בשבע 466: תל אביב – סיפור הצלה

במטרה לחסל גם את יהודי ארץ ישראל, הגו מפקדי הצבא הנאצי תכנית פעולה, בשיתוף מנהיג המרד הערבי המופתי חאג' אמין אל חוסייני

חגי הוברמן , ו' בחשון תשע"ב

 

במטרה לחסל גם את יהודי ארץ ישראל, הגו מפקדי הצבא הנאצי תכניתפעולה, בשיתוף מנהיג המרד הערבי המופתי חאג' אמין אל חוסייני |המטרה- הרעלת אלפיתושביה היהודים של תל אביב, הדרך – זריית אבקת רעל במעיינות ראש העין, מקור המיםשל תל אביב אז | מסמכים בריטיים שנחשפו בשנים האחרונות, מגלים את סיפור סיכולו של המבצע,שנבלם ברגע האחרון בזכות מטבעות זהב שנמצאו בוואדי קלט



הכוח שצנח בשמי יריחו מנה חמישה אנשים: שלושה מבני הטמפלרים ושני ערבים, כולם תושבי א"י. ברשותם היו עשר קופסאות שהכילו רעל קטלני המתמוסס בקלות במים. כמות הרעל בכל קופסה היתה מספקת כדי הריגת 25 אלף איש (!). 160,000 יהודי תל אביב עמדו בסכנת הכחדה

 


המופתי העלה בפני הפיהרר הצעה מעשית, שנועדה לשרת את האינטרס הערבי והנאצי כאחד: להצניח לוחמי קומנדו גרמנים בארץ ישראל, במטרה לחבור לכוחות המיליציות הערביות המקומיות, ולעסוק בפעילות הכנה להשמדת היישוב היהודי בארץ ישראל

 


הכוח הוצנח במפוצל ליד יריחו, ורוב הציוד התפזר בשטח. חסן סלאמה, שנפצע במהלך הצניחה, החל לנוע לכיוון ירושלים. השאר התחבאו במערה בוואדי קלט, ממתינים להזדמנות להתקדם לכיוון מעיינות ראש-העין. אבל ההתפתחויות היו אחרות

באחד הבקרים של חול המועד סוכות תש"ה, עם אור ראשון, נשמעזמזומו של מטוס תובלה בשמי יריחו, מצפון לים-המלח. מי שהיה נושא עיניו לשמיים היהמן הסתם מופתע מזהות המטוס: מטוס היינקל של חיל-האוויר הגרמני הנאצי. הימים ימימלחמת העולם השניה. למרות שבאירופה כבר היו כוחות בעלות הברית נעים לכיוון ברלין,סוף המלחמה עוד היה רחוק. בארץ ישראל, אשר אך לפני 3 שנים ניצלה מהפלישה הנאציתמכיוון מצרים, עמדו התושבים היהודים בפני סכנת כליה חדשה, והם לא ידעו על כך דבר.

קרני שמש חיוורות הנצו מעל הרי גלעד. מטוס ההיינקל התקרב ליריחו.דלת המטוס נפתחה. בזו אחר זו נפרשו חופותיהם של חמשת המצנחים, שלושה גרמנים ושניערבים-פלשתינים. המטוס פנה חדות וחזר להטיל את האספקה והציוד. הציוד הכיל תרעלהשארץ ישראל לא ידעה כמוה מעולם.

 

 המופתי מרוצה

שלוש שנים לפני כן בח' בכסלו תש"ב, ניצב ה"מופתי"הירושלמי הנודע לשימצה, חאג' אמין אל חוסייני, מנהיג הוועד הערבי העליון של ערבייארץ ישראל ומנהיג המאבק האנטי-ציוני בתקופת המנדט, כשחיוך רחב נסוך על פניו, לצידושל אדולף היטלר בברלין. שעה וחצי המתיקו השניים סוד, וה"מופתי" לא יכוללהסתיר את שביעות רצונו שעה שה"פיהרר" גחן לעברו ולחש על אוזנו:"החלטתי להביא את הבעיה היהודית על פתרונה". היטלר התחייב גם, ולמופתילא היתה סיבה לפקפק בכנותו, כי גרמניה תחסל את הקהילה היהודית בארץ ישראל לאחרשהגרמנים ינצחו במלחמה. מאוחר יותר רשם ה"מופתי" חוסייני ביומנו:"גיליתי פנינה שערכה לא יסולא בפז ושמה אדולף אייכמן".

מנהיגם של ערביי ארץ-ישראל - שהיום שמם פלשתינים - הבהיר היטב:גורלו וגורל עמו נקשרים מכאן ולהבא בנאצים.

המופתי העלה בפני הפיהרר הצעה מעשית, שנועדה לשרת את האינטרס הערביוהנאצי כאחד: להצניח לוחמי קומנדו גרמנים בארץ ישראל, במטרה לחבור לכוחות המיליציותהערביות המקומיות, ולעסוק בפעילות הכנה להשמדת היישוב היהודי בארץ ישראל.

ואז העלה רעיון חדש, מפתיע אך מעשי: להרעיל את כל תושבי תל-אביב,לגרום רצח המוני של רבבות אנשים, נשים ילדים וזקנים.

כך נולד המבצע שהנאצים העניקו לו את השם 'מבצע אטלס'.

לפני 9 שנים, שיחררה סוכנות הביון הבריטית MI5 לידיעת הציבור כ-200 מסמכים סודיים שלה מהשנים1939-1944, אשר רובם היו קשורים לגרמניה. בין המסמכים שפורסמו היה מידע מפורטהנוגע למבצע אטלס ולחברי החולייה הגרמנית-פלשתינית אשר הוצנחה בארץ ישראל על מנתלבצע את הפעולה.

 

המבצע הוטל על כוח מיחידת הקומנדו המיוחדת של הוואפן אס אס הנאצי. הכוחשצנח בשמי יריחו מנה חמישה אנשים: שלושה מבני הטמפלרים ושני ערבים, כולם תושביא"י. ברשותם היה ציוד רב, שהעיקרי בהם: קופסאות שהכילו אבקה לבנה, טחונה עדדק. היה זה רעל קטלני המתמוסס בקלות במים. כמות הרעל בכל קופסה היתה מספקת כדיהריגת 25 אלף איש (!) וברשותם היו כעשר קופסאות כאלו. יעדם היה מעיינות ראש-העין,שהיוו אז את מקור המים העיקרי של תושבי תל-אביב. 160,000 יהודי תל אביב עמדו בסכנתהכחדה.

מצבה של גרמניה באותם ימים כבר היה בכי רע. כוחות בעלות הברית התקדמולעבר שטח גרמניה, לשם היו עתידים להגיע בתוך שבועיים. כוחות הצבא האדום לחצו ממזרחוהגיעו לפרוסיה. הנאצים, שחיפשו כל דרך להדוף את כוחות בעלות הברית, החליטו להשתמשבתוכנית הישנה של אמין אל-חוסייני.

 

גיס חמישי במושבות הטמפלרים

מפקד הפעולה, אחד מהצונחים, היה מראשי מפקדי הכנופיות הערביות בארץ,חסן סלאמה, שהכיר היטב את יעד הפעולה: הוא נולד בשנת 1912 לא הרחק ממעיינותראש-העין, בכפר הערבי קולה. סלאמה היה מראשי הקבוצות הערביות החמושות שפעלו נגדיהודים ובריטים בתקופת המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט). באותןשנים היה אחראי גם לרציחת ערבים רבים. לאחר דיכוי המרד הערבי ברח סלאמה ללבנון,ומשם היגר ביחד עם המופתי הירושלמי לעיראק. מעיראק עבר לגרמניה הנאצית, ומשם חזר בצניחהבעת מלחמת העולם השנייה כשותף למבצע "אטלס".

גם מפקד המבצע הגרמני הכיר היטב את הארץ. היה זה קצין המודיעין הנאציקורט וילנד, יליד 1917, בנו של רודולף וילנד, מהקהילה הטמפלרית בשרונה, כיום הקריהבלב תל-אביב. וילנדלמד בבית הספר התיכון של המושבה הגרמנית בירושלים והעריץ את היטלר. בהיותו בן 19,נסע לגרמניה והתנדב לצבא הנאצי. הוא הוצב במודיעין הצבאי, לאור העובדה שידע שפות. במהרההתקדם, קיבל דרגת מאיור (רב-סרן), ושירת ביחידת הקומנדו המיוחדת של הוואפן אס אסתחת פיקודו של אוטו סקורצני.

ביולי 1944 קיבל ווילנד הוראה לבוא למלון אדלון בברלין. במקוםהמתינו לו המופתי ומתורגמן גרמני. ווילנד שמע שם לראשונה על פרטי המבצע. הבחירה בו היתה טבעית,שכן היה לו גם ניסיון מבצעי, גם היכרות מעמיקה עם הארץ, וגם קשרים עם בני המקום.

לצוות המבצע צורפו עוד שני גרמנים ילידי מושבות הטמפלרים בארץ ישראל,שנמנו על דיוויזיית "ברנדנבורג" הנאצית. גם הם הכירו את הארץ ואורחותיה.הראשון היה ורנר פראנק, יליד חיפה, שאביו עבד בסוכנות העיתונות הגרמנית בירושלים. גם פראנקלמד בבית הספר במושבה הגרמנית בירושלים ואף הוא נסע ב-1936 לגרמניה והתנדב לצבאהנאצי. הוא היה איש חיל האוויר הנאצי.

השני היה פרידריך דיינינגר שאפר, מכפר הטמפלרים וולדהיים שבעמק-יזרעאל,על שטחו עומד כיום היישוב אלוני אבא. דיינינגר שאפר סייע לערבים גם במהלך מאורעותתרצ"ו-תרצ"ט, נכלא בכלא בבת ים, והצליח מאוחר יותר לברוח חזרה לגרמניה. שםפעל כעוזרו האישי של המופתי אמין אל חוסייני.

צנחן נוסף היה עבדול לטיף, ערבי יליד ירושלים, שהשתתף גם הוא במאורעותתרצ"ו-תרצ"ט, והוגלה לעיראק.

כל החמישה אם כן, הכירו היטב את ארץ-ישראל. הצלחתם היתה מובטחת. עלפי התוכנית, הם היו צריכים לנוע מיריחו דרך ואדי קלט לכיוון ירושלים, משם להמשיךלמעיינות ראש-העין, ובהם לפזר את הרעל הקטלני.

בברלין ישב המופתי וחזה בחלומו כיצד מותם הפתאומי של עשרות אלפייהודים בתל-אביב זורע בהלה בכל ארץ-ישראל. הוא ציפה שאלפי יהודים ינטשו את העריםויימלטו לכפרים - שם ייטבחו בידי הפלחים הערביים.

 

בנוסף להרעלת תושבי תל אביב, הוטל על החמישה ליצור קשר עם סוכניםפרו-נאצים ולהקים בסיסים בארץ ישראל. כמו כן, תוכנן כי יפגעו בתחנת הכוחההידרואלקטרית בנהריים, ובצינור הנפט כירכוכ-חיפה.

הציוד שהוצנח איתם כלל, מלבד קופסאות המוות, גם נשק קל, מפות,מכשירי קשר, מנות קרב, 5,000 לירות שטרלינג במטבעות שונים וחומרי נפץ. בתוכנית זוקיווה אמין אל-חוסייני להתסיס מחדש, בחסות הנאצים, את המרד הערבי הגדול שנכשלב-1939.

הכוח הוצנח במפוצל ליד יריחו, ורוב הציוד התפזר בשטח. חסן סלאמה,שנפצע במהלך הצניחה, החל לנוע לכיוון ירושלים. השאר התחבאו במערה בוואדי קלט,ממתינים להזדמנות להתקדם לכיוון מעיינות ראש-העין.

אבל ההתפתחויות היו אחרות.

 

 התגלית של רועי הצאן

למחרת היום, קיבל מפקד מרחב ירושלים במשטרת א"י, פאיד בייאידריסי, דו"ח מעניין ממשטרת יריחו: מספר רב של מטבעות זהב בריטיים הציף לפתעאת העיר. אידריסי, שמפקדיו קיבלו התרעה על 'מבצע אטלס', החליט לחקור את מקור הזהב.בתוך שעות ספורות הגיע אל מספר נערים שרעו את צאנם בוואדי קלט. הם סיפרו כי מטוס שחגמעליהם השליך שק גדול, נסק במהירות והסתלק מהמקום. הנערים מיהרו לבדוק את תכולתהשק ומצאוהו מלא במטבעות הזהב. הם טמנו אותו במקום מחבוא, ואז הבחינו בשלושה"אירופאיים" מחפשים דבר מה במקום - מן הסתם את שק הכסף. הרועים שבולמאהל, סיפרו על הפרשה לשייח', והלה מיהר למקום המחבוא, נטל את השק והחל לסחורבמטבעות הזהב.

אידריסי הורה לשוטריו לצאת מיד לסריקות בוואדי קלט, והתוצאות לא איחרולבוא. הממצאים שנערמו על שולחנו היו מדהימים: מצנח, משדר רדיו מתוצרת גרמנית, 200מטבעות זהב מסוגים שונים, ארגז שהכיל נשק אוטומטי, תחמושת, חומרי נפץ, תרופות, שנימילונים גרמנים-ערבים וקופסאות הרעל המסוכן.

הממצאים הללו, בתוספת המידע שזרם למשטרה מה- אם.אי-5 (הגוף הבריטיהמקביל למוסד), היוו סימן מובהק לבריטים ולמשטרה המקומית ש'מבצע אטלס' יצא לדרך.

למפקדי המשטרה היה ברור שהצנחנים האלמוניים עדיין שוהים בואדי-קלט.משטרת המנדט יצאה למבצע חיפושים ענק - כאלף שוטרים לא הותירו אבן הפוכה בוואדיקלט.

הבריטים ביקשו את סיוע הציבור בחיפושים, ופרסמו מודעה גם בעיתונותהעברית הקוראת לציבור למסור מידע הנוגע לאיתור הצנחנים.

לאחר שלושה ימים של חיפושים שהעלו חרס, ההשערה היתה שהגרמנים הצליחולברוח, ובמנוסתם נטשו את הציוד המכביד. המשטרה הבריטית התכוונה להרים ידייםולהפסיק את החיפושים.

 

ואז, בערבו של היום השלישי, ניגש אל אידריסי אחד מעוזריו וביקש לדבראיתו ביחידות. "פאיז ביי", לחש לו, "אולי לא שמת לב, אך שניים מאנשינומתנהגים באופן חשוד למדי". הוא רמז לעבר שני שוטרים ערבים, תושבי הכפר עקבתא-ג'אבר ליד יריחו. "תעקוב אחריהם בלי שירגישו", הורה אידריסי.

המעקב הניב תוצאות כעבור יומיים, כשהתברר שלשניים היה קשר עם  עבדול לטיף, אחד המחבלים שהסתתר במערה בוואדיקלט. השניים סיפקו לו מזון ומים, וכן עדכנו אותו לגבי המצב בחוץ. שני הגרמניםועבדול לטיף נתפסו במערה בוואדי קלט. המזימה סוכלה סופית.

היחיד שהצליח להימלט היה חסן סלאמה. כל החיפושים אחריו העלו חרס. הואנעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

רק כעבור שנים רבות נודע כי חסן סלאמה נמלט לביתו של רופא בכפר קטןליד כפרו קולה, באיזור לוד, ושם גם טופלה פציעתו ברגל. הוא הסתתר בכפר ולא הראה אתפניו. הוא נמנע מליצור קשר אפילו עם בני משפחתו הקרובים או חבריו, וכעבור זמן מהברח ללבנון.

 

מסורת משפחתית של טרור

סלאמה חזר לארץ לקראת מלחמת העצמאות. הוא היה אחראי לפיגוע המשמעותיביותר בהיסטוריה של המלחמה. ב-30 בנובמבר 1947, יום למחרת החלטת האו"ם עלהקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היה סלאמה אחראי להתקפה בפג'ה (היום חלק מפתחתקווה) על אוטובוס 2094 שנסע מנתניה לירושלים. התקפה זו היוותה את "ירייתהפתיחה" של מלחמת העצמאות.

'ההגנה' יצאה לפעולת נקמה. מפקדתו של סלאמה שכנה במבנה בית הספרלקצינים של הצבא הבריטי, סמוך לעיר רמלה.

בערב מבצע נחשון (מלחמת השחרור), הוחלט על ביצוע תקיפת המפקדהששימשה בסיס לפעולות על הציר במערב ירושלים. המבצע נקרא "חסל" - ראשיתיבות של השם חסן סלאמה. כח של גדוד 52 מחטיבת גבעתי פשט על המבנה, ותוך כדי קרבהניח מטעני נפץ שגרמו לקריסת שני שלישים ממנו. בפעולה נהרגו בין 14 ל-20 משוכניהמבנה. לכוח גבעתי היה מספר נפגעים קל בלבד. חסן סלאמה עצמו לא נפגע, כי ביקרבאותו לילה בחתונה בעיר לוד או אצל פילגשו ביפו, אבל יוקרתו בעיני האוכלוסייההמקומית וחייליו נפגעה, והדבר הקל על ביצוע מבצע נחשון יום למחרת.

שבועיים אחרי קום המדינה, נפצע סלאמה אנושות בקרב עם כוחותהאצ"ל ליד הכפר הערבי ראס-אל-עין החולש על מעיינות ראש-העין, אותם ביקש סלאמהלהרעיל ארבע שנים קודם לכן. הוא מת כעבור 3 ימים, ב-2 ביוני 1948.  

בנו של חסן סלאמה, עלי חסן, שהיה בן 8 כשאביו נהרג, גדל בצילוהטרוריסטי של אביו. הוא הצטרף לפת"ח לאחר מלחמת ששת הימים והשתלם בקורסמודיעין מיוחד במצרים. עלי חסן הפך עד מהרה למנהיגו של ארגון "ספטמבר השחור",שהיה זרוע מבצעית של הפת"ח. יאסר ערפאת ראה בעלי חסן סלאמה בן, מנהיג מלידהורב-אמן, ולקח אותו תחת חסותו בתקווה שיהיה לימים ממשיך דרכו. הוא כונה"הנסיך האדום" בשל ייחוסו המשפחתי וסגנון חייו הראוותני.

בשנת 1972, חצי יובל שנים אחרי אביו, בא גם עלי סלאמה לגרמניה,למינכן, לפקד שם על הטבח בספורטאים הישראלים שבאו להתחרות באולימפיאדה, במימון שלאבו-מאזן.

הזעזוע וההלם מרצח הספורטאים הביאו את ראש הממשלה גולדה מאיר לנקוטבצעד לא שיגרתי. היא הורתה לשירותי הביטחון הישראליים לחסל את חברי "ספטמברהשחור", ובראשם עלי חסן סלאמה.

במבצע 'זעם האל' הרג המוסד בזה אחר זה את מנהיגי הארגון, באמצעיםשונים כגון: פיצוץ טלפון, פיצוץ מיטה בבית מלון או ירי מטווח קצר.

דווקא המרדף אחר סלאמה לא הניב תוצאות. הוא הצליח פעם אחר פעם לחמוקמאנשי "המוסד". ב-21 ביולי 1973, בעיירה לילהאמר בנורבגיה, חיסלה חוליהשל 'המוסד' אדם שנראה דומה להפליא לסלאמה. רק אחרי הרצח התברר שהיתה זו טעותבזיהוי, והנרצח לא היה עלי סלאמה אלא אחמד בושיקי, אזרח נורבגי ממוצא מרוקני שעבדכמלצר. עלי חסן סלאמה כלל לא היה באיזור. היה זה אחד הכשלונות הקשים והבולטים של'המוסד' עד היום.

עלי חסן סלאמה הבין כי חייו בסכנה. הוא הוריד פרופיל וחזר לביירות. שם הוטלה עליו האחריות להקים את כוח 17 –יחידת העילית של הפתח', שעסקה בפעולות טרור נגד ישראל ובאיסוף מודיעין.

הוא קיבל עוד 6 שנות חיים, עד שחוסל בביירות ב-22 בינואר 1979באמצעות פיצוץ מכונית תופת ליד מכוניתו שחלפה ברחוב בדרכו לאירוע משפחתי. מעגלהנקמה נסגר.