בשבע 466: "ילדים, תעזרו לי להספיק ללמוד"

הוא היה 'אבא של שבת', אבל נוכחותו בבית היתה עוצמתית מרגע שנפתחה דלת הכניסה, מספרים ילדיו של חנן פורת ז"ל, במלאת 30 לפטירתו

רבקי גולדפינגר , ו' בחשון תשע"ב

הוא היה 'אבא של שבת', אבל נוכחותובבית היתה עוצמתית מרגע שנפתחה דלת הכניסה, מספרים ילדיו של חנן פורת ז"ל,במלאת 30 לפטירתו | אפרת, הבכורה מבין 11 ילדיהם של חנן ורחל פורת, מספרת על החודשיםהאחרונים לצד אביה החולה אותם הקדיש לתורה בלבד, על הצוואה הרוחנית שהותיר לילדיוועל ההתגייסות המשפחתית לאחר התפרצות המחלה להוציא את כתביו לאור



כל הנדכאים והמסכנים בעולם היו מתקשרים ופונים אליו לבקש עזרה, והוא היה עונה להם בכזאת סבלנות. היה בחור אחד שאושפז בבית חולים לחולי נפש, שהיה מתקשר אליו בלי סוף ומדבר ומדבר במשך שעות. אבא התייחס אליו כל כך בכבוד

אנחנו מודים על כל נשימה ונשימה שזכינו לנשום יחד איתו ובמחיצתו. אנחנו גאים להיות ילדיו. אבא היה 'אבא של שבת' אבל לא בגלל שלא היה הרבה בבית, אלא בעיקר מפני שהיה כל-כולו 'שבת'. כל כולו קודש


הוא היה נכנס הביתה במין תנופה אדירה כזאת, ויחד איתו היה נכנס הביתה שפע של אור. היה לו חיוך אוהב וברק בעיניים. בחמש בבוקר הוא כבר היה על הרגליים. כשהתעוררנו בקושי לבית הספר והיינו עדיין חצי ישנים, הוא היה מקבל אותנו בהתלהבות, בשמחה

ימים ספורים לאחר שנודע לרב חנן פורת ולרעייתו רחל דבר מחלתו,כינסו השניים את ילדיהם בביתם שבכפר עציון. אחד עשר בניהם ובנותיהם התייצבו למפגש הלילי,מבלי לשער איזו בשורה הם צפויים לשמוע מפי האב. "אבא קרא לכולנו ושיתף אותנובמחלה המקננת בראשו", מספרת אפרת (41), הבכורה לבית פורת. "הוא תיאר לנואת המצב הלא פשוט ועדכן בתחזיות העגומות של הרופאים".

חדור אמונה ובעל רצון עז לחיות, ויחד עם זאת מפוכח למדי,ביקש הרב חנן פורת מבני משפחתו שיסייעו לו לנצל כל רגע ורגע מימיו הנותרים ללימודתורה. והילדים התגייסו למשימה. "אבא אמר: 'תקשיבו ילדים, יש לי עוד הרבהתוכניות להספיק. הזמן קצר והמלאכה מרובה. אני סומך עליכם ומבקש שאתם תיקחו עלעצמכם את הניהול והטיפול במחלה'. אחרי ההלם הראשוני, התעשתנו והקמנו ממש חמ"למשפחתי. לכל אחד מהילדים היה תפקיד מוגדר במאבק על החיים של אבא. קבוצה אחת בדקהמה יש לרפואה המשלימה להציע, קבוצה אחרת התמקדה בטיפולים האפשריים ברפואההקונבנציונאלית, קבוצה נוספת בחנה מה יש למדע בארץ ובחו"ל להציע ועוד אח ריכזאת כל הנתונים וניהל את העניינים. מאותו רגע כולנו היינו ממוקדים בדבר אחד - לעזורולסייע לאבא היקר שלנו כמה שיותר".

 לימוד משותף עם אבא

כבר בשלביה הראשונים של המחלה שותק פורת בפלג גופו הימני והתקשהבכתיבה. מנגד, הוא שאף להשלים את כתיבת ספריו על פרשיות השבוע - 'מעט מן האור'. גםכאן נרתמו ילדיו לסייע והפכו את הכתיבה לפרויקט משפחתי. בתורנות מסודרת הגיעו מדייום ילדיו לביתו ועמלו, כל אחד בתורו, בהעלאת הדברים על הכתב. "אבא היה מעייןנובע. היו לו תמיד את הרעיונות מסודרים בראש. הוא דיבר ואנחנו כתבנו", מספרתאפרת. "הוא היה מאוד מעמיק. במהלךהכתיבה היינו מלבנים יחד איתו את הרעיונות שהעלה, ומתדיינים על פירוש כזה או אחר. חוץמעצם העבודה הטכנית של הכתיבה, זו היתה בשבילנו גם חוויית לימוד משותפת עםאבא".

לאורך כל ימי המחלה נאבק על חייו, אך לא חשש כהוא זהמהמוות. "מההתחלה היה ברור שהמצב לא טוב. ידענו את הסטטיסטיקה הקשה בנוגעלתוחלת החיים של החולים במחלה הזו. אבל אבא לא פחד מהמוות, הוא הישיר אליו מבט.הוא דיבר איתנו על החיים וגם על המוות". יחד עם זאת, מציינת אפרת, היה ברור לכלהסובבים אותו שרצה בכל מאודו להמשיך לחיות. "ניהלנו שיחות על טעם החיים. אבאראה את התמונה לאשורה, הוא לחלוטין הבין מה קורה אבל התמקד בעשייה וביצירה. הואתמיד רצה לחיות חיים כמה שיותר משמעותיים, כמה שיותר מלאים, ובאותם ימים הוא דאגלהגשים את זה".

בחודשי חייו האחרונים היה מוקף במשפחתו האוהבת."היינו איתו עד הסוף. אנחנו ממש מודים לקב"ה שאיפשר להביא את אבא מביתהחולים בראש השנה וזכינולימים אחרונים של יחד. הוא נפטר במקום שהכי אהב - בבית שלו בכפר עציון, וכולנו היינואיתו, כל ילדיו ונכדיו ואמא, כמובן".  

רחל וחנן פורת נישאו בי"ב בתשרי תש"ל. רחל,עובדת סוציאלית במקצועה, התמסרה כל השנים לגידול ילדיה. "אמא שלי הייתה תמיד לצידושל אבא. בשנים של המחלה היא ליוותה אותו כמעט בלי הפסקה. בחודש האחרון אמא הייתה איתוסביב השעון".  

בחודשים האחרונים היה האב מעורפל ודיבר מילים ספורות. מדיפעם היה פותח את עיניו ואומר מילה משיר, פסוק מתהילים או ציטוט מהתנ"ך שכל כךאהב. כששאלו אותו איך הוא מרגיש, השיב בפשטות: "טוב מאוד". "הוא לאהתעסק בלהתלונן ולרחם על עצמו", אומרת אפרת. "יום לפני הסוף, הוא פקח אתעיניו וראה את אמא יושבת לידו. היה לו מאוד קשה לדבר, אבל לאט לאט הוא לחש לה: 'אניאוהב אותך'. אלו היו המילים האחרונות שאמר", היא מספרת בהתרגשות ומוסיפה כי למחרתהקימה משבעת ימי האבל, חל יום הנישואין ה-42 של הוריה.

ביניים: מאמין בנשמה

"אנחנו מודים על כל נשימה ונשימה שזכינו לנשום יחד איתוובמחיצתו. אנחנו גאים להיות ילדיו", היא מדגישה. "אבא היה 'אבא שלשבת' אבל לא בגלל שלא היה הרבה בבית, אלא בעיקר מפני שהיה כל-כולו 'שבת'. כל כולוקודש". אפרת מתארת את אביה כמקיים מצוות מתוך התלהבות. "הוא היה מאמיןבנשמתו, וקיים מצוות בכוונה ולא כלאחר יד. גדלנו בבית שהיה חדור אמונה. המסר שקיבלנותמיד היה שלא עושים דברים סתם, לכל דבר בעולם יש משמעות. לפעמים חשבתי לעצמי שהוארואה אותנו הילדים, כחלק ממנו, בשר מבשרו. וכמו שהוא עצמו נותן למען עם ישראל, ככההוא ציפה שגם אנחנו נירתם למשימה".

היו ימים שהשליחות הציבורית נטלה ממנו את עיקר זמנו."אני זוכרת אותי כנערה מתבגרת מתלוננת לפניו: 'אבא, אני צריכה אותך יותר'. וזהבהחלט נכון, היו תקופות שהיה חיסרון בזמן איתו. אבל מצד שני, באותו הזמן שהוא כן היהבבית, הנוכחות שלו הייתה לגמרי מורגשת. הרוח שלו שרתה על הבית".

רגעים מיוחדים בילדותה, משחזרת אפרת, היו כאשר פתח אביהאת דלת הכניסה ופסע פנימה אל הבית. "הוא היה נכנס הביתה במין תנופה אדירה כזאת,ויחד איתו היה נכנס הביתה שפע של אור. היה לו חיוך אוהב וברק בעיניים, ותמיד הואקיבל את פנינו בצהלה גדולה". את יומו החל פורת בהשכמה מוקדמת. "בחמשבבוקר הוא כבר היה על הרגליים. כשהתעוררנו בקושי לבית הספר והיינו עדיין חצי ישנים,הוא היה מקבל אותנו בהתלהבות, בשמחה".

חנן פורת היווה עבור ילדיו דמות לחיקוי ביחסו לזולת."הנוכחות שלו הייתה כל כך משמעותית ועוצמתית, שאני מרגישה שקיבלתי ממנו המון.היה לו חשוב שלא נדבר לשון הרע על אף אדם. הוא הדגיש לנו שוב ושוב לא לדבר סרה באףאדם, אפילו אם פגע בנו עמוקות. גם בימים שנאמרו עליו דברים קשים ואיומים, התעקש אבאלא לדבר בגנות הפוגעים".

חנן האב לימד את ילדיו לחבב כל אדם שנברא בצלם. "הואביקש מאיתנו להשתדל ולהתאמץ למצוא את הטוב שבכל ברייה, אבל גם יישם את זה הלכהלמעשה בחייו. כל הנדכאים והמסכנים בעולם היו מתקשריםופונים אליו לבקש עזרה, והוא היה עונה להם בכזאת סבלנות. היה בחור אחד שאושפז בביתחולים לחולי נפש, שהיה מתקשר אליו בלי סוף ומדבר ומדבר במשך שעות. אבא התייחס אליוכל כך בכבוד".

ביניים: דור ההמשך בעשייה

כל אחד מילדיו בחר כיוון אחר בחייו, אך פורת קיבל את כולםבאהבה. "אבא קיבל אותנו כמו שאנחנו, בהמון אהבה והבנה. גדלנו בבית שהיו בו כלהזמן דיבורים ודו שיח מתמיד. גם אם לא כולנו הלכנו בדיוק בדרכו מבחינה פוליטית אודתית, הרוח שלו עברה לכולנו", מדגישה אפרת. "כל הילדים בחרו לעסוקבתחומים בעלי משמעות וערך. לא תמצאי אצלנו ילד שבחר במקצוע לחיים רק בשביל 'לעשותכסף'. כולנו הלכנו לעשייה שיש בה נתינה ותרומה חברתית".

ואכן, אפרת הבכורה הינה קרימינולוגית קלינית המטפלתבנפגעי סמים. הבן אמיתי מנהל את המכינה הקדם צבאית בקיבוץ עלומים ועוסק בחינוך במסגרתקיבוץ הדתי. הוא מתגורר בכפר עציון עם אשתו וילדיו. הבת השלישית, תרצה, מתגוררתבמושב הזורעים ועובדת סוציאלית במקצועה. אמנה גרה בחצבה, היא מרפאה בעיסוק ועוסקתבחינוך. רועי, הבן החמישי, הינו ארכיאולוג שחפר בין השאר באזור ים המלח וכיום מנהלאת החפירות בהרודיון. אורי גר במעלה גלבוע ועוסק בחקלאות. הבת המאומצת, ליז, נשואהומתעסקת בתיירות. יהונתן, שהינו שחקן מקצועי, הקים את תיאטרון 'היסטריה'העוסק באירועים היסטוריים שונים. הבת צביה מורה לחינוך מיוחד. הבת איילת לומדתבתל חי הוראה וביולוגיה. ובן הזקונים, יחיעם, עושה כיום את שירותו הצבאי בגולני.  

לאחר 67 שנות עשייה נמרצת, ופעילות ללא לאות למען עםישראל וארצו, הוכתר חנן פורת בתארים רבים בהיותו חבר כנסת, איש ציבור, רב, מנהיגגוש אמונים ועוד. אבל מעל לכל הכותרות האלה, אומרים ילדיו, חנן פורת היה קודם כלאבא.


rivki@besheva.co.il