בשבע 463: אף אחד לא מדבר על צדק

הודעת המדינה לבג"ץ כי בכוונתה להרוס חמישה מאחזים גדולים שמתגוררות בהם מאות משפחות, העירה את הח"כים ומטות הפעולה למען ההתיישבות

עתיה זר , ח' בתשרי תשע"ב


הראל כהן, גבעת האולפנה בבית אל: "מדובר בחמישה בניינים מאוכלסים. בין השאר יש כאן מג"ד במילואים, שלא יודע אם כשיחזור מהמילואים הבית שלו יעמוד על תילו. יש כאן בן של משפחת דיקשטיין שהוריו ואחיו נרצחו בפיגוע. מדובר בחיים שלמים של אנשים, שביום אחד נהפכו על פיהם"

בני גל, גבעת אסף: "האנשים שרוצים להחריב את ההתיישבות ראו שזה לא הולך במו"מ עם הערבים, הניסיון בנסיגה חד צדדית גם הוא לא הצליח, אז הם מצאו דרך אחרת. אין כאן משחק הוגן. אין פתיחה ובירור של הסוגיות. זו הריסה מדינית באצטלה משפטית"

פורום המאבק: "ביבי חלש. הוא לא רוצה להתעמת עם בג"ץ ואנשי השמאל בפרקליטות. הוא משוכנע שהימין בכיס שלו ולא יפיל אותו, אז הוא מעדיף לרצות את השמאל. לא צריך להיות אלה שמפילים את הממשלה, אלא רק לתת לו להבין שאנחנו לא רשת הביטחון שלו. שיבין שהספינה שלו מתנדנדת"
הודעת המדינה לבג"ץ כי בכוונתה להרוס חמישה מאחזים גדולים שמתגוררות בהם מאות משפחות, העירה את הח"כים ומטות הפעולה למען ההתיישבות | תאריכי היעד להריסה נקבעו לחודשים הקרובים, ואת חיצי האחריות למדיניות ההרס מפנים גורמי ההתיישבות לבנימין נתניהו ומדיניותו הכנועה | מאות הילדים שעברו לחיות באי ודאות הועברו לטיפול על ידי מחלקות הרווחה, והמשפחות שהשקיעו את מיטב כספן בבתים כבר חוששות מפשיטות פתע משטרתיות באישון לילה

בחג החנוכה תשנ"ז נרצחו איטה צור ובנה אפרים בן ה-11, תושבי בית אל. בהלווייתם הבטיחו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התשתיות דאז אריאל שרון, כי שכונה תיבנה לזכרם. שנים אחדות אחר כך עמדה שכונת 'מעוז צור' על תילה, על קרקע שנרכשה צמוד לבית אל. השכונה נקראת בפי תושביה 'גבעת האולפנה'. משרד השיכון העמיד משכנתאות בתנאים נוחים מאוד ואף מענק בסך תשעים אלף שקלים כדי לעודד את רכישת הדירות. דוד ויפעת אבודרהם החליטו לרכוש בית בשכונה. הם היו משפחה צעירה, עדיין סטודנטים, אך הצליחו לעשות זאת בסיוע המענק והמשפחה. לפני אחת עשרה שנים החלו לשלם עבור הדירה, ומזה תשע שנים הם מתגוררים בה.

שניים מתוך חמשת ילדיהם נולדו כאן. היא תל אביבית במקור, הוא טברייני. לא היה להם קל להסתגל לחיים של יישוב, אך האוויר הטוב והחינוך הכריעו את הכף, וככל שחולף הזמן הם חשים קשר חזק יותר למקום. לא מזמן הם החליטו להוסיף עוד חדר ולסייד את הבית, לקראת לידה נוספת הצפויה בכסלו בעזרת ה'. אבל פתאום, כרעם ביום בהיר, התבשרו כי הבניין שבו הם מתגוררים מיועד להריסה, יחד עם עוד ארבעה בניינים בשכונה.

"אני מרגישה כאילו השמיים נפלו עליי", אומרת יפעת, "לא חלמתי בחיים שאהיה בסיטואציה הזו. הכל קפא. אני לא מבינה איך זה יכול להיות. קנינו בית במיטב כספנו, יש לי אישורים מכולם, קיבלתי משכנתא מהמדינה. זו המדינה שהיתה צריכה לבדוק שהכל תקין, לא אני".

 

האגוז הקשה – בני בגין

משפחת אבודרהם היא לא היחידה. עשרות משפחות מתמודדות היום עם מצב דומה, לאחר שהמדינה הצהירה בפני בג"ץ כי בתים שנבנו ביהודה ושומרון על קרקע הנחשבת קרקע פרטית של ערבים - ייהרסו. לאור הצהרה זו כבר נקבע מועד הריסתם של רמת גלעד בשומרון וגבעת אסף בבנימין לסוף השנה האזרחית הנוכחית. מועד הריסתה של מגרון נקבע למרץ 2012, חמישה בניינים בגבעת האולפנה בבית אל מיועדים להריסה עד יום העצמאות השנה, ומועד להריסת עמונה צריך להינתן בימים הקרובים.

השתלשלות הדברים החלה כאשר ראש הממשלה הקים צוות לענייני התיישבות, אשר היה אמור להסדיר את מעמדם של המאחזים. הצוות, הכולל את השרים בני בגין, משה יעלון, אהוד ברק ואת מזכיר הממשלה צביקה האוזר, הגיע להחלטה שמה שנבנה על קרקעות מדינה יאושר, ומה שנבנה על קרקע פרטית ייהרס, או בלשון ההצהרה "יוסר". נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, הרחיבה את המושג 'קרקע פרטית' ואמרה כי כל מה שאינו מוכר כאדמת מדינה ייחשב קרקע פרטית לעניין זה. משמעות ההחלטה היא כי רוב המאחזים, ויחד איתם חלק גדול מאוד של היישובים ביהודה ושומרון, ייחשבו כיושבים על קרקע פרטית, כי על אף שלא אותרו בעלים, הליך רישום הקרקע כאדמת מדינה טרם הושלם. מדובר במאות מבנים בעפרה, בשילה, בבית אל ועוד.

"האנשים שרוצים להחריב את ההתיישבות ראו שזה לא הולך במו"מ עם הערבים, הניסיון בנסיגה חד צדדית גם הוא לא הצליח, אז הם מצאו דרך אחרת", אומר בני גל, תושב גבעת אסף, המיועדת כאמור להריסה. משפחת גל גורשה מחומש והתמקמה בגבעת אסף. "אין כאן משחק הוגן. אין פתיחה ובירור של הסוגיות. זו הריסה מדינית באצטלה משפטית".

קביעת התאריכים להריסה על ידי המדינה העירה את חברי הכנסת לפעולה. אליהם חברו ארגונים כמו 'קוממיות', תנועת רגבים, מועצת יש"ע, ראשי רשויות וועדי המתיישבים, ויחד הוקם פורום הפועל כדי לבטל את רוע הגזירה. זאב אלקין, יושב ראש שדולת ארץ ישראל בכנסת, מפרסם בימים אלה בתקשורת קריאה לראש הממשלה, חתומה בידי 40 חברי כנסת, לפתור את הסוגיה לא בדרך של הריסה. "זה נדיר שהרבה ח"כים הסכימו להצטרף לקריאה", הוא מציין ומוסיף עוד כי הפורום שוקד על הצעות חוק "כדי לתת פתרון או כדי לזרז את הממשלה לתת פתרון. הממשלה שוגה כשהיא אומרת שאין פתרון". בהכנת האלטרנטיבה המשפטית הזו שותפים בעיקר חבר הכנסת דודו רותם, שהוא גם יו"ר ועדת חוקה, חבר הכנסת יעקב כ"ץ ומשפטנים נוספים. זאת כדי לייצר עבור ראש הממשלה סולם שבעזרתו יוכל לרדת מהעץ ולחזור בו מהחלטתו.

שינוי בעמדת הממשלה ישנה את פסיקת בג"ץ?

"אין לי שליטה על התנהלות בג"ץ", אומר אלקין, "יכולת ההשפעה שלי היא על עמדת המדינה. צריך שהמדינה בתשובותיה לבג"ץ תאמץ עמדה אחרת מזו שהיא מציגה היום".

מבין צוות השרים המדובר, האגוז הקשה לפיצוח הוא דווקא בני בגין. נאמן למורשת אביו "יש שופטים בירושלים", הוא אוטם אוזניו מלשמוע פתרונות אחרים. גורמים בסביבתו אומרים כי נאמנותו המוחלטת לאמירת בית המשפט מנוצלת לרעה בידי אנשי הפרקליטות, ש"אומרים לו משהו אחד אך מבצעים דברים אחרים".

"בפועל רק החלק השני של החלטת צוות השרים מיושם", אומר דני דיין, יו"ר מועצת ישע, "הסוכרייה שהיתה אמורה להתלוות להחלטה, קרי - ההנחיה להכשרת מקומות כמו ברוכין וסנסנה, לא מתבצעת. ואסור להתבלבל, האחריות היא על ראש הממשלה. כל פסיקות בג"ץ הן בהסתמך על ההודעה שלו. יש פתרון משפטי שאינו הריסה וצריך רצון של הממשלה לפעול לפיו. זה צריך להיעשות בלחץ פוליטי, כשהכתובת היא ראש הממשלה. חכ"ים צריכים להודיע לו שזה לא מתקבל על הדעת להרוס בתים. צריך לזכור: הממשלה הזו בנתה הכי פחות, הקפיאה הכי הרבה, וזה לא מתקבל מוסרית שהיא תהיה גם זו שתהרוס הכי הרבה". במועצת יש"ע מתכננים קמפיין רב מערכתי "כמו שידענו בעבר, ושהניב תוצאות רצויות", אומר דיין.

 

 "המתנחלים כולם הפכו לפורעי חוק"

"כל ההחלטות האלה הופכות את סוגיית ההתיישבות מסוגיה פוליטית מדינית לסוגיה משפטית", אומר עורך הדין בצלאל סמוטריץ', מי שהקים את 'רגבים - התנועה לשמירת אדמות הלאום' ושותף גם הוא לפורום המאבק. "קודם היו שני צדדים פוליטיים לגיטימיים. אבל ברגע שלוקחים את זה למגרש המשפטי, זה הופך להיות צד לגיטימי - שלטון החוק, וצד לא לגיטימי - פורעי חוק.

"הבעיה התחילה כאשר בעתירות שהוגשו לבג"ץ על ידי ארגוני שמאל נגד מאחזים ושכונות ביישובים, המדינה בתשובתה לעתירות אמרה 'כן, אבל'. 'כן, אני מודה שזה לא חוקי. כן, זה צריך להיהרס, אבל בגלל סדרי עדיפויות כאלה ואחרים עדיין לא הורסים'. באיזשהו שלב סבלנותו של בית המשפט פקעה והוא דרש לוח זמנים. הבחירה הזו של המדינה, לענות 'כן, אבל' היא שורש הבעיה". סמוטריץ' מסביר עוד כי לאורך השנים ממשלות הליכוד רצו לפתח את יהודה ושומרון, אך ניסו לעשות זאת "בלי להרגיז את העולם". לכן כמעט בכל המקומות לא הזדרזו להסדיר את המעמד המשפטי של הקרקעות. "הסדרה או לא הסדרה זו שאלה פוליטית", הוא אומר, "שר הביטחון בחתימה אחת שלו הופך הכל לחוקי, ובהוראה אחת שלו מפנה הכל".

סמוטריץ' מצביע על בעיה נוספת: ההנחה הבסיסית של המערכת המשפטית, מהיועץ המשפטי לממשלה ועד אחרון הפקידים, היא ששטחי יהודה ושומרון הם 'בתפיסה לוחמתית' ולכן חלים עליהם הוראות הכיבוש של המשפט הבינלאומי. "הבחירה באקסיומה הזו דווקא היא בחירה פוליטית, כיוון שהמשפט הבינלאומי מכיר יותר בעובדות שנקבעו בשטח מאשר בבחינה הפורמלית. לכן באותה מידה ניתן היה להתייחס לכל השטח כמסופח דה-פקטו, משום שהממשלה הקימה בו יישובים, ולהתייחס אליו מבחינה משפטית כשטח ישראלי". ההשלכות של 'תפיסה לוחמתית', או במילים אחרות שטח כבוש, הן למשל שהכובש לא יכול להפקיע שטח מהתושבים שגרים בו, אלא אם ההפקעה נועדה לצורכי האוכלוסייה הנכבשת. הכובש גם אינו יכול להשתמש במשאבי הטבע של השטח הכבוש. מסיבה זו למשל כביש 60 בין היישוב אדם לירושלים נותר צר ומפותל, ומסיבה זו גם הוחלט לפני כשנה וחצי שלא לחדש רישיונות של יהודים לכריית מחצבות ביו"ש, וכך רק לערבים יש זכות חציבה בשטח.

השלכה אחרת היא על סעיף עיבוד וחזקה, הקובע חזקה על קרקע למי שעיבד אותה עשר שנים. לאחרונה הוחלט כי סעיף זה יכול לחול על ערבים בלבד ולא על יהודים, כי אלו שטחים במעמד כבוש, ועל הכובש לא חל סעיף זה. לדברי סמוטריץ' ומשפטנים נוספים, אין בעיה לאמץ הנחת יסוד אחרת, שהרי גם ירדן היתה 'מעצמה כובשת'.

בפורום המאבק סבורים כי מטרת ארגוני השמאל במהלך הזה של הפיכת ההתיישבות ביו"ש לסוגיה משפטית, היא להשחיר את פני המתנחלים ולהציגם כפורעי חוק. ביניש, בפסיקה שבה החליטה להרוס את מגרון, הגדירה במפורש את התושבים כפורעי חוק. "ברגע שבית המשפט החליט שזה לא חוקי, כולם אוטומטית הופכים לפורעי חוק, ולא משנה שהמדינה היתה שותפה בבניית המקומות האלה", אומרים בפורום. הפתרונות, הם קובעים, קיימים. חוקי המקרקעין של מדינת ישראל מתייחסים למצב שבו בנה אדם בתום לב בית על אדמה של מישהו אחר. הפתרון המוצע בספר החוקים למצב זה אינו הריסה. הדוגמה החוזרת ועולה אצל המרואיינים בכתבה, היא פרשיית הבתים ביישוב ברקן. ההסתדרות הציונית מכרה שם עשרות מגרשים על שטח שהסתבר מאוחר יותר כאדמה פרטית של משה זר (גילוי נאות: חמי, ע"ז). כל הנושא נידון בערכאות 'רגילות', דהיינו בית משפט שלום ומחוזי. בית המשפט הכריע כי אכן האדמות שייכות למשה זר, ועל המינהל האזרחי וההסתדרות הציונית לפצותו בכסף. אפשרות הריסת הבתים כלל לא עלתה על הפרק.

"ראש הממשלה צריך לחזור בו", אומר בצלאל סמוטריץ', "להגיד שלא ייהרסו בתים. שמי שיוכיח בעלות, יוכל להינתן לו פיצוי כספי. הרי במגרון האדמה היתה טרשית. אם במקומה הבעלים היו מקבלים קרקע חלופית הם היו הרבה יותר מרוצים. ובכלל, ממתי סכסוכי קרקעות מגיעים לבג"ץ? יש ערכאות שבהן אדם יכול לתבוע את זכויותיו. כך עושים אזרחים בכל מדינה דמוקרטית והערבים יודעים היטב שדלתות בתי המשפט פתוחות בפניהם. מי שטוען שהאדמה שלו, שיבוא ויוכיח. בג"ץ הוא לא ערכאה שעושים בה בירור משפטי".

החיצים כולם מופנים לנתניהו, אשר לטענת חברי הפורום בידו המפתח לפתרון, אם רק ירצה בכך. "ביבי חלש. הוא לא רוצה להתעמת עם בג"ץ ואנשי השמאל בפרקליטות. הוא משוכנע שהימין בכיס שלו ולא יפיל אותו, אז הוא מעדיף לרצות את השמאל", אומרים שם, "יש אובססיה כזו, שאם הימין בשלטון לא מפילים אותו, ולא משנה אם הוא פועל יותר גרוע מהשמאל. ואגב, לא צריך להיות אלה שמפילים את הממשלה, אלא רק לתת לו להבין שאנחנו לא רשת הביטחון שלו. שיבין שהספינה שלו מתנדנדת". חברים בפורום קובלים גם על בג"ץ שנקט, לדבריהם, עמדה הממוקמת בקצה השמאל הפוליטי. "העובדה שדוחים שוב ושוב עתירות של 'רגבים' נגד בנייה בלתי חוקית של ערבים, בנימוק שלא רוצים להתערב בסדרי עדיפויות של הרשויות, ואילו לעתירות השמאל נענים ומקציבים למדינה לוחות זמנים להריסה, היא ההוכחה לכך שהחלטות בית המשפט העליון הן פוליטיות. אין זה פלא שאמון הציבור היהודי בבית המשפט ירד בצורה תלולה, מ-61 אחוזים בשנת 2000 ל-36 אחוזים בלבד בשנת 2010".

 

 "סיוטים על ערבים שנכנסים הביתה"

בשכונת האולפנה בבית אל יש ארבעה עשר בניינים, בכל אחד מהם שש דירות. היזם לבניית השכונה היא 'קריית הישיבה בית אל'. היא זו שרכשה את הקרקע מידי בעליה הערבי והחלה בהליכים לרישומה בטאבו, הליכים שכידוע אורכים שנים רבות וכוללים "שבעת מדורי גיהינום", כדברי חבר בעמותת הישיבה. ההליכים החלו להסתבך כאשר הופיע ערבי וטען כי מי שמכר את האדמה כלל לא היה הבעלים האמיתיים, וכי חמישה מהמבנים נבנו על השטח שלו. חקירת משטרה נפתחה בנושא, והוגשה תביעה לבית המשפט כדי להוכיח שהרכישה נעשתה כדין. אלא שלארגוני השמאל אצה הדרך, והם הזדרזו להכליל גם את חמשת הבניינים הללו ברשימת המבנים הנמצאים על אדמה בבעלות פרטית. המדינה התחייבה להרוס אותם עד יום העצמאות. "לדרג הביצועי כבר ניתנה הפקודה", סמוטריץ' מחדד, "עכשיו זה רק עניין של טיימינג".

זו המציאות, אם כן, שיוצרת מצב שבו בני משפחת אבודרהם משכונת האולפנה בבית אל מגלים יום אחד, אחת עשרה שנים אחרי שקנו את הבית, שהוא עלול להיהרס בכל רגע. "איפה הערבי הזה היה עשר שנים?" מתפלאת יפעת "מאיפה הוא צץ פתאום?". יש לה סיוטים שגם אליה יבואו באישון לילה, כפי שהיה במגרון. "שמעתי שבמגרון מי שפינו את הבתים היו ערבים. לילה אחד חלמתי איך הם באים אלי הביתה וזורקים את כל ספרי הקודש על הרצפה. אני לא יכולה לחיות עם הלא נודע, עם המחשבה שזה יכול לקרות כל רגע".

"ביניש אמורה לפרוש מבית המשפט העליון לקראת פורים השנה, והיא מנסה להכחיד כמה שיותר מההתיישבות עד אז", קובע הראל כהן, תושב גבעת האולפנה, המשמש בימים אלה כדובר השכונה. אם כי, גם הוא מדגיש שבית המשפט העליון רק אימץ בסופו של דבר את עמדת המדינה. "ידוע לי שבשיחה סגורה אמרה ביניש 'זו המדינה שאמרה שתהרוס, לא אני'", הוא מספר. בינתיים הקימו בשכונה ועד פעולה אשר מתכנן בין השאר לפרסם רשימה של היישובים המיועדים לחורבן, להיפגש עם נשות שרים וח"כים, וכמובן, איך לא, גם לפתוח קבוצה בפייסבוק. רשימות שמיות של הילדים שביתם מיועד להריסה נשלחו למחלקת הרווחה ולבתי הספר, כדי לסייע לילדים המצויים באי ודאות. "מדובר בחמישה בניינים מאוכלסים", אומר כהן, "בין השאר יש כאן מג"ד במילואים, שלא יודע אם כשיחזור מהמילואים הבית שלו יעמוד על תילו. יש כאן בן של משפחת דיקשטיין שהוריו ואחיו נרצחו בפיגוע. מדובר בחיים שלמים של אנשים, שביום אחד נהפכו על פיהם".

אז מה אפשר לעשות? לבד מעבודתם המאומצת של חברי הפורום, הכוללת הכנת אלטרנטיבה משפטית, לחץ על חברי כנסת וקמפיין גדול, גם הציבור יכול להשפיע. "הציבור צריך להבין מול מה אנחנו עומדים", אומר בני גל מגבעת אסף, "וכמו לפני הגירוש מגוש קטיף, לעבור ממצב שיגרה למצב חירום. יש משמעות למאבק. בתקופת עמונה היו תוכניות הריסה נוספות, וכולן הוקפאו בגלל המאבק שהיה שם".

"צריך לזכור שהתושבים עומדים בפני הרס, אבל הפעם בלי פיצויים ובלי טיפולים סוציאליים", מזכיר בצלאל סמוטריץ', הסבור אף הוא שחייב להיות מאבק, ושאסור לתת לאירועים לעבור בשקט, דוגמת השקט שליווה את הרס הבתים במגרון. "חברי ליכוד יכולים להשפיע. יש ח"כים רבים שזקוקים לקולות אנשי הימין כדי להיבחר שוב". גם ברמת גלעד נערכים למאבק נחוש, אם כי עיקר המאמץ שם מופנה כעת להסדרה החוקית של האדמות. דבר אחד ברור לכולם: אם הפינויים הללו יעברו בשקט, התיאבון להרוס יילך ויגבר.

 

 

מיועדים להריסה

________________________________________

 

רמת גלעד

הקמה: בשנת תשס"א, על ידי בני הנוער של קרני שומרון, בעקבות הרצח של גלעד זר הי"ד.

מיקום: סמוך לקרני שומרון, בדרך לקדומים.

מבנים: בתי עץ, קרוואנים ובנייה קלה.

תושבים: עשר משפחות, כולל זוגות צעירים ומשפחות מבוססות ("היינו יכולים להיות יותר, אבל אין אישורים להוסיף מבנים").

יישוב האם: קרני שומרון.

 

גבעת אסף

הקמה: בשנת תשס"א, במקום שבו נרצח אסף הרשקוביץ תושב עפרה, חודשים ספורים לאחר שנרצח גם אביו, אריה הרשקוביץ, לא הרחק משם. האזור הוגדר 'מוכה טרור'.

מיקום: בצומת הנקראת צומת ה-T, על כביש 60. דרומית ליישוב עפרה.

תושבים: 25 משפחות, רובן משפחות מבוססות, עם חמישה עד שמונה ילדים, ש"בנו את היישוב בעשר אצבעותיהם".

המבנים: קרוואנים ובנייה קלה. במקום פועלים כולל ומעון.

יישוב האם: בית אל.

 

מגרון

הקמה: בשנת תשנ"ט. הוכנה תב"ע על ידי משרד השיכון, תוכננו מבנים ואנשים החלו לשלם משכנתא, עד לעתירת 'שלום עכשיו' בשנת 2006 שהקפיאה את הכל.

מיקום: צפונית לירושלים, סמוך לכביש 60.

תושבים: 50 משפחות, רובן מבוססות, בנות חמישה עד שמונה ילדים.

מבנים: בעיקר קרוואנים (שלושה מבני קבע נהרסו לאחרונה), מבני אבן בודדים.

יישוב האם: פסגות.

במקום פועלים מעון, שני גנים, ספרייה וחוות רכיבה טיפולית.

 

'שכונת האולפנה', בית אל

הקמה: בשנת תשנ"ט, לזכרם של איטה צור ובנה אפרים הי"ד.

מיקום: בתוך היישוב בית אל, חלק אינטגרלי של היישוב.

תושבים: בבניינים המיועדים להריסה מתגוררות 30 משפחות.

מבנים: חמישה בניינים של שש דירות כל אחד.

 

עמונה

הקמה: בשנת תשנ"ז.

תושבים: 50 משפחות. זוגות צעירים ומשפחות מבוססות.

מבנים: קרוואנים ובנייה קלה. תשעה בתי קבע נהרסו בשנת תשס"ו.

מיקום: סמוך לעפרה, כניסה מתוך עפרה.

במקום פועלים מעון, גן ילדים, ספרייה ויקב בוטיק.