בשבע 464: עניין אישי

עדי רן בן 50. נשוי לדנה. אב לארבעה. תושב תל אביב. מוזיקאי

עפרה לקס , ט"ו בתשרי תשע"ב

עדי רן בן 50. נשוי לדנה. אב לארבעה. תושב תל אביב. מוזיקאי

התחלה: 61', 'אסותא'. ילד רמת-גני במשפחה חילונית עם קמצוץ מסורת. אחות גדולה אחת, היום הפסלת אורנה רן. "עם השנים החרפתי את חילוניותי. הגעתי עד הקצה, משוחרר מכל עניין חברתי או משפחתי. כשהתבררה האמת, הייתי נקי לגמרי". אבל זה יקרה רק בעוד כמה שורות.

לימודים: יסודי ב'עליות', אחר כך 'בליך' עד השביעית, ואז 'אנקורי' האקסטרני. העניין האינטלקטואלי במדעי החברה והרוח לא התלבש על לימודים ממוסדים.

אקדמיה: "במהלך השנים לקחתי הרבה קורסים באוניברסיטה הפתוחה. תמיד הלכתי על דיסציפלינות חברתיות-רוחניות. ההכרח ללמוד גם מדעי טבע שבר אותי".

התנועה: "צופי רמת גן היה שבט מאוד גדול ודומיננטי בחיי העיר. התנועה היתה א-פוליטית וזה היה טוב, כי השאר היו שמאלניות. בשלהי הצבא חזרתי לרכז שכבה ונהייתי מרכז שבט. מתנגדים פוליטיים תפרו לי תיק ונזרקתי משם".

התיק: "חסם אותי. זו הטראומה של חיי, עד היום לא התאוששתי ממנה".

צבא: שריון לפי בקשתו. השירות הוארך בשלושה חודשים בגלל מלחמת של"ג.

מלחמה: "יש בה הרבה דברים חיוביים, כמו החברות האמיצה. זה כל כך עוצמתי שהיה ראוי לכל אחד להתנסות בזה, כל עוד שלא נפגעים לך אנשים. כשאתה רואה מוות, הכל נראה אחרת".

האישה שאיתו: שני הצדדים הגיעו גרושים. דנה הגיעה גם עם ילד. לפני התשובה עסקה במוזיקה, היום היא מנהלת חשבונות "כסוג של תחביב". במהלך השנים נולדו ארבעה ילדים. הם מגדלים את כולם יחד בבירת המרכז. הבנים לומדים בת"ת של הרב בזנסון והבת ב'בית יעקב'.

תל אביב: "אני כמעט לא יוצא מגוש דן ולא ממש מכיר מקומות אחרים". את האוכלוסייה הדתית אבל הסובלנית של העיר הוא מאוד אוהב. אבל רוב החברים שחזרו בתשובה אי אז איתו, עזבו מזמן.

החזרה בתשובה: לפני 18 שנה. "חודש לפני שחזרתי בתשובה הייתי ביום כיפור בסיני. לא שמרתי כלום ובזתי לכל דבר שהיה עשוי לחייב אותי במשהו. הייתי אז זמר רוק יהודי בתל אביב וזה היה הכי מגניב". יום אחד, אחרי בליעת ספרי פילוסופיה מסוגים שונים החליט לקרוא את התנ"ך, בלי פירושים, ואז החליט לשמור שבת כסוג של מדיטציה. "אחרי השבת ההיא באה ההפתעה הקשה".

ההפתעה: "אחרי שבת אחת נוחתת עליך יראת שמיים. אתה מבין שזה רציני ואתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה".

ברסלב: הגיע לשם לא בכוונה, כשנקלע לשיעור שדיברו בו על רבנו והתבודדות. "זה תפור עלי כי עשיתי את זה גם בתור חילוני. אחרי התבודדות באות המחשבות, הרעיונות, השכל והחיים".

רבנו: "הוא משך אותי בסגנון ובאופי, בהליכה שלו קדימה בלי לפחד. הוא היה נראה לי אז כמו ג'ים מוריסון וג'ון לנון. הצעיר פורץ הדרך, והמוזיקה".

נ נח: "כשחזרתי בתשובה חשבתי שכולם ברסלב וכולם נ נח. 'נ נח נחמן מאומן' היה נראה לי סלוגן מגניב. אחר כך, כשהבנתי שיש על זה חולקים הם נראו לי משוגעים. כשהבנתי שאנחנו נתפשים המשוגעים - זה כבר לא תפש אצלי. ההפצה הגדולה של תורת רבנו מאירה באור מגוחך את מי שלא מקבל את זה".

רוק: העיסוק במוזיקה החל עוד בצופים, מה שהביא לתקופה של מוזיקה מחתרתית עם טקסטים ולחנים מקוריים דוגריים, הומוריסטיים ובלתי מצונזרים. היה גם פאב קבוע להופעות וקהל נאמן מכל הארץ.

קודש ורוק: "כשהתחלתי לחזור בתשובה עדיין לא הייתי בדילמה. תמיד כתבתי על מה שעובר עלי, אז גם אחר כך המשכתי. הדברים שכתבתי השתנו ופתאום המוזיקה הפכה ללהיט. אחר כך הגיעו הדילמות הקשות".

למשל: "פוזת הזמר לעומת השפלות של היהודי. אמרתי לעצמי שצריך לדעת איפה הגבולות ושצריך להעביר את כל העזות לעזות דקדושה. יש הרבה אנשים שמוזיקה טובה היא הדרך היחידה שלהם להיכנס ליהדות".

דרך יחידה: "קיימים מגוון רגשות שאדם דתי לא תמיד יודע לקרוא להם בשמות והם אינם נמצאים במוזיקה דתית רגילה. צריך לדעת לחבר דברים עם הפצעים שבנפש, עם הכאבים העמוקים ולהגיע לשורש. זו העבודה שלי. אני מנתח".

דיסקוגרפיה: האלבום הראשון נולד בתשנ"ח והיום חובק רן את הדיסק השמיני 'גלגל של הצלה'. "סבתא, נהייתי דוס, תוציאי ת'שיניים מהכוס" הוא משפט לגמרי מאפיין ביצירה.

השתטות: "באלבום החדש כמעט שאין. צריך לדעת שהופעות של רוקר הן תיאטרליות, הוא צריך לצאת מהשבלונות. יש לזה חשיבות וזה בא טבעי".

גלגל של הצלה: השיר האהוב ביותר הוא 'חצות', שמתאר את המפגש בין עובד ה' לקב"ה כפגישה בין אוהבים. "זה סוג של אהבה אמיתית, עוצמתית, רומנטית. כך אני רוצה לראות את עבודת ה'".

הצלחה: "אם לא היה הסיפור של הפרנסה, לא הייתי צריך ניצחון חיצוני. ההצלחה בעולם חשובה לי, אבל לא מספיק".

הצלחה פנימית: "כשאני כותב שיר, אני עובר חוויה רוחנית. הקתרזיס הוא גילוי השיר. החידוש שבו הוא ההצלחה החשובה".

מוזיקה וחרמות: "הדברים של אמנון יצחק על הזמרים הדתיים חורים לי הרבה יותר מההחרמה של גלי צה"ל שגם אני סובל ממנה. שלחתי שני סינגלים פצצה אבל לעולם לא ישמיעו אותי בפריים טיים, כי אז הם מודים שהם 'נכנעו' למסר שלי שצועק אמונה".

מוסר לקוראים: "אצל הדתיים זמר נחשב מצליח אם הוא מצליח אצל החילונים. זה פרובינציאלי לגמרי. אתה נדרש לעשות את כל הסיבוב".

שמאל-ימין-שמאל: ההורים היו מפא"יניקים אבל רן נשבה בקסמי הכריזמה של בגין. לנאומים שלו הלך כמו להופעות רוק. מאז הוא ימני "למעט תקופה מסוימת שבה ברחתי לכיוון האנרכיזם והצבעתי ר"צ".

מדינה פלשתינית: "אסור לעשות דבר כזה בשום פנים, להקים ממלכה של טומאה".

אמנים ופוליטיקה: "אם אתה בצד של השקר - אל תתבטא".

שותף מועדף לדואט: לא מתלהב. דרושה הצדקה אמנותית רצינית כדי שזה יקרה.

אם לא היית מוזיקאי: "אולי סופר. הייתי יכול ללכת לפוליטיקה, אני פשוט טיפה אנרכיסט וזה לא היה עובר את הממסד".

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: הבוקר מתחיל בסביבות אחת. קם, לומד חוק לישראל, משנה ברורה וספרי רבנו. "זה מה שמחזיק אותי בתמונה". בחורף יש גם זמן להתבודדות. טס למקווה, שחרית 'ותיקין' המוגדרת כ"כיף של החיים". מסוכסך עם חצי עולם כי לא מגיע לאירועי ערב של אף אחד.

דיסק לדרך: "אני על טוסטוס. בדרך מתנגן לי השיר הבא".

שבת: "סדרה של שירי שבת בספיד. הילדים קופצים על הספות. אומרים דברי תורה ומקנחים בגלידה או ארטיק. לא מאריכים בסעודה כי אני הולך לישון מוקדם".

מטלות בבית: בחזרה מהתפילה מכין כריכים לילדים, "הרפתקה מסובכת". לוקח את התינוקת לגן. מכין חלק מהאוכל לשבת, והוכתר על ידי אשתו כאחראי שטיפת כלים, אבל "לא הסכמתי רשמית".

חיית מחמד: היו פעם דגים. היום אפשר למצוא אותם בבריכה ברוטשילד, ליד הבית.

דמות מופת: "רבנו. אני סגור עליו מכל הכיוונים".

לא ייכנס הביתה: "אין כזה דבר. מצד שני, אני לא אוהב שנכנסים אליי. כולם מוזמנים וכולם גם לא".

מפחיד: מתקן ל'לא אוהב' - "את המציאות של להיות בעל חוב מבחינה כלכלית. זה מה שמביא את רוב הייסורים והלחץ. אני סובל מזה במשך שנים".

סיגריות: "חברים ואויבים". היה שמח להיפטר מהן ואף הצליח לסירוגין. "הכי מומלץ לא להתחיל איתן".

כשתהיה גדול: "הייתי רוצה ללכת על פוליטיקה אבל צריך להתמסר לזה, אז לא אוכל. אני מניח שאעשה את אותו הדבר, אכתוב שירים".

ofralax@gmail.com