גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עיתונאים נגד שביתה - מיקרוסקופ

העיסוק בגרעין האיראני הצליח כמעט להשכיח את השביתה הקצרה של המשק ביום שני השבוע
10/11/11, 10:43
עדי גרסיאל

עיתונאים נגד שביתה

העיסוק בגרעין האיראני הצליח כמעט להשכיח את השביתה הקצרה של המשק ביום שני השבוע. אך מכיוון שהמו"מ עדיין נמשך ואיומי השביתה טרם הוסרו, כדאי לבחון את עמדות התקשורת כלפי מאבק העובדים. איראן תחכה כנראה גם בשבוע הבא.

"לא חייבים שביתה: ארבע דרכים לפתרון בעיית עובדי הקבלן", הכריזה השבוע כותרת ב'כלכליסט'. ואילו ynet דיווח ביום השביתה על בוקר של "פקקים מטורפים". בתמונת השער של הארץ ביום שני מצולם יו"ר ההסתדרות עופר עיני כשידיו על מותניו בפוזה כוחנית. היו כמובן גם מאמרים בעד השביתה, אולם דווקא הדיווחים החדשותיים, האובייקטיביים כביכול, משקפים את דעתה האמיתית של התקשורת המודפסת והמשודרת על השביתה - התנגדות. אין זו התנהגות חריגה. למעשה, במרבית המקרים סיקור שביתות של עובדים 'חזקים' הוא שלילי, ורק כשמדובר במפעלים קורסים בפריפריה מוצגת תמונה אמפטית יותר.

מדוע בעצם זה כך? בימים של סולידריות חברתית היינו מצפים לתמיכה תקשורתית גדולה הרבה יותר במאבקי עובדים. שתי סיבות: ראשית, כמעט כל העיתונאים, פרט לאנשי השידור הציבורי, עובדים בחוזים אישיים. התאגדות עובדים נראית להם כשריד אנכרוניסטי מימי ראשית המדינה, וכשהשביתות פוגעות בשגרת יומם הם לא מהססים לנקוט עמדה שלילית נגדן. במקרים בהם מדובר בוועדי עובדים שידם על השאלטר, יכול להיות שגם הקנאה בכוח שבידם משחקת תפקיד בעליהום התקשורתי.  

אבל יש גם נקודה נוספת: כלי התקשורת - שוב, למעט השידור הציבורי - מוחזקים בידי טייקונים, שהתאגדות עובדים היא הדבר האחרון שהם מעוניינים בו. העיתונאים, שמזהים במהירות את רוח המפקד, מתיישרים לפיה, גם אם הדבר בעצם נוגד את האינטרסים של עצמם.

עדי גרסיאל


עיתון-שלטון-עליון

מיום ראשון געשה התקשורת: הימין מנסה לעשות מניפולציה פוליטית וליצור תשלובת מתאימה יותר של חברים בוועדה לבחירה שופטים, כדי להשפיע על בחירת השופטים החדשים לבית המשפט העליון. לו המהלך הפוליטי היה מכיוון הפוך, הוא לא היה מקבל תשומת לב תקשורתית פריים-טיימית.

רזי ברקאי, מבכירי קובעי סדר היום במדינה, התנהל בצורה חכמה, זהירה ואפקטיבית. כתבת גלי צה"ל ניסתה להסביר את הנושא הסבוך, תוך שהיא מדגישה שמדובר במהלך של ה"ימין".

לשם האיזון - לשידור עולים שניים, שניהם נגד המהלך המתרקם: האחד הגיש עתירה למנוע את כינוס הוועדה מסיבות משפטיות-טכניות. השני הוא עו"ד שלמה כהן, לשעבר יו"ר לשכת עורכי הדין, שלא מסתיר בראיון את האג'נדה שלו: "יעקב נאמן וחבריו של הימין המתנחלי-דתי הקיצוני, שהיום מייצגים את הממשלה ואת הכנסת בוועדה לבחירת שופטים, בפעם הראשונה העלו רשימה של 4 מועמדים לבית המשפט העליון, שמה שמאפיין את כולם, שכולם מתנחלים חובשי כיפות. לא היה דבר פוליטי כזה ב-65 שנות הוועדה הזו. לחברים האלה אין קווים אדומים. הכוונה היום להשתלט על בית המשפט העליון ולהנחיל אותו". רזי מאזן ושואל כאילו בשמו של נאמן – ומה היה בשנים שלא היה אף מועמד חובש כיפה? אך השאלה נשארת באוויר. אין צד שני.

רק למחרת מועלה לשידור ח"כ אורי אריאל, שבוחר להשיב למתקפה באופן ממלכתי, ולא נגרר למלכודת הברורה של ברקאי לתייג את המאבק כפוליטי. אחריו עולה לשידור רוני בראון, מחביביו של ברקאי, וחבר לשעבר בוועדה לבחירת שופטים. בראון תוקף קשות את חברי הוועדה: "הם בימין של הימין של הימין... החוק שמונח היום... זה שערוריה שאין דוגמתה", ומבהיר את עמדתו הדמוקרטית: "בית המשפט הוא פלורליסט, ולא הומוגני". בראון ממשיך להסביר: "בסקרים חצי מעם ישראל לא רוצה הסכם שלום עם הפלשתינים. אז אפשר להמשיך להתווכח על מה העם רוצה או מה העם צריך".

המערכה של גל"צ חוברת לסיכול הממוקד של 'הארץ' נגד בחירת השופט נועם סולברג, ונראה שצפויות מתקפות תקשורתיות נוספות להצלת שמורת הטבע של השמאל בבית המשפט העליון.

 חני לוז


דרוש: שולחן ערוך תקשורתי

בבדיקה בקטלוג הקורסים של מכללת ליפשיץ, מצאתי קורס בשם 'יהדות ותקשורת' שהוא קורס חובה של החוג לתקשורת. הבדיקה נעשתה לאחר שעיני צדה לאחרונה מודעה המבשרת על פתיחת 'בית מדרש' לאנשי תקשורת ויוצרים. בית המדרש הוא בחסות 'קולות', ובהנחיית ברוך ברנר, בעל השכלה רבנית, בוגר ישיבת ההסדר הר עציון ובוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב. המודעה מזמינה "ללימוד ייחודי סביב סוגיית כוחו ועוצמתו של הדיבור. קבוצה זו תבחן את היחס של מקורות היהדות לדיבור, לעוצמתו וליכולתו ליצור עולם, להרוס, לפגוש. כל זאת, אל מול כוחה של העשייה התקשורתית במרחב הציבורי בעולם המודרני". 

לפני שנה קיים בית מדרש 'דעה' שליד ישיבת ההסדר 'אורות שאול' בפתח תקווה יום עיון שעסק במקומה הראוי של התקשורת במדינה לאור המקורות. בחנו בו כיצד מתיישב העיקרון של זכות הציבור לדעת עם יסודות איסורי הלבנת פנים ולשון הרע, וכיצד ניתן לייסד תקשורת על-פי ההלכה. כעבור חדשים אחדים פירסם הרב יובל שרלו, העומד בראש הישיבה, מאמר בו קבע ש"התקשורת צריכה להבחין בין עובדה לפרשנות". הרב שרלו הזכיר שפעם כינס רבנים עם מערכת 'מעריב' לדיון בשאלה "האם אפשר פחות הלבנת פנים ולשון הרע. ישבנו 8 שעות והתשובה היתה - לא". 

בין בתי המדרש ובתי הספר המקצועיים לתקשורת, האם התלמידים, העיתונאים לעתיד, מצטיידים מספיק טוב כדי למלא את המשימה של "חובת הצבור לדעת"? ואולי הגיע הזמן שהרבנים דהיום יסדרו עבורנו מין שולחן-ערוך של דיני תקשורת שנוכל ללמוד ממנו?

ישראל מידד

  

חדשות בחדשות

  • הצנזורית הראשית, תת-אלוף סימה וואקנין-גיל, אמרה השבוע כי לא נחשפו פרטים סודיים בדיון הציבורי על תקיפת הגרעין האירני. ynet דיווח כי הצנזורית נפגשה לאחרונה עם ראש הממשלה, וייתכן כי בשיחה עלתה האפשרות להגביל את הפרסומים בנושא.
  • המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן הודיע השבוע כי העיתונאי יונתן שם אור ייחקר בחשד להסתה לאלימות נגד חרדים. החקירה נפתחה בעקבות תלונות על מאמר שפרסם שם אור באתר אינטרנט תחת הכותרת "הגיע זמן הדם".
  • קרן נויבך הועברה מתפקיד מגישת "מבט שני", תוכנית התחקירים של ערוץ 1. גורמים ברשות השידור אמרו שהדבר נעשה משום שנויבך "אינה עוברת מסך", אולם ברשות ובמערכת הפוליטים הועלו גם טענות  לפוליטיזציה ובחישה של מקורבי רה"מ במינויים.

 

  • ביקורת הנקרא

"כך החלטנו להפציץ את 'תמוז'"

ynet

כמאמר המשורר: לא ידענו ש-ynet שותף

 

את מה שצפויה סבא"א לחשוף סוף-סוף השבוע, גילה ידיעות אחרונות לראשונה לפני חמש שנים
רונן ברגמן, ידיעות אחרונות

שערורייה: כל כך הרבה כסף הושקע במודיעין, כשאפשר היה במקום זאת לעשות מנוי על 'ידיעות'

האמנם ה'מעושרות כל כך מגוחכות?

צפי סער, הארץ

במילה אחת: כן. בשתי מילים: בהחלט כן