בשבע 463: שאלת השבוע

בעקבות הצלחת המחאה נגד מוצרי החלב, נגד מה עוד כדאי לארגן מחאה עממית?

עורך: ירעם נתניהו , ח' בתשרי תשע"ב

על הכוונת: המערכת הבנקאית

גלית אבישי - מנכ"לית ארגון 'אמון הציבור'

הצלחת המחאה היא לא רק בתחום מוצרי החלב. המאבק אותת לכל החברות של מוצרי הצריכה כי חמדנות והתנהלות שלא סופרת את הצרכן כחלק מהמשוואה הכלכלית היא התנהגות מזיקה. והנה, אנו כבר רואים חברות שמשתנות ומורידות מחירים.

השלב הבא שנראה לי הכרחי הוא מחאה נגד התנהלות החברות בתחום הפיננסי, כלומר חברות הביטוח והמערכת הבנקאית. אלו חברות בעייתיות במשק. עד היום הפוקוס היה על עמלות הבנקים, אבל העמלות הן רק חלק קטן מהסיפור. הריביות, הפער בין הריבית שאנו מקבלים על פיקדונות וכסף שיש לנו בבנק ובין הריבית שאנו משלמים על הלוואות או על משיכת יתר הוא שערורייה ממש. גם גובה הפרמיות וגם הערמת קשיים במימוש הפוליסה הם התנהלות מוגזמת, ואנו ב'אמון הציבור' מקבלים על כך תלונות רבות.

תחום הבנקים וחברות הביטוח הוא ענף שיש בו כשל שוק שמשווע לפתרונות, ובכל מקום שיש כשל שוק מי שאחראי לכך הוא הרגולטור. בתחום המזון מי שנכשל הוא משרד התמ"ת ומערכות הרגולציה האחרות, בתחום הבנקאות מי שנכשל הוא מפקח הבנקים, ובתחום הביטוח – המפקח על הביטוח. כל תחום כזה הוא תעודת עניות למערכת שהיתה אמורה לעשות סדר ולאזן את האינטרסים. המחאה הציבורית הוכיחה שהגורמים שאנו משלמים להם את המשכורת כשלו בתפקידם ולא דאגו לציבור. היום הם צועקים את צעקתנו אבל זה די בצביעות.

אחד המגרשים שאפשר לחולל בהם שינוי הוא המאבק הציבורי. צריך להבין שאנו משלמים הרבה בעוד שמנהלי הבנקים משלשלים כסף רב לכיסם ומפעילים מערכת שמנה של שתדלנים. כל מערכת הבנקאות והביטוח נשענת על הציבור, והגיע הזמן שיספרו אותנו.

 

ניצחון 'הישראלי החדש'

איציק שמולי - יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית וממובילי מחאת האוהלים

אנחנו בתקופה אחרת עכשיו – קיץ 2011 התחיל עידן חדש אצל הישראלים שלא מוכנים לומר לעצמם בלב 'ככה זה', אלא נוקטים צעד ועושים מעשה. מחאת החלב התחילה דרך קבוצת פייסבוק והמשיכה ביתר שאת בהובלת הסטודנטים וגרמה להתפטרותה של זהבית כהן. מחאת האוהלים התחילה גם היא דרך הרשת החברתית והתפשטה לכל רחבי המדינה ביוזמתנו, הסטודנטים. אלו דוגמאות לכוח שלנו, הישראלים, כוח שסוף סוף חזר לידינו. אנחנו כבר לא משלמים שכר דירה, קונים קוטג' וממלמלים חצי בלב חצי בקול רם "שוב עושקים אותנו" וממשיכים כלעומת שבאנו, אלא עוצרים ונוקטים מעשה.

נגד מה עוד כדאי לארגן מחאה עממית, אתם שואלים? צריך להבין שמחאה עממית בגרעין יסודה מדומה ללבה של הר געש מתפרץ. להיכן הלבה תפרוץ בפעם הבאה? עשרות דברים זקוקים לתיקון יסודי בחברה הישראלית: העסקת עובדי קבלן, סל הבריאות, תחבורה ציבורית ועוד מרעין בישין שצריכים להיפתר. אך כאן איתלה באילנות גבוהים, שכן רבי יוחנן אמר: "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות".

אינני נביא, ועל כן לא הייתי רוצה לנסות להינבא מהיכן תתפרץ המחאה הבאה ולעבר איזה יעד. אני כן יכול להבטיח שברגע הזה, שבו אתם מעלעלים בדפי העיתון – יש 'ישראלי חדש' שיושב עכשיו בביתו או עם חבריו ומחליט לעשות מעשה: לפתוח עמוד בפייסבוק, לתכנן הפגנה או כל אקט מחאתי אחר. בישראל 2011 הקרקע בשלה למחאות, ואני יכול להתחייב שזה קורה ברגעים אלו ממש ושזה יקרה. אנחנו נטה שכם ונניף יחד את האלונקה החברתית במעלה ההר ונילחם בחירוף נפש כמו שהסטודנטים יודעים והוכיחו לאורך כל הדרך.

 

חינוך יקר

ישראל ליבמן - מנהל עמותת 'מקימי'

כששואלים אותי מהי המחאה החברתית הבאה או "איפה הקושי ונקודת התורפה שאתה פוגש בעבודתך עם משפחות", אני ישר מעלה בזיכרוני את אותן טבלאות של הוצאות והכנסות, משם עולים בצורה ברורה מאוד שני מכאובים וקשיים מאוד בולטים: ההוצאות המרובות למשפחה דתית ממוצעת על חינוך הילדים, וההכנסות הנמוכות למשפחה שבה שני בני הזוג עובדים.

באשר לנקודה הראשונה: משפחות רבות, או נכון יותר רוב המשפחות מהמגזר הדתי-לאומי, מוציאות אלפי שקלים בחודש רק על חינוך ילדיהם, בישיבות, באולפנות ובמסגרות כאלה ואחרות. מצד אחד אני בא בטענה לציבור על שהוא מוציא מה שאין לו על חינוך; מצד שני אני מבין שמה שהכי חשוב להורים הוא חינוך ילדיהם. ואז אני בא בטענה למנהיגי הציבור ולנציגים שלנו בכנסת ושואל איך זה שמשפחה צריכה להוציא כל כך הרבה על חינוך ילדים. לא על חוגים, לא על חופשות בחו"ל או כל דבר אחר שאפשר להסתדר בלעדיו, אלא על חינוך שהוא בעצם בסיס הכרחי לחינוך ילדינו לדרך שבא אנו מאמינים.

אני מכיר משפחות חרדיות וחילוניות, ואני יודע שאצלם ההוצאה היא פחותה מאוד. בציבור החרדי בתי הספר בחינם או כמעט בחינם, וכנ"ל בחינוך החילוני. גם ספרי לימוד במגזרים האחרים כמעט לא עולים, ויש מנגנון של השאלת ספרים בבתי הספר. לעומת זאת, בבתי הספר שלנו אין מנגנון כזה והורים מוצאים את עצמם בפני רשימות ארוכות של ספרי לימוד ומהדורות שמשתנות משנה לשנה. לדוגמה: משפחה ממוצעת עם שישה ילדים מוציאה על חינוך בין 4,000 ל-6,000 שקלים בחודש. בחלק מהמשפחות זה מגיע להוצאה של למעלה מ-40 אחוזים מההכנסות. זו צריכה להיות המחאה הבאה שלנו.

באשר לנקודה השנייה, אני מבקש להצביע על נקודה כואבת ביותר: אני מטפל במשפחות ששני בני הזוג עובדים במשרות מלאות והן עדיין לא מצליחות לגמור את החודש. כלומר, ההכנסה הממוצעת למשפחה לא מספיקה לצרכיה הבסיסיים בלי מותרות.

 

תשובות הגולשים

רווחיות הבנקים מוגזמת

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מופלאה. הבנקים מרוויחים מיליארדים בעוד שהמפקידים מרוויחים פרוטות.

לדוגמה: עלות הלוואה לצרכים חופשיים ללקוח בבנקים היא ברמת ריבית שבין 7% לבין 11% בחישוב שנתי. לעומת זו, הפקדת כסף של לקוח מזכה אותו בעשירית ואף פחות מזה. האם לא הגיע הזמן לאזן חוסר איזון משווע זה?

מאיר כהן, יד בנימין

 

חרפת ניצולי השואה

השיח הציבורי שעסק במהלך החודשים האחרונים בגל המחאות שפקד אותנו, הדחיק מעט את מוקד תשומת הלב ממחאה נוספת שמתחוללת לה כבר שנים, אשר מתייחסת למצבם של ניצולי השואה. על רקע הקולות לשינוי חברתי, קולם של הניצולים לא זכה כמעט להתייחסות הולמת, בפרט כאשר מתפרסמים נתונים קשים על עוני ומצוקות קשות אחרות.

צריך לעשות סוף לתמונות של ניצולי שואה שמחפשים לדוג בחכתם 'מציאות' בפחי האשפה, או נרקבים בביתם בתנאים קשים. על החברה הישראלית לצאת למחאה על מנת לשים קץ לחרפה ולאטימות כלפי הניצולים.

איתמר ליברמן, בית אל

 

להוזיל את הממ"ד

מעמד הביניים, ואולי גם המעמד הנמוך, של הציבור הדתי-לאומי, נשחק ומאבד הרבה מכוחו הכלכלי בשל ההוצאות על חינוך בישיבות תיכוניות ואולפנות, וכן בחלק מן הישיבות הגבוהות.

עד היום לא קיבלתי הסבר ברור, שקוף וחד משמעי, על מה מוציאים כספים כה רבים. היו ראשי מוסדות שאכן אמרו או רמזו שהדברים לא מסודרים.

הרבה מאוד הורים כלל לא שבעי רצון מן העלויות העצומות הנדרשות.

מכבי לוז, בית אל