בשבע 462: מהשומרון תצא תרבות

רון נחמן סירב להתרגש והפגין ביטחון בכך שאולם התרבות באריאל לא יישאר מיותם, וכך אכן היה. פרוייקט אנשי השנה של בשבע.

תגיות: העיר אריאל
עמנואל שילה, בשבע , א' בתשרי תשע"ב

האירוע המהדהד ביותר בתחום התרבות השנה אינו נוגע ליצירה אמנותית כזו או אחרת, אלא לבמה מסוימת שהוקמה כדי לאכלס אירועי תרבות שונים. רון נחמן, ראש המועצה הוותיק של העיר אריאל בשומרון, זכה בתחילת השנה לגזור את הסרט בפתח אולם התרבות שהקים בעירו, ונתן את האות למהומה רבתי שהסעירה את הברנז'ה התרבותית.

ההזדהות האידיאולוגית עם ערכי השמאל והשמאל הקיצוני, הרווחת בקרב רוב מוחלט מבין שחקני ישראל, במאיה ומחזאיה, היא תופעה מוכרת לכל סטודנט שנה א' בבית צבי או בסם שפיגל. הטפות נגד הכיבוש, המתנחלים, צה"ל ומלחמות ישראל הם מוטיב לעוס עד זרא במאות סרטים, מחזות, ספרי שירה ופרוזה ועוד שלל יצירות אמנות. אבל מסתבר שהחרמת תושבי אריאל בידי תיאטראות המסובסדים בידי המדינה היתה צעד אחד יותר מדי ברגל שמאל. למרות שגייסו לצידם תותחים כבדים ממיטב סופרי השמאל ואמניו, לא הצליחו המחרימים לגבש קונצנזוס תרבותי בזכות החרם. רבים מאמני ישראל יצאו נגדם, וגם מנהלי התיאטראות שבהם מוצגים מחזותיהם סירבו לתת להם גיבוי. הגדילה לעשות שרת התרבות לימור לבנת, שבצעד שכנגד מול ההחרמה הכריזה על פרס מיוחד שיעניק משרדה על יצירת תרבות ברוח ציונית.

רון נחמן, האיש שחולל את כל המהומה הזאת, הביט בה בשלווה מן הצד. הוא סירב להתרגש והפגין ביטחון בכך שאולם התרבות באריאל לא יישאר מיותם, וכך אכן היה. מחזאי השמאל נאלצו לחרוק שיניים, בעוד מנהלי התיאטראות שולחים את שחקניהם להציג את המחזות שכתבו באולם שאותו הם קראו להחרים.

החרם על אריאל נכשל בין השאר משום שהיא נתפשת כקונצנזוס. הניסיון לבודד את המתנחלים לא מצליח מול עיר של כעשרים אלף איש מכל שדרות החברה הישראלית, שיש בה מרכז אוניברסיטאי של 11 אלף סטודנטים מכל רחבי הארץ. אריאל משדרת נורמליות ישראלית, לא מגויסות אידיאולוגית מתנחלית. רון נחמן בסך הכל רצה לתת לתושביו אירועי תרבות קרוב לבית, והקונצנזוס הישראלי מסכים שזה מגיע להם.

מכאן סוד כוחו של היכל התרבות שבנה רון נחמן, אבל זו גם עלולה להיות נקודת התורפה שלו. אם כל מה שיצליח רון נחמן לעשות זה לייבא לאריאל את היצירות של מחזאי תל אביב השוללים את זכות קיומה של אריאל, לא בטוח שהרווחנו. כי בסופו של דבר הצדקת קיומה של אריאל ושל כל מפעל ההתנחלויות תלויה בין השאר ביכולת להציב אלטרנטיבה ערכית, תרבותית ואמנותית לישראליות הרדודה והמתפוררת, זו שמצמיחה גידולי פרא שהניסיון להחרים את אריאל הם ביטוי קיצוני במיוחד שלהם.

רון נחמן ומנהלי היכל התרבות באריאל ייטיבו אפוא לעשות אם יבחרו בפינצטה הפקות תל-אביביות מסוימות שקיבה יהודית-לאומית בריאה מסוגלת לעכל, ויוותרו על כל השאר. במקביל, כדאי שיפנו תשומת לב ומשאבים וייתנו במה ליצירות תרבות מקומיות, שבמהלך השנים ועם תמיכה ראויה יוכלו להציב את אותה אלטרנטיבה מתבקשת. הדברים נכונים כמובן גם לגבי היכל התרבות החדש בקריית ארבע, שפתיחתו לקראת סוף השנה הולידה סיבוב נוסף של סערה זוטא וחרם זוטא.

צל"ש: יוסף סידר, במאי ותסריטאי צעיר וחובש כיפה שבתוך כעשור הצליח למצב את עצמו כאחד הקולנוענים המובילים בארץ, הצליח השנה לעשות את הבלתי ייאמן. סרטו 'הערת שוליים' זכה בפרס התסריט של פסטיבל קאן, למרות שאין בו שום מוטיב של הצגת המתנחלים כסכנה קיומית לאומה או כקהי לב למצוקת הזולת (כמו בסרטיו 'ההסדר' ו'מדורת השבט'), ואפילו אין בו הצגת המאבק הקיומי של צה"ל על ביטחון ישראל כמיליטריזם עקוב מדם וחסר תוחלת (כמו בסרטו 'בופור').

על הכישרון של סידר אין מחלוקת. לאחר שביסס את מעמדו בארץ עם פרסי אופיר ובעולם עם מועמדות לאוסקר, מסתבר כעת שהוא מסוגל גם לייצר סרטים ברוח אחרת, למלא איתם את בתי הקולנוע, ואפילו לזכות בפרס בינלאומי יוקרתי. בהחלט מעורר תקווה.