בשבע 465: פתקא טבא

"ריבונו של עולם, באתי לכאן במסירות נפש כדי להתקרב אליך. איך ייתכן שאשאר תקועה רק בגלל שעזרתי למישהי?!"

עודד מזרחי , כ"ט בתשרי תשע"ב


נירית נותרה לבדה. המצב היה נואש. היא התיישבה על הרצפה והחלה למרר בבכי: "ריבונו של עולם, באתי לכאן במסירות נפש כדי להתקרב אליך. איך ייתכן שאשאר תקועה רק בגלל שעזרתי למישהי?!"
באחד הימים שמעה נירית על מעלת הנסיעה לציונו של רבי נחמן מברסלב באומן ונרשמה לנסיעת נשים. הקבוצה טסה לטורקיה ומשם לקייב. שדה התעופה האוקראיני נראה מיושן מאוד, והמזוודות הסתובבו לאיטן במסוע. אישה אחת מהקבוצה לא מצאה את מזוודותיה. היא לא ידעה לדבר אנגלית ונירית הציעה לה שתדבר במקומה. נירית טיפלה בעניין ולבסוף האישה איתרה את מזוודותיה.

כולן עלו על האוטובוס לקייב ויצאו לדרך. כעבור חצי שעה נירית נוכחה לחרדתה שדרכונה וכרטיסה לא נמצאים אצלה. היא נזכרה כי היו בידיה בעת שסייעה לאישה וכנראה נגנבו. הנשים מסביבה הרגיעו: "אל תדאגי. את לא הראשונה שזה קורה לה. אלה התיקונים של רבנו..."

כאשר הגיעה לאומן נכנסה לציון של רבי נחמן, אמרה את 'התיקון הכללי' ושאר תפילות ובקשות, והתחננה שבזכות הצדיק תצליח להסתדר.

לאחר מכן הלכה למשרדו של הרב גבאי, האחראי על קברי הצדיקים, וביקשה שיעזור לה. הוא אמר שאין ביכולתו לעזור. גם למדריכת הקבוצה לא היה פתרון.

הנשים נסעו לברדיטשוב, לקברו של רבי לוי יצחק, אבל נירית המודאגת לא הצטרפה אליהן. במשך כל הזמן התפללה על הציון שתיוושע. ביום חמישי סיפרה לה אישה מהקבוצה שהיא מכירה את קב"ט הקונסוליה הישראלית בקייב ותוכל לנסוע עימה לשם כדי לנסות להוציא דרכון חדש. הרב גבאי הציע להן לקחת נהג שהוא מכיר וביקש שבאותה הזדמנות יביאו קרטון עופות מחב"ד בקייב.

השתיים הגיעו לתחנת משטרה בקייב, שנראתה כשייכת לתקופת מלחמת העולם השנייה. היו שם שני שומרים נעולים במגפיים שחורים. הן נכנסו וראו תקרה גבוהה וחדר מסורג. נירית חשבה: בדרך הטבע לא ילך פה כלום...

היא הגישה תלונה. מישהו כתב אותה, אבל הודיע שהאחראי על החותמת יגיע רק מחר. היא ביקשה שמישהו אחר יחתום במקומו, אבל הם התעקשו: "רק הוא יכול לחתום!"

היה עליהן לישון בקייב. החברה הציעה שילכו לישון אצל זוג חבריה, הקב"ט אמיר ואשתו. הנהג הוריד את השתיים ליד הקונסוליה הישראלית והתכונן לנסוע אל אחותו. סוכם שמחר בבוקר יביא את העופות ולאחר מכן יאסוף אותן.

כשהגיעו בערב לקונסוליה חשכו עיניהן. השתרך שם תור של כארבע מאות איש. לא היה להן מושג איך ומתי יגיעו למישהו שיטפל בהן.

החברה אמרה: "אנחנו רוצות לראות את הקב"ט אמיר!"

אמירת השם קיצרה כבמטה קסם את התהליך ותוך דקות ספורות מצאו את עצמן מטופלות. הן נפגשו עם אמיר ואשתו, ונירית סיפרה להם מה קרה. בני הזוג לקחו אותן לביתם ואירחו אותן בחום ישראלי. למחרת הגיעו השתיים לתחנת המשטרה. הממונה החתים לנירית את הטופס ומשם נסעו לקונסוליה. נירית הצטלמה וסידרו לה דרכון חדש. אחר כך נסעו לאומן והגיעו לפני שבת.

במהלך השבת פגשה נירית בחורה עם רגל חבושה מדדה בעזרת קביים ישנים מעץ שהשיגה במקום. נירית שאלה מה היא עושה פה, והבחורה אמרה שאין לה ויזה והיא תקועה שם כבר חודש ואין מי שיעזור לה. נירית נחרדה. אם היא תקועה פה חודש, מה יהיה איתי...

היא המשיכה להתפלל על הציון ולא ידעה מאין יבוא עזרה.

לפני הטיסה חזור החליטה לנסוע יחד עם קבוצתה לקייב למרות שלא היה לה כרטיס.

בתחילה פנתה לנציגי 'אל על', שהבינו לליבה, אבל לא יכלו לעזור. לאחר מכן פנתה לנציגי חברת 'טורקיש איירליינס' שדרכה נערכה הטיסה. הם אמרו לה שתוכל לקנות כרטיס חדש ולטוס בעוד כמה ימים, אבל לא היה לה מספיק כסף לכך.

נשות הקבוצה נכנסו לאולם הנוסעים ונירית נותרה לבדה. המצב היה נואש. היא התיישבה על הרצפה כשמזוודותיה מסביבה והחלה למרר בבכי: "ריבונו של עולם, באתי לכאן במסירות נפש כדי להתקרב אליך. איך ייתכן שאשאר תקועה רק בגלל שעזרתי למישהי?!"

לפתע עבר במקום איש זר שפנה אליה באנגלית ושאל: "מה קרה?"

נירית סיפרה לו בבכי מהו מצבה ואמרה שטיסתה עומדת להמריא כעת.

"קומי! אל תדאגי!", אמר האיש והוסיף, "את תהיי במחלקה ראשונה!"

הוא הוציא דף מכיסו, שרבט כמה מילים ואמר לה: "מהרי לטיסה!"

מיד לאחר מכן נעלם מהמקום. נירית לא ידעה מיהו ולא הבינה איך תוכל להיכנס לטיסה בינלאומית עם פתק בכתב יד...

היא מיהרה לעבר הדלפק. הפקידה קראה את הפתק והכניסה אותה. שנייה לאחר שנכנסה למטוס ננעלו הדלתות והמטוס החל לנוע.

דיילת הובילה אותה למחלקה הראשונה ודאגה להביא לה חברה מהקבוצה.

המטוס נחת בישראל. אביה של נירית קיבל את פניה. היא לא סיפרה לו מילה על מה שאירע לה. בחורה מהקבוצה המתגוררת בבית שמש הצטרפה אליהם. באמצע הנסיעה האב שאל: "נו, איך היה?".

"בסדר גמור", ענתה נירית.

"מה בסדר?!", קפצה הבחורה, "כל הטיול רק דאגת לכך שתצליחי לחזור..."

האב הנדהם עצר את רכבו בכביש המהיר כדי לשמוע את הסיפור.