בשבע 462: עניין אישי

הפעם עם השר משה כחלון. בן 50, נשוי לליאורה, אב לשלושה, תושב חיפה.

תגיות: משה כחלון
עפרה לקס, בשבע , א' בתשרי תשע"ב

התחלה: גבעת אולגה, שנת 60'. הילד החמישי מבין שבעה אחים, משפחה דתית. "הייתי קם עם אבא בארבע בבוקר, לוקח את הקפה והיינו עוברים מבית לבית, מעירים אנשים לסליחות".

הבית: "לא היה לנו כלום, אבל ברוח לא היינו עניים. כדי לקבל בגד היית צריך שאחיך יגדל. ובכל זאת היתה תחושה טובה של חום ואהבה ורצון להצליח".

המוטו: "לא מגיע לי כלום. מה שלא אעשה עבור עצמי - איש לא יעשה".

התובנה: "הקדוש ברוך הוא העביר אותי את מה שהעביר לפני 30 שנה כדי שאטפל בזה עכשיו. בגלל זה הוא שם אותי כאן, אם לא אעשה את זה, אוי ואבוי".

המשך: לימודים ביסודי הדתי, תיכון ב'נעורים'. בגרות רק אחרי הצבא. לימודים גבוהים רק בגיל 36. "רכשתי תואר רק אחרי שהתבססתי כלכלית. ככה זה אצל אנשים ממשפחות כאלה. קודם דואגים שיהיו כלכלה ובית. גם אחיי נהגו כך. אנחנו כמו רבי עקיבא". תואר ראשון במדעי המדינה מחיפה, תואר ראשון נוסף במשפטים ממכללת נתניה, ומשם יש גם 'דוקטור לשם כבוד'.

צבא: נשק בחיל החימוש. מלחמת לבנון שפרצה מעט אחרי השחרור החזירה אותו לקבע לתקופה של כשנתיים, אשר במהלכן הכיר את אשתו.

אשתו: ליאורה. היתה אז סטודנטית שהתגייסה למילואים בעקבות המלחמה. היום עובדת כעוזרת מנכ"ל 'מרכז קריגר' של החברה לאמנות תרבות וספורט בחיפה.

החתונה: ב-84'. לזוג שלושה ילדים: בני 26, 22 ו-16. מתגוררים בחיפה. "אני עוד לא סבא. אם היינו דתיים - כבר הייתי וזה הפספוס", אבל לא לוחצים על הילדים.

המשך: אחרי השחרור מקבע, פתח עסק לייבוא מוצרי אלקטרוניקה לרכב כדי להתפרנס, והיה לו גם מקומון חיפאי. לא מבין במכונאות רכב ולא מתקן בעצמו, "הלוואי".

מכבי חיפה: "הייתי פעם מאוד פעיל באגודה. היום אני רק חבר מרכז 'מכבי ישראל'". עד היום אוהד קבוצת הכדורגל. הולך פה ושם למשחקי גביע, אם הם לא בסופי שבוע. אבל לרוב מריע מהכורסה בבית.

הליכוד: "בבית הצביעו מפד"ל. אבי עד יומו האחרון, לאמי היום אין ברירה, בגללי. אני הייתי ליכודניק כל הזמן, בגלל בגין ושיקום השכונות".

חיידק הפוליטיקה: ההדבקה היתה מקרית. ב-94', במסגרת סיוע במטה הבחירות לעיריית חיפה, נערכה היכרות עם עוזי לנדאו, שהיה אחראי האזור מטעם המפלגה. "נשביתי בקסמיו. חשבתי שכל הפוליטיקאים כמוהו. הפכתי לתומך שלו, חבר שלו ולימים עוזר שלו במשרד לביטחון פנים. את הקריירה הפוליטית אני חייב לו. נכנסתי לכנסת על הידיים שלו".

עוזי לנדאו: "הגישה שלו תמיד עניינית, לא לגופו של אדם אלא לגופו של עניין. היושר שלו נדיר וייחודי, והיסודיות שלו ראויה לציון. המתנה הכי גדלה שיכולתי לקבל זה לעבוד איתו שנה וחצי".

יושב ראש: ב-2005, אחרי פרישתו של צחי הנגבי ל'קדימה', מינה אותו נתניהו לממלא מקום יו"ר מרכז הליכוד. כמה חודשים אחר כך הוא נבחר רשמית. נושא בתפקיד עד היום.

מחכים לדרמות: "המרכז לא נעלם. הוא מקיים ישיבות פעם בשנה או כשיש דיונים רלוונטיים. הוא התכנס כשהיתה הקפאה, ובטח יתכנס להרמת כוסית ולקראת הוועידה. לא מתכנסים סתם, לשם הכינוס. זהו גוף שמקבל החלטות על מדיניות התנועה".

יכולת השפעה: "ראש הממשלה אינו יכול להתעלם מהחלטות המרכז. זה קרה בזמנו של שרון וראינו לאן זה הוביל".

תדמית: "היו פה ושם עשבים שוטים, אבל היה לאנשים עניין להעצים את זה. בשנים האחרונות רואים מרכזים של מפלגות אחרות והתנהלות מרכז הליכוד היום לעומתם זו תעודת כבוד".

אדוני השר: כיסא הח"כ אויש לראשונה בכנסת ה-16, שם גם נרשם סירוב לקבלת תיק קליטת עלייה מידיו של שרון, בממשלת ההתנתקות. מאז ועד עתה הוא חבר בבית המחוקקים. מהבחירות האחרונות הוא שר התקשורת. מאז פרישת 'העבודה' נושא גם את תיק הרווחה.

תקשורת ורווחה: "הרבה מבעיות הרווחה אינן מוצפות בתקשורת, וכך הן לא מגיעות לבכירי הציבור, ואינן מטופלות. תקשורת טובה תדווח עליהן והן ייפתרו".

עדיפות: "לשאול על מי מהתיקים הייתי מוותר זה כמו לשאול את מי אני אוהב יותר, את אבא או אמא".

התקציב המשפחתי: "הרפורמות בשוק התקשורת גרמו לכך שמחירי הסלולר הוזלו השנה משמעותית ולדעתי יוזלו יותר; מחירי האינטרנט ירדו, ואנחנו מוכרים ממיר, כך שמי שרוצה לצפות במספר מצומצם של ערוצים יכול - בלי להיות מחויב לחברת כבלים בכמה מאות שקלים בחודש. כך שמשק בית חוסך יותר מ-100 שקלים לחודש. וזו רק ההתחלה".

התקשורת כמשל: "אינני רואה הבדל בין שוק התקשורת לדיור, למזון או ליוקר המחייה. יש לאתר את הכשל, ללמוד אותו ולפתור אותו".

טייקונים: "תמיד היו לחצים וגם יהיו. זה טבעי. מדובר במיליארדים ואף אחד לא אוהב להיפרד מהממון שלו".

רווחה: המטרה: רפורמות במשרד ובביטוח לאומי. דוגמאות: שיפור השירות בביטוח הלאומי וחיזוק נושא מיצוי הזכויות.

קוטג' ואוהל: "המחאה מוצדקת. אני לא תמים ויודע שהמחאה התחילה מגופי שמאל ובמימונם, אבל זה לא משנה, כי הנושא חשוב. אנשים קמו ומחו על איכות חייהם, על העתיד של ילדיהם והוריהם, וזה מעשה אזרחי ממדרגה ראשונה".

תהיו כחלונים: ביקש נתניהו משריו לפני שלושה חודשים ביחס למשבר הקוטג'. "לקחו את האימרה הזאת רחוק מדי. לכל שר האיכויות וההישגים שלו".

ובכל זאת, מתבקש הסבר על ההצלחה בזירת הסלולר: "אני מטפל בנושא לגופו של עניין. גם אם לא מסכימים איתי, יודעים שעשיתי את זה מהמקום הכי טהור ונקי מבחינתי, ולא כי יש לי משהו נגד אדם מסוים".

ההכרזה הפלשתינית: "מתעסקים בזה יותר מדי, זה צעד דקלרטיבי בלבד. הייתי מנמיך מאוד את האירוע. התקשורת וארגוני שמאל מנסים להראות כמה מצבנו קשה מתוך אינטרס. התפישה הזאת מוטעית כי יש להם קשיים במועצת הביטחון, ארה"ב לצידנו וגם חלק גדול מאירופה. ישבתי עם ראש הממשלה נתניהו לפני צאתו לחו"ל ואני סומך עליו שיעשה את זה כמו שצריך".

נתניהו: "ראש הממשלה באחת התקופות המורכבות של מדינת ישראל ושומר על האינטרסים שלה בצורה מעוררת כבוד. הוא עומד מול העולם בקומה יציבה במקום שאחרים התכופפו. מבחינה כלכלית יש בעיות, אי אפשר להתעלם. הן לא נולדו היום, אבל נפלו במשמרת שלנו. אני מאמין שגם זה יטופל".

ראש ממשלה: "לא אהיה".

ובמגרש הביתי, על הבוקר: קפה ועיתון (כל העיתונים).

דיסק ברכב: הכל, עם נטייה למזרחי.

ספורט: אלוף נוער חדרה בפינג פונג. "השולחן היה במועדון שנפתח בשעה חמש. אני הייתי עומד ומחכה מאחת". היום יש שולחן בחצר, עדיין מנצח את כולם.

שבת: חיבה מיוחדת. "יש לי מאבטח שעובד רק בסופי שבוע. כשאני רואה אותו אני שמח, כי אני יודע שהגיעה שבת. יש אצלנו קידוש וארוחה משפחתית. כולם נמצאים בלי תירוצים. זה לא אני קבעתי, אלא בורא עולם".

עוזר בבית: "אני לא מפריע".

דמות מופת: מנחם בגין.

תחביב: צלילת עומקים. "חזרתי לתחביב הזה אחרי שהרבה שנים לא עשיתי אותו". אתר מועדף: אילת.

לב של אמא: "היא מרוצה מאוד וגאה מאוד. ואני שמח שהיא נהנית מהמקום שהגענו אליו אחיי ואני, שגם הם הצליחו יפה. בשבילה כולנו אותו הדבר".

שנה מתוקה: "צמצום העוני".

כשתהיה גדול: "אהיה כנראה במגזר העסקי".