בשבע 466: מתכוונים לנצח

בגבעת אסף, הישוב הראשון ברשימת המאחזים המיועדים להריסה על פי החלטת בג"ץ, נערכים למאבק נחוש

עתיה זר , ו' בחשון תשע"ב

בגבעת אסף, הישוב הראשון ברשימת המאחזים המיועדים להריסה על פי החלטת בג"ץ, נערכים למאבק נחוש | האוכלוסייה המגוונת, הכוללת זוג עם נכדים לצד צעירים בתחילת דרכם, שומרת על קשרי אחווה מיוחדים שמושכים משפחות רבות למקום | המייסדים זוכרים את הימים הראשונים במכולות ואת חרב הפינוי שהונפה מעליהם פעם אחר פעם, ומתריעים: "אם לא יהיה כאן מאבק של אלפים, יהרסו פה וימשיכו ליישובים הבאים"


בני גל: אם תהיה טראומה לאומית מהגירוש כאן, זה ירתיע את הממשלה מלהרוס עוד מקומות. צריך לזכור שזו לא גזירה משמים. לא עברנו את נקודת האל-חזור. יש מה לעשות. המוטו שלנו הוא 'בואו ננצח'

בשבת הקליטה נפל הפור ומשפחת ליסטמן החליטה לעבור לגבעת אסף. קרוואן שופץ והורחב, ועוד לפני סיום העבודה העבירה המשפחה את מיטלטליה. "מאז שעברנו ראינו ברכה בביתנו", אומר הרב מנחם "תוך עשרים חודשים חיתנו שלושה ילדים



יונתן יעקובוביץ': אנשים חושבים שגבעת אסף זה כמה קרוואנים על גבעה. אבל צריך לדעת שזה יישוב וזו קהילה לכל דבר. יש קשר חזק מאוד בין התושבים. אנחנו ממש כמו משפחה. זה מתחדד במאבק ובשעות קשות

לצד הגינות המטופחות של גבעת אסף, מגובבות ערימות צמיגים. פה ושם ניתן לראות סלילי תיל ובעיקר המון שלטים הקוראים למאבק נחוש על עתיד היישוב. בתשובתה לבג"ץ התחייבה המדינה כי עד סוף 2011, חנוכה הקרוב, היא 'תסיר' את היישוב. המילה המעודנת 'הסרה' נועדה אולי להשתיק את מצפונם של שרי הימין האחראים להתחייבות זו, אך למעשה מדובר בתוכנית לגירושן של עשרים וחמש המשפחות המתגוררות במקום. רובן המוחלט משפחות עם ילדים קטנים, המתגוררות במקום לא מעט שנים.

לא צריך אישורים על א"י

בגבעת אסף החליטו להיערך למאבק נחוש, והם מקווים מאוד שאלפים רבים יצביעו ברגליים ויגיעו ביום פקודה למנוע את ההרס. אחרי גבעת אסף מיועדים ל'הסרה' בחודשים הקרובים מקומות נוספים, ובגבעת אסף החליטו לא לתת לזה לעבור בשקט. "אםתהיה טראומה לאומית מהגירוש כאן, זהירתיע את הממשלה מלהרוס עוד מקומות", אומר בני גל, תושב גבעתאסף. "צריך לזכורשזו לא גזירה משמים. לא עברנו את נקודת האל-חזור. יש מה לעשות. המוטו שלנו הוא 'בואו ננצח'". גל מציין כי את עיקר המאבק מובילים התושבים עצמם. מדי ערב הם יוצאים לישובי הסביבה ופונים באופן אישי למשפחות שיגיעו לגבעת אסף ביום הפינוי, אם חלילה יקרה. חלקם נפגשים עם רבנים במטרה לעורר מודעות ותמיכה במאבק. אחרים משוחחים עם בני נוער, לרתום גם אותם לפעילות ולנכונות להגיע ביום פקודה.  

"אני אופטימית", אומרת שרה יעקובוביץ’, תושבת גבעת אסף מזה שמונה שנים, מאז החתונה. "אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. מוכנים להיאבק. גם אם נפסיד, נדע שעשינו מה שביכולתנו. אני לא חושבת על היום שאחרי". המבטא של שרה לא מסגיר את מוצאה האמריקאי. מאז עלתה לארץ בגיל שש עשרה לבדה, לפני כעשור, כמעט ואינה מדברת אנגלית, למעט שיעורי אנגלית שהיא מלמדת בבית הספר האלטרנטיבי בעפרה. היא נשואה ליונתן, אברך בישיבת מרכז הרב, ולהם ארבעה ילדים. את גבעת אסף הכירו שניהם בתור רווקים, וכשנישאו היה טבעי מבחינתם לבוא לגור כאן.  המבנה שהועמד לרשותם היה שתי מכולות ששימשו כמשחקיה. יונתן שיפץ אותן יחד עם חברים, ללא ידע מוקדם בעבודת כפיים. "באנו לחנות חומרי בניין, ביקשנו גבס וביקשנו בהזדמנות זו גם שיסבירו לנו מה בדיוק עושים איתו", הוא מספר. יחד עם חברים הוא עבד עד יום החתונה כדי להכשיר את המכולות למגורים. "כמו כל כלה, רציתי לבוא כמה ימים קודם לסדר את הבית, אבל לא היה אפשר", נזכרת שרה. "בסופו של דבר החברות שלי סידרו אותו ביום החתונה". לאחר שנולדה בתם הבכורה עברו בני הזוג לקרוואן, וכשגדלה המשפחה הוסיפו לו חדר. "זה הבית שלנו", אומרת שרה. "כאן השקענו. זה המקום שלנו, אין לנו בית אחר".

אבל מלכתחילה באתם לגור במקום לא מוסדר.

"אם היו מחכים לאישורים, לא היה כאן כלום. כך קמו כל המקומות, אף אחד לא חיכה לאישור. אנחנו פה כי זה ארץ ישראל. זה רש"י הראשון על התורה". 

גם גבעת אסף, כמו יישובים רבים, הוקמה על אדמה טרשית מעולם לא עובדה. גם חיפושים מאומצים של אנשי 'שלום עכשיו' בספרי רישום קרקעות ירדניים, לא הביאו לאיתור ערבים שיגיעו לבית המשפט, אך זה לא מונע מ'שלום עכשיו' לדרוש את הרס הישוב לאלתר.  בינתיים ממשיכים שרה ויונתן להשקיע בבית ולטפח את הגינה. "לא עצרנו את החיים. אנחנו רוצים להמשיך לחיות כמו בני אדם", הם אומרים. "אנשים חושבים שגבעת אסף זה כמה קרוואנים על גבעה", מוסיף יונתן "אבל צריך לדעת שזה יישוב וזו קהילה לכל דבר. יש קשר חזק מאוד בין התושבים. אנחנו ממש כמו משפחה. זה מתחדד במאבק ובשעות קשות". לפני כשבועיים נפטרה בגבעת אסף תינוקת ממוות בעריסה. המשפחות בישוב התייצבו לצד ההורים האבלים מרגע היוודע האסון, ועד לתום השבעה.

בעקבות הילדים

תחושת הלכידות הקהילתית היא אחד הדברים שקסמו לטובה ליסטמן, שהגיעה עם משפחתה מבית אל לפני כמעט חמש שנים. בני הזוג ליסטמן מהווים סוג של הורים למשפחות בגבעת אסף, לאור פער הגילאים בינם לבין היתר. אצל רוב המשפחות הילד הבכור הוא בגיל התחלת בית ספר יסודי, ואילו בני הזוג ליסטמן הגיעו למקום עם תשעת ילדיהם, ובשנים שחלפו מאז הגיעו הם הספיקו לחבוק כבר כמה נכדים. "הבנות שלנו ראו מודעה בידיעון של בית אל שבגבעת אסף מחפשים משפחות, והן התחילו ללחוץ עלינו שנעבור", מספר הרב מנחם ליסטמן. "כדי לצאת ידי חובה התקשרתי להתעניין, אחר כך הגענו לשבת קליטה. ממש לא התכוונו ברצינות, כי כבר בנינו בית גדול בבית אל והיה לנו טוב שם. אבל הילדים לחצו".

באותה שבת קליטה נפל הפור והמשפחה החליטה לעבור לגבעת אסף. קרוואן שופץ והורחב, ועוד לפני סיום העבודה העבירה המשפחה את מיטלטליה. "מאז שעברנו ראינו ברכה בביתנו", אומר הרב מנחם "תוך עשרים חודשים חיתנו שלושה ילדים". הקהילתיות ותחושת המשפחתיות שבין התושבים, מעלות את ערך המקום בעיני משפחת ליסטמן, מה שמהווה שיקול משמעותי להמשך המגורים במקום. זאת, למרות הקושי המנטלי כתוצאה מפערי הגילאים, הן של ההורים והן של הילדים הלא נשואים של המשפחה, שבוגרים יותר מילדי הישוב האחרים. "הילדים שלנו רק צמחו בזכות המעבר. הם גילו בעצמם כוחות שלא הכירו". כך אחד הבנים הגדולים טיפח גינה לתפארת, בנה טרסות ושתל פרחים, כשאחיו הצעיר מסייע לו. הבנות מהוות כוח עזר משמעותי למשפחות הצעירות, הזקוקות לא פעם ליד עוזרת או שמרטפות. הרב מנחם עצמו, בתפקידו כראש המחלקה האנגלית של מכון מאיר, מביא לגבעת אסף תלמידים רבים כדי להכיר ולחוות את החיים במקום. 

הרב ליסטמן גדל בארצות הברית במשפחה מתבוללת. "הכיפה נשארה על הראש רק בזכות הסבא והסבתא", הוא מספר. לאחר הלימודים באוניברסיטה קפץ 'להתאוורר' בארץ. מאז הוא כאן. לאחר לימודים במכון מאיר עבר ללמוד בבית אל, נישא לטובה לבית הורביץ ובעשרים השנים הבאות הם התגוררו בבית אל, עד המעבר לגבעת אסף. גם הוא לוקח כעת חלק בפעילות למניעת הרס המקום. "נפגשתי עם בנות שלומדות באולפנא בעפרה. קודם כל שיידעו מה הסיפור, שיבינו. שאלתי 'מי מתגוררת בגבעת צבי?' שזו שכונה בעפרה, והרבה בנות הצביעו. רק כשאמרתי להן שגם גבעת צבי באותו סטטוס חוקי כמו גבעת אסף, וגם היא על הפרק להריסה, היה נראה שנפל האסימון והן הבינו במה מדובר. התחושה היא שיש תרדמת בציבור מאז הגירוש מגוש קטיף. אבל דווקא כשאנחנו מדברים ישירות עם אנשים, אנחנו רואים המון נכונות שלהם לעזור".

 הרחבה בזכות הצבא

למשפחת שורק מגבעת אסף אין זו הפעם הראשונה שהם חשים את חרב ההריסה מונפת. בני הזוג מתגוררים במקום מאז הקמתו בשנת תשס"א. שנה וחצי לאחר מכן, כשהיה פואד בן אליעזר שר ביטחון, הוא שם לו למטרה להרוס את המאחזים. הרס מתוקשר אחד אז היה בחוות גלעד, אך התפטרותו של פואד (מסיבות תקציב) החזירה את חרב החורבן לנדנה. שנתיים מאוחר יותר שוב עמד הישוב בסכנת הריסה, אך מותו של ערפאת הסיט את תשומת הלב למקומות אחרים. "בכל פעם שיש איום כזה, הישוב מתפתח יותר", אומרת רויטל שורק. "בהתחלה, כמה שבועות אחרי שגבעת אסף קמה, הצבא רצה שנעזוב, ובמקום זה הוא יאייש את המקום. אז הם סללו את הכניסה, והביאו עוד מכולות. בסופו של דבר נשארנו, והמכולות שהביא הצבא איפשרו למשפחות נוספות להגיע".

גבעת אסף הוקמה במקום בו נרצח אסף הרשקוביץ, תושב עפרה. המקום, צומת ה'טי' בין עפרה לבית אל, היה מועד לפיגועים בתקופת האינתיפאדה השניה. לא מעט רכבים הותקפו בירי כשחלפו במקום, וכשהתקפת ירי כזו גרמה למותו של אסף הרשקוביץ הוחלט לעשות מעשה ולהקים נקודת התיישבות במקום. עוד קודם לכן הקימו בבית אל ועד פעולה להתמודדות עם הטרור המתגבר. מישהו רשם את אלדד שורק כחבר בוועד. כחבר מן המניין, הגיע אלדד לישיבה שהתקיימה לאחר הרצח, ובשתים עשרה בלילה התקשר לאשתו רויטל שתארוז כמה דברים כי "הולכים לכמה ימים לנקודה". וכך, עם שני תינוקות, האחד בן שנה וארבעה והשני בן חודשיים, עברה המשפחה למאחז 'לשבועיים'. "אחר כך הבנתי שכנראה נישאר פה", מספרת רויטל "אבל שמחתי, כי ההורים שלי היו שותפים בהקמת כוכב השחר, וגם לי היה חלום להיות שותפה בהקמת יישוב חדש". 

בחודשים הראשונים הם התגוררו במכולה. השירותים הכימיים היו בחוץ, וכדי להתקלח נסעו לבית אל. המטבח היה משותף לארבע המשפחות שהתגוררו במקום, בהמשך ירד מספרן לשתיים. תשעה שבועות לאחר מכן הצבא התכונן לאייש את המקום, והביא לשם כך בין השאר מכולה עם שירותים ומקלחת - שידרוג משמעותי ברמת החיים. החורף שהגיע כמה חודשים אחר כך היה קר, המכולות קפאו, הבן חלה בדלקת ריאות, אבל משפחת שורק נאחזה במקום. "לאט לאט גדל מספר המשפחות. הביאו קרוואן, אחר כך עוד קרוואן ועוד אחד. היה קשה להביא משפחות. מה שעשה את השינוי היה דווקא המאבק בימי פואד. בימים שדובר על פינוי הגיעה לגור כאן גאולה הרשקוביץ, אמו של אסף,  הרב משה שפירא מעפרה והרבה חבר'ה. מאז אין בעיה של משפחות. כל בית שיש, מתאכלס מיד".  אנשים מחוץ לגבעת אסף גם בנו במקום קרוואנים להשקעה, אותם הם משכירים.  

משפחת שורק גדלה גם היא עם השנים, ומונה כיום הורים ושמונה ילדים. "הילדים נולדו כאן, בנינו כאן בית והילדים היו שותפים בבניה שלו. הם קשורים למקום", אומרת רויטל "קצת התלבטנו מה לעשות איתם בתקופה הזו, של כל המתח. החלטנו שהדבר הנכון ביותר הוא שהם יהיו שותפים מלאים. נסענו השבוע לדבר עם משפחות מעפרה והם באו איתנו". המשפחות בגבעת אסף נפגשו עם פסיכולוג חינוכי שיסייע להן לקבל החלטה נבונה בנוגע לילדים, והוא עודד אותם לשתף את הילדים במאבק. "הוא סיפר על מחקר שנעשה דווקא בקרב ערבים, שהראה שילדים שהיו שותפים למאבק יצאו בריאים יותר בנפשם, חזקים יותר מאלה שלא היו שותפים". רויטל מספרת על אחד הילדים שהתקשה לישון כמה לילות, לאחר שנודע לו על גזירת הפינוי. הוא גם ביקש לא להיות בישוב אם יבואו להרוס. "אנחנו מדברים על זה, ובעיקר משתפים אותם במה שאנחנו עושים", היא אומרת ומספרת עוד על הקטנים שבחבורה, שמדברים על "החיילים הגויים שיבואו להרוס את הישוב".

 "להקדים את השופלים"

הבוקר השלו בגבעת אסף לא מסגיר את איום החורבן המרחף על המקום. רק ערימות הצמיגים בכל מקום כאמור, מהוות תזכורת כואבת לעתיד הלוט בערפל. התושבים מקווים שתהיה התגייסות המונית לעזרת הישוב ביום פקודה. גבעת אסף היא הראשונה בתור. אחריה נידונו לכליה גם רמת גלעד, גבעת האולפנא בבית אל, עמונה, מגרון ומצפה יצהר. "הרכבת דוהרת ואם יבואו אלפים זה יוכל לעצור אותה", אומר יונתן יעקובוביץ’. "מה שיהיה פה הוא משמעותי עבור כל מי שאחרינו. אם לא יהיה מאבק, אז יהרסו כאן וימשיכו הלאה. צריך שיהיה כמה שיותר בלגן".

המאבק נחוש אבל פתוח, אומרים בגבעת אסף. כל אחד מוזמן לבוא ולהיאבק לפי השקפתו, העיקר לבוא ולהיאבק. בני גל מזכיר כי בשלב הראשון של גזירת הפינוי ביו"ש, שלב שכבר נקבעו לו לוחות זמנים, מיועדות לגירוש מאה ושישים משפחות. לפי הצהרת המדינה כי 'מה שנבנה על אדמה פרטית - יוסר', עתידים ליהרס בתיהן של עוד אלפי משפחות ברחבי יהודה ושומרון, כיוון שמעמדן החוקי של הקרקעות בישובים רבים טרם הוסדר סופית. גל אומר כי אינו נערך רק ליום פקודה, אלא מארגן פעולות אשר "יקדימו את השופלים". את עיקר יהבו הוא משליך על ההתעוררות של הציבור: "צריך לעבור משגרה לחרום", הוא חוזר על משפט השגור בפיו, "אנחנו במצב חרום. עתידן של אלפי משפחות נזרק לפתחו של בג"ץ, שישמח להרוס את בתיהן באיצטלה משפטית"

 "הם הורסים ואנחנו בונים"

בסוכותהאחרון הוקםמאחז חדש:'עוז ציון',הממוקם בעברוהשני שלהכביש המוליךלגבעת אסף. ארבעה בתיעץ נבנובמקום,ומתגוררים בובני נוערורווקים.זוג צעירשהתחתן השבועעתיד לאכלסאת אחדהמבנים,וזוג נוסףצפוי להגיעבקרוב."התשובה לתוכניותההרס צריכהלהיות הרחבהשל הישובים",מסבירות ברכהוראשית,בנות צעירותהמתגוררות במקוםמהיום הראשון.השתיים מסורותמאוד לרעיוןהקמת המאחזיםושותפות פעילותבכל הקשורלביסוסם וחיזוקם.הן מסבירותבבקיאות אתשלבי הקמתמבנים מעץ,ובאותה בקיאותמסבירות עלהפעילות שלהןבמסגרת תנועתההתיישבות החדשה'נחלה'."על כלבית שרוציםלהרוס צריךלהקים קולזעקה.כשהרס שלבית אחדעובר בשקט,זה מהשמאפשר תוכניותלהרס שלישובים שלמים",הן אומרות,ומזכירות אתהבית בבתעין מערבשנהרס השבועבקול דממהדקה.

אתבית העץהרביעי בישובהצעיר,בנו הנעריםבמקום כתגובהלצווי הריסהשנתלו עלהמבנים האחרים."על כלהחרבה צריכהלהיות הרחבה",מסבירות ראשיתוברכה,ומציינות כיזהו ציטוטמהגר"א."אם מאיימיםעל מקוםבהחרבה,צריך כתגובהלהרחיב אותו,לבנות עודבתים.לכן באנולכאן".