בשבע 464: שאלת הגרעין

טפטוף קבוצות סרוגי הכיפות אל עיירות הפיתוח לפני כשני עשורים, הפך לתנועה רחבה חובקת מדינה של הגרעינים התורניים

עפרה לקס , ט"ו בתשרי תשע"ב


הרב רפי אסולין, 'שעלי תורה' בית שמש: היה לנו עיקרון שאנחנו גרעין בתוך האוכלוסייה. החלטנו שלא גרים במרוכז והחלטנו שאין בית כנסת אחד שהוא שלנו. הפיזור הגדיל את הקשר עם האוכלוסייה. יש היום חבר'ה מבית שמש שגדלו במוסדות שלנו, התחתנו והיום לומדים בישיבות

אליקים ויסנשטרן, גרעין רמלה: בהתחלה חשבנו שהגרעין יהיה מורכב רק ממשפחות ששרופות על הנושא ועושות כל היום, אבל כשהגרעין התבסס הבנו שזה לא טוב. בינתיים אין חובה לעשות וטוב שכך. יש סוגים שונים של אנשים. יש כאלה שבאים רק לגור ועצם זה שמשפחה דתית ותורנית מסתובבת בעיר, זה פועל את פעולתו

צור שפיר, גרעין לוד: יכולת ההשפעה של האזרח גדולה אבל מוגבלת. אנחנו כוח עירוני במרחב הציוני-דתי וגם ברמה העירונית. היום יש הגירה חיובית לעיר והגרעין תרם 100 אחוזים ממנה. המתנ"ס שלנו מפעיל 500-400 ילדים בחוגים. זה גוף שצריך להיות רלוונטי גם בגיבוש אסטרטגיה עירונית, חלוקת תקציבים וקבלת החלטות
טפטוף קבוצות סרוגי הכיפות אל עיירות הפיתוח לפני כשני עשורים, הפך לתנועה רחבה חובקת מדינה של הגרעינים התורניים | שיחות עומק עם חברי הגרעינים הוותיקים בלוד, רמלה, שדרות, ירוחם ובית שמש, מספרות על חברי גרעינים שהגיעו לעמדות השפעה בפוליטיקה העירונית, על התלבטויות בשאלת מוסדות חינוך אינטגרטיביים או נבדלים, ועל עוד ועוד שכונות בערים שמקבלות צביון דתי-לאומי | לאן שואפת המהפכה החברתית הגדולה שחולל הציבור הדתי, והאם נכון שהילדים משלמים את המחיר?

"דרושות משפחות אוהבות אתגר" קוראת מודעה אחת בעיתון ומזמינה להצטרף לקהילה בצפון. "אם אתם אוהבים את עם ישראל, הצטרפו אלינו" דוחקת המודעה השכנה, שמבקשת להביא אתכם דווקא לאזור המרכז. הגרעינים התורניים נמצאים בנוף חיינו כבר למעלה מעשרים (!) שנה, ועוד היד נטויה להקים, לחדש ולרענן פעילות. אבל אחרי שבתות הקליטה, שכירת הדירה וההתמקמות במרחב, עולות שאלות של מהות: איך מוגדרת השליחות, מי מתקבל לגרעין, האם להתערב בפוליטיקה המקומית והשאלה הסבוכה מכולן במגזר: מה עושים עם סוגיית החינוך.

שיחות שערכנו עם חברי הגרעינים דנות בשאלה איך, בפרספקטיבה של שנים ולפעמים גם גודל, מתמודדים עם הסוגיות הללו. לא הקפנו את כל התופעה שעדיין ממשיכה ומתרחבת, אבל קיבלנו מושג על דרך חיים שמשותפת לכלל הגרעינים.

"סינון טבעי"

משפחות שביקשו לייסד את בתיהן ביישובים מסוימים ביו"ש, נתקלו לא אחת בוועדת קבלה ממיינת שביקשה לדעת מה עושים בני הזוג, מה הקו המנחה אותם בחיים ואיך הם רואים את עצמם בכל מיני היבטים. בגרעינים התורניים, לפחות אלה שאנחנו שוחחנו איתם, השיטה היא אחרת. למרות שהדעה אינה אחידה בכל הגרעינים לגבי פרטים מסוימים בתהליך הקליטה, דרכי הקבלה לקהילה הן אחרות באופן מהותי. "ועדת הקליטה שלנו היא ועדה מלווה ולא מסננת", מסביר יו"ר הגרעין בלוד, ד"ר צור שפיר. "מתקבל מי שרוצה, מי ששותף לחזון שנוסח על ידי הוועד המנהל". מי לא יתקבל לגרעין בלוד? בתיאוריה החזון מכיל בתוכו גם היבט רוחני, כלומר המשפחה צריכה להיות דתית. בפועל, "אין לנו תנאי של כיסוי ראש או טלוויזיה. לא נתקלנו במשפחה שהיינו צריכים להגיד לה לא".

גם השכנים בגרעין ברמלה מדברים על "סינון טבעי" ועל כך ש"משפחות יודעות שמדובר בגרעין תורני". בפועל, משפחה שמגיעה לשבת קליטה מתרשמת מאופיים של האנשים וכך בודקת אם המקום מתאים לה. לא נרשמו משפחות שלא התקבלו.

בגרעין החדש בבית שמש, 'יחד' שמו, גם לא אמרו עדיין לאף משפחה לא לבוא. "לא מחלקים כאן מילגות", אומר עמיחי סדן, ראש הגרעין, "המשפחה צריכה להתחבר לחזון, למהות, לקביעת עיתים לתורה ולעם ישראל, שזה נדבך קשה כי אנשים עובדים ומקימים משפחות ולא קל לממש את החזון בחיים מלאים גם כך".

בגרעין בשדרות הקבלה, כך עושה רושם, קפדנית יותר. עם זאת, ועל אף המצב הביטחוני, הוא עומד היום במדרגה השמורה למקום הראשון, יחד עם הגרעין בלוד, כגרעינים הגדולים בארץ. שניהם מונים כ-250 משפחות. "משפחה שמביעה התעניינות", מסביר יניב צברי, אחראי תחום קהילה בגרעין שדרות, "יוצרת איתי קשר ומגיעה לשיחת היכרות שבה בודקים אם השאיפות הן באותו כיוון. אנחנו רוצים לראות אם המשפחה באה להיות חלק מהעשייה או סתם לגור בעיר וליהנות מחיי הקהילה שמקיים הגרעין. משפחות בעלות תודעת שליחות מתקבלות. חשוב שאנשים יידעו לאן הם מגיעים".

גרעינים תורניים, יש לזכור, לא חיים בתוך ואקום. אף שחלקם הגיעו לתוך שממה רוחנית, הרי שלא מדובר בשממה אנושית. פעמים רבות מי שיזם והקים את הגרעינים בפועל היו בני המקום. ולכן כשמדברים על 'קבלה לגרעין' יש להתייחס גם למשפחות המקומיות ולשאול מי מהן נכנסת לתוך הכלל הגרעיני. בדרך כלל נוצר מעגל של משפחות מקומיות המקורבות לאנשי הגרעין: ילדיהן מתחנכים במוסדות הגרעין והן משתתפות בפעילויות. "יש משפחות מהעיר שהחליטו שהן חברות בגרעין", מספר אליקים ויסנשטרן, ממקימי הגרעין ברמלה. "זה לא קיבוץ, אז קשה להציג דברים מוחלטים, אבל הן בדף הקשר, מגיעות לבית הכנסת של הגרעין ומשתתפות גם בפעילויות הפנימיות".

גם בשדרות משפחות מקומיות נכנסו למעגל של הגרעין. "עם השנים הן עברו שינוי, היום הן יותר מתאימות לנו. זה בהחלט חלק מהשאיפה וחלק מהמטרה שלשמה הגענו".

בגרעין בלוד מתקיימת מגמה מעניינת של "שיבת בנים לגבולם", כאשר צעירים שגדלו בעיר וסברו שלא ימצאו בה את עתידם, חוזרים לבסוף לבנות את ביתם בעיר, ומצטרפים לגרעין המקומי. "בנוסף לכך, משפחות מהעיר שקרובות לגרעין החלו לשאול לאחרונה 'למה שלא נצטרף'. התשובה היא 'למה לא', והן אכן בפנים", אומר שפיר.

 הנוער לאן

כשהודענו לפני שנים לקרובי המשפחה שעברנו להתגורר בגרעין התורני בלוד (כן, זהו גילוי נאות), הם לא ידעו איך לעכל את המושג. גרעין נח"ל, מחרשות והורה ממטרה היו מוכרים, אבל 'גרעין תורני', על אף שהיו כבר כמה וכמה כאלה, עדיין לא היה מספיק מוכר. הדאגה הראשונה של הקרובים היתה החינוך. מה נעשה עם הילדים, ומה בכלל האפשרויות שמציבה העיר.

מטבע הדברים העמדות שמציגים הגרעינים בתחום הזה הן ברורות, וניכר שעברו ליבון משמעותי. כל גרעין מטביע את העקרונות של חבריו דרך הגנים ובתי הספר. לגרעין בשדרות יש שבעה גני ילדים, שהם גני עירייה אבל עם "אמירה ברורה שלנו". את הגנים מלווים רבני גנים, ורכזת שנותנת דגש לתכנים ובוחרת את הצוות. גם ילדים מהעיר מתקבלים לגנים, אבל רק אחרי שיחה ואישור של הרכזת. הגרעין בלוד, עם אותו מספר משפחות, מחזיק 13 גני ילדים, וזאת בגלל ההתעקשות על אינטגרציה. "אנחנו רואים ערך משמעותי באינטגרציה מתוך אמונה של שילוב במערכות הקיימות", מסביר שפיר, "אנחנו שולחים את ילדינו לגני עירייה ממלכתיים דתיים, שפתוחים בפני כל המשפחות היהודיות בלוד".

משפחות יהודיות רבות בלוד נרתעות מלשלוח את ילדיהן לגנים ממלכתיים, משום שהם מעורבים פעמים רבות עם משפחות ערביות. "מצד שני, בלוד אין חילונים. מדובר באנשים מאוד שורשיים ומסורתיים". הגרעין מקיים שיתוף פעולה הדוק ומשמעותי עם העירייה ועם הפיקוח במשרד החינוך, באמצעות רכזת החינוך שבוועד המנהל בגרעין, וגני הגרעין מקיפים למעלה מ-10 אחוזים מהגנים בעיר. "אנחנו רוצים לחנך את ילדינו עם ילדי העיר ולקיים 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. שהילדים ימשיכו למסגרות ההמשך הממ"דיות".

ככל שהילדים גדלים, המורכבות הולכת וגדלה. בעיירה קטנה כמו ירוחם, יש היום בית ספר ממלכתי דתי אחד. ברמלה קיבל הגרעין בית ספר שעמד על סף סגירה, פתח בו תלמוד תורה לבנים וממ"ד תורני לבנות. הוא מנוהל על ידי אחד מחברי הגרעין. איך מתקבלים? "אין קריטריון קבלה במובן הקלאסי", אומר ויסנשטרן. ובכל זאת, מתקיים ראיון עם הורי הילד והמשפחה מתבקשת לחתום על מסמך מסוים, שכולל גם התחייבות כספית, משום שהעלות גבוהה יותר.

בשדרות ממשיכים גם בבית הספר היסודי עם קו של אינטגרציה מצד אחד, אבל עמידה בקריטריונים מצד שני. את בית הספר מנהל יעקב שטרית, שהיה בין מקימי הגרעין. בבית הספר לומדים 300 ילדים והבנים לומדים במתכונת של ת"ת, בשיתוף ובתמיכת משרד החינוך. "יש קריטריונים ברורים לקבלה, מבחינה ערכית ותורנית", מסביר צברי, "ויש גם הנחיה ברורה לא ליצור אליטיסטיות. השנה פתחנו שתי כיתות באחד המחזורים, ובפירוש שתי הכיתות תורניות". בשדרות קיים בית ספר תורני נוסף, שם הדגש הוא על מדעים, "ומי שלא מוצא את עצמו אצלנו, הולך לשם".

בלוד מתחנכים הילדים בשני בתי ספר קיימים: אחד לבנים ואחד לבנות, בשתי שכונות נפרדות. הניהול לא נמצא בידי אנשי הגרעין, למרות שהם מחזיקים שם בתפקידי מפתח.

השאלה המעסיקה כיום את הגרעינים הוותיקים יותר היא שאלת חינוך הנוער. בשדרות הקימו את אולפנת 'שירת', שנמצאת בעיר, והבנים יוצאים החוצה לישיבה בכפר מימון "בשאיפה לחזור לעיר". בירוחם מתחנכים הבנים בישיבה התיכונית שעל יד ישיבת ההסדר, והמצב אצל הבנות סבוך יותר. בלוד קיימים אולפנה וישיבה תיכונית. הילדים מתחילים להישלח למוסדות המקומיים מתוך כובד ראש. "שם אנחנו בתחילת הדרך. אנחנו רוצים שהנוער יישאר בלוד, ולא מוכנים להתפשר על חינוך ערכי ותורני, אך גם לא מוכנים להתפשר על עם ישראל", אומר שפיר. במבט כללי על הנוער הוא אומר: "הייתי רוצה שילדיי יקימו את הגרעין בלוד, כלומר יזדהו הזדהות עמוקה עם האידיאולוגיה והשליחות. איך לעשות את זה? אני מקווה שבראיון בעוד עשר שנים אוכל לתת לזה מענה".

מירוץ ללשכת ראש העיר

במשך שנים ביקשו הגרעינים התורניים שלא להתערב במשחק הפוליטי במקום מגוריהם. הרב רפי אסולין מגרעין 'שעלי תורה' הוותיק בבית שמש, מסביר את הרציונל: "לא הקמנו ולא הזדהינו עם מפלגה. פחדנו לסמן את עצמנו ולנתק את עצמנו מחלק מהאוכלוסייה". ברבות השנים, הוא מסביר, הולכת ונוצרת השפעה מסוימת על הפוליטיקה המקומית, אבל רק מבחוץ. היום, כך נראה, התפישה של 'לא להתקרב לפוליטיקה' הולכת ומשתנה לפחות בחלק מן המקומות.

ברמלה, למשל, הגרעין לא נכנס לפוליטיקה המקומית אבל ויסנשטרן שמשוחח עימנו הוא מחזיק תיק התרבות התורנית בעיר ורכז חינוך וקהילה סביבתי. "אני רואה את החשיבות של זה. הכי חשוב זה שיעבדו בעירייה אנשים שמתגוררים ברמלה, מכירים וחיים אותה. מעבר לזה, חשוב שהגרעין יכיר את המערכת ושהיא תכיר אותו". בלוד מכהנת ועדה קרואה והגרעין בהחלט העמיד לעצמו מטרה לשלב את אנשיו המתאימים, בפונקציות מקצועיות במערכת העירונית. מצד אחד, מסביר שפיר, הגרעין דורש פתרונות מן הרשות המקומית. מצד שני הוא נותן תמיכה והשלמה במקום שאלה נדרשות, כמו סיירת האופניים, שהוקמה ומתופעלת על ידי אנשי הגרעין. "מעבר לכך קיימים פורומים של אנשי העיר, כמו למשל מועצת תושבים, שבה חברים אנשים מהגרעין, ואנו רואים בזה ברכה".

הבחירות בלוד תתקיימנה בעוד שנתיים, ובגרעין מתלבטים מה לעשות בנושא. "יכולת ההשפעה של האזרח גדולה אבל מוגבלת. אנחנו כוח עירוני במרחב הציוני-דתי וגם ברמה העירונית. היום יש הגירה חיובית לעיר והגרעין תרם 100 אחוזים ממנה. המתנ"ס שלנו מפעיל 500-400 ילדים בחוגים. זה גוף שצריך להיות רלוונטי גם בגיבוש אסטרטגיה עירונית, חלוקת תקציבים וקבלת החלטות". איך נכון לעשות זאת? הגרעין יצטרך להחליט בקרוב. המתלבטים בלוד מוזמנים להדרים מבט לעבר שדרות, שם רץ חבר הגרעין אלון דוידי בבחירות האחרונות לראשות המועצה. "הקהילה לא הריצה אותו באופן רשמי", מסביר צברי, "ועד הקהילה לא גיבש על כך עמדה, אבל רבים מהגרעין רצו אחריו". דוידי לא הצליח להתיישב על כיסא ראש העיר, והגרעין היה מעדיף שהוא יחבור לקואליציה, אבל דוידי עצמאי והוא יושב באופוזיציה.

צברי מסביר שאמנם רבים בגרעין תמכו בדוידי, אבל העובדה שהגרעין לא הריץ אותו רשמית, איפשרה לו לדבר בשני קולות וכך לא להפסיד את כל מניותיו בעיר.

לגבי העתיד, צברי עדיין מתלבט בשאלה. "הוועד הנוכחי יצטרך לתת על כך את הדעת. יש הרבה שרוצים לכבוש את לשכת ראש העיר, ויש שלא. בשורה התחתונה זו עמדת ההשפעה הגדולה ביותר. במצב הקיים היום, כל ענייני העמותה שלנו תקועים בעירייה". צברי מסביר שחברי הגרעין לא מפחדים מהמגרש הפוליטי אבל מבקשים לשחק בו בזהירות. הוא מציע את המודל של 'בית מוריה' בבאר שבע, שם הריצו אנשי הגרעין סיעה למועצה ולא לראשות העיר, "ואז אתה יכול להיות סגן, אבל לא מעמדה מאיימת". אחרי שנים רבות בתפקיד, הוא אומר, אפשר להתקדם להתמודדות על ראשות העיר.

לפני כחצי שנה נערכו בחירות בירוחם, בתום תקופת כהונה של ראש מועצה ממונה. הגרעין בירוחם, עיירה המונה 9,500 תושבים, איננו קלאסי, אלא מורכב משתי קהילות. אחת ותיקה יותר שהגיעה בשנות ה-80, ומורכבת מגרעיני נח"ל משימתיים של 'בני עקיבא' שהתיישבו במקום (להלן 'אפיקים'), והשני הוא גרעין דומה יותר לגרעין תורני קלאסי, שעלה בעקבות ישיבת ההסדר שהוקמה במקום בתשנ"ג ('בני עקיבא', בירוחמית מדוברת). שתי הקהילות, שהוקמו על ידי שמוליק בן שלום, הן נפרדות, אך יש ביניהן אינטראקציה מרובה. לפני הבחירות האחרונות תמכו רוב אנשי 'אפיקים' במועמד מיכאל ביטון, שנשוי לבת הגרעין שלהם. ב'בני עקיבא' הרוב תמכו דווקא במוטי אביסרור, אבל בכל אחת מן הקבוצות היה גם מיעוט משמעותי שתמך במועמד המתחרה. כך יצא שחברת 'אפיקים' - הרופאה רויטל לוי-חברוני, היתה מספר שתיים של אביסרור והפכה לחברת מועצה. "הגרעינים היו פעילים מאוד במערכת הבחירות וההתפצלות יצרה מתח בין הקהילות", אומר אלישיב רייכנר, חבר ותיק בקהילת 'בני עקיבא', "מצד שני, זה שהתפצלנו מראה על כך שאנחנו תושבים רגילים שחיים במקום". הפיצול גם סייע לכך שהגרעינים לא איבדו הכל בהימור על הסוס הלא נכון. "התלבטנו לפני הבחירות אם להריץ רשימה למועצה ולא לראשות", הוא מוסיף, "בסוף זה לא קרה, כי לא רצינו להחליש את המועמדים. יש שמצטערים על זה, כי אנחנו ותיקים בעיירה ואין לנו כוח פוליטי משלנו. זה מלמד שאנחנו עדיין נרתעים מפוליטיקה".

בכל הגרעינים אין ועדות קבלה למשפחות המבקשות להצטרף. פעילות בגרעין התורני בלוד. צילום: באדיבות קרן קהילות

 

מענה להשתלטות הערבית

"לא באנו לכאן לשירות לאומי, פה אנחנו חיים", מסביר עמיחי סדן מגרעין 'יחד' בבית שמש."כל משפחה בגרעין אמורה לקחת על עצמה עשייה מרכזית סביב חג אחד בשנה ועוד מחויבות קבועה. הרוח והדחיפה היא ליצור פעילות". אבל, הוא מוסיף, אם ישנה משפחה שכרגע לא יכולה לפעול בגלל מצב משפחתי או אישי, היא לא 'תיזרק' מהקהילה.

אם בעבר חברי הגרעינים היו מקבלים מלגה מגורם ממשלתי או מקרן כלשהי תמורת העשייה, הרי שהיום הדברים וולונטריים לחלוטין. במקומות שיש ערך לעצם השינוי הדמוגרפי, החובה לעשות רופפת עוד יותר בשל החשיבות הגדולה בעצם ההגעה למקום. "בהתחלה חשבנו שהגרעין יהיה מורכב רק ממשפחות ששרופות על הנושא ועושות כל היום, אבל כשהגרעין התבסס הבנו שזה לא טוב", אומר ויסנשטרן "אנחנו מדברים היום על מיסי חבר או מחויבויות אחרות, אבל בינתיים אין חובה לעשות וטוב שכך. יש סוגים שונים של אנשים. יש כאלה שבאים רק לגור ועצם זה שמשפחה דתית ותורנית מסתובבת בעיר זה פועל את פעולתו". המעניין הוא, שלמרות שאין חובה לעשות, הגרעינים לא מפסיקים לפעול. כל חבר גרעין יספר על עשייה מיוחדת בחגים, על פעילות חסד נרחבת, על חיזוק החינוך התורני והכללי בקרב ילדי ישראל ועל מפגש מיוחד עם האנשים ברחוב.

המעורבות במרחב המקומי נגזרת לא רק מהעשייה עם ועבור אנשי המקום, אלא גם במגורים עימם. חברי הגרעינים מתגוררים בעיר עצמה, ועם גדילת הביקוש והאמרת המחירים, בתהליך טבעי ונורמלי, הגרעין מתרחב לשכונות נוספות. ויש גם עשייה מכוונת. בגרעין ברמלה, למשל, נכנסו השנה קרוב ל-10 משפחות לשכונת עג'ש הקשה, חלקן קנו שם בתים. "למעלה מ-50 אחוזים ממשפחות השכונה שם לא יהודיות. המשפחות היהודיות סופגות התנכלויות רבות, והגרעין מנסה לחזק אותן בפעילויות שונות".

הגרעין בלוד מתפרש כיום על ארבע שכונות, אשר מכסות חלק ניכר משטחה של העיר. ההתרחבות החלה כאשר הנהלת הגרעין החליטה, לפני שנים, "שלא די לפעול בתחומי התורה, החסד והחברה, אלא יש להביא לעיר אוכלוסייה בהיקף גדול". הדרך לעשות זאת היתה בייזום הקמת שכונות מגורים דתיות, מה שהיה נראה אז פרויקט רחוק מאוד מהצלחה. היום חברי הגרעין מתגוררים בשכונה היזומה הראשונה שהוקמה, ובה מתגוררים גם אנשי העיר. שכונה דתית נוספת נבנתה באזור שבו גרו ערבים במבנים בלתי חוקיים, חמולות ומשפחות פשע. בשכונה השלישית יש גם פרויקט לציבור הדתי וגם משפחות שגרות עם המרקם העירוני הקיים, והשכונה הרביעית שאליה נכנסו משפחות בשנתיים האחרונות, היא שכונה קשה יותר "שדורשת הרבה מסירות נפש, ובה מתגוררות חמש משפחות". במקביל לכך מתקיימת חשיבה איך להיכנס לשכונות נוספות.

האתגר הגדול העומד לפתחו של הגרעין בלוד הוא איכלוס של 400 משפחות נוספות בשנים הקרובות בפרויקטים לציבור הדתי, זאת מלבד קליטה שממשיכה להתקיים בשכונות העירוניות. השאלות שיעמדו מעתה על הפרק הן כיצד לשמר את האופי השליחותי של הגרעין על האינטגרציה שבו, איך מנהלים קהילה כל כך גדולה והאם בכלל יש צורך בגרעין.

גרעין ללא גרעין

"אם גרעין מצליח, הוא לא נשאר גרעין", קובע הרב רפי אסולין. הרב, שעומד היום בראש ישיבת 'שעלי תורה', הוא ממקימי הגרעין הראשון בבית שמש. הרב אסולין וחבריו עלו לעיירה בתשמ"ט, כחבורה של אברכים מישיבת שעלבים שלמדו הוראה ורבנות והתגבשו סביב הרב רחמים נסימי. מהגרעין ההוא התפתחה רשת 'שעלי תורה' על מוסדותיה וגרעיניה, והגרעין ההוא "כבר הפך לאבטיח" ואינו מתפקד כגרעין. "בשני עשורים התרחש כאן מהפך מדהים שלא חלמנו עליו".

בית שמש של הימים בהם נוסד הגרעין היתה שונה בתכלית מזו של היום. מניין תושביה עמד על 15 אלף איש (היום הוא נאמד בכ-80 אלף) וב'גבעת שרת', השכונה הצעירה בה התיישבה הקבוצה, לא היה מניין אחד למנחה וערבית ומניין לשחרית היה אחד בלבד. "היה לנו עיקרון שאנחנו גרעין בתוך האוכלוסייה. החלטנו שלא גרים במרוכז והחלטנו שאין בית כנסת אחד שהוא שלנו. הפיזור הגדיל את הקשר עם האוכלוסייה. יש היום חבר'ה מבית שמש שגדלו במוסדות שלנו, התחתנו והיום לומדים בישיבות".

בשממה הציונית-דתית דאז, הקים הגרעין מוסדות חינוך. בשנים הראשונות האינטגרציה היתה דגל אבל גם הכרח, משום שלא היה אפשר לפתוח גנים למספר משפחות מצומצם. אחרי הגנים הגיע תורו של בית הספר, שהיה צורך להקימו יש מאין. "מוסדות החינוך הטובים הביאו אוכלוסיות מארצות הרווחה. היינו מקום שני אחרי רעננה בקליטת עלייה מהארצות האלה. אנשים התקשרו מארצות הברית ושאלו איך נרשמים לבית הספר". כאן הגיעה שעת המבחן לרעיון של שיתוף כלל האוכלוסייה, אבל הגרעין עמד בו. "למרות שהיו פיתויים. יש היום בבית שמש מוסדות חינוך שמיועדים רק לאוכלוסייה מסוימת, אבל אנחנו המשכנו עם הדגל הזה. האוכלוסייה החדשה רק שיכללה אותו". הרב מספר שבישיבה שלו, למשל, הדלת פתוחה לילדים ממשפחות מאוד תורניות וגם לילדים מסורתיים. "זה מורכב, זה לא פשוט, אבל זה חשוב". אחרי התפתחות מוסדות החינוך, הגיע השלב של בנייה מסיבית לציבור הדתי. היום האוכלוסייה חבושת הכיפה הסרוגה בעיר רבה.

ההתמוססות של הגרעין לתוך הקהילה המקומית התרחשה כתהליך. "מטבע הדברים, כשלא יצרנו מוסדות גרעיניים ולא בית כנסת, זה היה טבעי. בשלב מסוים, בדרך להגשמת היעדים הקמנו משרד עם מוסדות, מה שפגע במבנה הגרעיני. מצד שני, הכנו שורשים ארוכי טווח. רוב המשפחות גרות היום בבית שמש וכל אחד נמצא בצומת של השפעה: רבני קהילות, פיקוח במשרד החינוך או חיים בבית שמש. בלי הפלטפורמה של הגרעין, הם לא היו מגיעים לעמדות ההשפעה האלה".

לרב אסולין ואשתו תהילה עשרה ילדים, הגדול בן 24 והצעיר בכיתה ה'. בפרספקטיבה של תקופה, מאמין הרב אסולין שילדיו מאוד מחוברים מבחינה ערכית לרעיון של הגרעין. "הם קיבלו משהו. ודאי הגדולים חוו חוויה שאי אפשר להחליף אותה. לאחרונה הילדים בודקים מה המחיר שהם שילמו". הילדים מתמחרים את מגוריהם בעיר בכך שהפסידו כיף של מגורים ביישוב, אבל הרב בוחן את המחיר החינוכי. "ב"ה לא שילמנו מחיר חינוכי. זו לא אמירה נכונה לכולם, אבל ב"ה הקב"ה עזר. הילדים הרגישו שליחים מילדותם".

היום מלווה הרב אסולין את גרעין 'יחד' בבית שמש, בהדרכה, בציפייה ובסקרנות. "הגרעין של היום לא צריך לבנות מוסדות. הם יכולים להרשות לעצמם לפעול רק בתוך הקהילה ולקחת את זה כמשימה מרכזית. יכול להיות שזה דגם לגרעין שמגיע על גבי הגרעין הקודם".

 

גרעינים - הדור הבא: מחזירים את ההדר לחיפה

לצד גרעינים מבוססים וותיקים יותר, עדיין ממשיכות לקום קבוצות חדשות ולהגיע לכבוש שממות. גרעין 'הדר' בחיפה, שמתחיל בימים אלה את שנתו השלישית, עוד לא מתחבט בשאלות של אחיו הגדולים, אבל בהחלט פועל ומנסה לחדש בתחומים הייחודיים לו.

שכונת 'הדר', המונה כ-39 אלף איש, היתה השכונה היהודית הראשונה בחיפה. התגוררו בה ראש העיר הידוע אבא חושי ואישים רמי מעלה נוספים. פעלו בה המוסדות החשובים של העיר, החל מהעירייה וכלה ברבנות ובתיאטרון של העיר. בעשרות השנים האחרונות האוכלוסייה המבוססת עזבה, והציונית דתית נטשה לגמרי. בתי כנסת נותרו שוממים ומניינים נאבקים על קיומם. "כשהגענו חידשנו פעילות בבית כנסת שהיה נטוש במשך 11 שנים. הדלת שלו היתה פרוצה, החלונות היו שבורים והומלסים התגוררו בו", מספר דניאל ריפקין, רכז הפרויקטים של הגרעין. כדרכה של שכונה, היא לא נותרה ריקה מדיירים, ומי שהגיע לאכלס אותה היה אוכלוסייה מוחלשת. השכונה עצמה כוללת "את כל גווני הקשת הישראלית", אבל חברי הגרעין מתגוררים באזור שבו 80 אחוזים הם עולי חבר המדינות וקשישים, חילונים, ערבים ועובדים זרים.

מי שיזם את הקמת הגרעין היה דווקא מינהלת השכונה. למרות שחיפה אדומה ושארגונים אחרים פועלים במרחב השכונתי, התעקשו המנהיגים המקומיים דווקא על משפחות דתיות שיבואו להתגורר במקום. מה שמאותת על כך שהמושג 'גרעין תורני' הולך ומשתרש גם בציבור הכללי כדרך לקדם שינוי חיובי באוכלוסיות ומרחבי מגורים.

בשנה הראשונה הגיעו לשכונה 10 משפחות ולצידן דירת רווקות. היום, בפתח השנה השלישית, מונה הגרעין 22 משפחות ועוד 8-6 משפחות קשורות מהקהילה הסובבת.

שליחותו של הגרעין, אליבא דריפקין, מחולקת לשניים: פעילות רווחה בשכונה ופעילות של זהות יהודית בשכונה ובעיר. מעבר לכך יש גם חלום לגדול דמוגרפית. ריפקין עצמו עלה מאוקראינה לפני שני עשורים, והוא מבקש לקדם את העשייה הציונית-דתית בתוך האוכלוסייה הזאת בתחומי רווחה ויהדות. "אין מספיק מודלים של קליטה טובה עם הציבור הזה, ומה שאנחנו עושים זה סוג של ניסיון כי זו האוכלוסייה שאיתה אנחנו פועלים". אנשי הגרעין מנהלים מועדוניות זו השנה השנייה, נכנסים לגנים ולבתי הספר, וחלקם מתפלל בבית כנסת שמסביר פנים למתגיירים. הגרעין ב'הדר' מבקש להיות קהילה מאמצת למתגיירים, ואחרי שיתבסס המודל הכוונה היא להפוך אותו לארצי, ולהוות גוף מתווך בין משפחות של מתגיירים לקהילות בארץ.