בשבע 465: תומכים ובוכים

שרי הליכוד והבית היהודי שהצביעו בעד העסקה, מספרים כי תמיכתם ניתנה בלב כבד, אולם טיעוני גורמי הביטחון הכריעו מבחינתם את הכף

ניצן קידר , כ"ט בתשרי תשע"ב


ח"כ ציפי חוטובלי: לא הגבנו ביד קשה לחמאס, וזו החמצה מאוד גדולה של הממשלה. גם אנחנו היינו יכולים לחטוף קלפי מיקוח. נוצר מצב שהעיסקה הפכה לכורח, כי מדינת ישראל כלל לא חשבה על אפשרות אחרת. אחרי שלא עשינו דבר, הכנסנו את עצמנו לדרך ללא מוצא והממשלה היתה חייבת לחתום על העיסקה הזו

השר יולי אדלשטיין: לא גלעד שליט דווקא צריך לשלם את המחיר על השיגעון הקולקטיבי שלנו בהתנתקות. דווקא אנחנו, שנלחמנו נגד התוכנית, נושאים באחריות לכך שאפשר להחזיק שבוי במרחק של כמה מטרים מאיתנו, ואף אחד לא יכול להביא תוכנית מבצעית לשחררו, כפי שהיה בעבר

שרי הליכוד והבית היהודי שהצביעו בעד העסקה, מספרים כי תמיכתם ניתנה בלב כבד, אולם טיעוני גורמי הביטחון הכריעו מבחינתם את הכף | בשתי הסיעות נשמעת ביקורת על אישור העיסקה על ידי השרים, ועל כך שלא ננקטו דרכים חלופיות לשחרור החייל החטוף | בכנסת מתגבשות הצעות חוק שימנעו עסקאות שחרור דומות בעתיד, תוך הקשחת הקריטריונים מול ארגוני טרור

שלושה שרים בממשלת ישראל הצביעו נגד עיסקת שליט בישיבת הממשלה. המשותף בין השלושה הוא שמאז לא העניקו לאף כלי תקשורת התייחסות בנוגע לעמדתם זו. "בשבע" פנה השבוע לשניים מהם, השרים משה יעלון ועוזי לנדאו, וקיבל שוב תשובה שלילית. עם זאת, לשר יעלון יש עמדה מאוד ברורה בסוגיה. בישיבת הממשלה שבה התקבלה ההחלטה על שחרורו של שליט, אמר יעלון: "אני מתייחס לנושא בחרדת קודש, משום שאנו עוסקים בדיני נפשות. הלב אומר כן אך הראש אומר לא. הסוגיה שאנו עוסקים בה יש לה היבטים מוסריים, לאומיים, ביטחוניים ואסטרטגיים. מצד אחד יש לנו אחריות לחייו של גלעד, בבחינת פיקוח נפש ובבחינת פדיון שבויים. אך ההחלטה שאנו אמורים לאשר היום כדי להביא לחילוצו ושחרורו, תביא לשחרור של למעלה מאלף מחבלים. צריך להיות ברור לנו, מתוך ניסיוננו, שהמחבלים שאנו משחררים היום יביאו לרצח של עשרות ואולי מאות ישראלים".

"לקיים דיון ללא לחץ רגשי"

השר יעלון מדבר מניסיונו האישי. הוא היה ראש המטה הכללי, והנושאים הביטחוניים נמצאים על סדר יומו."מניסיוננו", הוא אמר "מחבלים רבים חוזרים לסורם, בין אם הם חוזרים לבתיהם ובין אם הם מגורשים או מורחקים. מחבלים ששוחררו בעסקת ג'יבריל היו אחראים באופן ישיר לרצח 178 ישראלים ובאופן עקיף להרבה יותר. כך אנו צריכים להתייחס להשלכות החלטתנו היום. מעבר לכך, מימוש העסקה יהווה ניצחון גדול לחמאס, ומבחינתנו זו כניעה לטרור. המשמעות של זה היא רוח גב לאסלאם הקיצוני-ג'יהאדיסטי באשר הוא, ובעיקר חיזוק החמאס. מימוש העסקה יביא לפגיעה משמעותית בהרתעה".

יעלון סיכם את דבריו במבט קדימה: "במצבים מסוימים אנו צריכים לנהוג לפי הכלל ש'אין פודים את השבוי יתר על כדי דמיו'. אני חושב שמיד לאחר שהמהלך הזה יבוצע, נכון לקיים דיון בממשלה על המלצות ועדת שמגר ולעודד דיון ציבורי בנושא. ככל שידוע לי, המלצות ועדת שמגר רחוקות מאוד מהעסקה שאנו מאשרים היום. חשוב יהיה לקיים את הדיון הציבורי שלא תחת לחץ רגשי".

גם השר לנדאו הסכים להגיד כי "העסקה לשחרור גלעד שליט היא ניצחון גדול של הטרור, ותביא לפגיעה בהרתעה ובביטחון ישראל. אני רוצה להתפלל ולקוות שלפחות בכך שהצבענו נגד, ממשלת ישראל תביא לבחינה יסודית את המדיניות שלנו מעתה והלאה".

ניסינו לבדוק את הדופק בקרב שרים אחרים בממשלה, כאלו שתמכו בעסקה. השר יולי אדלשטיין מסביר כי הצביע בעד ההחלטה, אך בלב כבד: " אחד החברים אמר בישיבה שהוא מצביע בלב שלם בעד העיסקה. אמרתי שאני מצביע בלב שבור. אמנם אין ספק שהיתה "הקלה" בזהות המחבלים ששוחררו, אבל עדיין כל שם ששוחרר הוא בעיה בפני עצמו", מודה אדלשטיין, ומסביר כי "היה לכל העניין פן מעשי: לא הועלתה הצעה נגדית מכל סוג שהוא, והחלטתי שבנסיבות הקיימות צריך להצביע בעד".

מה הכריע אצלך את הכף בעד העיסקה?

"הייתי אסיר בעבר, היחידי מתוך הממשלה שיודע איך זה מרגיש שאנשים דנים בשחרור שלך, ובהינף יד חורצים את גורלך, ומה התחושה של הייאוש כשאתה מאמין שאתה הולך להשתחרר ונשאר בפנים. בנוסף, יש לי תחושה אישית שאני חי איתה כבר הרבה זמן, ולפיה לא גלעד שליט דווקא צריך לשלם את המחיר על השיגעון הקולקטיבי שלנו בהתנתקות. דווקא אנחנו, שנלחמנו נגד התוכנית, נושאים באחריות לכך שאפשר להחזיק שבוי במרחק של כמה מטרים מאיתנו, ואף אחד לא יכול להביא תוכנית מבצעית לשחררו, כפי שהיה בעבר", מסיים אדלשטיין בביקורת שנוגעת גם לממשלה בה הוא חבר.

עניין חזרתם של המחבלים לפעילות טרור אמנם מטריד אותו, אבל הוא מבקש לשמור על פרופורציות: "השחרור צריך להדאיג באופן פרופורציונלי. אני מתקשה להאמין שדווקא אותם 110 מחבלים ששוחררו לשטחי יהודה ושומרון יכריעו את הכף, עם כל ה"כבוד" שאני רוחש לעברם החבלני. לצערנו מסתובבים באזור מאות מחבלים, לא פחות מסוכנים. יש סכנה ואסור לזלזל בה, הרי ברור שרובם ינסו לחזור לפעילות טרור, אבל לדעתי לא הם יהיו אלה שישנו את התמונה הקיימת".

ומה צריך לעשות כדי לשנות את המציאות בעתיד? ליצור מצב שישראל לא תיכנע במצבים כאלה לארגוני טרור?

"צריך לנסות ולשנות את כללי המשחק. יש צורך בקונצנזוס ציבורי גדול סביב הנושא. האם צריך החלטות ממשלה? האם צריך אישור וחקיקה בכנסת? את כל השאלות הללו צריך לבדוק במישור הציבורי. אין ספק שאי אפשר להמשיך במדרון החלקלק של עסקאות מסוג שליט".

השר דניאל הרשקוביץ, שהצביע בעד העיסקה, מדבר על הצבעת הממשלה בנוגע לשליט כאחת "ההחלטות הקשות ביותר שקיבלתי בחיי".

"אם הייתי משקלל את כל הלבטים שעברו על כל אחד מהשרים, כמעט כל אחד היה על סף ההצבעה נגד העיסקה. השרים שיקללו הרבה מאוד נתונים, וללא ספק מה שהכריע היו הדיווחים של כל שירותי הביטחון, בצורה מאוד מפורטת, אמינה ומשכנעת, שהביאו כמעט את כל השרים למסקנה שבנתונים הקיימים ההחלטה בעד העיסקה היא הנכונה", הוא אומר.

איך ניתן לוודא כעת שבמקרים דומים בעתיד ההתייחסות הישראלית תהיה שונה?

"כולם מדברים ברמה התיאורטית ומקווים שלא נהיה במצב כזה. צריך להבין שאם יש חייל ישראלי חטוף יש לנו מחויבות טוטאלית כלפיו, וקשה להתחייב שבמצב מסוים נוכל לעבוד לפי כללים קבועים מראש. חקיקה בנושא הזה, כפי שמדברים עליה באחרונה, יכולה להגביל את חופש הפעולה לא של אנשים שרוצים לעשות ככל העולה על רוחם, אלא של אלו המבקשים לעשות הכל כדי להחזיר חייל הביתה. אני לא חושב שחקיקה תהיה דבר ישים, אך לדעתי יש לחשוב בצורה עמוקה איך מנטרלים את יכולת המיקוח של ארגוני טרור במצב כזה".

 "עסקה שחצתה את הקווים האדומים"

עמיתו של הרשקוביץ לסיעת הבית היהודי, ח"כ זבולון אורלב, חולק עליו. "אני חושב שלראש הממשלה לא היתה ברירה כמעט אלא לחתום על העיסקה הזו, שמהווה עדות לכישלון ולמחדל, ומבחינתי עברה את כל הקווים האדומים".

אורלב לא מסתפק בדיבורים אלא מתכוון גם להניח בימים הקרובים הצעת חוק על שולחן הממשלה, שתקבע את כללי המשחק באירועים של שבי. "ההצעה תבהיר שרוח המסורת היהודית מדברת בשבח מצוות פדיון שבויים, אך תדגיש שזו החלופה האחרונה לשחרור חטוף. בהצעה יובהרו כלל האמצעים המבצעיים, הצבאיים והמדיניים שיצטרכו להינקט, כולל מניעת הטבות לאסירים שלהם, הטלת סגרים, והגבלת הממשלה שבמידה וחותרים לעיסקה, היא תהיה תחת המפתח של מחבל אחד תמורת חטוף אחד. כדי לחרוג מהמפתח הזה, על פי ההצעה, יזדקקו לאישור של 75 אחוזים מחברי הממשלה וועדת החוץ והביטחון, וכן גם רוב של 80 חברי כנסת. אני מודה, אני רוצה לכבול את ידיה של הממשלה, כי אני מראה בהצעתי כמה מידרדר עניין המחיר".

ח"כ אורי אורבך, החבר השלישי בסיעה, טוען שהחקיקה לא תסייע כאן: "כל הדיבורים על חקיקה שתגביל אותנו יוצרים מצב שאנחנו מפצים את עצמנו בחוקי סרק".

אורבך מוטרד דווקא מאספקט שלא מרבים לדבר עליו: האזרחים הערבים-ישראלים ששוחררו מהכלא. "זה הדבר העקרוני שמפריע לי. הם אזרחים ישראלים ואנחנו אחראים להם. הם נשפטים על ידי מערכת החוק הישראלית, ולא על ידי הצבאית, במסגרת של מאבק נגד אויב. אי אפשר שחמאס יקבע לנו מה יהיה עתידם של אזרחי ישראל, גם אם הם ערבים".

גם בליכוד התעוררה תרעומת בעקבות אישור העיסקה על ידי שרי המפלגה. ח"כ ציפי חוטובלי אמנם מסכימה כי בדיעבד שחרורו של שליט בצורה זו היה הכרחי, אבל היא גם מותחת ביקורת לא מועטה על הממשלה: "מבחינה ערכית יש פה משהו מאוד בעייתי ומהותי, והוא שמדינת ישראל מנהלת משא ומתן מול ארגון טרור ומחזקת את מעמדו של החמאס. לא הופעלו מספיק מנופי לחץ בכל התקופה שגלעד שליט היה בשבי, הן על ידי ממשלת נתניהו והן על ידי ממשלת אולמרט. ניתן היה לפגוע בארגון, למוטט אותו דרך פעילות כלכלית או צבאית".

ודבר מאלה לא נעשה?

"ראשית, היה מחדל מודיעיני וביטחוני. מערכת הביטחון לא נתנה לאורך התקופה די אפשרויות פעולה. ומעבר לכך, לא הגבנו ביד קשה לחמאס, וזו החמצה מאוד גדולה של הממשלה. גם אנחנו היינו יכולים לחטוף קלפי מיקוח. נוצר מצב שהעיסקה הפכה לכורח, כי מדינת ישראל כלל לא חשבה על אפשרות אחרת. אחרי שלא עשינו דבר, הכנסנו את עצמנו לדרך ללא מוצא והממשלה היתה חייבת לחתום על העיסקה הזו".

אם ננסה להסתכל קדימה – מה צריכה הממשלה לעשות כעת, לאחר ביצע העיסקה?

"אני חושבת שישראל צריכה לנקוט בכמה פעולות בעתיד: חזרה לחיסולים ממוקדים, כדי שצמרת חמאס תרגיש מאוימת, עצירת הזרמת כספים בינלאומיים לעזה והפסקת העברת כספי המסים לרשות ושינוי תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים. אני גם חושבת שצריך להחזיר את עונש המוות למחבלים. אם רוצחי משפחת פוגל יוצאו להורג, במסגרת המשפט הצבאי שממילא מאפשר זאת, יהיה מדובר בעונש ראוי על שעשו. מדינת ישראל אמנם בחרה בחירה ערכית לשמור את עונש המוות לרמה של פושעים נאצים, אבל המחבלים קמים עלינו לכלותנו, הם רוצחים אותנו בגלל שאנחנו יהודים, וזה חמור לא פחות".

דיברת על הצורך למוטט את חמאס מהפן הכלכלי.

"זה הצעד האפקטיבי ביותר. ממשלת ישראל לא עשתה מספיק בהפעלת דה לגיטימציה בינלאומית לכך שקיים הסכם פורמלי בין חמאס ופתח'. העובדה שלא הגבנו כלכלית על המהלך הפלשתיני ולא מנענו מהם כספים, היא בעוכרנו. יש פער גדול בין הדימוי שיוצרים לעצמם אנשי עזה בעולם, לבין המציאות. העולם רואה בעזה מקום נחשל, והוא לא ממש כזה, בלי להזכיר מלונות יוקרה, מסעדות, מקומות בילוי ועוד. כשארגון אונר"א הידוע לשמצה מנסה להעביר כספים במזומן לידי הטרור – מדינת ישראל אינה עושה מספיק כדי למנוע את הדבר הזה, וכן גם את כספי המסים שאנחנו גובים עבור הרשות".

במערכת הפוליטית מעריכים כי על שולחן הממשלה והכנסת יונחו מעבר להצעתו של אורלב הצעות חוק נוספות שידברו על המחיר העתידי של עסקאות שבויים. אבל גורם בכיר בסביבתו של נתניהו, שהיה מצוי עמוק בסוד המגעים לשחרור שליט, מסביר כי מערכת חוקים אכן תהווה בעיה. "אחרי הטיפול בעיסקה הנוכחית, אפשר לומר בוודאות כי מערכת חוקתית תכבול את ידיה של המערכת בצורה שלא תאפשר פעילות נכונה מצד קובעי המדיניות בעתיד. זה פשוט לא יעמוד במבחן המציאות", אומר הגורם. זה כמובן לא יעצור את כל מי שיבקשו להקשיח בצורה משמעותית את הקריטריונים לעיסקה הבאה, שכולנו מקווים שלא נזדקק לה.