גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 466ראשיהפצה

"ילדים, תעזרו לי להספיק ללמוד"

הוא היה 'אבא של שבת', אבל נוכחותו בבית היתה עוצמתית מרגע שנפתחה דלת הכניסה, מספרים ילדיו של חנן פורת ז"ל, במלאת 30 לפטירתו
03/11/11, 12:41
רבקי גולדפינגר

הוא היה 'אבא של שבת', אבל נוכחותובבית היתה עוצמתית מרגע שנפתחה דלת הכניסה, מספרים ילדיו של חנן פורת ז"ל,במלאת 30 לפטירתו | אפרת, הבכורה מבין 11 ילדיהם של חנן ורחל פורת, מספרת על החודשיםהאחרונים לצד אביה החולה אותם הקדיש לתורה בלבד, על הצוואה הרוחנית שהותיר לילדיוועל ההתגייסות המשפחתית לאחר התפרצות המחלה להוציא את כתביו לאור



כל הנדכאים והמסכנים בעולם היו מתקשרים ופונים אליו לבקש עזרה, והוא היה עונה להם בכזאת סבלנות. היה בחור אחד שאושפז בבית חולים לחולי נפש, שהיה מתקשר אליו בלי סוף ומדבר ומדבר במשך שעות. אבא התייחס אליו כל כך בכבוד

אנחנו מודים על כל נשימה ונשימה שזכינו לנשום יחד איתו ובמחיצתו. אנחנו גאים להיות ילדיו. אבא היה 'אבא של שבת' אבל לא בגלל שלא היה הרבה בבית, אלא בעיקר מפני שהיה כל-כולו 'שבת'. כל כולו קודש


הוא היה נכנס הביתה במין תנופה אדירה כזאת, ויחד איתו היה נכנס הביתה שפע של אור. היה לו חיוך אוהב וברק בעיניים. בחמש בבוקר הוא כבר היה על הרגליים. כשהתעוררנו בקושי לבית הספר והיינו עדיין חצי ישנים, הוא היה מקבל אותנו בהתלהבות, בשמחה

ימים ספורים לאחר שנודע לרב חנן פורת ולרעייתו רחל דבר מחלתו,כינסו השניים את ילדיהם בביתם שבכפר עציון. אחד עשר בניהם ובנותיהם התייצבו למפגש הלילי,מבלי לשער איזו בשורה הם צפויים לשמוע מפי האב. "אבא קרא לכולנו ושיתף אותנובמחלה המקננת בראשו", מספרת אפרת (41), הבכורה לבית פורת. "הוא תיאר לנואת המצב הלא פשוט ועדכן בתחזיות העגומות של הרופאים".

חדור אמונה ובעל רצון עז לחיות, ויחד עם זאת מפוכח למדי,ביקש הרב חנן פורת מבני משפחתו שיסייעו לו לנצל כל רגע ורגע מימיו הנותרים ללימודתורה. והילדים התגייסו למשימה. "אבא אמר: 'תקשיבו ילדים, יש לי עוד הרבהתוכניות להספיק. הזמן קצר והמלאכה מרובה. אני סומך עליכם ומבקש שאתם תיקחו עלעצמכם את הניהול והטיפול במחלה'. אחרי ההלם הראשוני, התעשתנו והקמנו ממש חמ"למשפחתי. לכל אחד מהילדים היה תפקיד מוגדר במאבק על החיים של אבא. קבוצה אחת בדקהמה יש לרפואה המשלימה להציע, קבוצה אחרת התמקדה בטיפולים האפשריים ברפואההקונבנציונאלית, קבוצה נוספת בחנה מה יש למדע בארץ ובחו"ל להציע ועוד אח ריכזאת כל הנתונים וניהל את העניינים. מאותו רגע כולנו היינו ממוקדים בדבר אחד - לעזורולסייע לאבא היקר שלנו כמה שיותר".

 לימוד משותף עם אבא

כבר בשלביה הראשונים של המחלה שותק פורת בפלג גופו הימני והתקשהבכתיבה. מנגד, הוא שאף להשלים את כתיבת ספריו על פרשיות השבוע - 'מעט מן האור'. גםכאן נרתמו ילדיו לסייע והפכו את הכתיבה לפרויקט משפחתי. בתורנות מסודרת הגיעו מדייום ילדיו לביתו ועמלו, כל אחד בתורו, בהעלאת הדברים על הכתב. "אבא היה מעייןנובע. היו לו תמיד את הרעיונות מסודרים בראש. הוא דיבר ואנחנו כתבנו", מספרתאפרת. "הוא היה מאוד מעמיק. במהלךהכתיבה היינו מלבנים יחד איתו את הרעיונות שהעלה, ומתדיינים על פירוש כזה או אחר. חוץמעצם העבודה הטכנית של הכתיבה, זו היתה בשבילנו גם חוויית לימוד משותפת עםאבא".

לאורך כל ימי המחלה נאבק על חייו, אך לא חשש כהוא זהמהמוות. "מההתחלה היה ברור שהמצב לא טוב. ידענו את הסטטיסטיקה הקשה בנוגעלתוחלת החיים של החולים במחלה הזו. אבל אבא לא פחד מהמוות, הוא הישיר אליו מבט.הוא דיבר איתנו על החיים וגם על המוות". יחד עם זאת, מציינת אפרת, היה ברור לכלהסובבים אותו שרצה בכל מאודו להמשיך לחיות. "ניהלנו שיחות על טעם החיים. אבאראה את התמונה לאשורה, הוא לחלוטין הבין מה קורה אבל התמקד בעשייה וביצירה. הואתמיד רצה לחיות חיים כמה שיותר משמעותיים, כמה שיותר מלאים, ובאותם ימים הוא דאגלהגשים את זה".

עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא