בשבע 464: קוראים כותבים

מכתבים למערכת בענייני היום

בשבע , ט"ו בתשרי תשע"ב

איפה שבועת הרופאים?

התנהגות הרופאים המתמחים, המאיימים בהתפטרות, אומרת דרשני. היא מבטאת התנהגות אנרכיסטית. אחת מן השתיים: או שעליהם לקבל את ההסכם שנחתם עם ההסתדרות הרפואית, שלה הם כפופים כנציגות מקצועית. ואם הם אינם מרוצים מההסכם, האפשרות הדמוקרטית היחידה היא לבחור בהנהגה אחרת שתייצג אותם בבחירות הבאות. ועד אז שיפסיקו להתעמר בחולים האומללים ולפעול (או להתפטר קולקטיבית) על גבם. היכן האחריות הציבורית, שעליה הם אמוּנים, על פי שבועת הרופאים המפורסמת?

ציפי לידר, ירושלים

מרא דאתרא או רב מטעם

(בתגובה ל'לשמור על כבוד המרא דאתרא', גיליון 463)

דברי הרב שלמה רוזנפלד שליט"א בגיליון האחרון של 'בשבע' כביקורת על סגנון הכתיבה שננקט כלפי הרבצ"ר נראים ראויים ומכובדים. אך דומני שהדברים מניחים את המבוקש, וממילא אינם מכוונים למטרה, בבחינת 'טענו בחטים והודה לו בשעורים'.

אין חולק, כך נראה לי, שחובה לנהוג בכבוד הראוי במרא דאתרא של כל מקום ומקום. אין חולק גם שאם פלוני אינו 'מרא דאתרא' אלא רק 'רב מטעם', אין לחלוק לו כבוד יותר מהכבוד הראוי להינתן לכל פקיד מפקידי המדינה.

תפקיד ה'רב מטעם' הונהג בכל רחבי גלות רוסיה ופולין ובגלויות אחרות באשכנז בתקופת הזמן שנמשכה מהמאה ה-19 עד ראשית המאה ה-20 בשל דרישת השלטונות המקומיים באותה עת שהרב המייצג את הקהל יהיה בעל השכלה אקדמית. אף על פי כן, לא מצאנו בכל ספרות התשובות הענפה מאותה תקופה איזו התנצלות מהרב המשיב על כך שהתשובה נכתבת מבלי להיוועץ תחילה ב'רב מטעם' המקומי, שהיה לא פעם גם ירא שמיים במידה מסוימת, ולפעמים אף רופא (כדי לחסוך לקהילה את העלות הכפולה שבהחזקת רופא ובהחזקת רב מטעם לצידו).

אם כן, השאלה הראויה להישאל ולידון אינה מהו המשקל שעלינו להעניק להוראותיו של הרבצ"ר הנוכחי כשאנו מתדיינים בשאלה הלכתית הנוגעת בצבא או בחיילים; אלא, השאלה הראויה להישאל ולידון היא השאלה המקדימה: האם הרב רפי פרץ הוא 'מרא דאתרא' של החיילים או, שמא, רק 'רב מטעם' - קצין הדת הבכיר ביותר שנתמנה על ידי השלטון (שהוא גם טייס!).

מובן שהתשובה לשאלה זו אינה צריכה להינתן מתוך התייעצות עם הרבצ"ר, אלא מתוך בחינת החיבורים ההלכתיים שכתב הרבצ"ר על בחינת העמקות שבהם, רוחב היריעה והיקף הדיון; התשובה גם צריכה להינתן לאחר בחינת הדמויות שבחרו ברבצ"ר לתפקידו הרם, בחינת השיקולים שנשקלו על ידם, ועד כמה לכבוד התורה ניתן מקום בשיקוליהם, וכמובן שהתשובה צריכה להינתן גם אחר בחינת הוראותיו למעשה של הרב פרץ עצמו.

הרב שאול בר אילן, רחובות

קהות חושים מוחלטת

המינהל האזרחי והצבא התירו לתושבי הכפר עוורתא, ממנו יצאו רוצחי משפחת פוגל הי"ד, למסוק זיתים המצויים בתוך היישוב איתמר. מסתבר שבין המוסקים היו גם בני משפחת הרוצחים, שחלק מהם צעקו לעבר המפגינים היהודים 'נעשה לכם פוגל'.

קשה להבין את קהות החושים של השלטונות שבכלל מתירים לערביי הכפר שממנו יצאו הרוצחים להיכנס לתחומי היישוב איתמר. ברצוני להזכיר לכולנו, בעיקר לצעירים בינינו, כיצד נהגו הבריטים בתקופת המנדט במקרים דומים: הם תלו את הרוצחים, גירשו את תושבי הכפר והחריבוהו כמעט כליל. איני מציע לנהוג כמותם, אך לפחות להוציא להורג את הרוצחים ולמנוע ממשפחתם למסוק את זיתיהם.

משה בודק, חיפה