חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עניין אישי - בגליון השבוע

ישראל אייכלר, בן 56, נשוי לשרה , אב ל-14, תושב ירושלים, ח"כ ועיתונאי
27/10/11, 17:59
עפרה לקס

ישראל אייכלר, בן 56, נשוי לשרה , אב ל-14, תושב ירושלים, ח"כ ועיתונאי

התחלה: ד' בניסן תשט"ו 'ביקור חולים', ירושלים. ראשון מעשרה ילדים. צאצא של ה'עבודת יששכר' שאת משאלתו לעלות לארץ קיימו הבן והנכד. הנינה, סבתו של אייכלר, נולדה בין חומות העיר.

חסידות: "כשהגיע הרב'ה מבעלז לארץ בשנת 44', שני בחורים שימשו אותו בקודש. יוסף אייכלר ומנשה אייכלר, שהוא אבי".

אבא: היה פעיל מאוד בלח"י ומעשיו עדיין אפופי סודיות. "במלחמת ששת הימים אבי יצא למלחמה עם חולצה לבנה כי לא היה מגויס. הוא הגיע עם הצנחנים להר הבית. באלבומי המלחמה רואים אותו עומד מול כל חיילי צה"ל לבושי החאקי".

צה"ל: "אבי, שהוא הציוני האמיתי, תמיד שידר שיש שני דברים שונים וזרים: ארץ ישראל שהיא שלנו, ומדינת ישראל שהיא חילונית".

ערבית: "השפה הסודית שבה דיברו ההורים כדי שלא נבין. אחרי מלחמת ששת הימים, כשהגיעו הערבים למכור סחורות, פיטפטתי איתם בערבית והם נהנו".

לימודים:. עד גיל 6 בחיידר של 'בתי אונגרין', ומאז במוסדות בעלז, כולל הישיבה הקטנה והישיבה הגדולה. המלמדים "אולי לא עברו הכשרה פדגוגית, אבל הייתה להם אישיות שקרנה מיראת שמיים בצורה מדהימה". אחר כך למד בכולל ההוראה של החסידות.

'הרב' אייכלר: ההסמכה היא מטעם בית דין 'מחזיקי הדת' של החסידות. 

האישה שאיתו: עוד לפני שמלאו לו 20 נישא לשרה. "כשהכרנו, היא עוד לא עבדה והייתה מזכירת בית ספר".

העבודה: 14 ילדים. "עקרת בית היא העבודה הקשה והפורייה ביותר" ו"בית מלא בילדים הוא בית שמח".  היום נותרו בבית בת אחת, ובן בישיבה. הנכדים לא נספרים.

הייעוד: "המגיד שיעור שלי אמר שאם לא אהיה ראש ישיבה של 600 תלמידים זה יהיה הפסד של עם ישראל וזה יהיה באשמתי".

האשמה: בשנת 80' הקימה בעלז שבועון בשם 'המחנה החרדי'. הקשבה מקרית לרדיו העלתה שמישהו כינה את הבבא סאלי 'חומייני'. אייכלר, שניהל אז את מוסדות החסידות בירושלים, כתב מאמר חריף והעורך רצה לפרסמו במדור המכתבים. האולטימטום "עמוד מכובד בעיתון או שהמאמר יושלך לפח" הצליח, ומאז כמעט לא היה גיליון בלי מאמר שלו.

קידום: כעבור כשנתיים הפך לעורך, וזה כובעו מאז ועד עתה. "היום אני יותר אחראי על השקפה ותוכן ולא על העבודה הפיזית".

עיתונות-חרדית-חופשית: "אין בעולם עיתונות חופשית. כל עיתונאי כותב בדיוק על מה שמשלמים לו. העיתונות החרדית לא מתכחשת לתפקידה ומחנכת באופן רשמי. העיתונות החילונית התפרקה מתפקידה כמחנכת, כדי שתוכל להיות מתירנית ובהמית".

סגנון: "יש ניסיון של כמעט 200 שנה להרוס את האמונה  היהודית, והעיתונות מובילה אותו. זו מלחמת אין ברירה שנכפתה עלינו על ידי אויבי ה', ובמלחמה הזאת אני משתמש בכל הארסנל". יש גם כתיבה בז'אנרים אחרים, והיא מתבצעת בסגנון אחר.

תוצאות ביניים: "מאז שהתחילו לדבר בגאון יעקב ולא בכניעה, האנשים שנפלו קודם התחילו יותר ויותר להתקרב. העיתונות החילונית נהדפת ולכן הפכה יותר שונאת. היום היא כותבת על היהדות כפי שלא מעזים לכתוב עליה בעולם. במלחמה הזאת אנחנו העדינים".

בכורה טלוויזיונית: בשנת 82' דיבר ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, נגד רכישת דירות על ידי חרדים בשכונת 'מקור ברוך'. היו אז גילויי הסתה ואפילו כנופיות שהיכו בחרדים. הטלויזיה עשתה על זה סרט, ואייכלר דיבר בו. מאז הוא נקרא למיקרופון בכל פעם שמבצבץ נושא חרדי-חילוני. אבל הוא בורר היטב את הפורום שבקרבו יופיע.

פופוליטיקה: נקרא לאירוח חד פעמי בפורים תשנ"ג. טומי לפיד תהה אם מדובר בתחפושת, כי נדיר היה לראות חרדים בטלוויזיה. "בפעם הבאה שנקראתי להופיע כאורח אמרתי שאין סיבה שאני, 100 שנים בירושלים, אהיה אורח והאיש הזה, בן למשפחת מתבוללים שהגיע ברכבת של קסטנר יהיה קבוע". מאז השתתף פעם בשבועיים, כהוראת הרב'ה.

המתבולל: "במישור האישי היחסים ביננו היו ענייניים". לפיד אפילו ביקש להיות ידיד "אבל אני פחות סלחן".

מחירים: "ההופעה בתכנית עלתה לי בבריאות. יש לי מאז לחץ דם גבוה. אבל הייתי עושה את זה שוב. הייתה לי השפעה גדולה על הצופים ואת זה אמר לי אהרל'ה גולדפינגר, עורך התוכנית, שהוא מאוד שמאלני". אשתו הייתה בת לוויה קבועה. "יותר טוב מכל סגולה לשמירה".

מרכז להסברה יהודית: המפגש עם התקשורת הכללית הביא למסקנה ש"האסון של הציבור החרדי והדתי הוא הקשר שלהם עם התקשורת". החלום היה להקים מרכז שמטפח קשר מתמיד ובר קיימא עם עיתונאים "כמו של הרפורמים. אבל לציבור החרדי אין מספיק תודעה כזאת ובפועל זה מרכז של איש אחד".

רפורמות: "השמחה על 'ההיפתחות' של החברה החרדית מוקדמת מדי. זה תהליך טבעי של חיפוש פרנסה. מי שמצפה שהחרדים ישקעו בים התרבות של המנותקים מתורת ה' - צפוי להתאכזב".

הרב'ה: המורה, המדריך, המחנך. "כל מה שיש לי - משלו".

מפגשים: כל התפילות והחגים אצלו, והתייעצות צמודה כבר 33 שנה.

התייעצות: בשדה הפוליטי: על הצבעות פשוטות אין צורך לשאול. בסוגיות מורכבות אם מדובר ב'שב ואל תעשה' ויש קושי להיכנס לרב'ה - ההחלטה עצמאית. "אם זה קום, עשה - אני תמיד מתייעץ".

קום עשה: "על ההתנתקות הוא אמר שאם היה כאן הסכם שלום והצלת נפשות - אז זה ויכוח ידוע, אבל היות ואין כאן שום עניין של מניעת שפיכות דמים, אלא סתם לעקור יהודים מבתיהם באכזריות, ודאי להצביע נגד".

פוליטיקה: ב-96' התמודד כנציג חסידות בעלז בתוך יהדות התורה אבל לא נכנס. הפעם הראשונה שהגיע לכנסת לא כעיתונאי הייתה ב-2003, למשך שנתיים, בשל הסכם רוטציה פנימי. לפני כחצי שנה נכנס שוב לכהן, אחרי שהחליף את מאיר פרוש. שוב, לפי הסכם רוטציה.

רוטציה: "דבר הרסני. כשנודע לאנשי שרון שאני עתיד להתחלף הם הפסיקו לספור את האצבע שלי, ובפוליטיקה זה הדבר הכי חשוב".

להיות ח"כ: "פעם בכנסת היו אנשים שהנהיגו את העם. היום הכנסת מונהגת על ידי  התקשורת ובית המשפט".

עיתונאי וח"כ לסירוגין: "הכי טבעי. כי התקשורת היא זירה פוליטית והפוליטיקה היא זירה תקשורתית".

כמעט סגן שר החינוך: "לא הייתי מסכים להיות. הייתי מבקש להיות סגן שר הרווחה ועוזר לקשישים, החולים והמובטלים מול האויב האמיתי - הביורוקרטיה".  

תג מחיר: "אותם אנשים שגרמו לחילול הקברים ביפו וזלזלו בחרדים שבאו למחות על פגיעה בקברים, מזדעקים על כך שמישהו קשקש על כמה קברים מוסלמים. יש למנוע אלימות מכל צד, אבל הצביעות הזאת מראה את ריקוד 'מה יפית' של הפוליטיקאים לפני התקשורת".

  • ובמגרש הביתי

על הבוקר: אומר 'מודה אני', לומד דף גמרא ומתפלל שחרית. "בדרך כלל בשטיבלך של בעלז".

דיסק באוטו: שירי נשמה חסידיים, מבעלי המנגן של החסידות ועד אברהם פריד. "לפעמים גם יוסל'ה רוזנבלט וחזנות".

שבת: "מגש מלא נרות. שולחן ערוך בכל המאכלים והסלטים תוצרת בית, ומלא באורחים וילדים".

דמות מופת: יש הרבה. אחד מהם הוא יהודי ניצול שואה שמייד אחרי השואה התיישב ללמוד תורה, יודע את כל התורה כולה ולומד עד היום. הוא מתקיים מלחם ובצל. "זו היהדות והשלמות".

תפקידים בבית: "בשנות גידול הילדים אני הייתי שומר הלילה. ממילא כתבתי בשעות האלה. אז אני הייתי הכתובת לכל תינוק או ילד שרצו משהו".

עיתים לתורה: דף גמרא בבוקר, שיעורים והרצאות ביהדות שמכריחות את המרצה ללמוד לפני כן. חוץ מזה רוב העבודה מחייבת התעסקות במקורות.

מפחיד: "הלגיטימיות של האיבה נגד היהודים בארץ ישראל. אני חושב על ילדיי ונכדיי וחושש. מקווה שזה ישתנה".

לא ייכנס הביתה: "מי שרוצה ברעת עמי".

כשתהיה גדול: "יש לי חלום ילדות ללמד תלמידים. אם ה' ייתן לי בריאות בגיל מבוגר, אני מקווה שאזכה להגיד כל יום שיעורים בבית המדרש, בחז"ל בתלמוד ובחומש".