בשבע 462: סנגוריתם של העוברים

בגלל ריבוי הבדיקות הפכה תופעת הפסקת ההריון בשל מומים קלים לתופעה נפוצה דווקא אצלנו, במדינת היהודים.

תגיות: לידה הריון
ד"ר חנה קטן, בשבע , א' בתשרי תשע"ב

ראש השנה. ריבונו של עולם עוטה מלכות. החזן בישיבה הגבוהה מזמר בקולו המרטיט: "היום הרת עולם... מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה... כמה יבראון, מי יחיה ומי ימות", והדמעות זולגות.

בעבודה הקלינית, באופן שגרתי, חבריי הגינקולוגים מעבירים תחת שבטם יום יום עוּברים רבים, אשר חלק מהם אינו עובר את מבחן המצוינות ועקב כך נידון שלא להגיע לאוויר העולם. במהלך השנים קניתי לי ביזע רב את התואר 'הסנגורית' - 'סנגוריתם של העוברים', מאז שקיבלתי על עצמי לתקוע בקול גדול מעל כל במה בעד זכויות העוברים.

האמת היא שבעלי נוהג מזה שנים לקרוא לי בלשון הזהב שלו 'סניגורית', במיוחד כשהוא מרעיף עונש חמור על כתפי אחד מילדינו ואני מנסה בכל כוחי לבטל את רוע הגזירה; ואז, פעם בחיוך ופעם בכעס, הוא חוזר ואומר: "הסניגורית שוב בפעולה! את מבוזבזת, אשתי, כרופאה. את חייבת ללמוד משפטים ולעבוד בסנגוריה הציבורית. עלי והצליחי".
היום ניתן באמצעים הטכנולוגיים הקיימים לאתר גם מומים קלים יחסית בשלבים שונים של ההריון. במקביל ההורים, שאף הם יהודים כידוע, מצפים ללדת ילד 'מושלם', כי הרי הם עצמם כל כך מושלמים...

אבל נחזור לעוברים. בשנים האחרונות, בניגוד למה שהיה בעבר, בדיקות האולטרסאונד התפתחו מאוד. זה נכון במיוחד בארצנו הקטנה, בה הרופא היהודי ניחן בסקרנות טבעית, וכך כל יולדת עוברת 'גיהוץ' במתמר האולטרסאונד מספר רב של פעמים בהריון, הרבה מעל ומעבר למקובל בכל ארצות העולם. כך נכתבת ממש מול עינינו ספרות רפואית מתחדשת והולכת של רפואת העובר, שמתפרסמת בכל העולם. היום ניתן באמצעים הטכנולוגיים הקיימים לאתר גם מומים קלים יחסית בשלבים שונים של ההריון. לדוגמה: חוסר חלקי באצבעות, שפה שסועה, א-סימטריה בין אברים ועוד, כאשר חלק גדול ממומים אלו ניתנים לתיקון. במקביל ההורים, שאף הם יהודים כידוע, מצפים ללדת ילד 'מושלם' (כי הרי הם עצמם כל כך מושלמים...).

מצער לומר שכמו בכל נושא אחר, העם היהודי חייב גם בזה לעמוד בראש. בישראל הנטייה היא לפנות להפסקת הריון גם במקרים של מומים קלים, כשהמינון עולה על כל מדינה מערבית בעולם כולו. אמנם יש ועדות שאמונות על פי החוק להגן על העובר המתפתח, אך גם הן נכנעות ללחצים מצד אחד, ומקבלות את הנורמה של 'תינוק מושלם' מצד שני. הגישה המתירנית הזו נתקלת בביקורת קשה בכנסים בינלאומיים, וזהו מדרון חלקלק שרק ילך ויתעצם. כיום ישנם הורים שפונים לוועדות להפסקת הריון בגין מום קל שניתן לריפוי מלא, כמו נקב במחיצה של הלב שעשוי להיסגר מעצמו או בעזרת ניתוח פשוט יחסית, כאשר בכל מקרה גם אם הוא לא יתוקן הוא יאפשר לוולד חיים מלאים ותקינים למרות המום הקל הזה (אמנם חייל קרבי ביחידה נבחרת אולי לא יהיה).

יש ביטוי משפטי בעייתי שנקרא 'הולדה בעוולה'. ביטוי אחר שנעשה בו שימוש באותו ההקשר הוא הביטוי 'טוב מותי מחיי'. ההבדל ביניהם הוא ש'הולדה בעוולה' עשויה לכלול בתוכה גם ולד שנולד עם מום קל יחסית, בעוד שהביטוי השני מבטא מום חמור כזה שהאדם 'הסָביר' היה מעדיף לא להיוולד כלל מאשר לחיות עם מום זה. הטכנולוגיה החדשה והשימוש המאסיבי בה בארצנו גורמים למצב של רפואה מתגוננת, וזה בא לידי ביטוי בריבוי בדיקות ופעולות רפואיות לא מוצדקות וחודרניות, שאף מסכנות לעיתים את האם והעובר לריק. קיימת גם פגיעה משמעותית בקשר הנכון בין הרופא לפציינטית – הגינקולוג כבר אינו רופא שמטפל בבריאות האם והיילוד אלא עסוק בבלשות מתמדת, "ומלוא כל הארץ משפט".

אולם לאחרונה נפל דבר בישראל. עמדת האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה השתנתה מקצה לקצה, וראשי האיגוד הכריזו שהם מחויבים לחיי שני הפציינטים יחדיו - האם והעובר. וזה אך טבעי במצב בו ניתן להתבונן בעובר וממש 'לראות את הנולד' כבר בשבוע השישי של ההריון, ולהתחבר אליו. בין השאר קבע האיגוד שאין זה נכון שמום כזה שבו האדם במשך חייו צפוי לנהל חיים עצמאיים ולמצוא בחייו סיפוק ומשמעות, ייחשב 'הולדה בעוולה', ורק לגבי מומים חמורים יש אולי מקום לדון משפטית על עצם ההולדה. כעת יושבת על המדוכה ועדה שהקים משרד המשפטים לדון בנושא, והבג"ץ ממתין להחלטתה כדי להכריע בעניין.

הרופאים חוששים שאם ההחלטה תהיה שכל מום ייחשב 'הולדה בעוולה' – יהפוך ההריון למצב של לחץ מתמיד לאישה, בו העשייה הרפואית תתעטף בלבוש של משקפיים שחורים לשם ההתבוננות בעובר, בבילוש מתמיד אחרי מומים. לכן הרופאים מציעים לקבע בחוק את המדרג שנקבע על ידי משרד הבריאות אחרי דיונים ממושכים בשנת תשס"ז, והוא כדלקמן: א. מגבלה קלה - מגבלה גופנית או התפתחותית שחומרתה לא תגרום לפגיעה בהשתלבות בחברה או בצורך לעזרה בחיי היומיום, בעטיה לא תתאפשר הפלה בשלב שבו העובר בר חיות (מעל 24 שבועות – חודש שישי להריון). ב. מגבלה בינונית - מגבלה שתגרום לפגיעה בהשתלבות בחברה אך לא לצורך בעזרה יומיומית כל החיים, לא תתאפשר הפלה בעטיה בהריון של יותר מ-28 שבועות (חודש שביעי). ג. רק מגבלה קשה - צורך בעזרת הזולת לכל החיים עקב מגבלה גופנית או שכלית וחוסר יכולת להתקיים באופן עצמאי, תאפשר הפלה בשלב מאוחר יותר, וראויה להיקרא 'לידה בעוולה'.

כל זה לא נוגע לפן ההלכתי. כידוע נחלקו בזה הדעות. רבים אוסרים כל סוג של הפלה, אלא אם כן העובר מסכן את חייה של אמו, ואחרים מתירים בשעת דחק גדולה, כמו מומים קשים בעובר שההורים מצהירים שאינם מסוגלים לעמוד בהם.

והנה סיפור מהחיים, שהוא חזק מאלף מילים: לפני מספר שנים פנתה אלי לראשונה אישה ולדנית מאחד מיישובי יש"ע כשהיא בהריון, ולתומי שמתי לב שהיא יפה במיוחד. היא החליטה שלא לבצע סקירת מערכות בהריון, על מנת לעבור את ההריון ברוגע ושלווה. וכמה היא צדקה... בשעה טובה נולדה תינוקת מתוקה ועגלגלה, אבל עם שפה שסועה. מיד פנה אליה הרופא המיילד הנאור בשאלה: "תגידי גברת, למה לא עשית סקירת מערכות? הרי יכולת למנוע את הלידה הזאת!" היולדת הזדקפה במיטתה, חיבקה את התינוקת אל חיקה, והשיבה לרופא הנפעם בזו הלשון: "ד"ר נכבד, יש לי חדשות בשבילך: גם אני נולדתי עם שפה שסועה".