חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

חיילי הפייסבוק נגד פוסט ציונות - בגליון השבוע

היא ניהלה קמפיין יצירתי נגד גלי צה"ל, שבשיאו הוקלט ריבחי רנטיסי כשהוא משבח את התחנה הצבאית. פרוייקט אנשי השנה של בשבע.
29/09/11, 14:31
אבי סגל, בשבע

בחודשים האחרונים אנו מרבים לשמוע על התעוררותו של הציבור החילוני. בגאוות הורים מספרת לנו התקשורת על התל-אביבים שכבר אינם אדישים ומנותקים, על השמאל ששוב הפך לסוציאליסטי, ועל יציאתם של המוני צעירים חילונים מבתי מגוריהם – גם אם לא מבתי הקפה – אל הרחוב.

אבל זמן לא רב לפני המאבק המתוקשר האחרון, החלה התעוררות חוץ-פרלמנטרית מסוג אחר – מפתיעה ומעניינת לא פחות, וערכית הרבה יותר – במגזר שרבים כבר ראו בו זן נכחד: חילונים-לאומיים. זה החל ב'אם תרצו', נמשך ב'לאטמה', ובשנה שעברה הצטרפה למאבק הלאומי תנועה קטנה בשם 'ישראל שלי', שהפכה לסיפור הצלחה הסברתי תחת ניהולה של היו"ר איילת שקד.

שקד, עובדת הייטק ואם לשניים מתל אביב, הקימה את 'ישראל שלי' יחד עם נפתלי בנט, ששימש מנכ"ל מועצת יש"ע, המשתפת פעולה עם התנועה הטרייה. השניים הכירו כשעבדו יחד בלשכתו של בנימין נתניהו, בעת שזה כיהן כיו"ר האופוזיציה. 'ישראל שלי' חרתה על דגלה עשייה ציונית, והיא אכן עוסקת בפעילות הסברה ומחאה למען הציונות, היהדות, הדמוקרטיה וצה"ל, ונגד גורמים פוסט-ציוניים ואנטי-ישראליים בארץ ובחו"ל.

בדומה לתנועות הסברה ומחאה אחרות, בעיקר הלא מגזריות שבהן, גם 'ישראל שלי' ממקדת את עיקר פעילותה באינטרנט, ובעיקר בפייסבוק וביוטיוב. הפלטפורמה האינטרנטית הזולה והנגישה מאפשרת לשקד ומתנדביה לאסוף רבבות תומכים, להחתים עצומות, לארגן הפגנות ולהפיץ סרטוני הסברה לרוב. בין יתר פעילויות התנועה שנולדו בדרך זו: מאבק להשארת השכונה הירושלמית נוף ציון בידיים יהודיות, תמיכה בחיילי השייטת בעקבות אירועי המרמרה, פעילות למען יהונתן פולארד ומאבק בחרם על ההתנחלויות.

הדובדבן שבקצפת, מבחינת ההד התקשורתי, היה המאבק נגד גלי צה"ל. 'ישראל שלי' ביקשה להיאבק בחוסר האיזון הפוליטי וברוח האנטי-צה"לית שנשבה בשידורי תחנת הרדיו הצבאית. היא ניהלה קמפיין יצירתי, שבשיאו המשעשע הוקלט איש החמאס ריבחי רנטיסי כשהוא משבח את גל"צ על חופש הביטוי שניתן לו. גם למחאת הדיור ביקשה 'ישראל שלי' להצטרף, כחלק מאותו שבט חילוני מאוחד, אבל הקולות הפוליטיים של מנהיגי המחאה הוציאו אותה מהמשחק.

איילת שקד עצמה הפכה לדמות תקשורתית משפיעה, לא רק בניהול התנועה אלא גם בייצוגה בעמודי הפובליציסטיקה ועל מסך הטלוויזיה. קשה שלא לראות בשקד מעין גרסה לציפי חוטובלי: מוכשרת, רהוטה, עוברת מסך, בעלת דעות מוצקות וחסרת פחד. אתם יודעים, נו, הפחד האופייני לבוגרי רצח רבין מפני משטרת המחשבות הישראלית. זאת לא תהיה הפתעת המילניום אם ביום מן הימים, שתי הנשים ימצאו עצמן יחד בצמרת אותה מפלגה. אם זה יקרה, אולי סוףסוף יצדיק הליכוד את שמו, ויאחד דתיים וחילונים סביב מורשתו של העם היהודי וזכותו על ארצו, בלי להקפיא ובלי להתנצל. ישראל שלי באמת.