גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שאלת השבוע - שאלת השבוע

בעקבות התגברות העוינות המצרית כלפי ישראל: האם מתברר שהסכמי קמפ-דיוויד היו טעות אסטרטגית?
22/09/11, 14:06
עורך: ירעם נתניהו

ההסכם: פרס לתוקפנות | משה ארנס, שר הביטחון לשעבר

מבלי להתחשב באירועים האחרונים במצרים ובגינויי העוינות שם, גם היום אני חושב שהסכמי קמפ-דיוויד היו טעות, ומבחינתי האירועים האחרונים רק מחזקים ומדגשים את הנקודה הזו.

בזמנו כשהייתי ח"כ ויו"ר ועדת החוץ והביטחון הצבעתי נגד הסכמי קמפ-דיוויד. אפילו לו יצויר שהסכם קמפ-דיוויד היה משיג לנו שלום לנצח נצחים ושלום טוב ואמיתי - אני עדיין נגד ההסכם הזה. לא האמנתי אז וגם איני מאמין היום שמדינה שתוקפת אותנו ומפסידה לנו יש להחזיר לה את כל השטחים שאיבדה. מצרים תקפה אותנו ארבע פעמים ואיבדה את סיני, ולא חשבתי שהיה צריך להיכנע לדרישותיה. היה די ברור שהמצרים לא היו מוכנים לעוד מלחמה, ולכן יכולנו להשיג הסכם בתנאים טובים יותר ובלי לוותר על סיני. אפשר היה להתעקש, וההתעקשות לא היתה גוררת עוד מלחמה.

כששאלתי את בגין כיצד הוא עושה מעשה כזה הוא הסביר לי שהוא ויתר על סיני כי על פי תפיסתו סיני הוא לא חלק מארץ ישראל. הוא אמר לי שסיני אינה מופיעה בתנ"ך כחלק מארץ ישראל, ז'בוטינסקי מעולם לא אמר שסיני הוא חלק מארץ ישראל, וגם הרב גורן קבע שסיני אינו חלק מארץ ישראל. ולכן בגין לא היה מוכן לוותר על עזה כי עזה היא כן חלק מארץ ישראל. בגין לא שמח לוותר על סיני, אבל מבחינת העקרונות שלו הדבר היה אפשרי והוא נאמן לעקרונותיו.

 

הישג אסטרטגי לישראל | פרופ' אפרים ענבר, ראש מרכז בס"א, אוניברסיטת בר אילן

אין להקל ראש בהסכם השלום שחתמה מדינת ישראל עם מצרים במרץ 1979. מצרים היא המדינה הערבית הגדולה והחשובה ביותר, וחוזה השלום היה פריצת דרך חשובה מאוד ביחס של העולם הערבי כלפי ישראל. רוב מדינות ערב קיבלו בסופו של דבר את עמדתה של מצרים ורבות מהן התייצבו למו"מ עם ישראל בחסות ארה"ב בוועידת מדריד בנובמבר 1991.

להסכם בין מצרים לישראל היתה השפעה חיובית מאוד על מעמדה של ישראל באזור ובזירה הבינלאומית. ההסכם הוכיח שישראל נכונה לוויתורים טריטוריאליים, אם יש פרטנר רציני לשלום. כמו כן עזר הסכם השלום עם מצרים לארה"ב להגביר את השפעתה במזרח התיכון, והמצב הזה שירת גם אינטרסים ישראליים.

יתר על כן, הסכם השלום אפשר למדינת ישראל לצמצם בהוצאות ביטחון ולסמוך על גבול שקט בחזית הדרומית שלנו. השקט הזה נשמר כ-30 שנה, וייתכן שמצרים תמשיך לשמור על גבול שלום בעתיד. כך שעל אף המצב הפוליטי המורכב מאוד היום במצרים, מצב שאינו מבשר טובות, עדיין הסכמי קמפ-דיוויד וחוזה השלום אינם ראויים להיקרא טעות אסטרטגית.

כל מי שחושב שבמזרח התיכון גבולות שנקבעים בין מדינות הם גבולות לעדי עד ולנצח נצחים מתעלם למעשה מתהפוכות מדיניות אפשריות.

האירועים שמתרחשים  בזמן האחרון במצרים הם בהחלט הזדמנות טובה לעם ישראל ללמוד משגיאותיו בעבר ולהתעקש בעתיד על גבולות ביטחון. ככל הנראה, אפשר היה ב-1979 להימנע מלסגת לקו הגבול הבינלאומי ולהתפרש לאורך קווים נוחים יותר להגנה. הסכם השלום עם מצרים היה תקדים שלילי בנושא ויתורים טריטוריאליים מצידה של מדינת ישראל, וראוי לא לחזור על טעויות כאלו.

ואולם, על אף הביקורת בהיבט הזה של חוזה השלום, עדיין נכון לראות בו הישג אסטרטגי מהמעלה הראשונה של מדינת ישראל.

 

טובים קשיי השלום | פרופ' אריה נאור, מזכיר הממשלה בתקופת כהונתו של מנחם בגין

האסטרטגיה של בגין נועדה בראש ובראשונה להוציא את מצרים ממעגל המלחמה, מתוך הכרה שבלי מצרים לא תיכון קואליציה ערבית שתוכל לאיים, בנשק מקובל, על עצם קיומה של מדינת ישראל. יעד זה השגנו, והוא נשמר זה 33 שנים.

בעקבות ביקור הנשיא סאדאת בירושלים בנובמבר 1977 חיבר בגין תוכנית שלום והציגה, אחרי אישור מוקדם בוועדת השרים לענייני ביטחון, לפני הנשיא קרטר בבית הלבן. בניגוד לעצת שר הביטחון עזר ויצמן, הקפיד בגין 'לשמור בתמונה' את קרטר ואת ממשלו, על אף המחלוקת הקשה, המרה והחריפה שהיתה לו עם קרטר בעניין חוקיות ההתנחלות. טעמו היה שאין לדעת מה צופן העתיד במצרים, וכדי לייצב את השלום, לכשיושג, ולהבטיח שיהיה למצרים אינטרס ברור שלא להפר אותו, יש צורך במעורבות פעילה של ארצות הברית. אסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה עד כה. מאז נחתם חוזה השלום ידעו יחסי ישראל ומצרים עליות ומורדות, ואולם חוזה השלום, ככתבו וכלשונו, נשמר.

על רקע המתרחש כיום במצרים יש שואלים אם היה מחיר השלום מוצדק. אין לי אלא לצטט את בגין: 'טובים קשיי השלום מייסורי המלחמה'. אין לדעת מה היה קורה אילו הלכנו בדרך אחרת ומה היה עלול להיות מחיר הדמים שלה. כל זה נשאר רק בידיעתו של יודע תעלומות. עד כה לא הופר השלום, והקפדה מצידנו על כיבוד ההסכמים תחזק את סיכויי השלום גם בעתיד, שגם הוא נחלת יודע תעלומות.

הסכמי קמפ-דיוויד עסקו, כידוע, גם בחבלי יהודה, שומרון ועזה. לתהליך שיזם בגין היו שני מרכיבים עיקריים: מצד אחד אוטונומיה לתושבים הערבים, ומצד אחר התנחלות מואצת של יהודים. שני המרכיבים נועדו למנוע חלוקה של ארץ ישראל. כידוע, מטרה זו שנויה במחלוקת בקרב העם, להבדיל מהשלום עם מצרים, והיא מצריכה דיון נפרד.

 

תשובות הגולשים

 

הכרה מסוכנת

מרגע שמדינת ישראל הכירה ב"זכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני", היא הכירה בזכותם למדינה עצמאית. מרגע זה התהפכו היוצרות. לא עוד אומה ערבית גדולה המשתרעת על פני רוב המזרח התיכון ומאיימת על ישראל הקטנה, אלא ישראל היא הכובשת הגדולה, והפלשתינים עם קטן, והקש היחיד שבו נשארה ישראל להיאחז הוא הטרור.

ברגע שההתנחלויות הוצגו גם הן כ"טרור" המשוואה פשוטה: הפסקת ההתנחלויות, הפסקת הטרור ומתן מדינה לפלשתינים.

דוד אביטל, פתח תקווה

 

תקדים הרסני

הטעות הגדולה בהסכם הזה שמלווה אותנו עד היום, היא שבשביל שלום קר ומנוכר (מי מאיתנו מטייל בפרמידות? כמה מצרים ראיתם בארץ?) נאלצנו לוותר על חבלי מולדת יקרים, כדי לקבל שקט מדומה בגבול.

ומה שיותר חמור, שמאז אותו הסכם הרשו לעצמן ממשלות הימין שאחרי מנחם בגין ללכת בדרכו - דרך הוויתור על ארץ ישראל, ולנטוש אמונת אלוקים ודרכה של תורה. הסכם וואי בחברון, הגירוש בגוש קטיף - כולם נעשו על ידי ממשלות ימין.

שלום שבא מתוך חולשה הוא לא שלום, אלא המתנה ארוכה למלחמה שבוא תבוא...

אביב מימון, נתיבות