת רבין. הרי ידוע מימי יעקב ויוסף שהמצרים מגלים התחשבות מיוחדת בטקסי קבורה) כי היינו חכמים לא צודקים.

כאשר נפגעו תיירים בידי כרישים בשארם א-שייח, והמושל המצרי טען שמדובר בכרישים המתוכנתים על ידי מערכת ג'י פי אס ישראלי על מנת לפגוע בתיירות המצרית - הבלגנו, כיאה לחכמים. קיבלנו את ההסבר שמצרים עושה כל שביכולתה כדי סכל את הברחות הנשק לעזה דרך המנהרות ברפיח המצרית, כי העדפנו להיות חכמים.

כאשר מבצעי הפיגוע ליד אילת הגיעו משטח מצרים, העדפנו להתנצל בפני מצרים על הפגיעה בחייליה, למרות החשש שהמחבלים אולי זכו לסיוע מאותם חיילים. כך פועלים אנשים חכמים. גם לאחר שצעיר מצרי פרץ עם חבריו לאזור השגרירות שלנו ותלש את דגל ישראל וזכה לפרס מטעם הממשל המצרי, הגבנו מתוך חכמה.
כאשר מבצעי הפיגוע ליד אילת הגיעו משטח מצרים, העדפנו להתנצל בפני מצרים על הפגיעה בחייליה, למרות החשש שהמחבלים אולי זכו לסיוע מאותם חיילים

אמנם כל מעשי החכמה לא הועילו למנוע את הפריצה לשגרירות, הברחת השגריר ומילוט המאבטחים, אבל הם בהחלט מתווספים לנימוקי הוועדה שתמליץ להעניק למדינתנו את התואר חכם-על. או ביידיש - 'אויבער חוכם'.

יחימוביץ' היא לא פרס
מאז שעמיר פרץ הפתיע את שמעון פרס, נדרשת זהירות מופלגת כשבאים להמר נגדו. ובכל זאת נסתכן ונאמר שסיכוייה של שלי יחימוביץ' טובים יותר.

לא הייתי גוזר גזרה שווה מההתמודדות פרץ-פרס. נגד פרס עמדו לרועץ תדמית הלוזר הנצחי, ונוגדנים עזים במפלגה שנותרו עוד מימי היריבות רבין-פרס. שלא כמו בהתמודדות ההיא, פרץ של היום נושא ברזומה שלו את כתם הקדנציה הכושלת כשר הביטחון של מלחמת לבנון השנייה. כאשר התמודד מול פרס נהנה עדיין פרץ מבסיס כוח חזק בהסתדרות. עופר עיני חיסל את המאחזים הללו. בסיבוב הראשון פיצל עיני את תמיכתו בין הרצוג ליחימוביץ', ובוודאי שלא ירצה לראות בפרץ את המנצח.

פרץ הוכיח את יכולתו בעזרת מגזרי המיעוטים, שהשפעתם במערכת הבחירות הפנימיות בעבודה היא לאין ערוך יותר גבוהה מהצבעת האמת - תרתי משמע - ביום הבחירות, אבל הוא מיצה את מאגר התמיכה הטבעי שלו. במקומות כמו עפולה, שם היו פרץ ויחימוביץ' המתמודדים החזקים, אפשר לטעון שנשירתם של מצנע והרצוג תשחק לטובת פרץ והוא יהיה בחירתם השנייה. לא כך הדבר במגזר הקיבוצי, כאשר בכמה מהקיבוצים פרץ משתרך במקום הרביעי וזוכה בתוצאה חד ספרתית, וכך גם ביישובים העירוניים הוותיקים.

פרץ עושה כל מאמץ לגייס את תמיכתו של הרצוג. ייתכן שמבחינה הגיונית עדיף להרצוג לתמוך בפרץ, מתוך הנחה שמנהיגותו לא תאריך ימים והירושה תיפול לידיו. אבל הרצוג גם מסתכן בתמיכה הזאת, כי הוא עלול למצוא את עצמו במצב דומה לשל הרבנים במגזר החרדי שהטילו איסור על האינטרנט. וסמכותו של בוז'י הרצוג על בוחריו פחותה בהרבה.