חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

המנדט בידי נתניהו - עמיאל אונגר

בשאלת מתקפת המנע על הגרעין האיראני לא ניתן למנוע דיון ציבורי, אך יש לדחות את הניסיון לשלול מראש הממשלה את הזכות לקבל החלטות
10/11/11, 10:43
דברים שרואים מכאן


הניסיון לסרס את סמכות ההחלטה של ראש הממשלה ושר הביטחון חותר תחת ההרתעה הישראלית. גם מי שמאמין ביעילותן של סנקציות חריפות ורוצה למנוע מאיראן את הגרעין דרך סנקציות, חייב להבין שבלי איום בתקיפה לא נקבל סנקציות
בשאלת מתקפת המנע על הגרעין האיראני לא ניתן למנוע דיון ציבורי, אך יש לדחות את הניסיון לשלול מראש הממשלה את הזכות לקבל החלטות * הרעיון של מבצע 'חומת מגן' בעזה נכון כשלעצמו, אך מוזר שח"כ דיכטר מנסה לשווק אותו  לחברי מפלגת ההתנתקות 'קדימה'

בוויכוח סביב שאלת מתקפת מנע ישראלית על מפעל הגרעין האיראני, חבל לבזבז זמן הן על השיח הציבורי והן על ההדלפות. הנושא האמיתי שעומד לדיון הוא הניסיון לשלול מקברניטי המדינה את הסמכות לנקוט צעדים חורצי גורל בתחומים המדיניים והצבאיים, ובכך לקעקע את ההרתעה הישראלית.

במדינה דמוקרטית אין כל דרך לחנוק את השיח הציבורי, או למנוע מחטפים שמבצעים משרתי ציבור בכירים, בתפקיד או בדימוס. אם אנו עוסקים כבר בענייני איראן, כדאי להיזכר בהערכת המודיעין הלאומית האמריקנית של 2007, שערוותה נחשפת על ידי הדו"ח האחרון של של סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית). הדו"ח המודיעיני הזה, שקבע נחרצות שאיראן איננה מפתחת נשק גרעיני, קבר כל אפשרות שממשל בוש יפעל צבאית נגד תכנית הגרעין האיראנית. כאשר תדמיתו של בוש היתה בדעיכה והדמוקרטים כבשו את הקונגרס בסערה בבחירות האמצע של שנת 2006, המחטף הזה היה יעיל. לאחר שהכוחות בעיראק נכשלו באיתור הנשק להשמדה המונית של סדאם חוסיין, בוש נחסם על ידי הדו"ח המודיעיני והתקשה להטיל מרות על גורמים שפעלו ליירט כל אפשרות למהלומה צבאית אמריקנית נגד איראן.

ההדלפות תימשכנה ובכירים בדימוס לא ינצרו את לשונם, במיוחד כאשר הם אינטרסנטים. הערכאה היחידה שבה ניתן לשפוט את המדליפים היא ערכאת דעת הקהל.

אלא שמה שמתרחש במחוזותינו הוא סיפור אחר לגמרי. מדובר בניסיון לשלול מהממשלה המכהנת את היכולת לנקוט צעדים דרמטיים בנושאי חוץ וביטחון. מבקריו של ראש הממשלה (וגם אנו בנושאים רבים נמנים על מבקריו) אינם רשאים לערער על סמכותו לנקוט צעדים, גם כאשר בכירים לשעבר ובהווה מייעצים את ההיפך. לא שמענו את נחום ברנע ואחרים טוענים לפני שנה שנתניהו מנוע מלבצע את עסקת שליט נוכח התנגדותם של יובל דיסקין ומאיר דגן, אז ראשי השב"כ והמוסד. באותם ימים ביקשה התקשורת המגויסת מנתניהו לגלות מנהיגות. שרון החליט על הגירוש מגוש קטיף גם מול התנגדותו של הרמטכ"ל משה יעלון, וזכה לשבחים וגם לאיתרוג בעוד שבוגי זכה לפיטורין.

אלא אם ניתן להוכיח שראש הממשלה הוא בלתי שפוי מבחינה קלינית, פועל תחת השפעות זרות או נסחט - ההכרעה נתונה בידו או בידי המטבח הביטחוני. לשם כך נבחר. מי שביקש לטעון שקבלת ההחלטות של ראש הממשלה לוקה בחסר, קיבל את ההזדמנות לכך בתקופת הבחירות. ניתן לתקוף מועמד בתעמולת הבחירות, כפי שעשתה הילארי קלינטון לאובמה ב-2008 בתשדיר הבחירות המפורסם על טלפון החירום המצלצל בשלוש לפנות בוקר ומזעיק את הנשיא. אך משנבחר אובמה, הוא זה שעונה לקריאות חירום ומחליט לטוב ולרע.

נתניהו וברק בסיור באתר 'כיפת הברזל' בדרום | צילום: פלאש90

הניסיון לסרס את סמכות ההחלטה של ראש הממשלה ושר הביטחון חותר תחת ההרתעה הישראלית. הוויכוח בנושא הגרעין האיראני בין תומכי התקיפה לבין אלו המשלימים עם איראן גרעינית מתנהל כבר שנים, וכל צד מחזיק בעמדותיו. גם מי שמאמין ביעילותן של סנקציות חריפות ורוצה למנוע מאיראן את הגרעין דרך סנקציות, חייב להבין שבלי איום בתקיפה לא נקבל סנקציות.

גם בוש וגם אובמה הבטיחו שאיראן לא תגיע לפצצה בתקופת כהונתם בבית הלבן. אז אמרו. ארצות הברית לא הגיבה בכוח גם כאשר איראן סיפקה ידע בהרכבת מטעני צד כדי להרוג חיילים אמריקנים בעיראק ואפגניסטן. היא כעסה אך לא הגיבה גם כאשר התגלה הקשר האיראני להתנקשות בשגריר סעודיה במסעדה וושינגטונית החביבה על האליטה הפוליטית האמריקנית. אירופה שקועה בנושאים הכלכליים שלה; רוסיה וסין משחקות משחק כפול כבר יותר מעשור. רק איום אמין בתקיפה מצד ישראל עשוי לעורר את השחקנים האחרים לפעילות. כפי שאמרה קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה לשעבר - עצם העובדה שמדברים על מתקפה ישראלית מעידה שחשוב ללחוץ על איראן.

בבת עיני

רתימתו של עופר עיני היתה הנדוניה העיקרית שהביא אהוד ברק כאשר קמה הממשלה. על רקע המשבר הכלכלי העולמי, עיני התייצב בפני לשכת מפלגת העבודה והצדיק את הצטרפות העבודה לממשלה. הנימוק שגייס עיני בשעתו היה הכורח להילחם על פרנסתם של העובדים הצפויים לפיטורים נוכח המשבר הכלכלי.

הצלחת הממשלה בתחום הכלכלי סילקה את האיום בפיטורים המוניים, וגם את הצורך בשיתוף פעולה מצדו של עיני. דרכי ברק ועיני נפרדו כאשר עיני מכנה את ברק "אהבל" בשידור. מאז התפנה עופר עיני, שבינתיים הפך לפטרונה של שלי יחימוביץ', לפעול נגד הממשלה.

כאשר פרצה המחאה החברתית הקיץ, עיני נחשב לאחד המפסידים. הרי ההסתדרות, ולא הקרן לישראל חדשה, היא שאמורה לעמוד בראש החץ של המאבק לצדק חברתי. בהתאם לכך הבטיח עיני כבר בקיץ שההסתדרות תנקוט צעדים אם לא תהיה תזוזה בתחום הסיוע לחלשים. באמצעות ההתמקדות בנושא עובדי הקבלן ביקש עיני גם להמחיש שהוא יותר יעיל ויותר חכם מדפני ליף וחבריה. סגירת נמל התעופה היא נשק יותר חזק מסגירת ככר רבין. ובמקום תביעה אמורפית לצדק חברתי, עיני התמקד בעובדי הקבלן, והעמיד את המנקות המקופחות במרכז המאבק והפריים התקשורתי.

רצה הגורל ובשעה שההסתדרות פעלה להנחית את השביתה הכללית על המשק, מוקד משבר החובות באירופה עבר לאיטליה. ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני נאלץ להסכים (הוא תמיד רצה, אבל לא נתנו לו) להגמשת חוקי העבודה המעניקים יותר מדי ביטחון תעסוקתי לעובדים, חוסמים את כניסת הצעירים למעגל העבודה, ומונעים ניוד כוח עבודה בין תחומים שבהם קיימת אבטלה סמויה לתחומים עתירי ביקוש.

בסך הכול, מעמדה של העבודה המאורגנת נחלש במערב. בארה"ב פועלים מושלי מדינות כדי לקצץ בזכויות שכבר קיבלו עובדי המדינה, במיוחד בתחום הפנסיה המהווה אבן רחיים על קופת מדינות ארה"ב.

אחד ממארגני השביתה אצלנו אמר דוגרי שההסתדרות נלחמת לא על זכויות המנקות אלא על העבודה המאורגנת. זוהי כמובן זכותה של ההסתדרות, אבל היא אינטרסנטית בנושא. צריך לדאוג שעובד קבלן לא יהפוך לשם נרדף לעבד, אך באותה מידה יש להבטיח שהעבודה המאורגנת לא תדרדר אותנו למחוזות שאליהן הגיעו מדינות הרווחה האירופיות. חזרנו למשנת ז'בוטינסקי, הדורשת בוררות ממלכתית בתחום יחסי העבודה.

חבר אני זוכר

חבר הכנסת והשר לענייני פנים לשעבר אבי דיכטר מתכונן להתמודד על ראשות קדימה. בהתאם לכך הוא מעצים את הפרופיל התקשורתי שלו ותופס כותרות עם התבטאויות סנסציוניות והצעות שונות. בסך הכול עושה רושם שדיכטר מבקש לכבוש את משבצת הימין בקדימה, לאחר שח"כ שאול מופז חתך שמאלה מציפי לבני. לדוגמא, ח"כ דיכטר מבקש לקבוע בחוק שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. דיכטר גם מציע פתרון לגבי עזה: ישראל צריכה לחזור לעזה לא במבצע נוסח עופרת יצוקה, אלא במבצע חומת מגן פלוס. ישראל תחזור לשלוט בעזה מספר שנים, ותנצל את שהותה כדי לבער את תשתיות הטרור בעזה.

אולי אירעה לאבי דיכטר איזושהי טעות בכתובת. את הרעיון הצודק כשלעצמו של חזרה לעזה, ואת ההכרה שלא ניתן לבער טרור בשלט רחוק אלא רק דרך נוכחות ישירה, הוא מנסה לשווק למפלגה שלידתה ברעיון הגירוש והנסיגה מעזה. כאשר הצטרף דיכטר לרשימת קדימה ב-2006 הוא הצטרף למפלגה שראתה בגירוש רעיון גאוני, ואף הבטיחה התכנסויות נוספות על בסיס אותו דגם מוצלח. כאשר מציע דיכטר עתה את ההיפך הגמור, מגיע לציבור איזשהו הסבר, או שמא התנצלות.

כנראה שאבי דיכטר וקדימה בונים על כך שלא יזכירו לו ולקדימה את האיוולת והפשע של הגירוש. עם ישראל רחמנים בני רחמנים. כאשר השמאל מצדיק את התנהגותו הנוכחית בנושא איראן, הוא טוען להגנתו שוויכוח ציבורי כזה נחוץ לאור הסתבכותנו בלבנון בימי ממשלת בגין. לשמאל מותר להזכיר נשכחות מהצפון מלפני 30 שנה, בעוד אנו גוזרים על עצמנו שתיקה לגבי מה שאירע בדרום הארץ בשש השנים האחרונות.

לכן טוב היה לראות ולשמוע את 'מהדורת השבט' האחרונה של חבורת 'לאטמה', ששיאה היה הביצוע המושלם של השיר הפארודי "הילדים של קיץ 1993". לא נשכח כיצד 'מר ביטחון' יצחק רבין ז"ל זלזל באפשרות שיפלו אי פעם קטיושות על אשקלון. אם במדינת ישראל היתה קיימת תרבות של לקיחת אחריות, היינו מסתפקים בפוליטקאים המודים בטעותם ועוזבים את הפוליטיקה. כיוון שלצערנו המצב הפוך, נגזר עלינו להזכיר נשכחות גם, ואולי דווקא, בשבוע בו נפלה ההילולא לראש הממשלה הנרצח.