בשבע 466: עיניים גדולות וראש קטן

במקום להסתפק בהרשעתו של שוקי ויטה בניגוד עניינים, ביקשו בפרקליטות ללכוד ברשת דג שמן בדמותו של פרקליט הצמרת יעקב ויינרוט

יאיר שפירא , ו' בחשון תשע"ב

במקום להסתפק בהרשעתו של שוקי ויטהבניגוד עניינים, ביקשו בפרקליטות ללכוד ברשת דג שמן בדמותו של פרקליט הצמרת יעקב ויינרוט* שופטיה של ענת קם דחו את טענותיה כי בהדלפת המסמכים היא לא פעלה מתוך מניעאידיאולוגי * נאמן ינסה לנצל את חלון ההזדמנויות כדי למנות לעליון את סולברג.ביניש תשמח להתפשר על דבורה ברלינר

 

בהתחשב בעובדה שמדובר באחד התיקים הגדוליםוהמורכבים שאיתם נאלצה להתמודד המערכת המשפטית בשנים האחרונות, ייתכן שהטענה שלי כיסיפור האשמתו של עו"ד יעקב ויינרוט היה עניין של עצלנות ורשלנות, עלולהלהישמע משונה. השופט המוכשר והחרוץ של בית המשפט המחוזי בתל אביב, גלעד נויטל,העיד כי לצורך הכרעת הדין הוא קרא פרוטוקול דיונים של לא פחות מ-6,200 עמודים.מוצגי התביעה וההגנה מילאו כ-40 קלסרים, וסיכומי הצדדים נפרשו על פני 1,400עמודים. אלפי שעות עבודה גזלה העבודה על התיק מהתביעה, מההגנה ומהשופט נויטל. לעו"דויינרוט זה בוודאי עלה הון. גם אנחנו, משלמי המיסים, לא יצאנו בזול. ובכל זאת,מפסק דינו של נויטל עולה כי כל העבודה העצומה הזו היא תולדה של פרקליטות שניסתהללכוד דגים שמנים בזול, ושל פרקליטים שמחפשים את השחיתות ביחסי הון-שלטון מתחתלפנס.

בראשית שנות האלפיים היו הזרקורים של רשויותהחוק מכוונים אל האוליגרכים יוצאי ברית המועצות המתפרקת, עולים חדשים בעלי רכוש שלמאות מיליוני דולרים, שהושגו על פי החשד בדרכים מפוקפקות בעת התמוטטות המדינההסובייטית. את המערכה הוביל אז ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. האם הצילמזרחי את ישראל מהשתלטות עוינת של הפשע הרוסי, או מנע ממנה הזדמנות נדירה להשקעותבמיליארדים? ספק אם ההיסטוריה תצליח לשפוט. מזרחי מכל מקום, יחד עם פרקליטותהמדינה, משרד הפנים, רשויות המס והרשות להלבנת הון שהיתה אז בחיתוליה, הצרו מאודאת צעדיהם של האוליגרכים. שניים מהם, מיכאל צ'רנוי וארקאדי גידאמק, שכרו אז את שירותיושל עו"ד יעקב ויינרוט כדי שהפרקליט רב המוניטין יסייע להם בהתמודדות מולהרשויות העוינות.

שניהם היו מסובכים אז עד צוואר בחו"ל. שניהםהשתוקקו להתקבל כאן כאזרחים ולנהל את עסקיהם מכאן. שניהם היו מוכנים לשלם על כך סכומיםנכבדים. כל אחד מהם השאיר בידיו של הפרקליט שכר טרחה של כחמישה עשר מיליון שקלים. ויינרוטניסה לטוות את החוטים. הוא קיים פגישות עם גורמי האכיפה השונים, ישירות או בבתיהמשפט. למס הכנסה הוא שלח את זאב פלדמן, רואה חשבון שידיו רב לו בהסדרים מפולפליםעם רשויות המס. בראשית שנות האלפיים חתם פלדמן בשליחותו של ויינרוט על ארבעה הסדרימס גדולים, לשני האוליגרכים הנזכרים ולשני יהלומנים חרדים. מטעם רשויות המס היה זהשוקי ויטה, פקיד השומה בגוש דן, שחתם על ההסדרים.

ויטה, בכיר ברשות המיסים, רצה להתקדם בשירותהציבורי, אך סחב על גבו הרשעה בעבירות קלות שהקשתה עליו להתמנות לתפקידים בכירים.עוד בטרם פרצו לחייו של ויינרוט האוליגרכים הרוסים הגיע ויטה למשרדו וביקש שיגישבשמו בקשת חנינה לביטול ההרשעה, כדי לנסות ולהסיר את המכשול מדרכו. משרדו של ויינרוטהגיש את הבקשה, אך במשרד המשפטים לא מיהרו להקל על דרכו של ויטה לצמרת. אשר על כןהוא שב לויינרוט שלוש שנים מאוחר יותר וביקש שיטען למענו במשרד המשפטים. ויינרוטשלח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, נענה בשלילה, ואז הגיש תביעה לבית הדין לעבודה.התביעה הסתיימה בפשרה. ההקפאה בקידומו של ויטה קוצרה, והוא קודם לתפקיד סגן נציבמס הכנסה.

באותן שנים היה ויטה בניגוד עניינים, כך קבעהשופט נויטל. למרות שלא ויינרוט עצמו אלא רו"ח פלדמן ייצג בפניו את הנישומיםהכבדים צ'רנוי וגידאמק, הוא היה יכול להיווכח כי ויינרוט הוא שמרכז את הטיפולבעניינם. ניגוד עניינים שכזה יכול להביא להליך משמעתי או לאישום פלילי קל יחסית שלהפרת אמונים, ולעיתים להסתיים בלא כלום. עורכי דינו של ויטה ניסו לטעון כי תופעותדומות רווחות גם באולמות שופטים, ולמרות זאת איש לא נותן עליהן את הדין. ניגודהעניינים הוא מושג גמיש, והתביעה היא שקובעת פעמים רבות את גבולותיו. נזכיר למשלכי לפני שנתיים היה זה שופט בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, שישב בראש ועדתהאיתור למשרת היועץ המשפטי לממשלה. אור קידם את מועמדותו של מנהל בתי המשפט השופטמשה גל בשעה שרעייתו, השופטת המחוזית בדימוס מיכאלה שידלובסקי אור, הועסקה בחוזהשמן ללא מכרז בהנהלת בתי המשפט. גם זה היה יכול להיחשב לניגוד עניינים לולי דובראז בשלושה מיקירי המערכת המשפטית.

משטרת ישראל, אגב, לא ראתה בהתנהלותו של ויטהעניין פלילי. מי שהיה אז ראש אגף החקירות, המפכ"ל דהיום יוחנן דנינו, נפגש עםויינרוט בענייניהם של צ'רנוי וגידאמק ושמע מפיו כי הוא מטפל גם ביחסיהם של השנייםעם רשויות המס. דנינו נפגש עם ויינרוט גם כשזה טיפל בחשדות שעלו נגד ויטה בנושאיםאחרים. בבית המשפט הודה דנינו כי לא ראה בכך התנהלות פלילית. מכל מקום, עבירה שלהפרת אמונים שמורה לעובדי ציבור בלבד. על פי החוק, אזרח כעו"ד ויינרוט לאיכול להיות מואשם על שהפקיד שטיפל בו היה בניגוד עניינים.

אם הפרקליטות היתה מסתפקת בהגשת כתב אישום נגדויטה בגין הפרת אמונים, הרי שהיא היתה זוכה כבר לפני חודשים רבים בעוד הישג קטןבמאבק על טוהר המידות בשירות הציבורי. את ההפסד הצורב שספגה השבוע קנתה הפרקליטות בעזרתםשל עיניים גדולות וראש קטן. מחומר החקירה עלה כי ויטה לא נדרש לשלם לויינרוט עלבקשת החנינה ועל המכתב למשרד המשפטים. על ההליך בבית הדין לעבודה הוא שילם עשריםאלף שקלים בתשלומים נוחים מאוד. המשוואה היתה פשוטה וקורצת: פרקליט הצמרת ויינרוט נתןשירות מוזל, ובתמורה פקיד השומה ויטה העניק ללקוחותיו הסדרי מס נוחים. והנה, מעבירהציבורית קלה של פקיד אפור התקבלה עבירת שוחד שמעורב בה פרקליט בכיר ומפורסם.

כבר בחקירה המשטרתית הבהיר ויינרוט כי זה הנוהגהקבוע במשרדו - לא לקבל שכר טרחה כלל על בקשות חנינה, ולהסתפק בשכר טרחה מופחת עלייצוג של עובדי ציבור. ההסבר הניח את דעתם של חוקרי המשטרה, אבל היה לצנינים בעיניאנשי הפרקליטות. הראיות כי ויינרוט דובר אמת היו מונחות בתיקי הראיות עבי הכרס שלאנשי הפרקליטות. אחרי הכל, בבואו לזכות את ויינרוט הסתמך השופט נויטל בעיקר על עדיהתביעה. קריאה בפסק דינו של נויטל מעלה ספק אם הפרקליטים קראו היטב את תיקי הראיותבטרם הגישו את כתב האישום. הרושם שנוצר לא פעם הוא שהם ניסו לאלתר תוך כדי התנהלותהמשפט.

ויינרוט לא התקשה למשל לטעון כי החל מסוף שנותהתשעים הוא חדל מלגבות שכר טרחה עבור בקשות חנינה. הוא גיבה טענה זו ברשימה ארוכהומפורטת של בקשות חנינה שהגיש מבלי לגבות על כך תשלום. התביעה לא השכילה להביאבפני בית המשפט ולו מקרה אחד שיש בכוחו לסתור את הכלל, אך ניסתה את כוחה בפלפוליסרק שהפגינו בעיקר חוסר שליטה מביך בחומר הראיות. בתחילה טענה המדינה כי בבקשתהחנינה של ויטה הושקעו שעות עבודה לא שגרתיות. אלא שעדת התביעה, עורכת דין ממשרדושל ויינרוט, העידה כי עבדה על הבקשה שעות מעטות על פי נוהל שגרתי הקיים במשרדלצורך העניין. אחר כך נטען כי בקשת החנינה של ויטה חריגה באורכה לעומת כל הבקשותהאחרות שנכתבו ללא תשלום. השופט, בעזרת ההגנה, ספר ומצא כי בקשת הנאשם עולה לכדי10 עמודים בעוד בקשות אחרות מגיעות עד כדי 21.

התביעה התפתלה עוד יותר וטענה כי בשונה מבקשתהחנינה של ויטה, כל בקשות החנינה האחרות שניתנו בחינם לא נכתבו עבור עובד ציבור עלעבירה שביצע בטרם היותו עובד ציבור, ושלא יוצג על ידי ויינרוט בהליך עיקרי אחר כלשהובטרם בקשת החנינה. השופט לא נדרש להכריע באיכותו המשפטית של הפלפול, שהרי מידנמצאו ברשימת החנינות שלוש דוגמאות שעמדו אפילו בדקדקנות של התובעים. מתוך אותןשלוש בקשות ניסתה הפרקליטות להצביע על שתיים כשונות מהותית מבקשתו של ויטה. באחת,מכיוון שההליך נעשה מול ועדת שחרורים ולא אל מול נשיא המדינה. ובשנייה, כי בקשתהחנינה לא נשאה את לוגו המשרד של ויינרוט. השופט נויטל ענה על הטענות בנימוס יחסי.

מביכה במיוחד היתה טענת התביעה כי לויטה היהחשוב במיוחד שויינרוט בכבודו ובעצמו יחתום על בקשת החנינה, וזהו עיקר השוחד שקיבלבפרשה. ויינרוט, כך טענה הפרקליטות, מיהר להיענות לבקשתו של פקיד מס ההכנסה. אלאשבבית המשפט העידה עורכת הדין כי על הבקשה חתם דווקא עו"ד אברהם ויינרוט,אחיו ושותפו הפחות בולט של פרקליט הצמרת. השופט בדק וגילה שאכן החתימה היא שלאברהם ולא של יעקב. בהתאם להתנהלותה בכל ההליך הארוך והיקר הזה, רתמה הפרקליטות אתהקונספציה מבלי שטרחה לבדוק היטב את הראיות.

 

לא משובת נעורים

כיאה לפסק דין שעוסק בריגול חמור, לא מעט קטעיםבגזר דינה של ענת קם הושחרו בטרם הופצו לעיון התקשורת והציבור הרחב. מהדבריםשנשארו גלויים אנו למדים כי בין המסמכים שהעתיקה קם היו מאות המסווגים כסודייםביותר, ושהיא מסרה אותם לעיתונאי 'הארץ' אורי בלאו בהחלטה של רגע לאחר היכרות שלמספר דקות (לאחר שנכשל ניסיון להעביר אותם לעיתונאי אחר מספר ימים קודם לכן). חשובלהדגיש כי השופטים דחו את ניסיונותיה להציג את המעשה כמשובת נעורים שאיננהאידיאולוגית. בחקירתה הצהירה קם כי העבירה את החומר לפרסום כדי להתריע על איחוקיותן של פעולות סיכול ממוקד של צה"ל, ואף ציינה כי בחומר שהעבירה ישנושאים שטוב היה אם היו מלובנים בבית הדין הבינלאומי לפשעים בהאג. השופטים התרשמוכי הצהרותיה המאוחרות והפטריוטיות של קם נועדו לצורכי המשפט עצמו.

קם לא הצליחה להתקבל לקורס טייס ולגליצה"ל והודחה גם מקורס קצינות. השופטים הניחו שמעשיה נובעים גם מתסכולה מהשירותהצבאי, אך קבעו שלהשקפת עולמה האידיאולוגית חלק במעשה הריגול. עם עבריינים אידיאולוגייםיש להחמיר גם כשהם אינם נושאים עימם עבר פלילי, כך הטעימה באוזני מתנגדי ההתנתקותשופטת בית המשפט העליון בדימוס איילה פרוקצ'יה. ואכן עונשה של קם הצעירה, שהשופטיםקבעו כי סיכנה את חייהם של לוחמי צה"ל כשהעבירה חומר מבצעי סודי, בהחלט דומהלעונשים שנגזרו על מפגינים צעירים שתכננו בזמן ההתנתקות להבעיר גרוטאות רכבוהואשמו בניסיון לסכן חיי אדם בנתיב תחבורה.

 

מאבק עקרוני

מינויָם של לפחות שני שופטים לבית המשפט העליוןעומד על הפרק. בחודשים האחרונים פרשו השופט אדמונד לוי והשופטת איילה פרוקצ'יה.היועץ המשפטי לממשלה עתיד להכריע בעתיד הקרוב האם לסגור את תיק החקירה שנפתח נגדהשופט יורם דנציגר מחוסר אשמה ולנקותו מכל רבב, או לסגור את התיק מחוסר ראיות ולהראותלו את הדרך החוצה מבית המשפט העליון. בעוד כארבעה חודשים עתידה לפרוש גם נשיאת ביתהמשפט העליון, דורית ביניש. כך שעד לשנה הבאה יהיו חסרים לפחות שלושה שופטים למצבתהשופטים המלאה.

ההערכה היא כי שר המשפטים יעקב נאמן ינסה למנותשני שופטים עד סוף השנה האזרחית, לפני שהמועצה הארצית של לשכת עורכי הדין תבחרמחדש את נציגיה בוועדה לבחירת שופטים. כיום שולטת במועצה סיעתו של ראש לשכת עורכיהדין לשעבר, יורי גיא-רון, המזוהה עם השמאל ובעיקר עם כפיפות כמעט מוחלטתלהחלטותיה של הנשיאה ביניש. אם יאחר נאמן את המועד, יתמעטו סיכוייו של שופט ביתהמשפט המחוזי נועם סולברג להתמנות לבית המשפט העליון.

האגף הימני-דתי בוועדה רואה את מינויו שלסולברג כמאבק עקרוני. שותפים לדעה זו מהצד השני של המתרס הם יכולים למצוא בעיתון 'הארץ',שיוצא מגדרו בשבועות האחרונים כדי למנוע מסולברג לזכות במינוי. ביניש מצידה תשמח להתפשרעל מועמדת אחרת של נאמן - נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר. היא אמנםדתייה, אך לא מתנחלת. ביניש תוכל באותה הזדמנות לקיים הבטחה שהופרה לפני שבע וחצי שניםלמנות את ברלינר תמורת מינויה של חברתה, עדנה ארבל, לבית המשפט העליון. היא גםתוכל להתנחם בעובדה שלשופטת הדתית ייוותרו רק חמש וחצי שנות כהונה בעליון עד פרישתהלגמלאות.