בשבע 462: האיש הקטן שהכניע את המונופול הגדול

בניגוד לדפני ליף ומרעיה, שהתיימרו לדבר בשם 'העם', אלרוב היה ממוקד מטרה. פרוייקט אנשי השנה של בשבע.

תגיות: מחאת הדיור
עדי גרסיאל, בשבע , א' בתשרי תשע"ב

לפני כארבעה חודשים, כשרוטשילד היה רק שם של נדבן ידוע ורחוב בתל אביב ולא מאהל מתוקשר, לחזן אחד מבני ברק, בן 25, נשוי ואב לילדה, נמאס מיוקר המחיה ועליות המחירים הבלתי פוסקות בסופרמרקטים. הקש ששבר את גב הגמל היה הקוטג', סמל הישראליות, 'הגבינה עם הבית'. מחירה, שהאמיר ל-7.5 שקלים, הביא אותו לעשות מעשה. יחד עם כמה חברים, אלרוב פתח בפייסבוק קבוצה שקראה להחרים את הגבינה עם הגושים. והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

אלרוב הוא למעשה מבשרה של מהפכת הצרכנים, הדרישה לצדק חברתי, המלחמה באי-השוויון, תקראו לזה איך שתרצו. אחריו הגיעו מחאות שונות שהתנקזו בסופו של דבר למאהל המפורסם ברוטשילד ולאחיו בשאר חלקי הארץ. אלא שבניגוד לדפני ליף ומרעיה, שהתיימרו לדבר בשם 'העם', השתמשו בסיסמאות ובעצם לא ממש ידעו מה הם רוצים, אלרוב היה ממוקד מטרה. הוא לא ניסה להחריב את השיטה הכלכלית ולהקים תחתיה מודל סוציאליסטי או מעין קומוניסטי. הוא בסך הכל ביקש שמוצרי החלב, והקוטג' בראשם, יחזרו לרמות מחיר שפויות. תנובה, מבחינה זו, היתה מטרה מתבקשת. מונופול שחולש על רוב השוק, שפעם היה מזוהה עם אנשי ההתיישבות העובדת והיום שייך בעיקר לקרן בריטית שמתמחה ב'חליבת' ערך מחברות, ולא מסכים לדרישות לפרסם את דו"חותיו הכספיים.

ההתקפלות של תנובה ורשתות השיווק שהחלו במבצעים שונים, שנמשכים גם עכשיו, מוכיחה שמשהו זז. הצרכן הישראלי הבין פתאום את כוחו. לא עוד מיליונים בודדים שמרגישים כל אחד לעצמו שמשהו לא בסדר אבל מיואשים מניסיונות לשבור את השיטה, אלא קבוצה גדולה עם מטרה משותפת וגם קצת זעם, לא בלתי מוצדק. אחרי הכל, אם יש דבר שעם ישראל לא אוהב, זה לצאת פראייר. הוועדות שהוקמו, השיח שהשתנה, מבצעי ההנחות והסיקור התקשורתי הם במידה לא מעטה תולדה של אותה קבוצת פייסבוק שהחזן הצעיר מבני ברק פתח. ובניגוד ל'מובילי' המחאה מרוטשילד שהפכו לסלבס, ההצלחה לא עלתה לאלרוב לראש: הוא לא חשב שהוא יכול להורות לראש הממשלה מה לעשות, לא נעלב משאלות של עיתונאים ולא התעמת עם שוטרים. אבל בדרכו השקטה הוא עמד מול מונופול ענק ודורסני ויכול לו (ניחוש שלנו: יש סיכוי לא קטן שעד סוף השנה הבאה הגב' זהבית כהן כבר לא תשב בכיסא המנכ"ל של איפקס-תנובה, וגם זה הישג לא מבוטל). בכך תרם אלרוב לאחת המהפכות הצרכניות החשובות שהיו בישראל אי פעם.

ועוד משהו: אלרוב, בחור חרדי, הוכיח שאפשר לצאת למאבקים שלא קשורים דווקא לאינטרסים החרדיים המוכרים, וללכד סביבם אנשים מכל המגזרים. בחוגים לא מעטים נהוג לחשוב שהחרדים דואגים בעיקר לעצמם. אלרוב הוסיף עוד סדק לסטיגמה הזו. וגם על כך הוא ראוי להערכה.