חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

חומר לבגרות באזרחות - שופטים ושוטרים

הנימוקים הרופפים לסגירת הישיבה ביצהר ראויים לשמש בחומר הלימודים באזרחות דוגמה שלילית להתנהגות שלטונית
10/11/11, 10:43
יאיר שפירא

הנימוקים הרופפים לסגירת הישיבה ביצהר ראויים לשמש בחומר הלימודים באזרחות דוגמה שלילית להתנהגות שלטונית * חוקים לשמירה על הפרטיות שאינם נאכפים היו אמורים לבער את תופעת צילומי הפפראצי ולסתום את הגולל על מדורי הרכילות * מה הסיכוי שיהודי מחברון אשר החזיר מכה למחרפיו יזוכה בדין כמו אותו כומר ירושלמי שהושיט מכת אגרוף במקום את הלחי השנייה

"יש חיים מחוץ ליצהר" פסק בן שיחי וחתם בזאת את הסברו הקצר אודות עוינותו לעיתון בכלל ולטורי הצנוע בפרט. לא היה נעים, אבל כבר התרגלתי. לא נעים להיות מיעוט נרדף, לא נעים אפילו להודות בזה. נראה כי אחת הדרכים של הדתי-לאומי לשמור על התחושה שהוא אזרח שווה זכויות ועל השלווה שהיא מביאה בכנפיה היא להתעסק כמה שפחות עם הפרות בוטות של זכויות הקבוצה שהוא שייך אליה.

ההתייחסות אל הדתי-לאומי כאזרח מופחת זכויות וחרויות מתחילה תמיד ביצהר ובחברון, אבל כבר למדנו שבסופו של דבר היא מגיעה תמיד עד שוהם ופתח תקווה. הייתי שמח להרחיב השבוע בנושא הקודקס האזרחי החדש שהגיע לאישורה של ועדת החוקה של הכנסת. נושא ראוי היה גם דיון עקרוני בניגוד האינטרסים בו מצויה לשכת עורכי הדין, שמחד היא המסמיכה עורכי דין חדשים, ומאידך היא מנסה להגן על עשרות אלפי עורכי דין ותיקים מפני הצפת השוק. אך מה אעשה ובימים האחרונים נשבר עוד רף. עוד דף נכתב בקודקס החוקים הלא רשמי שמבדיל ביניכם ובין אזרח יהודי אחר במדינת ישראל. צר לי אם לא נעים לכם לשמוע, אבל השבוע שוב דרכו עליכם.

טענות רעולות פנים

גולת הכותרת היא כמובן הודעת מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמשון שושני, על סגירת הישיבה לצעירים 'דורשי ייחודך' ביצהר. צה"ל, השב"כ והמשטרה, שבעי תסכול וכישלונות בניסיונותיהם לפענח את פעולות "תג מחיר", היו שמחים להחליט בעצמם על סגירת הישיבה כבר לפני חודשים. אך אוכלוסיית יצהר אינה נמצאת באופן רשמי תחת משטר כיבוש ולכן הם נאלצו לפנות לשושני, וזה נענה להם ברצון. ההזמנה לשימוע ששלח שושני למנהלי הישיבה כבר לפני שלושה חודשים ראויה להשתבץ בחומר הלימודים לבגרות באזרחות כדוגמה להתנהגות טוטליטרית של שלטון במדינה דמוקרטית.

כנימוק לכוונתו לסגור את הישיבה מציין שושני את הוצאת הספר 'תורת המלך', אשר נחשד בהסתה לגזענות, על ידי שניים ממורי הישיבה. עילה נוספת היא חקירתם של מספר תלמידים מהישיבה בנוגע לפעולות "תג מחיר". מדיניות של סגירת מוסד חינוכי בגלל ספר שנוי במחלוקת (היועץ המשפטי וינשטיין טרם קבע האם פרסום הספר אינו חוקי והאם מחבריו יועמדו לדין) ובשל חשדות כי חלק מתלמידיו מעורבים בפעילות פלילית, היתה יכולה כמובן להביא לסגירתם של לא מעט מוסדות. אחרי הכל, עוד לא מלאו שלושים יום למעצרם של סטודנטים ערבים מאוניברסיטת חיפה בחשד שהתארגנו על מנת לחטוף חיילים, ובאוניברסיטת בן גוריון ייאלצו בקרוב להתמודד עם העמדה של מרצה לדין על הסתה לאלימות. אך סביר ששושני לא יפגע במוסדות הללו, כמו גם במוסדות חינוכיים רבים במגזר הערבי שתלמידיהם השתתפו בפעילות אלימה, אלא אם יוכח שהסתה לאלימות היא מדיניות גלויה או סמויה של המוסד.

במכתב תשובה טען בא-כוח הישיבה התיכונית ביצהר, עו"ד יצחק בם, כי הישיבה מחנכת את תלמידיה לתורה ולהשכלה כללית ושוללת כל אלימות והפרת חוק. עו"ד בם כותב כי לו היה שושני טורח לערוך בדיקה משלו הוא היה מגלה זאת בקלות. במכתבו של שושני מככב שמו של תלמיד הישיבה שהורשע בפעילות נגד ערבים. אלא שבדיקה קלה בדיווח הישיבה למשרד החינוך היתה מגלה שבאותה תקופה התלמיד כלל לא למד ב'דורשי ייחודך'. הצוות החינוכי בישיבה סילק את התלמיד בשל התנהגות פרועה עוד קודם שזה ביצע את המעשים הפליליים, ואף דיווח על נסיבות סילוקו למשרד. לאחר הרשעתו, ולאחר שהבטיח לחזור למוטב, החזירו אותו אנשי הישיבה למסגרת הלימודים ושבו ודיווחו על המקרה לפיקוח. אך שושני נחבא מאחורי דוחות חסויים של השב"כ, וטוען כי אנשי הצוות בישיבה מסיתים את תלמידיהם. "קשה להתעמת פנים אל פנים עם טענות רעולות פנים", כתב לו עו"ד בם בתגובה.

ומהי איכותם הראייתית של אותם דוחות שב"כ חסויים שבעטיים ננקט הצעד חסר התקדים של סגירת מוסד חינוכי? זאת לא נדע. אך אם נוכל להקיש על החומרים החסויים מכתב האישום הגלוי שהוגש השבוע נגד מספר נערים בחשד לניסיון לבצע פעולת "תג מחיר", הרי שנראה כי לא נדרש מהם הרבה. יום לאחר רצח משפחת פוגל באיתמר נתפסו שלושה צעירים מיצהר בכביש החוצה את ואדי ערה כשבמכוניתם מיכל פלסטיק מלא בנזין. לשוטרים הם הסבירו כי מדובר במיכל דלק רזרבי ושהם בדרכם לקברי צדיקים בצפון. השלושה הם חסרי עבר פלילי, המשטרה ידעה כי חזותם לא תספיק לכדי הרשעה בבית משפט, והם שוחררו. לפני מספר שבועות הוטל על היאחב"ל, יחידת העילית של המשטרה, לפענח בכל מחיר לפחות חלק מפעולות "תג מחיר". השבוע שבו הרשויות ועצרו את השלושה והגישו נגדם כתב אישום. אמנם כיפה גדולה, נסיעה לצפון ומיכל דלק אינם עבירה פלילית, אבל חוקרי היאחב"ל ריעננו את זיכרונו של שוטר הסיור שעצר את השלושה לפני שמונה חודשים והוא יעיד כי על אף שהעניין לא נזכר בדו"ח המשטרתי, נתפסו ברכב גם מסיכה שחורה ותרסיס צבע.

עד כאן החדשות מיצהר השבוע, והן מוגשות בצער גם לאלו מהקוראים שהיו מרגישים הרבה יותר נוח עם כתבת עומק על מגמות חדשות ביהדות האורתודוקסית בניו יורק, או למצער מסתפקים באייטם מרענן על בר רפאלי.

פרטיות לא מוגנת

על אביה של הדוגמנית המפורסמת נגזרו בשבוע שעבר ארבעה חודשי מאסר על תנאי בגין היזק בזדון לציוד של צלמי פפראצי. חמתו של רפאלי האב, אדם שהורשע בעבר בעבירות אלימות, בערה בו כשלפני יותר מארבע שנים התקשרה בתו נסערת מהדרך והתלוננה כי צלמים עוקבים אחרי מכוניתה ומטרידים אותה בניסיונות לצלמה. היא הגיעה הביתה בוכייה כשאחריה שני הצלמים רכובים על אופנוע. רפאלי הזועם יצא אל השניים, עיקם את מתנע האופנוע, חטף מידיהם מצלמה, השחית אותה והחזיר אותה רק לאחר שהגיעה ניידת משטרה. בגזר הדין של שופט בית משפט השלום מיכאל קרשן נמנו מספר נימוקים להקלה בעונשו של רפאלי, אך נעדרה התייחסות להתנהגותם הפלילית של הצלמים, שהביאה להתפרצותו של רפאלי.

חוק הגנת הפרטיות קובע עונש של חמש שנות מאסר על האזנת סתר. ואכן, בשנים האחרונות הוגשו לא מעט כתבי אישום חמורים בנושא, ומורשעים מצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח. אולם אותו חוק מועיד מאסר של חמש שנים גם על "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו" ועל "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". שני הסעיפים הללו היו אמורים למגר את תופעת הפפראצי. תחומים מגונים אחרים בעיתונות הישראלית היו אמורים להיכחד על ידי סעיפים אחרים באותו חוק. דמיינו מה היה עולה בגורלם של מדורי הרכילות וכותביהם לו היתה נפתחת חקירה פלילית, כמצוותו של החוק, על "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה". או על "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד". אך כפי שהחרדה לשלטון החוק עוברת על גדותיה בכל פעם שהיא גולשת אל מחוץ לקו הירוק, כך היא מתפוגגת כשהיא עלולה לפגוע בערכים מקודשים לברנז'ה התל אביבית.

 כומר בעל אגרוף

בנסיבות אחרות היה יכול רפאלי האב לתקוף באגרופים את המטרידים, וכתב האישום נגדו היה מבוטל בשל הסתירה לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. זהו הנימוק שבו ביטל לאחרונה שופט בית משפט השלום בירושלים, דב פולוק, כתב אישום נגד הכומר הארמני היווני מארטרסיאן.

כבר שנים שמשטרת ישראל עומדת אין אונים מול התופעה המכוערת של יריקה בפניהם של כמרים. מסתבר שלא מעט חרדים, ואפילו כמה צדיקים בעלי כיפות סרוגות, רואים לעצמם חובה הלכתית לרקוק בפניהם של אנשי דת נוצרים בכל פעם שהם עוברים על פניהם בעיר העתיקה וניידת משטרה אינה נמצאת באזור. אבות מנזרים בעיר העתיקה כבר מזמן מינפו את העניין לפרקטיקה דתית, ודורשים מאנשיהם לראות זאת כאתגר רוחני, להתגבר ולהבליג. אך המנהג כבר חולל לא מעט תגרות ידיים בין היורקים ובין כמרים שלא עמדו בניסיון. מארטרסיאן למשל, לא הכחיש בבית המשפט שכיבד אברך חרדי צעיר במכת אגרוף לא נוצרית בעליל.

האברך לא הכחיש כי ירק כשהופיע מולו מאטרסיאן, אבל טען כי היה זה ממרחק של חמישה עשר מטרים ומסיבה רפואית של הצטברות ליחה. לזכותו של האברך נציין כי הוא הצהיר בבית המשפט שביזוי של כמרים נוצרים הוא התנהגות שאינה מתיישבת עם היהדות. לחובתו רשם השופט עדות ארוכה בבית המשפט שבמהלכה נסיבותיו הרפואיות לא אילצו אותו לרקוק אפילו פעם אחת. בסופו של יום האמין השופט פולוק לכומר מארטרסיאן כי היריקה נרקקה ממרחק קצר וכי הגיעה עד לארבע אמותיו. הוא ביטל את כתב האישום בנימוק שאין זה הוגן שאדם שמוטרד שנים מהתנהגות פלילית של ציבור מסוים מבלי שמערכת החוק מספקת לו הגנה נאותה, יעמוד לדין על שפעם אחת לא שלט ברגשותיו ועשה דין לעצמו.

כאן היה המקום לשאול מה יעלה בגורלו של יהודי מחברון שיובל לאולמו של השופט פולוק ויטען כי שנים של אוזלת יד בהתנכלות לכבודו, לשלומו ולרכושו הביאו אותו לקחת את החוק לידיו. אך גם אם השאלה טובה, התשובה טובה ממנה: ככל הנראה יהודים מחברון לא יגיעו יותר לאולמו של השופט פולוק. נזכיר כי השופט פולוק נמצא בימים אלו תחת התקפה נמרצת של פרקליט המדינה, משה לדור, המנסה ככל הנראה להביא להדחתו, או לכל הפחות להביא אותו לשיתוף פעולה טוב יותר עם הפרקליטות.

הכל החל לאחר שהשופט העז לנסות ולהזמין את המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן, להעיד בבית המשפט על השיקולים שהנחו אותו להגיש כתב אישום נגד תושבת חברון. שיקוליו של ניצן בהגשת כתבי אישום נגד המתיישבים היהודים ביו"ש הפכו לאחד מסודותיה הכמוסים של הפרקליטות ולנשק אסטרטגי בידי סנגורים. לא מעט כתבי אישום בוטלו, או למצער הסתיימו בהסדרי טיעון נוחים מאוד, בשל סירובה של פרקליטות המדינה לחשוף בבתי המשפט את קו המחשבה המנחה את ניצן.

לפני שמונה חודשים העלה לראשונה עורך דינה של הנאשמת, אשר אוחיון, את הדרישה לזמן את ניצן לעדות בתיק, והשופט פולוק נענה בחיוב. בתגובה הגיש פרקליט המדינה נגד השופט תלונה לנציב הקבילות על שופטים. טענתו היתה כי התובע בתיק שמע במהלך הדיון התבטאות של השופט נגד ניצן. הסנגורים שנכחו באולם לא הצליחו לשמוע את מה ששמע התובע. פולוק ענה לנציב וטען כי הפרקליטות מנסה להלך עליו אימים כדי לשנות את החלטתו לזמן את ניצן.

יחד עם המקל שהורם מול השופט, הוגש לסנגורה של הנאשמת גזר. מתשובה ששלח בשבוע שעבר עו"ד אוחיון לבית המשפט העליון עולה כי מפרקליטות מחוז ירושלים (שלא מטפלת בתיק, אשר הוגש בידי מחלקת התביעות של מחוז ש"י במשטרה) התקשרו אליו והציעו לו לחזור בו מהבקשה לזמן את ניצן לעדות. בתמורה הבטיחו לו שהמדינה תסכים בבית המשפט כי השופט יקבע את ממצאיו לגבי שיקול דעתו של ניצן אך ורק על פי ראיות ההגנה, כאשר ניצן מוותר מראש על תגובתו לאותן ראיות. ההצעה, כפי שהבין אותה אוחיון, היתה כזו שאי אפשר לסרב לה, והוא נענה והוריד את הזמנתו של ניצן מהפרק. אלא שלאחרונה התברר לפרקליטות כי אוחיון מעלה בכל זאת את הדרישה לאלץ את ניצן להגיע לבית המשפט ולהגן על התנהלותו. או אז הוגשה לשופט פולוק (ולאחר מכן לבית המשפט העליון) בקשה לפסול את עצמו מלשבת בדין. אמנם אי אפשר להגיש לפתע פתאום בקשה לפסול שופט על סמך אמירות שלכאורה נאמרו לפני שמונה חודשים. אך לא אלמן ישראל, ומשה לדור ואנשיו מצאו לפתע תנא דמסייע בעדותה של תובעת זוטרה ממחוז ש"י. בתצהיר שהגישה לבית המשפט העליון נטען כי השופט פולוק התבטא באוזניה לפני מספר שבועות לא רק נגד ניצן, אלא גם נגד נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בכבודה ובעצמה.