בשבע 463: השקרן האלים יצא בזול

עוד סיפור מתוך שגרת עבודתו של הארגון לזכויות אדם ביש"ע, לתפארת משרד המשפטים ומשטרת ישראל

יאיר שפירא , ח' בתשרי תשע"ב

קצין מג"ב אמיר פארס היכה אזרח בעמונה, שיקר בחקירת מח"ש, וסירב להודות על האמת גם מול תמונה ברורה שלו שצולמה בשטח והוצגה בבית המשפט * אזלת יד של חוקרי מח"ש וגיבוי תמוה מצד פקידים בכירים במשרד המשפטים הוציאו אותו ללא הרשעה פלילית, כשאפילו הפיצוי הכספי שבו חויב בהליך אזרחי ישולם על ידי המדינה * עוד סיפור מתוך שגרת עבודתו של הארגון לזכויות אדם ביש"ע, לתפארת משרד המשפטים ומשטרת ישראל

יכולות השיקום הרפואי בישראל הן מהטובות בעולם. אפשר לקרוא על כך בפרסומים של אגף השיקום במשרד הביטחון. דרך אחרת להיווכח ביכולות השיקום המדהימות של נפגעי מערכת הביטחון היא התחקות אחר גורלם של אנשי כוחות הביטחון שנפגעו בידי מתנחלים בחורף 2005. 

תוכנית ההתנתקות הלכה וקרמה עור וגידים. ממשלת שרון וראשי הצבא והמשטרה חששו שההתנגדות בשטח תהיה עזה ואלימה. הכנה מנטאלית לחיילי צה"ל, שנעשתה על ידי צוות פסיכולוגים שכינס פיקוד דרום, אימנה את החיילים להתנתק רגשית מכל אמפטיה למפונים. במקביל, נערכה הכנה מנטאלית לציבור הישראלי על ידי הממשלה, בסיועם של לא מעט עיתונאים.

בין השאר החלו לצוץ בכלי התקשורת סיפוריהם של חיילים ושוטרים שהוכו קשות בידי מתיישבים. מערכת הביטחון וכלי התקשורת לא בחלו בסחורה משומשת. סיפוריהם של פצועים מפינויים שנערכו שנה, שנתיים ואפילו שלוש קודם לכן פורסמו בהרחבה והלהיטו את הרוחות. היו שטענו לחוליות שבורות, על אחרים נטען כי הם שותקו במחצית גופם. המטרה היתה להכשיר אלימות קשה נגד מתנגדי הפינוי שבפתח.

בסופו של דבר, במהלך החרבת היישובים היהודים של גוש קטיף לא נזקקה ממשלת שרון לאלימות הזו כדי להשיג את מטרותיה. אך אולמרט וממשלתו עשו בה שימוש בוטה בפינוי עמונה, פחות משנה מאוחר יותר.

מכל מקום, למרבה השמחה מעקב אחר מצבם העכשווי של חלק מהקורבנות של חורף 2005 מלמד כי מצבם מצוין. יש מהם אפילו כאלה שמנהלים קריירת ספורט משגשגת. אחרים עושים חייל בעסקים. מי שנשאר עד היום בשירות המשטרה הוא פקד אמיר פארס. בימי הגיוס התקשורתי הדחוף של פצועים ערב ההתנתקות, התפרס בין השאר שמו של שוטר משמר הגבול, פקד אמיר פארס. אביו, חסיין פארס, פיקד אז על משמר הגבול, ויזם בו מהפכה תודעתית שראתה בערביי יו"ש לקוחות, שיתפה פעולה עם נשות 'מחסום ווטש', והזמינה את ארגון 'בצלם' להרצאות בבסיסי הטירונים של החיל. התושבים היהודים ביו"ש דווקא לא נכללו בשירות הלקוחות החדש של פארס. מצפה יצהר, שפונה חודשים אחדים לפני קמפיין השוטרים הפצועים, היה אחד המקומות בהם שוטריו פיצחו לא מעט ראשים של מפגינים יהודים. ידו של פארס הבן, כך נטען, נשברה באותה הזדמנות.

במח"ש לא רואים את התמונה

בזמן אירועי עמונה היה פארס הבן סגן מפקד פלוגה שהשתתפה בפינוי. שם הוא פגש את מנחם לב, מנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית בית אל. לב הגיע למקום כדי לנסות למתן את האלימות הצפויה בין השוטרים לבין המפגינים הצעירים, שרבים מהם למדו במוסדות החינוך שתחת אחריותו. פקד אמיר פארס לא התרשם ממאמציו של לב, דחף אותו פעם אחר פעם ללא סיבה, הפיל אותו ארצה ופצע אותו. לב מיהר לרשום את שמו ומספרו האישי של פארס, שהתנוססו על אחת מכותפותיו, וכשהוא עוד כואב ופצוע הגיע למשרדי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) והגיש תלונה נגד השוטר האלים. פארס זומן לחקירה, הוזהר כחוק, והכחיש את המיוחס לו. ידיים שבורות כבר הביאו לו חצי דקה של תהילה על מעלליו במצפה יצהר שנה וחצי קודם לכן, והוא החליט לשחזר את ההצלחה. לחוקר של מח"ש הוא סיפר כי כבר בראשית העימות בעמונה נזרק אליו חפץ שפגע בידיו. אלו הושמו בסד, ולכן הוא נאלץ לפרוש לאחור ולא היה מעורב בשום תקרית אלימה.

שופט בית משפט השלום בירושלים, ארנון דראל, שדן בתביעת הפיצויים האזרחית שהגיש לב נגד פארס, התקשה לגשר על הפער בין התושייה שמפגינה מח"ש בחקירות שהוא נחשף אליהם ביומיום ובין חוסר האונים המוחלט שהפגין החוקר במקרהו של פארס. החוקר לא ביקש מפארס תיעוד רפואי כלשהו להוכחת פציעתו. כשהחוקר ופארס צפו יחדיו בסרטים שצולמו במקום, מראה שתי ידיו הבריאו
קצין מג"ב עמד על דוכן העדים כשהוצגה לו תמונתו מעמונה, כמעט תמונת פרוטרט, יפה גדולה וברורה. לתדהמת השופט ופרקליטו, פארס לא הצליח לזהות את עצמו. הגדלה של התמונה חשפה את התג בכותפת. "אמיר פארס" קרא אמיר פארס כשנתבקש לקרוא בקול את הכיתוב על מדי השוטר שאותו התקשה לזהות
ת של פארס לא הביא את החוקר לעמת את הקצין עם שקריו בחקירה. בסרט נראה פארס מנופף את ידיו בעוז, מחלק טפיחות על כתף פקודיו ומנופף באלה.

מאוחר יותר יתפתלו במח"ש ויסבירו שהסרט היה באיכות נמוכה שהקשתה על הזיהוי, והם לא הצליחו להפיק ממנו תמונות סטילס באיכות ראויה. אנחנו כמובן נוכל להמליץ לאנשי מח"ש לשדרג את מערכות המחשבים שלהם בכמה תוכנות פופולאריות המופצות ברשת ללא תשלום. בעיקר כדאי לבדוק אפשרות להעמיק את החקירה כאשר לנגד עיניך מרצדת תמונה המוכיחה כי חשוד משקר. הם מכל מקום נהגו אחרת, שחררו את בנו של מפקד משמר הגבול לדרכו, והחליטו כי יש לסגור את התיק מחוסר ראיות. ערער שהגיש לב למשרד המשפטים נגד סגירת התיק נדחה בנימוק לקוני על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שי ניצן.

אמונו של לב ביכולתה של מערכת המשפט להפיק צדק היה מתפוגג לעד, לולי נכנסה לתמונה אורית סטרוק - מי שמתכנה מידי פעם גם בשם הארוך יותר "ארגון זכויות האדם ביש"ע". קשה למצוא דמות פחות אהודה במסדרונות מח"ש מאורית סטרוק. על כך שהיא מאלצת אותם לעבוד שעות נוספות על תיקים שלא נחשבים שם לאטרקטיביים במיוחד, הם היו מוכנים למחול. אבל בוודאי לא על העובדה שהיכן שהם נכשלים לא פעם, כשלרשותם עומדים תקציבים ממשלתיים, סמכויות חקירה נרחבות וציוד מתקדם, היא מצליחה עם תחקירנים חובבים ותקציב מגוחך. גם הפעם עשו אנשיה של סטרוק את עבודתם של אנשי משרד המשפטים, ודלו מתוך ארכיון התמונות שצולמו בעמונה צילומים בהם מופיעים פארס ושתי ידיו במצב מצוין. מדובר בתמונות סטילס באיכות גבוהה מאוד, כאלו שבמח"ש יכלו רק לקוות להם, או לחילופין -לחפש בעצמם.

על חשבון משלם המיסים

התמונות הועברו למח"ש, אך שם סרבו לשנות את דעתם. הן הועברו גם למשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים, עו"ד אורית סון. סון היא האחראית לקבוע האם הפרקליטות תגן על עובד ציבור שהוגשה נגדו תביעה אזרחית. היא שמחליטה האם בסופו של דבר המדינה גם תשלם במקומו פיצוי במקרה שבית המשפט יחליט שהוא נהג שלא כשורה וגרם לאזרח נזק. בכל מה שקשור לאלימות שוטרים, חיילים ואנשי שב"ס נגד מתנחלים ופעילי ימין, נוקטת סון בקו תקיף במיוחד. הסטטיסטיקה מלמדת כי רוב התביעות האזרחיות שנוהלו על ידי אנשי ימין נגד שוטרים אלימים מאז אירועי ההתנתקות התקבלו בבתי המשפט השונים. הוכח כי במקרים רבים היה זה מפלטם האחרון לצדק של אזרחים מוכים ומושפלים. למרות זאת, סון נוקטת מדיניות של הענקת הגנה לאנשי החוק המתעללים, בטענה כי ארגוני הימין מנצלים את ההליכים האזרחיים לרעה כדי לנסות להרתיע שוטרים מלמלא את משימתם.

סון נקטה לשון קשה גם נגד תביעתו של לב, העניקה לפארס הגנה, והבטיחה שיפוי אם יחויב בדין. כשנשלחו אליה התמונות החדשות של פארס מעמונה היא אומנם הובכה, אך לא הסכימה לחזור בה. גם הפרקליט ששלחה סון להגן על פארס נקלע למבוכה רבה. קצין מג"ב עמד על דוכן העדים כשהוצגה לו תמונתו מעמונה, כמעט תמונת פרוטרט, יפה גדולה וברורה. פארס, לתדהמת השופט ופרקליטו, לא הצליח לזהות את עצמו. הגדלה של התמונה חשפה את התג בכותפת. "אמיר פארס" קרא אמיר פארס כשנתבקש לקרוא בקול את הכיתוב על מדי השוטר שאותו התקשה לזהות. פרקליטו מטעם המדינה נשבר כאשר גם אז סירב פארס לזהות את עצמו כמי שמופיע בריא ידיים בתמונה. הוא ביקש הפסקה קצרה להתייעצות. זו ניתנה כמובן, והוא יצא זועם עם לקוחו השקרן. הם חזרו לאחר דקות. הפרקליט הצהיר כי לקוחו אומנם לא מזהה את התמונה אך ככל הנראה מדובר בו עצמו, ופארס יצא בהפגנתיות מבית המשפט. השופט פסק ללב פיצויים והוצאות משפט של 28 אלף שקלים, שאותם, על פי החלטתה הנדיבה של עו"ד אורית סון, נשלם כולנו.

לאחר הביזיון בהליך האזרחי בית המשפט חזר התיק שוב למח"ש. אך גם הזיהוי הוודאי שהפריך את האליבי של השוטר האלים וגם עדות השקר בחקירה ובבית המשפט לא הצליחו להביא את הפרקליטים שם לכדי החלטה על העמדה לדין פלילי על אלימות ועדות שקר. במכתב שנשלח לאחרונה למנחם לב הם מבשרים לו כי הוחלט להעביר את התיק למחלקת המשמעת במשטרת ישראל, עם המלצה להעמיד את פארס לסין משמעתי. במכתב הם לא שוכחים להזהיר כי אם לב יחליט לערער על ההחלטה ולדרוש לפארס דין פלילי, עלול הטיפול במשרד המשפטים להימשך עד להתיישנות העברה בעוד מספר חודשים.

 בדיקה אקראית ושגרתית

כתיבה עיתונאית, בעיקר בנושאים משפטיים, מלמדת להיזהר מנטייה לתיאוריות קונספירטיביות, קטנות כגדולות. לפעמים, כך מתברר, צירוף מקרים הוא רק צירוף מקרים, וגם תיאוריה החורזת בצורה מושלמת עובדות אחדות לכדי סיפור מעניין אינה ערובה לאמת. אשר על כן לא נוכל לכתוב כאן כי קשר של רשויות המס הביא לסיום תפקידו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דן מור.

מה שכן נוכל לכתוב הוא שהשופט מור, שעסק בעיקר בתיקים של עברייני מס וחשודים בעברות כלכליות, היה מהשופטים הפחות אהודים על רשויות המס ועל פרקליטות מיסוי וכלכלה, אם לא השנוא שבהם. בשנת הכספים שעברה בדקו רשויות המס את תיקו של בנו של השופט במה שהם מכנים "בדיקה אקראית ושגרתית". הבדיקה העלתה כי השופט המחה הכנסות מנדל"ן לטובת בנו.

אין חולק כי שיעורי המס שחלו על הבן היו נמוכים משמעותית משיעור המס אותו היה השופט משלם לו משך את ההכנסות לעצמו. המחלוקת היתה האם השופט מור רשאי לעשות כן, כפי שהעידה חוות דעת משפטית בה הצטייד בעוד מועד, או שמא מדובר בתכנון מס מלאכותי ופסול, כמו שסברו רשויות המס.

משהתגלה העניין החליט השופט כי שמו הטוב חשוב לו ממאבק ברשויות המס, הסכים לשלם וביקש פריסה. התשלומים נפרסו, אך ברשות המיסים בדקו את האפשרות להוסיף לעניין גם חקירה פלילית. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, שהבין כי מדובר במקרה בעייתי ורגיש, העביר את החקירה מרשות המיסים ליחידה לחקירות הונאה במשטרה. היא אומנם אובייקטיבית יותר לגבי מור עצמו, אך משהועברה החקירה אליה נגזר דינו של מור. ברשות המיסים מלומדים במחלוקות עם אזרחים על פרשנות החוק - מחלוקות שמסתיימת בדרך כלל בפשרה כספית בין האזרח ובין המדינה. לעומת זאת, המשטרה אינה אמונה על פשרות, וממליצה להעמיד לדין אזרחים שלפי פרשנותה עברו על החוק. היחידה לחקירות הונאה בחנה את העובדות, שככלל אינן שנויות במחלוקת, והמליצה כצפוי להעמיד את מור לדין. וינשטיין לא קיבל את ההמלצה והסתפק כמקובל בפשרה כספית. אך ההליך הספיק כדי להביא לפרישתו של מור מכס המשפט שלוש שנים טרם זמנו.

פרס לסופר המצטיין

נחשו מי כתב את השורות הבאות: "סופר במקצועו, זכה, בזכות כתיבתו, להכרה ולהוקרה בישראל ומחוצה לה. לפי 'לקסיקון הספרות העברית החדשה'  גדל ונתחנך בתל אביב, בה למד בבית-הספר 'תיכון חדש'. בימי מלחמת העצמאות שירת בפלמ"ח. לחם בחזית ירושלים ונפצע. הוא כותב בעיתונות הישראלית רשימות בעלות אופי סיפורי, ועוסק בביקורת תיאטרון. פרסם מספר רב של ספרים וסיפורים. כותב למבוגרים ולצעירים. ב-1979 זכה בפרס 'זאב' על ספרו "הבית שבו מתים הג'וקים משיבה טובה". כמו כן זכה בפרס נשיא המדינה (1998), פרס ביאליק לספרות יפה (1999), פרס ברנר (1987), ובצרפת זכה בפרס זכויות האדם. ספרו 'תש"ח' זיכה את יורם קניוק בפרס ספיר לשנת 2010. ב-1996 הופק הסרט הדוקומנטרי של עפרה שראל-קורן 'הבית בו מתים הג'וקים בשיבה טובה' על חייו ויצירתו של יורם קניוק. ספריו תורגמו לשפות רבות".  

לא, לא מדובר בנימוקי חבר השופטים לעוד פרס ספרותי. הפיסקה גם איננה לקוחה מגב כריכתו של ספר חדש. זוהי הקדמה לפסק הדין של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גדעון גינת, שהורה לשר הפנים להיענות לבקשתו של הסופר יורם קניוק, ולרשום אותו באופן תקדימי במרשם התושבים כחסר דת. פסק דין שעל פי החוק והמוסר אמור להיות עיוור לזהותו של בעל הדין הניצב בפני השופט.

שאלות למשרד המשפטים

מח"ש החליטה להמליץ להעמיד את אמיר פארס לדין משמעתי לאחר שחויב בפיצויים על אלימות נגד אזרח, ולאחר שבבית המשפט הוכח כי שיקר בעדותו במח"ש.

1. מדוע לא המליצה מח"ש להעמיד את השוטר לדין פלילי?

2 מדוע מח"ש לא פתחה את התיק מחדש לאחר שהוצגו לה הראיות החד-משמעיות שהוצגו בבית המשפט?

3 בעקבות העובדה שרוב התביעות האזרחיות של פעילי ימין נגד שוטרים שפעלו לכאורה באלימות מתקבלות בבתי המשפט, האם שוקלת המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד אורית סון, לשנות את מדיניותה הרואה בתביעות אלו ניסיון להלך אימים על מערכת אכיפת החוק.

תשובת דובר משרד המשפטים:

1. ההחלטה בסיומה של החקירה נגד אמיר פארס התבססה בין היתר על העובדה שהסתבכותו של השוטר מקורה בפעילות מבצעית אגב מילוי תפקיד, טיב העבירה (תקיפה בדרך של דחיפה), העובדה שהחבלה לא נגרמה במכוון, מדיניות הכללית של התביעה ביחס להעמדה לדין פלילי של נאשמים/נתבעים, אשר לא אמרו אמת על דוכן העדים במשפטם, וחלוף הזמן.

2. בניגוד לאמור בשאלה, ההפך הוא הנכון: משנודע למח"ש (בעקבות הגשת התלונה מחדש נגד הקצין פארס) על כך שהוגשו ראיות חדשות בהליך האזרחי, שעל שום מה לא נמסרו לידיה לכתחילה, הוחלט על פתיחה מחדש של תיק החקירה במח"ש, שבסיומה נתגבשה ההמלצה להעמיד לדין, כאמור.

3. מקרה פארס הוא מקרה חריג כשרק במהלך ההליך המשפטי האזרחי, התברר כי נהג שלא כשורה. כפועל יוצא מכך, פעלה הפרקליטות כדי לתת מענה הולם למקרה זה.