שאלת השבוע

האם ארבע וחצי שנות מאסר הן גזר דין שהולם את מעשיה של ענת קם?

עריכה: ירעם נתניהו , ו' בחשון תשע"ב

יצאה בזול / ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת 'שערי משפט'

לענת קם יש הרבה סיבות להודות לסנגוריההמצוינים. היא יצאה בזול. העונש הכבד שהושת עליה השבוע בעקבות עסקת הטיעון שחתמה עם הפרקליטות, 4.5 שנות מאסר, שהצטרפו לשנתיים שבהן שהתה במעצר הבית, היה יכול להיות גרוע הרבה יותר.

לאחר נטרול פצצות המצרר של ריגול חמור וכוונה לפגוע בביטחון המדינה, שהיו עשויות לשלוח את קם למאסר עולם, נותרה ההרשעה מצומקת למדי, כמעט אנורקסית, לעומת ההאשמות המקוריות.

גם כך, העונש המקסימליעל העבירות שנותרו – מסירתמידע סודי והחזקה ידיעה סודית – עשויהיה לעלות במצטבר כדי למעלה מעשרים שנות מאסר.

 למסע היחצנות שליווה את המשפט, וניסה בכל מחיר להמעיט בחומרת מעשיה של קם, לא הייתה הצדקה. גניבת אלפי מסמכים שיש בהם פוטנציאל לפגוע בביטחון המדינה אינה משחק ילדים. כשמדובר בפוטנציאל הרסני ומסוכן של דליפת מידע כה רגיש, טמטומו של העבריין בשעת מעשה (כעדות קם על עצמה) או העובדה שלא עשה את מעשיו עבור בצע כסף אינם מפחיתים מחומרת הפוטנציאלהמסוכן של מעשיו.  

לו, חס וחלילה, היו מתגלגלים המסמכים לידיו של גורם עוין, גם בלי כוונת זדון מצדה של קם, הם היו עלולים לסכן את ביטחונם ושלומם של עשרות, אם לא מאות ואלפי חיילים ואזרחים.

על דרך המשל, אמרו חז"ל ש"לא עכברא גנב, אלא חורא גנב". לא (רק) העכבר שגנב את המזון אשם, אלא גם החור שאיפשר לו לחתור מחילה ולגנוב.

אף על פי שבית המשפט לא ראה במשל חכמים זה נסיבה להקל במעשיה של קם, דומה שלצד הרשעתה יש עדיין מקום לדרוש את חקירתם, ובמקרה הצורך העמדתם לדין של כל הגורמים שהתרשלו התרשלות חמורה בשמירת המסמכים בלשכת האלוף. הקלות הבלתי נסבלת שבה יכולה חיילת זוטרה להוציא אלפי מסמכים מסווגים בסיווג 'סודי' ו'סודי ביותר' צריכה לעורר דאגה בלב כל מי שביטחון המדינה יקר בעיניו. הטלת כל האשמה והאחריות רק על כתפיה הצנומות של קם, לא תביא להרתעה ממשית ולשיפור בסדרי ביטחון השדה של חומר מודיעיני מסווג ורגיש.


דילמת הענישה / מוסי רז, ח"כ לשעבר (מרצ)

מצד אחד העונש הוא רב מדי, אבל מצד שני העונש הולם. הולם כי היא עשתה מעשה חמור של הדלפת חומר סודי. איני יודע מה טיבו, אם כי אנו יודעים שדבר אחד טוב שהדליפה ממנו, והוא החיסולים הבלתי חוקיים שבניגוד להוראות בג"ץוגם ההודעה שבג"ץלא מעניין את הנוגעים בדבר – אבלבכל זאת היא עברה על החוק. העונש רב מדי כי ברור שבמקרים דומים בעבר לא ניתן עונש חמור כל כך ואיני מכיר תקדים כזה. לשם השוואה, מתנחלים שהדליפו חומר סודי על פינוי התנחלויותלא קיבלו עונשים כאלה.

כך שהדילמה גדולה – העונשהולם כי מדובר בעבירה חמורה והעונש המרבי על כך הוא פי שלושה יותר זמן ישיבה בכלא, אבל מנגד מדובר בתקדים של עונש חמור על הדלפה.

שמעתי שיש כאלה שהשוו את מקרה ענת קם למקרה פולארד, אבל אין מה להשוות בין שני המקרים. יש להבדיל בין פולארד שהעביר חומר סודי לידי מדינה אחרת ובין ענת קם שהעבירה חומר סודי לעיתונאי, שלא חשב לפרסם חומר בניגוד לצנזורה. אני חתמתי על עוצמות לשחרור פולארד, כך שאיני חשוד כאן בשיקול אחר.

אני רוצה לציין כי ארה"בידועה בענישה המחמירה שלה, והענישה הזאת לא עוזרת לה כי בכל זאת שיעור הפשע שם גבוה. אבל אפילו בארה"ביש מקרים שחייל שהדליף נאסר לחצי שנה. אני גם רוצה לציין שהיה מקרה הדלפה דומה בצרפת, והמדליף קיבל 5 שנים, אם כי שם מדובר שמסרו את הידיעה לאויב ולא לעיתון.


גזר דין מרתיע / עו"ד נדב העצני


אפשר היה לטעון שצריך לבחון את הסוגיה של ענת קם בעיניים מקלות. מה היא בסך הכול עשתה - ילדה צעירה, פתיה, מבולבלת מגודל המעמד, מוציאה חומר שהיא לא מבינה כל כך את משמעותו. ממש סיפור עצוב של נערה שהסתבכה.

אפשר גם להעלות על נס את חשיבות ההדלפות לחופש העיתונות ולדמוקרטיה בכלל, ולכן להתקומם נגד פסק הדין שנתן בית המשפט, מפני שחומרתו תרתיע מדליפים עתידיים. ואולם, על פי מה שמגולל פסק הדין, זה לא המקרה שבפנינו.

קודם כול מתברר שכמות המסמכים שצילמה ענת קם בשקדנות ונחישות, היא בלתי נתפשת. לכמות ולנחישות יש משמעות. אחר כך האיכות. הגברת הצעירה הוציאה ממחשבי הצבא את הסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל. ולנחישות לצלם לוותה נחישות להביא את כל החומר לידיו של עיתונאי 'הארץ', תוך שקם מסבירה ומבארת לו, שוב ושוב, את משמעות ופירוש המסמכים והביטויים.  

אחר כך המניע. בחקירתה הראשונית הסבירה קם שעשתה את שעשתה ממניעים אידאולוגיים – נגד מדיניות קברניטי המדינה הנבחרים. רק אחר כך, כשהבינה שכנראה הסתבכה בטיעון האידאולוגי, שינתה גרסה. בבתי המשפט, הגרסה הראשונה - ההיולית, נחשבת, בדרך כלל, לגרסה האמינה, וכל גרסה מאוחרת נחשבת כגרסה כבושה ופסולה. ובכלל, כאשר מתגלית סתירה בין הגרסאות נשמטת האמינות של הנאשם.

אם נצרף את המניע האידאולוגי ואת חוסר האמינות של קם לכמות ולאיכות של החומרים החמורים שהיא הפיצה, נגיע לתוצאה מבהילה. ולתוצאה מבהילה ראוי עונש מבהיל.

ואגב המניע האידאולוגי, קם משתלבת עם מגמה רווחת בשנים האחרונות של אזרחים שנכונים לפגוע בנו כדי, לכאורה, להציל את המדינה מדי מנהיגיה ואזרחיה. כך נוהגים גם אלו שמארגנים לנו חרמות והעמדות לדין ברחבי העולם. גם להם נועד פסק הדין של קם.



פגיעה קשה בביטחון

"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" - ודאי שהעונש הולם. בעת שאנו נמצאים באיום מתמיד של של שונאינו שלא בוחלים בשום דרך לפגוע בנו, באה ענת קם ששירתה בתפקיד רגיש אצל אלוף פיקוד יאיר נווה, והשתמשה במידע שעבר תחת ידה לפגוע בצבא מתוך אידאולוגיה של אויבינו. בארצות המערב על עבירה דומה אפשר להישפט לשנים ארוכות הרבה יותר (דוגמת יונתן פולארד). מה שכואב ביותר שהתקשורת מהשמאל ניסתה לגמד את חומרת העבירה והגדירה אותה כמעשה טיפשי, ולא כמו שהיתה באמת, פגיעה קשה בביטחון עם ישראל וצה"ל. 

אביב מימון, נתיבות

 

 

השבט התגייס

לו היה מתנחל נחשד בכך, היו צולבים אותו בתקשורת ויוצרים לחץ על מערכת המשפט שלא זקוקה לסיוע כדי להאשים בבגידה חמורה, עונש של 15 שנות מאסר והוקעת כל הציבור הדתי והמתנחלים ודרישה לקיצוץ תקציבים וכו'. אבל כשהתקשורת פרגנה והפרקליטות המעיטה מהמעשה במכוון, בגלל שייכותה לשבט השמאלני, שהרי בעיניהם פגיעה במדינה ישראל ובצה"ל הכובש זה מעשה דמוקרטי שיש להאדירו, ביהמ"ש נתן עונש שבעיני שבטה הנו חמור. אך בפועל אין בו כדי לעצור עבריינות אידיאולוגית ובגידה של אנשי שמאל כמוה.

יוסף טרבלסי, נתניה

 

 

לא לשכוח את השותפים


מעשיה הינם פתח לכל מי שמעונין לפגוע בבטחון המדינה ורק ענישה הולמת יכולה לשלוח מסר ברור לכל מי שיעלה על דעתו לעשות נבלה כזאת. וכבר אמרו חכמינו "כל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר לרחמנים". ואין לשכוח את שותפיה לעבירה אורי בלאו. ועיתון הארץ.

דוד הכהן, גדרה