בשבע 462: התורה אינה עומדת לחקירה

חטיפתו המשפילה והשערורייתית של הרב דב ליאור, איחדו את השורות בזעם ומחאה גורפים על ביזוי כבוד התורה. פרוייקט אנשי השנה של בשבע.

חגית רוטנברג, בשבע , א' בתשרי תשע"ב

שנים ארוכות של ניסיונות פוליטיים וציבוריים לאחד את המחנה הדתי לאומי, העלו ברובן חרס. המחנה המגוון ורב האידיאלים, שבו מספר סגנונות ההשקפה ודרכי הביצוע זהה כמעט למספר העיניים בכיפה סרוגה ממוצעת, לא הצליח להתאחד בצורה הרמונית ומלאה סביב עניין משותף אחד. משבר ההנהגה שפוקד את מדינת ישראל בכללה, לא פסח גם על הציבור הזה, שהחל להיפרד לגורמים ומחנות על פי זיהוי עם רבנים או בלעדיהם, בפרט אחרי פטירתו של ראש ישיבת מרכז הרב, הרב אברהם שפירא זצ"ל.

אבל השנה הצליחו דווקא אלה שאינם אוהדי המגזר, לגמול איתו חסד נדיר. באופן לא מכוון בעליל, ואולי אף מכוון להיפך, גרמו מערכות המשפט, המשטרה והפרקליטות לחובשי הכיפות הסרוגות להרגיש לרגע כעדר צאן אחד שבראשו רועה ומנהיג. חטיפתו המשפילה ומעצרו השערורייתי של הרב דב ליאור, מגדולי פוסקי ההלכה שבדור, בעוון כתיבת הסכמה לספר ההלכתי 'תורת המלך', איחדו את השורות בזעם ומחאה גורפים על ביזוי כבוד התורה.

הרב ליאור עצמו, כדרכו מאז ומעולם, לא התרגש מאיומי הממסד. עוד כשביקשו לזמנו לחקירה, הוא סירב לקבל את הצו, והודיע קבל עם כי לא יתייצב להיחקר על דברי תורה. לצידו, אגב, ניצב גם הרב יעקב יוסף, שזומן לחקירה בגין אותה האשמה, והציג גם הוא עמדה נחרצת של אי כניעה לסתימת הפיות בחסות שלטון החוק.

כשאבירי המשפט ראו כי לא יוכלו לעמידתו של הרב, הידקו את הצבת סביבו וכאמור הוא נלקח לחקירה כאחרון הפושעים. הרב עצמו, למרות גילו ומעמדו, לא ייחס חשיבות רבה מדי למהומה סביבו. אבל היחס המבזה וחסר התקדים, ללא כל הצדקה נראית לעין, הרתיח גם את ליבותיהם של אלו שביומיום לא רואים את עצמם כתלמידי הרב, ואולי אף חולקים על הדרך הברורה שסלל.

שעות ספורות לאחר המעצר בערה ירושלים במחאות ממושכות בצמתים שנחסמו לתנועה על ידי תומכיו של הרב. בשעות הערב נערכה לרב ליאור קבלת פנים ברוב עם, בהשתתפות אלפים שליוו אותו אל בית מדרשה של ישיבת 'מרכז הרב', מבקשים להכריז כי על כבוד התורה ונושאיה אין מחילה. האירוע הדהד בסדר היום הציבורי זמן ממושך לאחר שהסתיים, ודומה כי גם מערכת המשפט, שבאופן חריג מיהרה להסביר את החלטתה על המעצר, הבינה כי עשתה צעד אחד רחוק מדי.

ואולי לא במקרה סומן דווקא הרב ליאור על ידי אותה חבורה שאמונה על חינוכו מחדש של הציבור הדתי. מדובר באחד מגדולי הדור, שהוראותיו בענייני ארץ ישראל, הר הבית, מחויבות להלכה באשר היא ועוד, מצטיינות בהיצמדות לאמת ללא ניסיונות עיגול ופשרה, ודוקרות לאותו ממסד בבטן הרכה. הניסיון לבודד את הרב מתוך המחנה שלו עצמו, ולהציגו כ"מסית" ו"גזען", יצר אפקט בומרנג, שרק העלה את קרנו בזכות העמידה הבלתי מתפשרת שלו עצמו על כבודם של דברי תורה. "האמת תורה דרכה", ואת הדרך הזו התווה השנה הרב ליאור כמנהיג אמיתי לאורה של תורה.