גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

אישה אלימה? אין חיה כזו - שופטים ושוטרים

נשים אלימות הן מיעוט זניח, נימק השופט זכריה כספי והוציא ללא הרשעה אישה שהלמה בראשו של בעלה הישן בפטיש 5 קילו
22/09/11, 14:06
יאיר שפירא

נשים אלימות הן מיעוט זניח, נימק השופט זכריה כספי והוציא ללא הרשעה אישה שהלמה בראשו של בעלה הישן בפטיש 5 קילו * עם כל הכבוד לוועדת טרכטנברג, הדבר האמיתי הן המגבלות שתטיל ועדת הריכוזיות על בעלי השליטה במשק * באמצעות טענה לאזרחות אריתריאית ובסיוע בית המשפט, זוכים מי שבכלל באו מאתיופיה למעמד של פליט בתל-אביב 

השופט זכריה כספי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז, יודע גם להיות חנון ורחום. נזכיר כי לכספי התוודענו לפני כחמש שנים, כשעוד היה שופט מן המניין בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עת שלח שלושה צעירים דתיים לשנות מאסר בכלא בעוון כוונה לחסום את נתיבי איילון על ידי הבערת גרוטאות רכב. אז הסביר כספי כי הרקע האידיאולוגי של מעשי השלושה מחייב ענישה מחמירה מאוד, גם אם מדובר בצעירים ללא כל עבר פלילי ועם רקורד מרשים של תרומה לחברה. עם השלושה הללו החמיר אמנם כספי במיוחד, אבל גם בשיגרה, כשהעבריינים המובאים בפניו אינם חובשים כיפה סרוגה, לא מהסס השופט לשלוח אותם לתקופות מאסר ממושכות. הנה, רק השבוע שלח כספי עבריין תנועה סדרתי לשמונה שנות מאסר. האיש הרכיב את חברתו על אופנוע ופצח בנהיגה פרועה, בה מצאה חברתו את מותה. האיש אמנם נהג ללא רישיון לאחר שהשתחרר ממאסר של שנה וחצי על אותה עבירה בדיוק. הוא אמנם זיגזג בין מכוניות במהירות של למעלה ממאה וארבעים קמ"ש. אך עדיין גזר דינו של כספי בהחלט מרים משמעותית את רף הענישה המקובל על עברות הריגה בתאונות דרכים.

אך אם כספי בחמתו יכול לשלוח אדם אל מאחורי סורג ובריח לשנים ארוכות, הרי שברצונו הוא גם ימלט אדם אחר ממאסר ודאי.

לפני שנה התגלע ויכוח חריף בין בני זוג הנשואים זה לזו עשרים ושתיים שנה. מערכת יחסים עכורה של שנים התפרצה לה באותו הערב, והאישה איימה כי תתגרש ותיקח איתה את בתה הקטנה. האיש רתח ואיים כי אם תעשה זאת יפגע בה. לבסוף התייגע האיש, פרש אל המיטה ונרדם. בחמש לפנות בוקר נטלה רעייתו פטיש של חמש ק"ג, וכמעשה יעל לסיסרא הלמה ברקתו של אישה הישן. הוא הובהל אל בית החולים עם דימום ופגיעה זמנית בשמיעה. היא נלקחה כמובן לבית המעצר.

בתחילה הואשמה כמובן בניסיון לרצח, אך זכתה ברחמי התביעה, ובגלל הפגיעה הקלה יחסית למשקל הפטיש בו הלמה בראשו של בעלה, הומר כתב האישום לחבלה בנסיבות מחמירות. האישה, רופאת שיניים ללא עבר פלילי, לא התקשתה לשתף פעולה עם אנשי שירות המבחן ושבתה את ליבם. אלו יצאו מגדרם והמליצו לבית המשפט שלא להרשיע אותה כלל, ולהסתפק בשעות עבודה למען הציבור - עונש סמלי השמור לעברות קלות במיוחד. בתסקיר שהגישו לבית המשפט הם קבעו כי האישה הלמה ברקתו של בעלה הישן "כמוצא ממעגל המצוקה וכדרך לזעוק עזרה", וגם הסבירו כי הרשעתה עלולה לסכל את מאבקה של האישה אל מול בעלה על המשמורת של בתם בת התשע. מעת לעת אפשר אמנם למצוא תסקירים מופרכים של שירות המבחן, אך בדרך כלל הם נעצרים בהגיונו הטוב של השופט. אך הפעם הצליח השופט כספי לחזור על נימוקי התסקיר התמוה, ואף לעלות עליהם בהגיג משלו. "ראשית, המדובר בפוגעת שהיא אישה" כתב כספי בהכרעת דין בישירות מדהימה. "אם בודקים את הפסיקה, אפשר למצוא כי ביצוע עבירות אלימות על ידי נשים איננו תופעה נפוצה כדרך שזו קיימת אצל עבריינים גברים. מוצאים אנו פה ושם עברייניות אלימות, ואפילו אלימות קשה שהוליכה לתוצאות קטלניות, אלא שעדיין המדובר במיעוט שאיננו משמעותי. שנית, המדובר באלימות במשפחה. אם בעבירות אלימות, ככלל, אי אפשר לראות באלה תופעה נפוצה בקרב הנשים, כל שכן כך בעבירות האלימות במשפחה. שם, מי שסופג את נחת הזרוע של בן הזוג, היא, ברוב המקרים, בת-הזוג, האישה". אשר על כן הגיע השופט למסקנה חד משמעית כי "על פי הבחינה הזו, ההרתעה נחוצה, בעיקרו של דבר, בעניינם של העבריינים הגברים." 

צירף כספי מחשבה למעשה, פטר את האישה מהרשעה והטיל עליה, כהמלצת שירות המבחן, כמה עשרות שעות של עבודה למען הציבור. עתה נותר רק להמתין לתוצאות משפטו של האיש הפצוע. הוא הועמד לדין על האיומים שהשמיע באוזני אשתו בטרם נרדם. האם זה שהלם בלשונו ייענש בחומרה גדולה מזו שהלמה בפטישה? אומנם גם הוא נטול עבר פלילי, אבל גבר.

קצת יותר צדק

גם אתם מרגישים נתינים קטנים בממלכת חברות התקשורת, רשתות המזון והבנקים? גם ליבכם יצא אל מחאת האוהלים - ונמלט מייד כשהבחין מי הם היושבים בתוכם? אולי גם אתם גמגמתם כששאלו היכן המוני חובשי הכיפות הסרוגות, מגזר שאין כמותו מעמד בינוני, במאבק הצודק של הנושאים בעול קיומה של מדינת ישראל? ובכן, עורו כי הגיעה העת. בניגוד לוועדת טרכטנברג שתעסוק בעיקר בניוד של תקציבים מכאן לשם - תנועות שבהינף חוק תקציב שגרתי ינועו בעתיד משם לכאן - ועדת הריכוזיות שהגישה את מסקנות הביניים שלה השבוע לראש הממשלה נתניהו היא הדבר האמיתי.

הוועדה, נזכיר, קמה עוד בתקופה בה השדרה ברוטשילד עמדה נקייה ומטופחת. נתניהו הקים אותה עוד לפני פרוץ הגל הפופוליסטי, כחלק מרפורמה אמיתית הדרושה לכלכלה הישראלית, למעמד הביניים ובעיקר לצדק. את המשימה שהוטלה על הוועדה אפשר לתמצת במשפט אחד בהיר: למנוע את המצב בו בעלי הון מעטים משתלטים בקלות על רכושו וכספו של הציבור.

כיום יכול בעל הון להחזיק רק בשליש ומטה ממניות של חברה גדולה - והוא בעל השליטה. בשאר מחזיקים אתם, הציבור, מפוזרים ומפורדים. החברה תחזיק בכמה עשרות אחוזי מניות של חברות בנות. בשאר אתם מחזיקים, אך היא בעלת השליטה וממילא בעל ההון הוא הקובע. אם במקרה הוא שולט בחברות פיננסיות, הרי שהוא יורה להן להעניק לו הלוואות מכספכם כדי לאפשר לו לרכוש שליטה על חברות נוספות. כך מעטים, בעלי ממון מסוים שעשו בעמל כפיהם (או הגיע עליהם בירושה), מחזיקים למעשה שליטה על הון עצום - ההון השייך לכולנו.

בקרוב יוגשו על ידי הוועדה המסקנות הסופיות עם הצעות חקיקה שישנו את כללי המשחק הישנים והרעים. הכדור יתגלגל אז למגרשן של הממשלה והכנסת. שם יזדקקו המחוקקים לתמיכה ציבורית קולנית ורחבה, כדי לעמוד בפרץ אל מול החזקים והעשירים שבאזרחי המדינה ולהפוך את ישראל למדינה צודקת יותר.

אריתריאה מכורתי

כל מסתנן אפריקני יודע את הכלל. כדי לנסות ולהישאר בארץ במעמד של פליט יש צורך לעמול הרבה ולהוכיח כי המסתנן נתון לרדיפה פוליטית, וכי חייו או חירותו נתונים בסכנה בארץ שממנה בא. פשוט הרבה יותר לטעון כי נמלטת זה עתה מאחת המדינות שעל אזרחיהן הכריזה נציבות האו"ם לענייני פליטים כזכאים להגנה קולקטיבית. במזרח אפריקה מדובר בעיקר בסודן ואריתריאה. בסודן התקיימו עד לא מכבר שתי מלחמות אזרחים אכזריות: ערבים נגד שאינם ערבים, ומוסלמים נגד שאינם מוסלמים. המלחמה דחפה אל גבולה הדרומי של ישראל אלפי פליטים, מוסלמים שאינם ערבים. בחסותם הגיעו עוד עשרות אלפי פליטים מרצון. באריתריאה אין מלחמות, אך אזרחיה נאנקים תחת אחד המשטרים הקשים בעולם. הם אינם מגיעים לכאן בהמוניהם, אך רבים מבין המסתננים לישראל ממדינות שונות יודעים להצהיר על מוצא אריתראי.

ההתחזות לתושבים אריתראים נפוצה בעיקר בקרב מסתננים מאתיופיה. רק בראשית שנות התשעים הושלם המרד של קבוצות אריתראיות, מדינתם נפרדה מאתיופיה והוכרה באו"ם. הקשרים המשפחתיים, התרבות המשותפת, וההיכרות הרווחת בקרב אזרחי אתיופיה של חבל הארץ שהיה עד לא מכבר חלק ממדינתם, מסייעים לאתיופים רבים להתחזות לאריתראים ולזכות בהגנה הקולקטיבית.   

אך לא רק ההיסטוריה המשותפת מסייעת לאתיופים להתיישב בישראל. בשבועות האחרונים הרים גם שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אברהם יעקב, תרומה חשובה לעניין. בשורה של פסקי שפרסם לאחרונה, קובע השופט כי די למסתנן להמציא תעודות או עדויות כלשהן על קשר כלשהוא עם ארתריאה, כדי שנטל ההוכחה כי האדם אינו פליט יעבור אל כתפי רשויות ההגירה של מדינת ישראל. בפסק דין שהתפרסם בשבוע שעבר עסק השופט יעקב בגורלו של אדם שהסתנן לישראל לפני שלוש שנים וחצי. חמישה ראיונות ערכו מאז אנשי משרד הפנים עם המסתנן, ראיונות אשר הובילו אותם למסקנה הבלתי נמנעת שהוא לא יכול לחסות תחת ההגנה הקולקטיבית של יוצאי אריתריאה.

האיש המציא תעודה אריתריאית מקורית של הטבלה לנצרות, אך זו עוררה חשד, שכן לא צוין בה המקום בו הונפקה, ותאריך הלידה הנקוב בה לא תאם את זה שמסר האיש במהלך הראיונות. הוא מסר תצלומי תעודות זהות של אנשים אריתריאים שטען שהם אביו ואימו, אך לא שעה לבקשתם של פקידי משרד הפנים לסור אל שגרירות אריתריאה בתל אביב כדי לנסות ולהוציא תעודת זהות אריתריאית או דרכון משלו. בראיונות הסתבר גם כי הוא מדבר אמהרית שוטפת, שפתם של בני אתיופיה, אך מתקשה לדבר טיגרנית, לשונם של בני אריתריאה. הוא גם התקשה מאוד להשיב על שאלות בסיסיות אודות אריתריאה. ועם כל זאת אנשי רשויות ההגירה לא חשבו לרגע כי האיש משקר, שכן ספור חייו שפרס בפניהם תאם לחלוטין את הממצאים.

האיש סיפר כי נולד באריתריאה, אך בגיל שנתיים עקר עם אביו ואמו לאתיופיה ומעולם לא שב עוד אל ארץ מולדתו. הוא למד 12 שנה במערכת החינוך האתיופית. אמו חיה עד היום באדיס אבבה. על פי החוק האתיופי, אריתריאים שהתגוררו באתיופיה בעת ששתי המדינות נפרדו זו מזו, רשאים להמשיך ולהתגורר באתיופיה ולזכות במלוא זכויות האזרח המוענקות לאתיופים מבטן ומלידה. לכן חשבו במשרד הפנים כי גם אם האיש יליד אריתריאה, הרי למעשה הוא יכול להמשיך את חייו באדיס אבבה ולאו דווקא בתל אביב.

השופט יעקב חשב אחרת. "העובדה שהעותר חי באתיופיה מאז היה בן שנתיים, אין בה כדי לשלול את נתינותו האריתריאית" כתב השופט. הוא עיין היטב בחוק האתיופי שהגישו לו אנשי משרד הפנים ומצא בו כי אומנם האיש זכאי לאזרחות אתיופית (אם אזרחות שכזו לא נמצאת בידיו כבר היום) אך לצורך כך הוא יאלץ לוותר על אזרחותו האריתריאית (אם בכלל הוא מחזיק היום באזרחות שכזו). מסקנתו, מכל מקום, היתה הפוכה מזו של אנשי משרד הפנים - ואם יורשה לי, מדהימה בהגיונה. "אינני סבור שניתן לכפות על אדם לוותר על אזרחותו בה הוא חפץ, או לרכוש לעצמו אזרחות שאולי הוא זכאי לה אך אין הוא חפץ בה", כתב השופט יעקוב בפסק דינו. "לפיכך, ומאחר והעותר לא הביע את רצונו לוותר את אזרחותו וזהותו האריתריאית, אין הוא יכול לרכוש אזרחות אתיופית". הוא הורה להחיל על האיש את ההגנה הקולקטיבית ולשלם לו הוצאות משפט של עשרת אלפים שקלים.

אך לא רק מי שטוען כי עברו האריתריאי הסתיים לפני שנים רבות בגיל שנתיים זכאי על פי השופט יעקב להגנה קולקטיבית. גם מי שלא ראתה את אריתריאה מעולם, ייתכן כי תזכה להגנה שכזו מידיו של השופט. לאחרונה עצר השופט יעקב גירושה של מסתננת מאתיופיה שהגיע לבית המשפט ובפיה סיפור מפותל במיוחד. היא נולדה באתיופיה מקשר שמחוץ לנישואין בין אימה האתיופית לאביה אותו לא פגשה מעולם, שהוא, כך לטענתה, אזרח אריתריאה. אימה נטשה אותה בגיל צעיר והיא גדלה בודדה. האישה הסתננה לארץ יחד עם אזרח אריתריאי שפגשה בסודן. הוא שוחרר וזכה לאשרת שהייה בשל אזרחותו, והיא מועמדת לגירוש לאחר שהוכח כי גדלה ולמדה באתיופיה. גירושה מהארץ מעוכב לעת עתה לאחר שטענה כי האיש איתו הסתננה הוא אחיה, שנשלח על ידי האב האובד מאריתריאה לסודן, שם יצר איתה קשר במצוותו והזמין אותה להסתנן יחד לישראל. להוכחת העניין קיבל האיש מאביו האריתריאי העתק תעודת זהות ותצהיר כי האישה היא אכן בתו.

במשרד הפנים מתקשים להבין איך המסמכים יכולים להיחשב לראיה לנכונותו של הסיפור, ובעיקר מדוע ישראל צריכה להעניק מעמד של פליטה למי שלכל היותר אביה אותו לא פגשה מעולם חי תחת שלטון עריץ.