בשבע 462: תככים ברשת החברתית

ההצגה שחונכת את משכן הקבע של אספקלריא משלבת קורטוב של הומור עם דילמות מוסריות בעידן הפייסבוק.

איתמר מרילוס, בשבע , א' בתשרי תשע"ב

'און דה פייס', תיאטרון אספקלריא, שחקנים: יונתן אבינועם, יוסי פקנהיים, כתיבה: חגי לובר

כמאה אנשים חזו השבוע (א') בהצגת הבכורה של תיאטרון אספקלריא במשכנו החדש (והקבוע) בירושלים, 'און דה פייס'. קודם להצגה נשאו דברים ח"כ אורי אורבך ומייסד התיאטרון חגי לובר. שניהם התמקדו במעבר משלב עידוד היצירה הדתית להעמקתה, ועל הצורך להתעסק בתכנים המתחדשים בהווה. "לא צריך להתרפק על זיכרונות מהשטייטעל", אמר לובר, "צריך גם לעסוק בהתמודדות שמזמנת לנו המציאות המודרנית".

אין זה פלא אם כן, שההצגה שנכתבה על ידי לובר עסקה באחד מן הכלים שכבר הוכיח את יכולתו בעיצוב המציאות - הפייסבוק. הפעם לא היה מדובר בהפיכות המתרחשות במדינות ערב שחוללה הרשת החברתית, אלא במשהו צנוע יותר אך דרמטי לא פחות: דילמות מוסריות. ההצגה עסקה בשני חברים, אורי וגידי, המכהנים כיו"ר וסגן אגודת הסטודנטים (בהתאמה). אלא שזמן לא רב עובר, והתאווה של גידי לתפקיד היו"ר גורמת לו לרקום מזימה נכלולית על מנת להדיח את אורי מן התפקיד. הוא מחליט ליצור בחורה דמיונית באמצעות רשת הפייסבוק, שתוציא את אורי מאיזון ותגרום להדחתו מן התפקיד. לאורך ההצגה, אורי מגלה שהקנאה מוציאה אותו מדעתו וגם הדמות שיצר לעיתים קמה על יוצרה. גם גידי יוצא מדעתו מאהבה לבחורה הדמיונית ומגלה את הסכנה הנפשית של קשר שלא מגיע לכדי ממשות.

המשחק של אבינעם ופקנהיים היה טוב. הם הצליחו להכניס נימה הומוריסטית להצגה העוסקת בנושא בעייתי כמו יצירת מציאות וירטואלית. לעיתים מצאתי את עצמי מחייך באופן בלתי רצוני כמעט. המוזיקה תאמה את הסצנות השונות וגם אורות הפליקרים המרצדים הוסיפו לאמינות.

אולם שתי בעיות משמעותיות בכל זאת היו. אחת נוגעת לכתיבה. ניתן היה לצפות שהעלילה תהיה מרובת פיתולים. אלא שלרוב ניתן היה לצפות את אופן התרחשות האירועים. יצירת הדמות הווירטואלית בדמות בחורה היתה צפויה, כמו גם הימנעות מן המפגש בין אורי לגידי במועדון.

הבעיה השנייה היא יותר משמעותית ונוגעת לאמינות של ההצגה. בחורים בשנות העשרים לחייהם שכבר החלו לימודים באוניברסיטה, לא יוצרים דמויות וירטואליות כדי להתנקם במישהו אחר. יש דרכים מהירות הרבה יותר להתנקם מאשר לעמול חודשים ביצירת דמות בדויה. גם ההימנעות של צד אחד בקשר מרצון להיפגש לאורך זמן, תמנע את התמשכות הקשר. אולי בעבר אכן היתה מגמה כזו שהאינטרנט מביא לקשרים עקרים, אבל כיום הפייסבוק דווקא מזמן פעמים רבות מפגשים אמיתיים ולא וירטואליים כמאורע כמעט שגרתי.

מבין השיטין עולה הטענה כי גם במציאות ניתן ליצור דמות בדיונית כשם שניתן לעשות זאת בפייסבוק. הסכנה היא שלעיתים דמותנו הבדיונית תשתלט על הווייתנו עד כדי מחיקה. מן הבחינה הזו מגיע להצגה 'לייק' ממני.